פסק הדין המלא
פסק-דין בתיק ע"א 9174/09
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
ע"א 9174/09
בפני:
כבוד הנשיאה ד' ביניש
המערערים:
1. דוד בגדדי אחזקה ושיפוצים בע"מ
2. דוד בגדדי
נ ג ד
המשיבים:
1. אברהם עו"ד אלטלף
2. עמותת מי לה' אלי
3. ציון פרץ
ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בפתח-תקווה
(השופט נ' שטרנליכט), מיום 4.11.2009, לפיה סירב
בית המשפט לפסול עצמו מלדון בת.א. 12601-12-08
בשם המערערים: עו"ד גור אוזן
פסק-דין
ערעור על החלטת בית משפט השלום בפתח תקווה (השופט נ' שטרנליכט) מיום 4.11.2009 לפיה סירב בית המשפט לפסול עצמו מלדון בעניינם של המערערים בת.א. 12601-12-08.
1. המערערת 1 הגישה תביעה כספית שבבסיסה הסכם קבלנות לבניית שלד לבית כנסת. המשיבה 2 הגישה כתב הגנה וכתב תביעה שכנגד נגד המערערים. המערער 2 הגיש בקשה לסילוק התביעה הנגדית על הסף ובית המשפט הורה על סדרי הדין בבקשה ואף קבע דיון מקדמי בה בפניו ביום 4.11.2009. פסק דין בהעדר הגנה ניתן נגד המשיב 1, עורך הדין אברהם אלטלף (להלן: עו"ד אלטלף), שהיה יושב הראש של המשיבה 2 בתקופה הרלוונטית. עו"ד אלטלף ביקש לבטל את פסק הדין נגדו ובקשתו נענתה. ערעור על החלטה זו נקבע אף הוא לדיון בפני בית המשפט במועד שנקבע לדיון מקדמי.
2. במועד הדיון המקדמי הצהיר בית המשפט כי קיימת היכרות בינו לבין עו"ד אלטלף. לאחר הצהרה זו זומן המערער 2 לעדות והשיב לשאלות בית המשפט. עם זימון עו"ד אלטלף לעדות ביקש בא כח המערערים הפסקה כדי לבחון את עמדת המערערים בנוגע להמשך הדיון נוכח הצהרת בית המשפט. לאחר מסירת פרטים מפי עו"ד אלטלף לבא כח המערערים בנוגע לטיב ההיכרות בינו לבין בית המשפט, ביקשו המערערים כי בית המשפט יפסל עצמו מלדון בעניינם.
3. בית המשפט דחה את הבקשה. בית המשפט קבע כי אכן קיימת היכרות בינו לבין עו"ד אלטלף שראשיתה לפני שנים רבות, כתוצאה מלימודים משותפים במכון הגבוה לתורה באוניברסיטת בר אילן ודרך חברים משותפים. עוד הוסיף בית המשפט כי אף במשך פרק זמן לא ארוך במיוחד השתתפו הם יחד עם בנות זוגם בחוג חברתי משותף. ואולם, בית המשפט הבהיר כי הקשר נותק לפני כ- 15 שנה או קצת פחות ומאז מתמצה באמירת שלום הדדית בעת מפגשים אקראיים. לפיכך קבע בית המשפט כי לא קיים חשש ממשי למשוא פנים, אלא חשש סובייקטיבי בלבד ודחה את הבקשה לפסילה.
מכאן הערעור שלפניי
4. המערערים טוענים כי טיב ההיכרות בין בית המשפט לבין עו"ד אלטלף מקים חשש ממשי למשוא פנים שכן ההיכרות עולה לכדי קרבה ממשית אחרת. מדובר בקשר חברי, ממושך ואישי ואין לדעתם, לייחס משקל ממשי לעובדה שהקשר נותק. לטענת המערערים אף אופן התנהלות בית המשפט, אשר ידע בדבר היכרות זו עם קבלת התיק לידיו לפני כשמונה חודשים, אך הצהיר עליה רק לאחר מתן שלוש החלטות בתיק, מקימה עילה כשלעצמה לפסילת בית המשפט. הבהרת בית המשפט כי חרף היכרות זו ידחה טענת פסלות אם תעלה (הבהרה אשר לא באה לידי ביטוי בפרוטוקול), העלאתו של המערער 2 לדוכן העדים לחקירה שהוכנה מבעוד מועד על ידי בית המשפט ובטרם התבררה לצדדים מסגרת הדיון, וכן, שתיקתו של עו"ד אלטלף שהינו בעל דין בתביעה בנוגע להיכרות עם בית המשפט, מובילים אף הם, לדעת המערערים, למסקנה כי יש לפסול את המותב הנוכחי ולהעביר את הדיון לידי מותב אחר.
