המכללה האקדמית הערבית לחינוך חיפה נ. ג'מאל ח'יר

פסק-דין בתיק ע"א 9178/12 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 9178/12 ע"א 9178/12 לפני: כבוד השופט ח' מלצר כבוד השופט י' עמית כבוד השופט א' שהם המערערת והמשיבה שכנגד: המכללה האקדמית הערבית לחינוך חיפה נ ג ד המשיב והמערער שכנגד: ג'מאל ח'יר ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי חיפה (כב' השופט א' טובי) מתאריך 07.11.2012 ב-ת"א -000106/08 תאריך הישיבה: ז' בתשרי התשע"ה (01.10.2014) המערערת והמשיבה שכנגד: עו"ד עבד קסום; עו"ד אימאן כמאל; עו"ד כמאל זכי כמאל המשיב והמערער שכנגד: עו"ד מוניר ח'יר פסק-דין השופט ח' מלצר: 1. לפנינו ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט א' טובי) ב-ת"א 106/08, בגדרו נדחתה התביעה הכספית שהוגשה על-ידי המכללה האקדמית הערבית לחינוך בישראל, היא המערערת ב-ע"א 9178/12 והמשיבה שכנגד (להלן: המערערת, או המכללה) נגד מר ג'מאל ח'יר, הוא המשיב ב-ע"א 9178/12 והמערער בערעור שכנגד (להלן: המשיב). ערעור המערערת מכוון כנגד דחיית התביעה והערעור שכנגד מכוון כנגד אי-פסיקת הוצאות ושכר טרחת עורך-דין לטובת המשיב. להלן אביא את הנתונים הדרושים להכרעה. רקע 1. המשיב הועסק כחשב כללי אצל המערערת, שהיא מוסד אקדמי מוכר על ידי המועצה להשכלה גבוהה. על פי תצהירו של רו"ח יעקב גינזבורג (להלן: רו"ח גינזבורג), ששימש כחשב המלווה של המערערת בעת שהתנהלה התובענה בפני בית המשפט קמא הנכבד, התקבלו בשלב מסוים תלונות לאי-סדרים כספיים במכללה. בעקבות זאת, על פי האמור בתצהיר, משרד החינוך החליט לבחון את התנהלות המכללה, ולשם כך מינה את רו"ח חגית ג'ורג'י (להלן: רו"ח ג'ורג'י) כדי שזו תבצע בדיקת עומק של הנושא ותגיש דו"ח בהתאם. בחודש יולי 2005 פורסמה טיוטה של הדו"ח האמור (להלן: דו"ח משרד החינוך; נספח ט(ג) למוצגי המערערת בערעור), ונוכח מה שעלה ממנו הוחלט, בין היתר, לפטר את המשיב מעבודתו כחשב המכללה ולמנות את רו"ח גינזבורג כחשב מלווה של המכללה. 2. לאחר שנתמנה כחשב מלווה למכללה ובהמשך לדו"ח שערך משרד החינוך – רו"ח גינזבורג ערך דו"ח מקיף המתייחס לכלל החשדות שהועלו כנגד המשיב, וזה פורסם בשנת 2007 (להלן: דו"ח גינזבורג; נספח ט(ד) למוצגי המערערת בערעור). 3. בהתבסס על דו"ח גינזבורג המערערת הגישה את תביעתה הכספית נגד המשיב לבית המשפט המחוזי בחיפה. במסגרת תביעה זו נטען כי המשיב העביר לידיו כספים שלא כדין באופן שיטתי ועל פני תקופה ארוכה, ואף המחה כספים לצדדים שלישיים, זאת מבלי שניתנה לו הרשאה לכך ומבלי שהיה מוסמך לעשות כן, תוך ניצול סמכויותיו והאמון שניתן בו. הסכומים שנתבעו כללו את התשלומים הבאים: (א) תשלום שכר עבודה למשיב מעבר לקבוע בהסכם העבודה – 646,207 ש"ח; (ב) תשלום למשיב בגין העסקת עוזרים – 1,130,734 ש"ח; (ג) העלמת מקדמה ששולמה לאחר שינוי אחוז המס במשכורת – 95,000 ש"ח; (ד) הקצאת שני טלפונים ניידים למשיב במהלך העסקתו – 54,543 ש"ח; (ה) העברת בעלות של מכשיר טלפון של המכללה על שם המשיב – 1,300 ש"ח; (ו) החזר דמי רישום שלא כדין – 450 ש"ח; (ז) החזר שכר לימוד שלא כדין – 6,000 ש"ח; (ח) תשלומים לשירות הדואר לשימושו הפרטי של המשיב – 1,535 ש"ח; (ט) רכישת בולים לשימוש משרדו הפרטי של המשיב – 4,800 ש"ח; (י) רכישת ספרים לשימושו הפרטי של המשיב – 4,842 ש"ח; (יא) תשלום לחברת לפיתוח תוכנה לצרכיו הפרטיים של המשיב – 4,616 ש"ח; (יב) תשלום לחברת גולדנט לצרכיו הפרטיים של המשיב – 3,425 ש"ח; (יג) תשלום החזר הוצאות עבור כנס באורלנדו – 10,017 ש"ח; (יד) רכישות פרטיות מאופיס דיפו – 16,178 ש"ח; (טו) תשלומים שונים לקידום עסקיו הפרטיים של