עילית חברה לביטוח בע"מ נ. נינה גורודיצקי

פסק-דין בתיק ע"א 9159/08 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 9159/08 ע"א 9429/08 בפני: כבוד השופטת מ' נאור כבוד השופט ח' מלצר כבוד השופט י' עמית המערערת בע"א 9159/08 והמשיבה 1 בע"א 9429/08: עילית חברה לביטוח בע"מ נ ג ד המשיבה 1 בע"א 9159/08 והמערערת 1 בע"א 9429/08: נינה גורודיצקי המשיבה 2 בע"א 9159/08 והמערערת 3 בע"א 9429/08: ד"ר תמרה גורודיצקי המערער 2 בע"א 9159/08: ד"ר בוריס גורודיצקי המשיב 3 בע"א 9159/08 והמשיב 2 בע"א 9429/08: מיכאל חבין ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בת"א 1548/98 שניתן ביום 7.9.2008 על ידי כבוד השופטת ר' חפרי-וינוגרדוב תאריך הישיבה: ח' בטבת התשע"א (15.12.10) בשם המערערת בע"א 9159/08 והמשיבה 1 בע"א 9429/08: עו"ד אבי אלבינצר בשם המשיבות 1 ו-2 בע"א 9159/08 (המערערות 1 ו-3 בע"א 9429/08 ובשם המערער 2 בע"א 9159/08: עו"ד יהודית דויטשר-ברקן, עו"ד דוד בלס פסק-דין השופט י' עמית: שני ערעורים מאוחדים על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 7.9.2008 (כבוד השופטת רעיה חופרי-וינוגרדוב), בת"א 1548/98. 1. המערערת מס' 1 בע"א 9429/08 (המשיבה מס' 1 בע"א 9159/08) (להלן ולשם הנוחות: המערערת) ילידת 1981, נפגעה בתאונת דרכים ביום 28.3.98 סמוך לאחר חצות. הצדדים נחלקו בשאלת החבות והנזק. שאלת החבות 2. בבית משפט קמא התגלעה מחלוקת בשאלה מי נהג ברכב. המערערת טענה כי בזמן התאונה נהג ברכב חברה דאז בשם מיכאל חבִּין (להלן: מיכאל) והמערערת ישבה לצידו בעת התאונה. ואילו המשיבה (המערערת בע"א 9159/08) (להלן: המשיבה) טענה כי המערערת היא שנהגה ברכב בעת שארעה התאונה, למרות שלא היה לה רישיון נהיגה, ומיכאל ישב לידה. 3. בפני בית משפט קמא נשמעו עדויותיהם של ארבעת הנוסעים ברכב בעת התאונה, שלגרסתם מיכאל נהג ברכב בעת התאונה (כך העידו הארבעה גם בהודעות שנמסרו על ידם במשטרה לאחר התאונה). מיכאל עצמו הועמד לדין פלילי והורשע בגין אחריותו לתאונה. בנוסף, העידו שני מומחים מטעם המערערת, האחד מהם מהנדס והשני רופא, שהסבירו בעדותם כי לאור נסיבות התאונה, לאור הנזקים שנגרמו לרכב ועל פי אופי הפגיעה במערערת, יש להניח כי המערערת ישבה במושב ליד הנהג. בנוסף, הסתמך בית המשפט על עדותו של מתנדב במשטרה שהגיע למקום התאונה. מול ראיות אלה, שתמכו בעמדתה של המערערת, סמכה המשיבה בעיקר על עדותו של עד שבמועד התאונה התגורר בסמוך למקום התאונה, ולדבריו, המערערת היא זו שנהגה ברכב והיא הוצאה מהרכב לאחר התאונה על ידי מי מהנוסעים במכונית, כדי לטשטש את העובדה שהיא נהגה ברכב. בית משפט קמא בחן וניתח את הראיות שהובאו בפניו ובסופו של יום מצא לבכר את גירסתה של המערערת, וקבע כי מיכאל הוא שנהג ברכב כאשר המערערת יושבת לצידו, ולכן יש כיסוי ביטוחי. 