הדיה בע"מ נ. בית הדין הארצי לעבודה

פסק-דין בתיק בג"ץ 9182/11 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 9182/11 לפני: כבוד השופט א' גרוניס כבוד השופט ח' מלצר כבוד השופט נ' הנדל העותרת: הדיה בע"מ נ ג ד המשיבים: 1. בית הדין הארצי לעבודה 2. תיצוג פדגו פלסטיק בע"מ 3. מנחם אדטו עתירה למתן צו על-תנאי בשם העותרת: עו"ד עדי רויטמן עו"ד יצחק לב פסק-דין השופט א' גרוניס: 1. לפנינו עתירה לביטול פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה (להלן – בית הדין הארצי) מיום 28.10.2011 בו נדחה ערעור שהגישה העותרת על פסק דין של בית הדין האזורי לעבודה תל אביב-יפו (להלן – בית הדין האזורי) מיום 23.6.2009. 2. העותרת הינה חברה פרטית המספקת שירותי פרסום ושיווק, לרבות התקנת אביזרי נִראוּת בנקודות מכירה (להלן – העותרת או חברת הדיה). המשיבה 2 אף היא חברה פרטית, המייצרת מוצרי דפוס, פלסטיק ומעמדים (להלן – חברת תיצוג). בתקופה הרלוונטית לעתירה, שימשה חברת תיצוג כספקית של העותרת. המשיב 3 עבד כמנהל הפקות ורכש של העותרת מיום 20.3.2005 עד ליום 18.3.2007 (להלן – אדטו). עם תחילת עבודתו בחברת הדיה, חתם אדטו על מסמך התחייבות אשר כלל תניות לשמירת סודיות ולמניעת תחרות מצדו בעותרת (להלן – כתב ההתחייבות). בחודש אפריל 2007 החל אדטו לעבוד כמנהל מחלקת הדפוס של חברת תיצוג. משנודע באותו החודש למנהלי חברת הדיה על העסקת אדטו, ניתקה העותרת את קשריה העסקיים עם חברת תיצוג. לאחר פגישה שהתקיימה בין מנהלי החברות, חודש הקשר העסקי תוך התחייבות מצד חברת תיצוג להעסיק את אדטו בתפקיד שונה מהתפקיד אותו מילא כעובד של העותרת ולהפסיק לחלוטין את עבודתו בתוך ארבעה חודשים. בפועל המשיכה חברת תיצוג להעסיק את אדטו כמנהל מחלקת הדפוס, וזאת גם בתום ארבעת החודשים האמורים. 3. חברת הדיה הגישה שתי תביעות לבית הדין האזורי בהן עתרה למתן צווים שימנעו מאדטו לעבוד בעבור חברת תיצוג וכן לחיובם של אדטו וחברת תיצוג בפיצויים בגין נזקים שנגרמו לה לטענתה, כתוצאה מהפרת כתב ההתחייבות. הדיון בתביעות אלו אוחד והן נדחו על ידי בית הדין האזורי. בית הדין האזורי קבע, כי אין לתת תוקף לתניית אי התחרות שבכתב ההתחייבות נוכח העובדה שחברת הדיה לא הציגה כל אינטרס מסחרי לגיטימי עליו נועדה התנייה להגן. עוד קבע בית הדין האזורי, כי אף לו היה קיים אינטרס לגיטימי כזה, חברת הדיה לא הוכיחה בנסיבות העניין את הפרתו של כתב ההתחייבות. חברת הדיה לא השלימה עם פסק דינו של בית הדין האזורי והגישה עליו ערעור לבית הדין הארצי. אף ערעור זה נדחה מנימוקיה של הערכאה הדיונית. 4. מכאן העתירה שלפנינו, בה מבקשת העותרת את ביטול פסק דינו של בית הדין הארצי. טענתה המרכזית של חברת הדיה בעתירה הינה, כי נוכח העובדה שהתקיימו קשרים עסקיים בינה לבין חברת תיצוג, לא היה מקום לתלות את תוקפו של כתב ההתחייבות בקיומו של אינטרס מסחרי לגיטימי. תחת זאת, סבורה העותרת כי במקרה דנא היה על בית הדין הארצי להחיל "בדרך של היקש" את כללי הצינון הקבועים במגזר הציבורי. 5. דינה של העתירה להידחות על הסף. כידוע, בית המשפט הגבוה לצדק אינו יושב כערכאת ערעור על פסקי הדין של בית הדין לעבודה. התערבותו של בית משפט זה מוגבלת לאותם המקרים החריגים בהם נפלה בפסק דינו של בית הדין לעבודה טעות משפטית מהותית, אשר שיקולים של צדק מחייבים את תיקונה (ראו למשל, בג"צ 525/84 חטיב נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מ(1) 673 (1986)). העתירה שלפנינו איננה נכנסת בגדרי אותם המקרים. העותרת לא הצביעה על כל טעות מהותית בפסק דינו של בית הדין הארצי. למעשה, טענותיה של העותרת לפיהן יש ליתן תוקף לכתב ההתחייבות אינן מבוססות על כל טעות ביישום הדין הקיים אלא על סטייה מדין זה. אומנם, העותרת ניסתה להצביע על השלכות רוחב משמעותיות לפסק דינו של בית הארצי המצדיקות, לטענתה, את התערבותו של בית משפט זה. ואולם בפועל, קביעותיו של בית הדין האזורי אינן חורגות מעניינה של העותרת והן נטועות היטב בנסיבות העובדתיות של המקרה הספציפי. נוסיף, כי אף לוּ היה ניתן תוקף מחייב לכתב ההתחייבות, עדיין עומדת בעינה קביעתה העובדתית של הערכאה הדיונית, אשר אושרה בערכאת הערעור, כי כתב ההתחייבות כלל לא הופר על ידי אדטו. 6. העתירה נדחית אפוא על הסף, וזאת מבלי שנתבקשה תגובה. ניתן היום, כ"ט בכסלו תשע"ב (25.12.2011). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 11091820_S01.doc גק מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il