המשיב – 515,233 ש"ח; (טו) אי-רישום והעלמת הכנסות משכר לימוד – 11,000 ש"ח. 4. במסגרת הגנתו, המשיב הכחיש את מעשי הגזל שיוחסו לו בפרשת התביעה. לטענתו, בשנת 2002 המערערת החלה להתנכל לו ולנסות להביא לפיטוריו, על רקע חשיפת מכרזים מזויפים והצגת חשבונות מזויפים שאושרו על ידי סלאח כמאל, עוזר המנהל לענייני בינוי ופיתוח במערערת, אחיו של יו"ר הנהלת המערערת וחבר הנאמנים – עו"ד זכי כמאל. פסק הדין של בית המשפט המחוזי 5. בית המשפט המחוזי התייחס בהרחבה במסגרת פסק דינו לכל אחד מרכיבי התשלום שנתבעו כנ"ל, והחליט לדחות את התביעה. בית המשפט ציין כי הטענות שהעלתה המערערת נגד המשיב חמורות באופיין ובמהותן, ואולם נקבע כי לא זו בלבד שלא עלה בידי המערערת להוכיח את טענותיה, אלא שלגבי חלק מרכיבי התביעה, הצליח המשיב להוכיח את מופרכות הנדרש. עוד נקבע כי חלה התיישנות לגבי חלק מהסכומים שנתבעו על-ידי המערערת. עם זאת בעניין שכר העוזרים נקבע, עובדתית, שהמשיב שכפל את חתימתו של מנהל המכללה בשעתו, ד"ר נגיב נבואני (להלן: מנהל המכללה), והשתמש בצילום של החתימה על גבי הטפסים שמילא, במסגרת אישור התשלומים החודשיים בגין שכר העוזרים. חרף קביעה זו, בית המשפט קמא הנכבד דחה את טענת המכללה לגבי רכיב תביעה זה, שכן הוא סבר כי המערערת לא הוכיחה שהיקף העסקת העוזרים שפורט בטפסים שמולאו על-ידי המשיב – לא שיקף את המצב בפועל. 6. חרף דחיית התביעה בית המשפט נדרש להתנהלותו הבעייתית ומעוררת התמיהה של המשיב, במיוחד בשימוש בטופס חתום על-ידי מנהל המכללה אותו צילם המשיב, תוך שמילא את הפרטים שבו על דעת עצמו מדי חודש בחודשו, מבלי לדאוג לקבל את אישור הממונים עליו לכך. בית המשפט קבע כי מדובר בשיטת עבודה פסולה מיסודה הגובלת בפלילים. הגם שהתביעה ברכיב זה נדחתה, נקבע כי יש להוקיע התנהלות בלתי מקצועית ופסולה מעין זו, בייחוד כשהיא באה מצדו של מי שהוא מנהל חשבונות במקצועו. כך גם לגבי רכישת ספרות משפטית שכלל לא היתה דרושה לעבודתה השוטפת של המערערת ואשר נרכשה על ידי המשיב ללא אישור. בית המשפט המחוזי הנכבד אמנם דחה רכיב זה של התביעה, מחמת התיישנות, אך הדגיש שאין בכך כדי להצדיק את התנהלותו הפסולה של המשיב. בית המשפט המחוזי ביקר גם את המערערת. לשיטתו, המערערת היתה אחראית במידה רבה להתנהלותו הפסולה של המשיב, וזאת בשל נוסחו הלאקוני של הסכם ההעסקה שנחתם בינה לבין המשיב ולאור מחדליה בפיקוח ובבקרה על פעולותיו של המשיב בכספי המכללה, וזאת על אף שחלק מתקציבה ממומן על ידי משרד החינוך. בית המשפט הנכבד העיר גם לגבי העובדה שהמכללה איפשרה מצב אנומלי שבו המשיב מועסק על ידה במשרה מלאה ובנוסף מנהל משרד עצמאי לראיית חשבון, ואף התחייבה לשלם לעוזרים, שהועסקו על ידו במשרדו בעכו, שכר עבודה בגין עבודת הנהלת החשבונות שביצעו עבורה. 7. בשל התנהלותו הפסולה של המשיב – בית המשפט החחליט שלא להטיל על המערערת הוצאות, למרות שתביעתה נדחתה במלואה. 8. על פסק הדין הנ"ל הגישה המערערת ערעור לבית משפט זה והמשיב הגיש ערעור שכנגד, הם הערעורים שלפנינו. טענות המערערת, המשיבה שכנגד 9. המערערת טוענת כי המשיב גזל ממנה כספים במרמה, תוך הפרת חובת האמון שלו כלפיה וכן תוך עשיית עושר ולא במשפט. בהקשר זה נטען כי המשיב שילם כספים לצדדים שלישיים ללא סמכות, לרבות לחשבונו הפרטי, או לחשבונות אחרים כדי שיחזירו לו אותם, בניגוד לדין ולהוראות הממונים עליו. לדברי המערערת בית המשפט המחוזי טעה כשדחה את התביעה על כל מרכיביה, חרף הראיות הברורות והעדויות שהביאה לשיטתה. לדעת המערערת, לא היה מקום לדחות חלק מרכיבי התביעה עקב התיישנות, שכן הנזקים נתגלו על-ידה רק מספר שנים לאחר שהם אירעו ולכן תקופת ההתיישנות אמורה