4. בערעורים שבפנינו חזרה המשיבה ותקפה את מסקנת בית משפט קמא לכל אורך החזית. לטענת המשיבה, טעה בית משפט קמא בכך שהעדיף את עדותו של מתנדב המשטרה על פני עדותו של העד מטעמה, שאף הוא עד ניטרלי שאין לו אינטרס בתוצאות הדיון. 5. אומר בקצרה, כי ענייננו בממצאים מובהקים של עובדות ומהימנות שאין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בהם אלא במקרים חריגים (ראו, לדוגמה, ע"א 2449/08 טואשי נ' בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ (לא פורסם, 16.11.2010) והאסמכתאות שם). בית משפט קמא נכנס לעובי הקורה, פירט את העדויות והראיות שהוצגו בפניו, לא התעלם מהתמיהות ומסימני שאלה שעלו מחומר הראיות, אך לאחר ניתוח הראיות הגיע למסקנה כי המערערת ישבה כנוסעת לצד מושב הנהג. לאחר שחזרתי ובחנתי את השגותיה של המשיבה, לא ראיתי להתערב במסקנה אליה הגיע בית משפט קמא, ואיני סבור כי עלה בידי המערערת להיכנס לד' אמותיו של אחד החריגים לכלל אי התערבות ערכאת הערעור בממצאים שבעובדה ובמהימנות. אשר על כן, דין הערעור בשאלת החבות להידחות. הנזק 6. אין חולק כי המערערת נפגעה קשה בתאונה וכיום היא מרותקת לכסא גלגלים ואינה שולטת על הסוגרים. למערערת נקבעה גם נכות בתחום האורולוגי בשיעור של 50% לצד נכות נפשית שהמומחה בתחום הנפשי העמידה על 10% לצמיתות. ד"ר פרבר, שהתמנתה כמומחית בתחום השיקומי, ציינה בחוות דעתה כי נכותה הכוללת של של המערערת היא בשיעור 100%, כולל אי שליטה על הסוגרים, ופרטה את צרכיה של המערערת. בית משפט קמא חישב את הפסד השתכרותה לעתיד של המערערת על בסיס של השכר הממוצע במשק ולפי אובדן השתכרות בשיעור של 75%. עבור עזרת צד ג' פסק בית משפט קמא הסך של 8,500 ₪ לחודש וכן 1,000 ₪ לחודש עבור עזרת משק בית וסכום גלובלי נוסף של 300,000 ₪ בהנחה כי המערערת תלד בעתיד ותזדקק לעזרה מוגברת. לסופו של יום קבע בית המשפט את נזקיה של המערערת בפריטי הנזק השונים כמקובל בתיקים מעין אלה, לרבות ציוד ואביזרים, טיפולים שונים, דיור וניידות, טיטולים ומצעים, כביסה וייבוש ועוד. סה"כ נפסק לזכות המערערת הסך של 9,125,367 ₪ ומסכום זה הופחתו תגמולי מל"ל בסך של 2,326,631 ₪. המערערת הלינה בערעורה על מיעוט הפיצויים שנפסקו כמעט בכל אחד מפריטי הנזק השונים. מנגד, הלינה המשיבה בערעורה בעיקר על גובה הסכום שנפסק עבור ניידות ועבור עזרת צד ג'. 7. ככלל, אין דרכה של ערכאת הערעור לבחון כל פריט וכל ראש נזק, ולא בנקל ימיר בית המשפט שלערעור את הערכת הערכאה הדיונית בהערכתו שלו, אלא אם סכום הפיצויים שנפסק הוא בלתי סביר (ע"א 8022/00 רז נ' צור (לא פורסם, 19.3.06)). אך לאחרונה עמדתי על הקווים המנחים שעל המתדיינים בתחום הנזיקין להעמיד נגד עיניהם בבחינת הסיכויים והסיכונים בהגשת ערעור על פסק דינה של הערכאה הדיונית, ואין לי אלא להפנות לדברים שנאמרו שם (ע"א 148/10, 741/10 יוסף כהן נ' צים חברת השיט הישראלית בע"מ (לא פורסם, 12.10.2010) : "... בחינת הסכום בערכאת הערעור נעשית בשלושה שלבים, אשר לעיתים סמויים מעינו של הקורא. בשלב הראשון בוחנת ערכאת הערעור