5. דין הערעור להידחות. אכן, כאשר ישנה היכרות אישית עם היושב בדין, יש בכך כדי להקים לעתים חשש ממשי למשוא פנים, ואולם, אין לקבוע כלל קטגורי של פסלות במצב זה, אלא יש לבחון את כלל נסיבות המקרה בשים לב לאופי ההיכרות, מסגרתה, משכה ומשך הזמן שעבר מאז ההיכרות: "ההחלטה בדבר פסלות שופט במקרה של היכרות אישית היא נגזרת של אופי ההיכרות, כמו גם אופי הסכסוך שבפני השופט. ייתכנו מקרים בהם עשויה היכרות לגרום לשופט לפסול עצמו במקרים מסוימים, כשם שייתכנו מקרים בהם האיזון הראוי בין אופי ההיכרות, אופי ההליך ויעילות הדיון יאפשר את קיום הדיון חרף קיומה של היכרות אישית". (ע"א 1011/97 יעקב פדידה נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ (לא פורסם, 10.3.1997); יגאל מרזל, דיני פסלות שופט 243 (2006)). יפים לעניין זה דבריו של הנשיא מ' שמגר, בציינו כי:
"אם השופט יפסול עצמו בכל מקרה בו קיימת היכרות מן העבר או מן ההווה, בלי שהדבר מעוגן ביחסי קירבה מיוחדים, יפריז לצד החומרה ללא הצדקה עניינית וגם יכביד ללא צורך על פעולתה של המערכת השיפוטית. היכרות, ותהיה זו היכרות שבהווה, אינה הופכת את השופט לפסול. היא אינה יוצרת מראש חריצת דין אישית כה מהותית כלפי האדם עד שיהיה בכך כדי ליצור נטיית לב המשתלטת על שופט מקצועי בעזות כה רבה עד שאינו יכול להגיע להכרעה עניינית. זהו תחום מובהק אשר בו בא לידי ביטוי היישום של אמת המידה של השופט המקצועי היודע להשתחרר מהשפעתה של היכרות שיגרתית עקב כוחו והרגלו של בעל משרה שיפוטית היודע להתעלות מעל השפעתה של היכרות שיגרתית." (מ' שמגר, "על פסלות שופט - בעקבות ידיד תרתי משמע", ספר גבורות לשמעון אגרנט 109 ,87 (תשמ"ז)).
6. במקרה שלפניי, כעולה מדברי השופט עצמו, מדובר בהיכרות מן העבר בין בית המשפט לבין עו"ד אלטלף, שהינו בעל דין, אשר נוצרה במסגרת לימודיהם בעבר ואף המשיכה לפרק זמן לא ארוך למסגרת חברתית-אישית. ואולם, הקשר נותק לפני כ- 15 שנים לערך ומאז לא קיים כל קשר בין השופט לבין עו"ד אלטלף למעט אמירת שלום הדדית בעת מפגשים אקראיים. בנסיבות המתוארות אכן מדובר בהיכרות אישית מן העבר, ואולם משך הזמן מאז נותק הקשר בין עורך הדין אלטלף לשופט הינו כה ארוך, עד כי נראה כי אין די בעצם ההיכרות וקשרי העבר כדי להקים עילה לפסילת בית המשפט מלדון בתיק הנוכחי שהובא לפניו. אשר ליתר טענות המערערים אוסיף כי משנתן בית המשפט החלטה לגופה בבקשת הפסלות אשר נרשמה עלי נייר ועליה הוגש ערעור זה איני נדרשת להתבטאותו לכאורה בדיון כי לא יפסול עצמו אם יתבקש - התבטאות שלא באה לידי ביטוי בפרוטוקול. אשר לטענה כי היה על בית המשפט להודיע על דבר היכרותו עם עו"ד אלטלף קודם לכן הרי שגם אם נכון הדבר והיתה לבית המשפט הזדמנות לעשות כן, משהודיע על דבר ההיכרות בתחילת הדיון ומשנתאפשר למערערים להביע דעתם בעניין, זכותם בהליך לא נפגעה. אף אין בטרוניה כנגד עו"ד אלטלף על שנמנע מחשיפת הקשר בעצמו כדי לשנות מן המסקנה ולפיה בבחינה כוללת של נסיבות העניין לא הוכח קיומו של חשש ממשי למשוא פנים מצד בית המשפט, מסקנה העולה בקנה אחד עם דברי בית המשפט בהחלטתו.
הערעור נדחה.
ניתן היום, כ"ו בטבת התש"ע (12.1.2010).
ה נ ש י א ה
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 09091740_N01.doc דז
מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il