אילנה שרעבי נ. אהרון אריק לוי

3 1 בבית המשפט העליון ע"א 9165/18 לפני: כבוד הנשיאה א' חיות המערערת: אילנה שרעבי נ ג ד המשיבים: 1. אהרון אריק לוי 2. רוי לוי 3. רז לוי 4. חן לוי 5. שולמית לוי יפת 6. יהודה לוי 7. בנק דיסקונט לישראל בע"מ 8. עו"ד אלון וולך (נאמן) 9. עמידר החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי חיפה מיום 18.12.2018 בת"א 34499-10-18 שניתנה על ידי כבוד השופטת י' קראי-גירון בשם המערערת: בעצמה פסק-דין ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטת י' קראי-גירון) מיום 18.12.2018 בת"א 34499-10-18 שלא לפסול את עצמה מלדון בעניינה של המערערת. בפני המותב מספר הליכים הנוגעים לצדדים דנן. האחד, עניינו בתביעה שהגישה המערערת לסעד הצהרתי לפיו היא בעלת הזכויות בדירה בפרדס חנה-כרכור (להלן: הנכס) מכוח הסכם בינה ובין משיב 6 (להלן: התביעה הראשונה). ביום 30.1.2017 נדחתה התביעה הנ"ל. ערעורים שהגישו המערערת והמשיב 6 על פסק הדין האמור עודם תלויים ועומדים בבית משפט זה (ע"א 2252/17 וע"א 3443/17). השני, הוא הליך נושא הערעור דנן, עניינו בתביעה כספית שהגישה המערערת להשבת כספים ששילמה לטענתה כדי לפרוע חובות של המשיבים 6-1 וכן, בין היתר, למתן סעד הצהרתי לפיו היא זכאית לרישום משכנתא על שמה בנכס (להלן: התביעה השנייה). בהחלטה מיום 19.11.2018 קבעה השופטת י' קראי-גירון מועד לדיון בתביעה השנייה ונעתרה לבקשת המשיבים להאריך את המועד להגשת כתבי הגנה. ההליך השלישי הוא הליך פשיטת רגל שמתנהל נגד המשיב 6 שהוכרז בשנת 2010 כפושט רגל (להלן: הליך פשיטת הרגל). בפני המותב התנהלו במסגרת הליך פשיטת הרגל הנ"ל בקשות שונות, לרבות בקשה שהגישה המערערת למתן צו מניעה זמני, הנוגעות למימוש הנכס. ביום 5.12.2018 הגישה המערערת בקשה לפסילת המותב שבה נטען בעיקר כי בית המשפט קבע קביעות ברורות ביחס למהימנותה של המערערת בהליכים המשפטיים הקודמים שהתנהלו בין הצדדים. עוד טענה המערערת לקיומו של משוא פנים מצד המותב בשל העובדה שהוא נעתר לבקשת המשיבים להאריך את המועד להגשת כתבי ההגנה. ביום 18.12.2018 דחה בית המשפט קמא את הבקשה. נפסק כי החלטות המותב בהליכים השונים ניתנו באופן ענייני, לאחר שבית המשפט בחן את השיקולים השונים הצריכים לעניין והמערערת לא הרימה את הנטל להוכיח כי למותב דעה קדומה בהליך נושא הערעור וכי דעתו "נעולה". באשר להליך שהתנהל בתביעה הראשונה, בית המשפט הטעים כי בא כוחה של המערערת עצמו טען לא אחת על השוני שבין ההליך שהתנהל בתביעה הראשונה ובין ההליך נושא הערעור דנן, וטען כי מדובר בהליכים שונים ובעילות תביעה שונות. לכך הוסף, כי עיון בפסק הדין שניתן בתביעה הראשונה מעלה שהקביעות שנקבעו בו אין בהן כדי "לשלול יכולתו של בית משפט זה לדון, ללא משוא פנים, בתביעה כאן לשמוע טענות כל הצדדים ולהכריע בהן לגופן". עוד עמד בית המשפט על כך שבפסק הדין האמור נכללו גם קביעות לטובתה של המערערת. בית משפט קמא פסק כי בהחלטתו להארכת מועד הגשת כתבי ההגנה ניתנה למערערת הזדמנות להגיש בקשה להקדמת המועד להגשת כתבי ההגנה. לבסוף, צוין כי עיתוי הגשת בקשת הפסלות אינו נקי מספקות משזו הוגשה בחלוף כשלושה שבועות מעת שנודע למערערת על העובדות המקימות לשיטתה את עילת הפסילה. למען שלמות התמונה יצוין כי ביום 16.1.2019 דחה בית המשפט את התביעה השנייה על הסף וערעור שהגישה המערערת על פסק דין זה תלוי ועומד בפני בית משפט זה (ע"א 1397/19). מכאן הערעור דנן בו חזרה המערערת, המייצגת את עצמה, על הטיעונים שהועלו בפני בית המשפט קמא. עוד הוסיפה המערערת טענות הנוגעות לקביעות עובדתיות ומשפטיות של המותב וכן טענות באשר להתנהלותו בהליכים השונים הנזכרים מעלה והמעידים לשיטתה על כך שהשופטת עוינת אותה. ביום 27.12.2018 דחיתי את בקשת המערערת להורות על הפסקת הדיון בהליך בפני בית המשפט קמא עד להכרעה בערעור, וביום 6.3.2019 הוריתי למערערת להתייחס לשאלה אם יש בעובדה שניתן פסק דין בתביעה השנייה כדי להשליך על הערעור דנן. המערערת השיבה כי היא עומדת על הערעור וכי בית המשפט קמא התעלם מעובדות שהיו מפורטות בתביעה השנייה ופעל מתוך שיקולים זרים. המערערת אף הוסיפה טענות חדשות שלא נטענו בבקשת הפסילה באשר למערכת יחסים "מאוד ידידותית" כלשונה בין המותב לבא כוחה של משיבה 7, וכן באשר לקיומם של קשרים בין המותב ובין ראש הסיוע המשפטי בחיפה שבעטיים, כך הטענה, לא אושר למערערת ייצוג משפטי בהליך בפני בית משפט זה. דין הערעור להידחות. כידוע, בקשת פסלות וערעור על החלטה הניתנת בבקשה כזו צופים ככלל פני עתיד, ונועדו לבחון האם השופט יכול להמשיך לשבת בדין או שמא יש להעביר את הדיון בהליך המתנהל בפניו למותב אחר (ע"א 1437/18 ש. כהן הנדסה בע"מ נ' החברה העירונית לפיתוח אשדוד בע"מ, פסקה 4 (27.2.2018); יגאל מרזל דיני פסלות שופט 44, 339-338 (2006), (להלן: מרזל)). על כן, משהסתיים ההליך בפסק דין, ובית המשפט קמא סיים את הטיפול בתביעה השנייה, אין עוד טעם בכך שבית משפט זה יידרש לסוגית הפסלות שהפכה בשלב זה תיאורטית. דרך המלך במקרה מעין זה היא לטעון את טענת הפסלות במסגרת הערעור על פסק הדין עצמו (ע"א 8297/14 דור נ' וי.אמ.ג'י אריאל קומודיטיס (1996) בע"מ, פסקה 5 (10.2.2015); עוד ראו אצל מרזל, בעמודים 340-338), והדרך פתוחה בפני המערערת לעשות כן בכפוף לסדרי הדין הרלוונטיים לעניין. אשר על כן, הערעור נדחה. משלא הוגשה תשובה אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏כ"ה באדר ב התשע"ט (‏1.4.2019). ה נ ש י א ה _________________________ 18091650_V09.docx גק מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il 1