להיות מוארכת בהתאם להוראת סעיף סעיף 89 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: פקודת הנזיקין). זאת ועוד, המערערת סבורה כי אף אם חלה התיישנות על חלק מטענותיה – המשיב לא עמד בדרישה להעלות את טענתו בעניין ההתיישנות בהזדמנות הראשונה (דהיינו, בנסיבות העניין: בכתב ההגנה) ועל כן שגה בית המשפט שדחה חלק מתביעתה על יסוד טענה זו. המערערת גם מלינה על כך שבית המשפט דחה את תביעתה, על אף קביעתו החד-משמעית בדבר התנהלותו הבעייתית של המשיב. בתוך-כך נטען כי היה על בית המשפט להורות על השבת הכספים שהמשיב נטל שלא כדין בגין שעות העסקת העוזרים, תוך שהוא שכפל את חתימתו של מנהל המכללה לצורך זיוף אישור לגבי שעות העסקה אלה (כפי שהמשיב אף הודה, לדברי המערערת, בפני רו"ח חגית ג'ורג'י). המערערת סבורה כי הותרת פסק דינו של בית המשפט קמא על כנו משמעותו היא התעשרות המשיב שלא כדין בגין מעשים הגובלים בפלילים. לכן, לדעתה, יש להורות על השבת הכספים למערערת, בין היתר, כדי לקדם את ענייני ציבור הסטודנטים וההשכלה הגבוהה. 10. המערערת גם סבורה כי יש לדחות את הערעור שכנגד משום שלשיטתה, התנהלותו הבעייתית של המשיב – מהווה הצדקה לאי-חיובה בהוצאות לטובת המשיב, ומחייבת דווקא השתת הוצאות על המשיב. טענות המשיב, המערער שכנגד 11. המשיב סומך את ידיו על פסק דינו של בית המשפט המחוזי לדחות את תביעת המערערת, על כל חלקיה, בשל הטעמים שהובאו בפסק הדין. לשיטתו של המשיב, בצדק נקבע כי המערערת לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה, שכן התביעה התבססה, באופן בלעדי, על דו"ח גינזבורג, שנערך על-ידי משרד רואי-חשבון, שהיה בעל אינטרס לפגוע במשיב כדי לתפוס את משרתו. המשיב מבהיר כי בניגוד לדברי המכללה – מרבית רכיבי התביעה נדחו מן הטעם שלא עלה בידי המערערת להוכיח ולבסס את טענותיה, ורק שניים מבין רכיבי התביעה נדחו בשל התיישנות, כאשר גם לגביהם נקבע כי המערערת לא הרימה את הנטל המוטל עליה מבחינה ראייתית. בעניין שכר העוזרים – המשיב טוען כי המערערת לא הוכיחה ואף לא הציגה ראשית ראיה לכך שהכספים ששולמו לו במסגרת עבודתו בגין העסקת עוזרים לא הועברו בפועל לעוזרים, או כי השכר ששולם איננו סביר והולם. באותו עניין המשיב סבור כי יש לדחות את הטענה לפיה הוא הודה בפני רו"ח ג'ורג'י בעניין שכפול חתימת מנהל המכללה, שכן המסמך הנטען, לפיו המשיב הודה כאמור – לא צורף לדו"ח הביקורת ואיננו בנמצא, וכן מאחר שרו"ח ג'ורג'י לא זומנה כעדה מטעם המערערת כדי לאמת את טענה זו. לבסוף המשיב מציין את העובדה כי בעקבות טיוטת דו"ח הביקורת נפתחה נגדו חקירה פלילית, אך זו נסגרה מחוסר ראיות. 12. במסגרת הערעור שכנגד המשיב מבקש לפסוק לו הוצאות משפט ושכר טרחת עורך-דין. לטענתו, תביעתה של המערערת הינה "מורכבת, מסורבלת וחסרת בסיס עובדתי ומשפטי". המשיב גם טוען כי המערערת הסתירה ממנו דו"ח ביקורת שנערך בשנת 2002, אשר התגלה לו רק בדיעבד, שמשבח את התנהלותו, ומנקה אותו מהטענות שהועלו נגדו על-ידי המערערת. לטענתו, התנהלות זו מצד המערערת, המתבטאת בהגשת התביעה ובהעלמת מסמכים – הובילה להגדלת הוצאות הגנתו בצורה ניכרת. לפיכך נטען כי בית המשפט קמא הנכבד שגה כשלא חייב את המערערת בהוצאות ובשכ"ט עו"ד. הדיון בערעור ובערעור שכנגד 13. בתאריך 1.10.2014 קיימנו דיון בערעור ובערעור שכנגד. במסגרת הדיון הצענו לבעלי הדין להתפשר ביניהם משום דרכי שלום. בסוף הדיון החלטנו כי בעלי הדין יודיעו אם הגיעו להסדר כמוצע. קבענו כי אם לא יושג הסדר כאמור – יינתן פסק דין על פי מכלול החומר שלפנינו והשלמות הטיעון. בהמשך להחלטתנו הנ"ל הצדדים מסרו הודעות שלימדו כי הסדר לא הסתייע. לפיכך מוטל עלינו לפסוק