אם סכום הפיצוי הכולל שנפסק עומד ביחס סביר לנזק בהתחשב בפרמטרים העיקריים של גיל הניזוק ותוחלת חיים; הנכות הרפואית והתפקודית ואופיה; ובסיס השכר. בשלב השני ולצורך בחינה נוספת של סבירות הפיצוי הכולל, בוחנת ערכאת הערעור את הסכומים שנפסקו בראשי הנזק השונים. ודוק: אין מדובר בבחינה לעומק של כל ראש נזק וכל תג ותג מבין ראשי הנזק הרבים, אלא בבחינה ממעוף הציפור שנועדה לבדוק אם קיימת חריגה בולטת מהמקובלות באחד מראשי הנזק. ערכאת הערעור לא תתערב בראש נזק כזה או אחר גם אם סברה כי ניתן היה לפסוק סכום שונה ממה שנפסק על ידי הערכאה הדיונית. רק אם נמצא כי נפלה טעות בולטת באחד מראשי הנזק, תתערב ערכאת הערעור באותו רכיב. השלב השלישי, חוזר ומתחבר לשלב הראשון במובן זה שערכאת הערעור בוחנת אם ההתערבות בראש נזק כזה או אחר או בקביעה כזו או אחרת של הערכאה הדיונית אכן מביאה לשינוי מהותי בתוצאה הסופית. כך, ייתכן כי בראש נזק אחד יש להגדיל את הפיצוי, ומנגד, יש להפחית את הפיצוי בראש נזק אחר, או שערכאת הערעור מצאה כי הערכאה הדיונית נקטה גישה נדיבה או גישה קפוצת יד במכלול ראשי הנזק או בקביעת שיעור הרשלנות התורמת, כך שאין לשנות את סכום הפיצוי הכולל למרות שהיה מקום להתערב בראש נזק כזה או אחר". בהתאם לעקרונות אלה, בחנתי את גובה הפיצוי שנפסק לזכות המערערת. אכן, הפיצוי שנפסק לזכות המערערת בחלק מראשי הנזק עומד על הצד הגבוה, אך לא באופן המצדיק התערבותנו. זאת, למעט ברכיב הניידות, בו נפסק למערערת סכום של 1.4 מליון ₪ (300,000 ₪ לעבר ו-1.1 ₪ לעתיד), למרות שהמערערת אף טרם רכשה רכב המותאם לצרכיה. לטעמי, יש להפחית מראש נזק זה סכום גלובלי של 500,000 ₪, ומבלי למצות את התערבות ערכאת הערעור בראש נזק כזה או אחר. 8. בית משפט קמא פסק למערערת סך של 8,500 ₪ לחודש עבור עזרת צד ג' וסכום נוסף של 1,000 ₪ עבור עזרה במשק בית. ככלל, הסכום שנפסק עבור עזרת צד ג' אמור לכלול גם עזרה במשק בית, מתוך הנחה כי המטפל בנפגע יסייע לו גם בעבודות משק הבית כמו ניקיון וכביסה. למרות זאת, לא מצאתי להתערב בסכום הכולל של 9,500 ₪ לחודש שנפסק למערערת עבור עזרת צד ג' ועזרה במשק הבית, באשר הסכום אינו חורג מאמות המידה שהותוו בפסיקה לגבי נכים קשים, ומאחר שגם בנושא זה יש יתרון לערכאה הדיונית, שהתרשמה באופן ישיר מהמערערת ומהראיות והעדויות שהובאו בפניה. 9. לא מצאתי ממש בערעורה של המערערת לגבי ראשי הנזק השונים. אכן, נכותה של המערערת קשה, אך על פי אורח חייה האינטנסיבי, וכפי שעולה גם מעדותה ומחוות דעתה של המומחית השיקומית, היא לא איבדה לחלוטין את כושר השתכרותה, ורשאי היה בית משפט קמא לקבוע כי נותר למערערת כושר השתכרות בשיעור של 25% מהשכר הממוצע במשק. המערערים 3-2 10. המערערים 3-2 הם הוריה של המערערת, שהגישו תביעה בגין הנזקים הנפשיים שנגרמו להם כתוצאה מפגיעתה הקשה של המערערת, על פי הלכת אלסוחה (רע"א 444/87 אלסוחה נ' עזבון המנוח דהאן ז"ל, פ"ד מד(3) 397 (1990)). בית