רחל נמרוד נ. מינהל מקרקעי ישראל

פסק-דין בתיק בג"ץ 9176/05 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 9176/05 בפני: כבוד הנשיאה ד' ביניש כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט י' דנציגר העותרים בבג"ץ 9176/05 ובבג"ץ 6178/09: 1. רחל נמרוד 2. אסף נמרוד נ ג ד המשיב 1 בבג"ץ 9176/05: 1. מינהל מקרקעי ישראל (משיב פורמאלי) המשיב 2 בבג"ץ 9176/06 והמשיב בבג"ץ 6178/09 2. רשם האגודות השיתופיות המשיב 3 בבג"ץ 9176/05 3. שר התעשיה המסחר והתעסוקה המשיב 4 בבג"ץ 9176/05 4. עו"ד איתן ארז, כמפרק זמני מפעיל של האגודה השיתופית שער אפרים, מושב עובדים התיישבות שיתופית בע"מ (בפירוק) עתירות למתן צו על תנאי תאריך הישיבה: כ"ט בניסן תש"ע (13.4.10) בשם העותרים: בעצמם בשם המשיבים 3-1 בבג"ץ 9176/05 והמשיב בבג"ץ 6178/09: עו"ד ד' מארקס בשם המשיב 4 בבג"ץ 9176/05: עו"ד א' ארז; עו"ד מ' מיכאל פסק-דין השופט י' דנציגר: 1. בעתירה שבמסגרת בג"ץ 9176/05 התבקש בית משפט זה, בין היתר, ליתן צו המכוון אל המשיבים והמורה להם ליתן טעם מדוע לא תבוטל החלטת רשם האגודות השיתופיות (להלן: "הרשם") מיום 25.5.2005 וייקבע כי העותרת זכאית להירשם כחוכרת מגרש 264 במושב שער אפרים (להלן: "המגרש" ו-"האגודה"), בכפוף לתשלום דמי חכירה מהוונים למשיב 1 והמסים החלים על רישום זה. 2. בעתירה שבמסגרת בג"ץ 6178/09 התבקש בית משפט זה ליתן צו המכוון אל הרשם והמורה לו ליתן טעם מדוע לא ערך ולא דרש מהמפרק הזמני של האגודה לערוך, בעת בירור תביעת החוב של העותר על ידי המפרק ובעת בירור הערעור על החלטת המפרק, את סך כל ההתחשבנות הכספית שבין העותר לבין האגודה שבפירוק, שכן לא נלקח בחשבון לזכות העותר סכום של 301,000 ש"ח ששילם העותר, לטענתו, לאגודה על חשבון תמורת המגרש שנמכר לעותרת, מבלי שיקבל שיקים נגדיים על חשבון שכר טרחת עורך-דין שהאגודה היתה חייבת לעותר, לטענתו, בגין שירותים משפטיים שנתן לאגודה, ומבלי שסכום זה קוזז כנגד שכר הטרחה המגיע לעותר מאת האגודה. 3. במסגרת העתירה בבג"ץ 9176/05 העותרים טוענים, בין היתר, כי העותרת רכשה זכות לקבלת המגרש, כאשר תמורתו שולמה על ידי קיזוז מחוב שחבה האגודה לעותר בגין טיפול ורישום של 186 מגרשים של משתכנים בפרוייקט הפיתוח של המושב וכן בגין טיפול בכ-100 משתכנים נוספים שמגרשיהם טרם נרשמו. לביסוס התשלום הציגה העותרת אישור מזכיר האגודה על ביצוע הקיזוז הנ"ל ואת כרטיסי הנהלת החשבונות של האגודה המאשרים, לטענת העותרים, את הזכות שהיתה לעותר ואת הקיזוז שבוצע. עוד טוענים העותרים, כי בתביעת החוב שאותה הגיש העותר נעשתה הבחנה ברורה בין קיזוז ערך שני המגרשים שנמסרו לבנותיו מהחוב שהאגודה היתה חייבת לו ואשר לגביו אין מחלוקת, לבין החיוב בגין רכישת המגרש על ידי העותרת, אשר לגביו יש מחלוקת הן בדבר גובה הקיזוז והן בדבר עצם קיומו כגרסת המשיב 4. לטענת העותרים, המשיב 4 דחה את בקשת העותרת להכיר בזכאותה לחתום על חוזה עם מינהל מקרקעי ישראל וסירב לבדוק את תביעת החוב של העותר, תוך שהוא מתעלם לחלוטין ממסמכי האגודה והנהלת חשבונותיה הנמצאים בידיו, ותוך שהוא מסתיר ומעלים את כרטיסו