במכלול על פי שורת הדין. לליבון הדברים אפנה איפוא עתה. דיון והכרעה 14. לאחר עיון בחומר הרב שנמסר לנו ובכתבי בי-דין של הצדדים ושמיעת טענות באי-כוחם, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל חלקית ובאופן מצומצם וכי דין הערעור שכנגד להידחות, וכך אציע לחבריי שנעשה. טעמיי לכך יובאו להלן. 15. מרבית טענותיה של המערערת מתמקדות בהשגה על ממצאים עובדתיים שנקבעו על ידי בית המשפט קמא הנכבד לגבי התנהלותה שלה ובאשר להתנהלותו של המשיב במהלך עבודתו אצלה כחשב. כידוע, אין בית משפט זה נוטה להתערב בקביעות כגון דא, אלא במקרים חריגים שבהם מסקנות הערכאה הדיונית אינן עומדות במבחן ההיגיון והשכל הישר, או שנעלמו מבית המשפט עובדות מהותיות שעשויות היו לשנות את פסיקתו (ראו בין השאר: ע"א 4750/12 כהן נ' עזבון המנוחה עדה גלילי (2.10.2014); ע"א 9927/06 פלוני נ' מדינת ישראל (18.1.2015)). לא מצאתי כי המקרה שלפנינו נופל לגדר אותם מקרים חריגים בהם יש מקום לשנות מהקביעות העובדתיות שנקבעו בערכאה הדיונית. אינני מוצא בטענות המערערת, המהוות בעיקרן חזרה על הטענות שהועלו בפני בית המשפט קמא הנכבד, משום חריג לכלל אי ההתערבות. נוכח קביעתי זו – אין בכוונתי להתייחס לכל אחת מן הטענות שהעלתה המערערת ביחס לקביעות כאלה ואחרות של בית המשפט קמא הנכבד בהתייחסו אל רכיבי התביעה השונים. יחד עם זאת, קיימים שלושה רכיבים מתוך התביעה, שבהם טענות המערערת אינן מתמצות בהשגות על קביעות עובדתיות בלבד, אלא נוגעות גם לעניינים משפטיים, ומחייבים, לשיטתי, את התערבותנו. רכיבים אלו הם: כספים שבהם המשיב עשה שימוש לשם רכישת ספרות מקצועית, כספים ששולמו לחברת ה.פ. פיתוח תכנה ומערכת מידע בע"מ (להלן: חברת ה.פ. פיתוח) בעבור תוכנת "רשם פלוס" וחלק מסוים מהסכומים שהועברו למשיב בגין העסקת עוזרים. אתייחס מיד לשלושת רכיבי התביעה האמורים. 16. ספרות מקצועית ותוכנת "רשם פלוס" – בית המשפט המחוזי קבע, כאמור, כי המשיב רכש ספרות מקצועית בסך של 4,841.96 ש"ח לשימושו הפרטי, ללא קשר לעבודתו במכללה. עוד הוסיף בית המשפט קמא הנכבד כי בהסכם ההעסקה עליו המשיב היה חתום לא צויינה זכאותו לספרות מקצועית וכי לא הוצג כל אישור שנתקבל מטעם מנהל המכללה לרכישה של אותם ספרים. יחד עם זאת, בית המשפט המחוזי קבע כי הואיל והספרים נרכשו בשנת 2000, למעלה מ-7 לפני הגשת התביעה על ידי המערערת – יש לדחות את רכיב תביעה זה מחמת התיישנות. 17. באופן דומה ציין בית המשפט המחוזי הנכבד כי קיים ספק מסוים בנוגע לצורך בתוכנת "רשם פלוס", שנרכשה על-ידי המשיב בסך של 1,041.30 ש"ח, באמצעות כספי המכללה מחברת ה.פ. פיתוח, אך דחה גם את רכיב תביעה זה לנוכח חלוף תקופת ההתיישנות בין מועד הרכישה של התוכנה לבין הגשת התובענה על-ידי המערערת. 18. לדידי עלינו להתערב במסקנתו של בית המשפט המחוזי הנכבד בעניינים הנ"ל. אף כי במועד הגשת התובענה אכן חלפה תקופת שבע השנים שנקבעה בחוק להגשת תובענה כספית (ראו: סעיף 5(1) לחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958 (להלן: חוק ההתיישנות)) – המשיב לא טען להתיישנות כלל במסגרת כתב ההגנה שהוגש מטעמו, אלא העלה טענה זו לראשונה רק במסגרת סיכומיו בפני בית המשפט קמא. בכך לא קיים המשיב את החובה המוטלת עליו להעלות את טענת ההתיישנות בהזדמנות הראשונה לאחר הגשת התובענה (ראו: סעיף 3 לחוק ההתיישנות ותקנה 89 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984; השוו: ע"א 516/84 לובמן‎ ‎נ' שמואל פיק, פ''ד מא(3) 472, 475 (1987); ע"א 5574/09 הזימה סעיד הזימה קזל נ' קרן קיימת לישראל, פיסקה 22 (16.11.2011)). לנוכח זאת, דומני כי בית המשפט קמא שגה בכך שקיבל את טענתו של המשיב בהקשר זה ודחה את רכיבי התביעה הנוגעים לספרות מקצועית ולרכישת תוכנת "רשם פלוס" מחמת התיישנות. 