משפט קמא מינה את ד"ר קליין כמומחה בתחום הנפשי כדי לבחון את הקשר בין מצבם הנפשי של הורי המערערת לבין התאונה שעברה בתם ואת שיעור הנכות. המומחה מצא כי בעקבות התאונה התפתח אצל המערערת 3 מצב דכאוני והעריך את הנכות הנפשית שנגרמה לה בעקבות התאונה של המערערת בשיעור של 20%. התאונה השפיעה גם על תפקודו של המערער 2 והמומחה העמיד את נכותו בתחום הנפשי על 15% לתקופה של 5 שנים לאחר התאונה ולאחר מכן בשיעור של 10% לצמיתות. בית משפט קמא פסק למערערת 3 פיצוי בסך של 228,000 ₪, מרבית הסכום עבור הפסדי שכר בעבר ובעתיד, לפי פגיעה בשיעור של 20% בכושר ההשתכרות ועל פי בסיס שכר של 6,000 ₪ לחודש. תביעתו של המערער 3 נדחתה בהתאם לתנאי הרביעי שנקבע בהלכת אלסוחה, ולפיו יש להוכיח פגיעה נפשית חמורה שיש בה משום נכות ניכרת. 11. המערערים 3-2 הלינו על פסק דינו של בית משפט קמא. לטענת המערער 2, בית משפט קמא התעלם מחוות דעתו של המומחה הרפואי ולפיה מצבו מתאים לאבחנה של תגובת הסתגלות מתמשכת עם מאפיינים דכאוניים והתאונה השפיעה באופן ניכר על מרבית תחומי חייו. לטענת המערער 3, טעה בית משפט קמא בכך שהעמיד את בסיס השכר על 6,000 ₪, משהוכח כי המערערת 3 עבדה כרופאה טרם עלייתה לארץ מרוסיה, ואילולא התאונה יכולה הייתה לעבוד כרופאה. כן נטען כי עקב נכותה הנפשית איבדה המערערת 3 כליל את יכולת השתכרותה. 12. אומר בקצרה כי איני רואה להתערב בפסיקתו של בית משפט קמא. הלכת אלסוחה, על התנאי הרביעי שנקבע בה, משקפת מדיניות משפטית, וההלכה חזרה והועמדה שוב על מכונה בע"א 9466/05 שווקי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 16.3.2008). משנקבע כי נכותו של המערער 2 עומדת על 10%, צדק בית משפט קמא בקובעו כי הוא לא עומד בקריטריון הרביעי שנקבע בהלכת אלסוחה. כך גם לגבי המערערת 3. בית משפט קמא בחן את רמת השתכרותה בשנים לפני התאונה, ובהתחשב בגילה (בת 54 בעת התאונה) ובכך שלא עבדה כרופאה בארץ משך שנים לפני התאונה, הגיע למסקנה כי אין לבסס את הפיצוי בגין הפסד השתכרות על פי טענתה כי יכולה הייתה לעבוד כרופאה אילולא התאונה. מסקנתו של בית משפט קמא מעוגנת בראיות שהובאו בפניו, מה עוד שבשנה שקדמה לתאונה השתכרה המערערת 3 סכום של 2,500 ₪ לחודש. משכך, בוודאי שאין מקום לטענת המערערת 3 כי קופחה בכך שבית המשפט העמיד את בסיס השכר על 6,000 ₪ לצורך חישוב הפסדי שכר בעבר ובעתיד. 13. סופו של דבר שיש לדחות את ערעור המערערים בע"א 9429/08 ולקבל חלקית את ערעור המערערת בע"א 9159/08, באופן שמהסכום הכולל שנפסק למערערת יופחת הסך של 500,000 ₪, כך שבמקום הסכום הכולל של 9,125,367 ₪ בסעיף 94 לפסק הדין ייכתב הסכום של 8,625,000 ₪. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. ניתן היום, ט' בטבת התשע"א (16.12.2010). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 08091590_E14.doc עכב מרכז מידע, טל' 02-6593333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il