האישי המרכֵז של העותר באגודה, בו מצוי ריכוז כל הכרטיסים הנפרדים של יתרות הזכות והחובה. על החלטת המשיב 4 הגישה העותרת ערעור שהתברר לפני הרשם. ביום 25.5.2005 ניתנה החלטת הרשם בערעור. בהחלטתו קבע הרשם, על סמך החקירה הכלכלית שבוצעה באגודה על ידי חוקרי האגף לאיגוד שיתופי, כי העותרת לא עמדה בחובתה להוכיח כי בעת חתימת ההסכם בינה לבין האגודה היתה האגודה בעלת כושר פירעון וכי סעיף 96 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 (להלן: "פקודת פשיטת הרגל") - שעניינו בטלות הענקות - חל במקרה דנן. עוד קבע הרשם, על בסיס הראיות שעמדו לפניו, כי כלל לא הוכח שבוצע קיזוז בין חובות האגודה לכאורה כלפי העותר לבין ערך המגרש. יתרה מזאת, למרות שקבע כי לא בוצע קיזוז, נדרש הרשם לשאלה האם קיזוז אפשרי בנסיבות העניין ובהנחה שתתקבל תביעת החוב של העורר, וקבע כי תנאי ההדדיות שבסעיף 74 לפקודת פשיטת הרגל לא התקיים במקרה זה. עוד קבע הרשם כי קיזוז אפשרי רק מקום בו שני החובות הם חובות כספיים וכי לא ניתן לקזז חוב כספי כנגד התחייבות להעברת רכוש. הרשם סיכם בקביעה כי שוכנע שהעסקה דנן בוצעה בחוסר תום לב וללא תמורה תוך שהוא מותח ביקורת קשה על התנהלותו של העותר ששימש כעורך דינה של האגודה וכיועצה המשפטי, תוך ניצול מעמדו לרעה על מנת לשפר מצבו כנושה. יחד עם זאת, הורה הרשם למשיב 4 להמשיך ולשבת על המדוכה בעניין תביעת החוב של העותר. לטענת העותרים, קביעת הרשם לפיה לא שולמה תמורה עבור המגרש אינה נכונה עובדתית, שכן תשלום התמורה נתמך הן בדו"ח שהוגש על ידי ועדת היגוי שבדקה את חשבונות האגודה והעבירה את מסקנותיה למשיב 1 והן בדו"ח של רו"ח אוזן מטעם הועד הממונה של האגודה, ומשסירב הרשם לקבל ראיות אלה פעל בחוסר סבירות ותוך חריגה מתחום סמכותו. עוד טוענים העותרים כי הרשם חרג מסמכותו אף בקביעתו כי סעיף 96 לפקודת פשיטת הרגל חל במקרה הנוכחי. 4. ביום 8.9.2005 דחה המשיב 4, המפרק, את תביעת החוב של העותר. ביום 27.9.2005 הגיש העותר ערעור לרשם על החלטה זו ובמקביל הוגשה העתירה הראשונה. באשר לעתירה הראשונה, עמדת המשיבים היתה כי כל עוד לא הוכרעה סופית השאלה האם חבה האגודה חוב לעותר בגין שכר הטרחה לו הוא טוען, אין העתירה בשלה להכרעה. בעקבות טענות שונות של העותר שהופנו כלפי המפרק קבע הרשם, לפנים משורת הדין, כי הדיון בתביעת החוב של העותר יועבר למפרק נוסף – עו"ד דוד אלבז – שמונה לעניין זה בלבד (להלן: "המפרק הנוסף"). בהחלטה של המפרק הנוסף מיום 25.2.2007 מונה מומחה חשבונאי לבדיקת תביעת החוב של העותר. ביום 26.2.2008 ניתנה החלטה של המפרק הנוסף בעניין תביעת החוב במסגרתה נדחתה תביעת העותר ונקבע כי עליו להשיב סך של 506,973 ש"ח לקופת האגודה. העותר הגיש לרשם ערעור על החלטה זו וערעורו נדחה ביום 8.7.2009. יצויין כי בהחלטתו בערעור קבע הרשם כי לאגודה אין כל חוב כלפי העותר, אך דחה את החלטת המפרק הנוסף לפיה על העותר להשיב לאגודה כספים, בקובעו כי המפרק נוסף לא מונה לשם תביעת חובות האגודה. 