19. סבורני כי יש לאמץ איפוא את מסקנתו של בית המשפט קמא הנכבד לפיה המבקש רכש ספרות מקצועית (ראו: נספח י"ב לדו"ח גינזבורג) לשימושו הפרטי באמצעות כספי המכללה, בניגוד לדין, תוך דחייה של טענת המשיב, שהועלתה באיחור, בעניין ההתיישנות. זאת ועוד, לאחר שעיינתי במפרט תוכנת "רשם פלוס" (ראו: נספח י"ג(1) לדו"ח גינזבורג), אני בדעה, כפי שגם סבר בית המשפט קמא הנכבד, כי תוכנה זו לא היתה נחוצה לצורך עבודתו של המשיב במכללה. התוכנה נועדה לאפשר ביצוע פעולות אל מול רשם החברות, כגון: רישום חברה, שינוי הון מניות, הקצאה והעברה של מניות, מינוי, או הפסקת כהונה של דירקטור וכיוצ"ב. היות והמכללה רשומה כעמותה, לא נראה כי היה לה צורך בתוכנה העוסקת בחברות, ומכאן שדומה עלי כי היא אכן נרכשה לצרכיו הפרטיים של המשיב. הנה כי כן, יש לקבוע כי המשיב גזל לכיסו מהמערערת, שלא כדין, סכום של 4,841.96 ש"ח כשרכש ספרות מקצועית לשימושו הפרטי מחשבונה וסכום נוסף של 1,041.30 ש"ח שעה שרכש באמצעות כספיה את תוכנת "רשם פלוס", וכי עשייתו זו היתה עוולה במשמעות סעיף 52 לפקודת הנזיקין. 20. העסקת עוזרים – בפסק הדין, מושא הערעור, נקבע כי הסכם העסקתו של המשיב התיר לו להעסיק עוזרים, שאינם עובדי המכללה, לשם סיוע בעבודתו כחשב המכללה, וכי המכללה תעביר לו תשלום חודשי עבור שעות עבודתם של אלה. עוד קבע בית המשפט קמא הנכבד כי בהסכם האמור פורטה התמורה שתשולם לכל עוזר על פי תעריף שעתי והוסכם על תשלום הוצאות נסיעה לעוזרים למקרים שבהם הם יידרשו להגיע למכללה. יחד עם זאת, בית המשפט ציין כי בהסכם ההעסקה לא פורט לגבי מנגנון הדיווח על עבודתם של העוזרים האמורים, מנגנון הפיקוח על היקף עבודתם ומנגנון אישור שכרם. בית המשפט המחוזי הנכבד קבע כי חוזה ההעסקה נוסח, בהקשר זה, "בצורה סתמית ולאקונית". לאחר שהערכאה המבררת הכריעה בשאלת יכולתו של המשיב להעסיק עוזרים שאינם עובדי מכללה, על פי הסכם העסקתו, היא פנתה לבחון את טפסי היקף שעות העבודה של העוזרים (שצורפו לדו"ח גינזבורג – נספחים 27 ו-28), אותם המשיב הגיש בשעתו למכללה לשם קבלת התשלומים החודשיים עבור העוזרים שהעסיק, לכאורה. על בסיס עיון בטפסים האמורים, עדותו של מנהל המכללה ותגובתו של המשיב, כפי שזו תוארה בדו"ח משרד החינוך – בית המשפט קמא קבע כדלקמן: "אני קובע כממצא עובדתי כי לצורך תשלום שכר העוזרים, השתמש [המשיב] בטפסים עליהם הופיעה חתימתו המצולמת של מנהל המכללה, לאחר שהלה חתם על טופס אחד בלבד. התנהלות זו חמורה ביותר ונוגדת כללים בסיסיים של מנהל תקין, הגינות ויושרה. לא מדובר בעניין טכני וטרוויאלי שכן בעקבות אותם דוחות שלשל [המשיב] לכיסו סכומים ניכרים". 21. על אף התנהלותו החמורה של המשיב בהקשר זה, הכוללת שכפול חתימתו של מנהל המכללה והגשת טפסי היקף ההעסקה עם החתימות המצולמות – בית המשפט קמא פסק לטובתו, כאמור, ביחס לרכיב תביעה זה. בית המשפט הנכבד הטעים כי המערערת לא הציגה בפניו ראיות המעידות על כך שהמשיב דיווח על היקף שעות מנופח, שקרי ובלתי מציאותי. משכך נקבע כי "לא הוכח כי אותם עוזרים לא הועסקו בהיקף לו טען [המשיב], כמפורט בטפסים שמולאו על ידו". כפי שיובהר מיד – לשיטתי, יש לקבל את הערעור גם בנוגע לרכיב הנ"ל. 22. צד המעוניין להוכיח את טענתו במסגרת המשפט אזרחי נדרש לעמוד בחובת ההוכחה המורכבת משני יסודות: נטל השכנוע וחובת הבאת הראיה. נטל השכנוע נוגע לחובה המוטלת על בעל דין להוכיח את טענותיו כלפי הצד השני על פי מאזן ההסתברויות. בדרך כלל, נטל השכנוע נותר קבוע מתחילת ההליך ועד תומו. בשונה מכך, חובת הבאת הראיה הינה חובה נלווית לנטל השכנוע, ולפיה נדרש בעל הדין להביא ראיות מספיקות על מנת לעמוד בנטל השכנוע. מדובר בחובה דינאמית, שעשויה לעבור מבעל דין אחד למשנהו (ראו: ע"א 78/04 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ, פיסקה 11 (5.10.2006) (להלן: עניין המגן ביטוח),; ע"א 6160/99 דרוקמן נ' בית החולים לניאדו, פ"ד נה(3) 117, 124 (2001); יעקב קדמי על הראיות חלק רביעי 1722-1719 (מהדורה מעודכנת ומשולבת, 2009) (להלן: קדמי)). 