5. נוכח האמור לעיל טען הרשם בתגובתו לעתירה השניה כי דין העתירה להידחות על הסף שכן העותר לא צירף את מפרק האגודה לעתירה. גם לגופו של עניין סבר הרשם כי דין העתירה להידחות שכן החלטתו המפורטת והמנומקת של הרשם בערעור על החלטת המפרק הנוסף מדברת בעד עצמה והיא אינה מגלה עילה להתערבות בית משפט זה. לטענת הרשם, נסב הערעור ברובו על קביעות שבעובדה שאין הצדקה להתערב בהן. בנוסף עמד הרשם על הסתירות שבגרסאותיו השונות של העותר ועל אי גילוי כל העובדות הרלבנטיות על ידו. אף על פי כן טען הרשם כי בדק את כל טענות העותר והתייחס אליהן בפרוטרוט. משכך, סבור הרשם כי יש בעתירה משום הליך ערעורי נוסף שאינו מוכר על פי דין המתיימר לתקוף קביעות שבעובדה, הליך המוגש על ידי מי שנמנע מגילוי כל העובדות הרלבנטיות והציג גרסאות שאינן מתיישבות זו עם זו. 6. לא ראינו לנכון לקבל את טענות העותרים בשתי העתירות שהדיון בהן אוחד. החלטת הרשם לדחות את הערעור שאותו הגיש העותר על החלטת המפרק הנוסף – שבמסגרתה נדחתה תביעת החוב שאותה הגיש העותר – וקביעתו של הרשם כי לאגודה אין חוב כלפי העותר, נופלות בגדרי החלטות שעניינן פירוק אגודות שיתופיות. אנו מקבלים את טענתו של הרשם כי לא היה מקום לכלול במסגרת תביעת החוב את הסכום של 301,000 ש"ח שאותם שילם העותר לכאורה לאגודה תמורת המגרש שנמכר לעותרת, שכן סכום זה אינו נוגע לתביעה לשכר טרחה בגין שירותים משפטיים שהעניק העותר לאגודה. הלכה היא כי החלטות מסוג זה אינן נתונות לסמכות ערעורית (ראו: בג"ץ 8405/02 B.V. SYSTEMATE NUMAFAנ' רשם האגודות השיתופיות (לא פורסם, 12.12.2002), פסקה 6 לפסק דינה של השופטת א' פרוקצ'יה). הדברים נכונים על אחת כמה וכמה מקום בו עסקינן בהשגה על החלטת הרשם בערעור על החלטת המפרק על פי סעיף 48(5) לפקודת האגודות השיתופיות. על אף האמור לעיל, פתוחה דלתו של בית משפט זה – בשבתו כבית משפט גבוה לצדק – לבירורן של עתירות התוקפות החלטות של הרשם לרבות החלטות מן הסוג הנ"ל (השוו: ס' אוטולנגי אגודות שיתופיות – דין ונוהל כרך א' 122-120 (1995) והאסמכתאות המוזכרות שם). ואולם יובהר, היקף ההתערבות בהחלטות אלה מוגבל לעילות ההתערבות המקובלות בבית המשפט הגבוה לצדק. (לביקורת על כך שדרך ההשגה היחידה על החלטות הרשם בענייני פירוק נתונה לבית המשפט הגבוה לצדק, ראו: בג"ץ 8405/02 הנ"ל, בפסקה 8). לא מצאנו כי התקיימה במקרה שלפנינו אף לא אחת מעילות ההתערבות דנן. בהחלטה מפורטת ומנומקת דחה הרשם את הערעור על החלטת המפרק הנוסף לדחות את תביעת החוב אותה הגיש העותר, לא לפני שבדק כל אחת מן הטענות שהועלו לפניו. הקביעות והממצאים של הרשם בשאלות שבמחלוקת נקבעו בסמכות, לאחר שניתנה לעותרים הזדמנות נאותה להציג את טענותיהם והשגותיהם, ועל סמך ניתוח הראיות שהונחו לפני הרשם. 7. אשר על כן, דין העתירות להידחות. העותרים יישאו בהוצאות המשיבים 3-2 בבג"ץ 9176/05 (רשם האגודות השיתופיות [שהינו גם המשיב בבג"ץ 6178/09] ושר התעשייה, המסחר והתעסוקה) בסך 20,000 ש"ח. כן יישאו העותרים בהוצאות המשיב 4 בבג"ץ 9176/05 (המפרק, עו"ד איתן ארז) בסך 10,000 ש"ח. ניתן היום, י"ד באייר תש"ע (28.4.2010). ה נ ש י א ה ש ו פ ט ש ו פ ט העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 05091760_W35.doc חכ