23. השאלה על מי רובץ נטל השכנוע מוכרעת בהתאם לדין המהותי. נטל השכנוע להוכחת טענה מסוימת מוטל על הצד שהטענה מקדמת את עניינו במשפט, כאשר הכלל הבסיסי הינו "המוציא מחברו – עליו הראיה" (ראו: ע"א 7456/11 בר נוי נ' אמנון, פיסקה 14 (11.4.2013) (להלן: עניין בר נוי)). על התובע מוטל איפוא הנטל להוכיח את הטענות שבבסיס עילת תביעתו, ועל הנתבע להוכיח את העובדות שבבסיס טענות הגנתו (ראו: עניין המגן ביטוח, בפיסקה 13; קדמי, בעמ' 1723). 24. במקרים שבהם מועלת טענת מרמה, או זיוף על-ידי אחד הצדדים (בין אם מדובר בתובע, או בנתבע), מוטל עליו נטל השכנוע להוכיח את טענתו. בפסיקה נקבע כי אף שהנטל לגבי טענות מסוג זה הוא של מאזן הסתברויות, כנהוג במשפט האזרחי – רף הראיות הנדרש לגבי טענת מרמה, שהיא טענה בעלת היבט פלילי, הינו גבוה יותר ומחייב את בית המשפט לבחון את הראיות בזהירות יתרה (ראו: עניין בר נוי, פיסקה 15 והאסמכתאות הנזכרות שם). 25. במקרה שלפנינו בית המשפט המחוזי הנכבד קבע כאמור כי המשיב שכפל את חתימתו של מנהל המכללה. קביעה זו התבססה, בין היתר, על דבריו של מנהל המכללה דאז, ד"ר נבואני, אשר העיד כי חתימתו המצויה על טפסי שעות העוזרים, שהוגשו על-ידי המערערת (נספח 27 ו-28 לדו"ח גינזבורג) – מצולמת, וכן אישש דברים שכתב בעבר לפיהם, למיטב זכרונו, הוא חתם במסגרת תפקידו פעם אחת בלבד על טופס שכר מרצים ומדריכים (ראו: פרוטוקול הדיון בפני בית המשפט קמא מתאריך 19.06.2011, בעמ' 116-115). מאחר שהערכאה הדיונית היא שהתרשמה באופן ישיר מד"ר נבואני – אינני רואה להתערב בהחלטתה לאמץ את דבריו בהקשר זה. יתר על כן, לאחר שעיינתי בטפסי שעות העבודה של העוזרים שהוגשו (ראו: נספחים 28-27 לדו"ח גינזבורג) – הגעתי גם אני למסקנה כי ניכר שהם נושאים חתימה משוכפלת של המנהל. 26. מן האמור לעיל עולה כי המערערת הוכיחה שאישורי מנהל המכללה, המצויים על טפסי שעות העסקת העוזרים שהוגשו על-ידי המשיב וצורפו לדו"ח גינזבורג – אינם אותנטיים. במצב דברים זה דומה עלי כי המערערת עמדה בחובת הראיה המוטלת עליה בהקשר של התשלומים עבור שעות העסקת העוזרים. העובדה כי המשיב מסר טפסים עם חתימה משוכפלת יוצרת, לשיטתי, מעין חזקה לפיה הוא זייף חלק משעות העסקת העוזרים שפורטו בטפסים, והנטל לסתור חזקה זו ולהראות כי שעות העבודה הנזכרות שם בוצעו בפועל – מוטל על המשיב. עמדה זה מתבססת על ההיגיון והשכל הישר, שהרי אילו היו הטפסים משקפים את המצב האמיתי, המשיב לא היה נזקק לשכפל את חתימת מנהל המכללה כדי להתגבר על הצורך באישור שעות ההעסקה המצוינות בטפסים. 27. למסקנתי הנ"ל, לפיה מרגע שהמערערת הוכיחה כי האישורים המופיעים על גבי טפסי שעות ההעסקה אינם אותנטיים מחויב המשיב להביא ראיות המוכיחות שתוכן המסמכים נכון, ניתן להגיע גם באמצעות היקש לכללי "אותות מירמה" ("Badges of Fraud") מדיני ההוצאה לפועל, שפותחו במשפט האנגלו-אמריקאי. על פי כללים אלה, ככל שיראה התובע יותר "אותות מירמה", נוצרות למעשה חזקות שבעובדה בנושא, ובמידה שאלה נותרות בלא מענה מצד הנתבע, הן מצביעות על קיומו של מעשה מירמה (ראו: ע"א 8482/01 בנק איגוד לישראל נ' סנדובסקי, פ"ד נז(5) 776, 782 (2003); ע"א 8128/06 לוינזון נ' ארנון, פיסקאות י"ג-י"ד (3.2.2009)). בענייננו קיים "אות מרמה" משמעותי והוא השימוש שנעשה בחתימתו המשוכפלת של מנהל המכללה על טפסי השעות. בנסיבות אלה נוצרת כאמור חזקה עובדתית לקיומה של מירמה, דהיינו: כי הטפסים שקריים. במצב דברים זה עובר הנטל אל שכמו של המשיב להוכיח כי השעות אכן בוצעו בפועל על ידי המועסקים. 28. זה המקום לציין כי המערערת טענה במסגרת תביעתה ובערעור שלפנינו כי המשיב קיבל לידיו כ-1.13 מיליון ש"ח בעבור שכר עבודה לעוזרים – שלא כדין. דא עקא, שמעיון קפדני במסמכים שצורפו על ידי המערערת בעניין זה (נספחים 27 ו-28 לדו"ח גינזבורג) מתחוור שהיא הביאה מספר מצומצם ביותר של טפסי שעות העסקת עוזרים, בעלי חתימה משוכפלת, אשר מוכיחים תשלום של 70,303.70 ש"ח בלבד (בהקשר זה אציין כי קיימת אי-התאמה מסוימת בין טפסי שעות העסקת העוזרים לבין אישורי התשלום שצורפו על-ידי המערערת בנספחיה, וחישובי מתייחס רק לסכומים שלגבם קיימת התאמה מלאה בין המסמכים האמורים). ברי איפוא כי נטל ההוכחה עובר לכתפי המשיב לגבי הסכום האמור בלבד, שכן המערערת הצביעה על "אותות מרמה" רק בנוגע לסכום זה. לגבי יתר הסכום הנתבע בגין תשלום לעוזרים, הואיל המערערת לא צירפה כל ראיה שעשויה ללמד על מירמה מצד המשיב – לא מצאתי מקום להתערב בקביעתה של הערכאה קמא הנכבדה לפיה המערערת לא עמדה בחובת הראיה ובנטל השכנוע בעניין הסכום האמור. משמעות הדבר הינה כי המערערת עמדה בחובת הראיה רק לגבי 70,303.70 ש"ח מתוך סך התשלומים בגין שכר עובדים שנתבע על-ידה. 29. לאחר שעיינתי בטענות המשיב, במוצגים שהוגשו מטעמו ובפרוטוקול הדיונים שהתקיימו בבית המשפט המחוזי, דומה עלי כי המשיב לא עמד בחובת הראיה שהועברה אליו כנ"ל. המשיב צירף לכתב הגנתו תצהירים של מספר עדים (נ/5, נ/6, נ/7), שעבדו, לדבריהם, במשרדו בענייני המכללה בתקופה הרלבנטית וששמם מופיע על טפסי שעות ההעסקה שצורפו לדו"ח גינזבורג. עדים אלה הצהירו כי הם ריכזו את שעות העבודה שביצעו בעבור המכללה וכן העבירו למשיב דיווחים חודשיים לגבי שעות העסקתם. העדים האמורים הובאו בפני בית המשפט המחוזי הנכבד ונחקרו בחקירה נגדית על-ידי ב"כ המערערת, ומחקירות אלה עולה, לדידי, ספק לגבי מקור חתימת העובדים המופיעה על גבי הטפסים (ראו: פרוטוקול הדיון בפני בית המשפט קמא מתאריך 03.05.2011, בעמ' 98-94). כך, למשל, אישרו שניים מבין העדים כי טופס השעות שהוצג בפניהם נחתם על-ידם, ולאחר מכן הראה ב"כ המערערת כי למעשה היה מדובר בטפסי שעות של עוזר אחר. כמו כן, העידה העדה השלישית כי החתימה המופיעה על גבי טופס שעות העסקה הנושא את שמה – איננה שלה. הנה כי כן, סבורני כי המשיב לא עמד בחובת הראיה שהועברה אליו ולא הצליח להראות כי טפסי שעות עבודת העוזרים, הנושאים את חתימתו המצולמת של מנהל המכללה, אכן מולאו באופן המשקף את שבוצע בפועל. מכאן שיש לקבוע, לשיטתי, כי הכספים שהמשיב קיבל בעקבות המפורט בטפסים האמורים, בסך של 70,303.70 ש"ח – הושגו בניגוד לדין, תוך גזילה של כספי המערערת. 30. לא למותר לציין כי גם בעניין זה המשיב לא העלה טענת התיישנות בהזדמנות הראשונה, ולכן לאור סעיף 3 לחוק ההתיישנות – אין לתת משקל לעובדה שחלפו מעל 7 שנים בין מועד העברה של חלק מהתשלומים למשיב לבין הגשת התובענה, שבמוקד הערעור שלפנינו. 31. בשולי הדברים יוער כי בית המשפט קמא קבע שחלה התיישנות גם לגבי מספר רכיבי תביעה נוספים (כגון: תשלומים נוספים שבוצעו לחברת ה.פ. פיתוח, תשלום הוצאות עבור כנס באורלנדו ותשלום לנגרייה לשם קידום עסקיו הפרטיים של המשיב), אך מאחר שבית המשפט מצא סיבות נוספות לדחיית התביעה באותם הקשרים, אשר לגביהן לא שוכנעתי כי קיימים טעמים טובים להתערבותנו – הנני בדעה כי אין לקבל את ערעורה של המכללה בכל הנוגע לרכיבים אלה. 32. אשם תורם – קבעתי לעיל כי המשיב גזל מן המכללה סכום של 4,841.96 ש"ח בגין רכישת ספרות מקצועית, סכום של 1,041.30 ש"ח ששימש אותו לרכישת תוכנת "רשם פלוס" וסכום של 70,303.70 ש"ח עבור שכר עוזרים, דהיינו הוכח בתביעה כי המשיב גזל בסך הכל סכום של 76,186.96 ש"ח מהמכללה. כאמור, בית המשפט המחוזי ביקר את המכללה על תפקודה הן מלכתחילה, בניסוח החוזה בצורה לאקונית וכללית, והן במהלך העסקתו של המשיב, בכך שכשלה בכל הנוגע לפיקוח ובקרה על הסכומים שהמשיב הוציא מקופתה. דברים אלה של הערכאה המבררת מקובלים עלי, ואולם אדגיש כי חרף התנהלותה של המערערת – אין מקום להפחית כאן מחיוב ההשבה של המשיב, שכן אדם שגזל איננו יכול לטעון לאשם תורם מצד הנגזל לפי סעיף 68 לפקודת הנזיקין (ראו: ע"א 3656/99 טרנסכלל בע"מ נ' מ.א.ר. מסחר וספנות בע"מ, פ"ד נו(2) 344, 362 (2001); כן עיינו: פיסקאות 76-58 לחוות דעתי ב-ע"א 9057/07 אפל נ' מדינת ישראל (2.4.2012), שזכתה להסכמתו של חברי, השופט (כתוארו אז) א' רובינשטיין, שם קבעתי כי אין לאפשר שימוש בהגנת האשם התורם ככל שמדובר ב"מקרי העברה", שבהם קיים "משחק סכום אפס", במובן זה שהנזק שנגרם לניזוק נובע מהעברה של הנכס למזיק). 33. בשל כל האמור לעיל, דעתי היא כי המשיב גזל מהמכללה כספים בסך של 76,186.96 ש"ח, ומשכך עליו להשיבם לה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, כאמור בפיסקה 36 שלהלן. 34. דחיית הערעור שכנגד – אין לקבל את הערעור שכנגד שהגיש המשיב. כידוע, פסיקת הוצאות היא בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית, וככלל, לא יתערב בית המשפט שלערעור בקביעת בית המשפט בעניין הוצאות אלא במקרים חריגים, כמו למשל, במקרים בהן מתגלה טעות משפטית או כאשר נתגלה פגם בשיקול הדעת. אכן בדרך כלל זכאי בעל דין שזכה לקבל הוצאותיו, מתוך מגמה שלא יצא שכרו בהפסדו. ברם, מורכבות העניין העולה מנסיבות המקרה שבפנינו והתנהלותו של המשיב, כפי שתוארה בפסק הדין, סוללים את הדרך לתוצאה לפיה בית משפט זה לא יתערב באי פסיקת הוצאות לטובתו (השוו: ע"א 7079/09 שיבלי נ' בית החולים האנגלי (13.2.2012)). יתר על כן, הואיל וקבעתי כי ראוי לקבל באופן חלקי את ערעורה של המכללה, מובן כי לא היה מדובר בתביעת סרק ואינני רואה סיבה כי נפסוק הוצאות למשיב בגין העובדה שמרבית תביעת המכללה נגדו נדחתה וזאת בגין כשל ראייתי להוכחת מרכיבי נזק רבים. אדרבה, התוצאה שאליה הגעתי, ויתר נסיבות העניין, מצדיקים כי נחייב את המשיב בהוצאות מוגבלות יחסית לטובת המערערת. 35. סוף דבר, הנני מציע לחבריי לקבל באופן חלקי ומצומצם את הערעור ולהורות כי המשיב ישיב למערערת סך של 76,186.96 ש"ח, נכון למדד שהיה רלבנטי למועד שבו נתבקש המשיב לראשונה להחזיר למערערת את הסכומים שגזל (דהיינו במכתבו של עו"ד זכי כמאל, ששימש כיו"ר ההנהלה וחבר הנאמנים במכללה בשעתו, מתאריך 10.11.2003 – נספח ב2 לכתב התביעה), והכל בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מאז אותו מועד ועד יום ההחזר בפועל. כמו כן אציע לחברי לדחות את הערעור שכנגד ולחייב את המשיב באופן מתון (נוכח העובדה שמרבית תביעתה של המערערת נדחתה מחמת אי הצגת ראיות מספיקות) – בהוצאות המערערת בשתי הערכאות בסך כולל של 30,000 ש"ח. ש ו פ ט השופט י' עמית: אני מסכים. ש ו פ ט השופט א' שהם: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט ח' מלצר. ניתן היום, ‏י"א בתשרי התשע"ו (‏24.9.2015). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 12091780_K04.doc אפ+מה מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il