פסקי דין בית המשפט העליון

כל כרטיס מציג בקצרה את עיקרי פסק הדין. הנה דוגמה מהפסיקה הראשונה בעמוד — ריחוף/לחיצה על תווית הסבר מדגיש את האזור המתאים בכרטיס.

ע"א 9158/99

משה שני נ. מדינת ישראל

ערעור על חומרת העונש בגין הרשעה בעבירת הריגה שנגרמה עקב נהיגה באוטובוס במצב של עייפות קיצונית.

נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) ?
תאריך פרסום 31/01/2000 — תאריך פרסום פסק הדין על ידי בית המשפט.
סוג התיק ע"א — ערעור אזרחי.
מספר התיק 9158/99 — פורמט ישן: מספר סידורי / שנה.
נושא/קטגוריה עבירת הריגה בתאונת דרכים — לחיצה על התווית מציגה את כל פסקי הדין באותה קטגוריה.
★ השלכה רחבה סימון לפסיקה שעשויה להוות תקדים או להשפיע על תיקים רבים אחרים.
שם התיק (הצדדים) שם התיק כולל את שמות הצדדים. הקיצור "נ׳" שביניהם = "נגד".
תמצית הטענה / עתירה / ערעור ערעור על חומרת העונש בגין הרשעה בעבירת הריגה שנגרמה עקב נהיגה באוטובוס במצב של עייפות קיצונית.
החלטת בית המשפט נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) — בית המשפט דחה את ההליך לטובת הצד שכנגד (הנתבע/המשיב).

הסבר זה לא ייפתח אוטומטית בביקורים הבאים. תמיד אפשר לפתוח אותו שוב מהפס בראש הרשימה.

ע"א 9158/99

משה שני נ. מדינת ישראל

ערעור על חומרת העונש בגין הרשעה בעבירת הריגה שנגרמה עקב נהיגה באוטובוס במצב של עייפות קיצונית.

נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) ?

סיכום פסק הדין

המערער, נהג אוטובוס, הורשע בבית המשפט המחוזי בעבירת הריגה לאחר שנרדם במהלך נהיגה וגרם לתאונה קטלנית בה נהרגו ארבעה נוסעים ונפצעו 24 נוספים. המערער הודה כי ידע שהוא עייף ומסכן את הנוסעים אך בחר להמשיך בנסיעה. בערעורו לבית המשפט העליון, ביקש המערער להקל בעונשו (4 שנות מאסר) בשל מצבו הנפשי הקשה (פוסט-טראומה) וכן בשל בקשת משפחות הקורבנות שלא לכלוא אותו. בית המשפט העליון דחה את הערעור, בקובעו כי למרות התגובה הנפשית המובנת של הנהג, מדיניות הענישה בעבירות מסוג זה מחייבת החמרה כדי להרתיע נהגים אחרים מנהיגה במצב של עייפות.

השלכות רוחב

פסק הדין מדגיש את החומרה שרואה בית המשפט בנהיגה במצב של עייפות, במיוחד כשמדובר בנהג רכב ציבורי, וקובע כי שיקולי הרתעה יגברו על נסיבות אישיות של הנהג.

סוג הליך ערעור אזרחי (ע"א)
הרכב השופטים ד' דורנר, ע' ר' זועבי, א' ריבלין
בדעת רוב 3/3

ניתוח פסק הדין

תובעים

  • משה שני

נתבעים

  • מדינת ישראל

טענות הצדדים

טיעוני התביעה
  • יש להחמיר בענישה בשל הצורך בהרתעת הרבים מפני נהיגה במצב של עייפות.
  • העונש שנגזר משקף את הנורמה הראויה למניעת תופעה של נהגים המתעלמים מעייפותם.
טיעוני ההגנה
  • המערער סובל ממצב נפשי קשה (פוסט-טראומה) בעקבות התאונה.
  • קורבנות התאונה ומשפחותיהם ביקשו שלא לכלוא את המערער ורואים באירוע יד הגורל.
  • קיימת פסיקה קודמת בה נגזרו עונשים קלים יותר בגין מעשים דומים.

ראיות משפטיות

ראיות מרכזיות שהתקבלו
  • הודאת המערער בעובדות כתב האישום
  • קביעת המוסד לביטוח לאומי בדבר נכות נפשית של המערער

הפניות לתיקים אחרים

פרטי התיק המקורי
מספר התיק בערכאה הקודמת
ת"פ 8112/97
בית המשפט שנתן את ההחלטה המקורית
בית המשפט המחוזי בבאר-שבע

תגיות נושא

  • הריגה
  • תאונת דרכים
  • נהיגה בעייפות
  • ענישה פלילית

שלב ההליך

ערעור

סכום הוצאות משפט

0

סכום הפיצוי

0
שאל עם ChatGPT

פסק הדין המלא

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 9158/99 בפני: כבוד השופטת ד' דורנר כבוד השופט ע' ר' זועבי כבוד השופט א' ריבלין המערער: משה שני נגד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר-דינו של בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע מיום 30.11.99 בת"פ 8112/97 שניתן על-ידי כבוד השופטת ר' יפה-כ"ץ תאריך הישיבה: י' בשבט תש"ס (17.1.2000) בשם המערער: עו"ד ירון ברזילי בשם המשיבה: עו"ד תמר בורנשטיין בשם שירות-המבחן: גב' ויקי שרצמן פסק-דין השופטת ד' דורנר: המערער הורשע בבית-המשפט המחוזי בבאר-שבע, על-יסוד הודאתו, בעבירה של הריגה, ונידון לארבע שנות מאסר, בצירוף פסילה מנהיגה לתקופה של 18 שנה בכל רכב, ופסילה מנהיגה ברכב ציבורי לצמיתות. על-פי העובדות בהן הודה המערער, בתאריך 16.5.96 בשעה 02:00 בלילה, הוא נהג באוטובוס מדימונה לכיוון סדום. היה זה לאחר שעסק בנהיגה מאז 05:30 בבוקר, עם הפסקות קצרות בלבד. המערער חש שהוא עייף, ושנהיגתו לאחר שעות רבות ללא שינה עלולה לסכן את חיי הנוסעים באוטובוס, וכן עוברי-דרך אחרים. למרות זאת, הוא המשיך בנסיעתו, ובהגיעו לפני עקומה שמאלה נרדם תוך כדי נסיעה, ואיבד כל שליטה על האוטובוס. האוטובוס פגע במעקה הבטיחות בשולי הדרך הימניים, והתהפך. ארבעה מנוסעי האוטובוס נהרגו ו24- מהם נחבלו. המערער סובל נפשית ממעשהו זה, ונכנס למצב דכאוני. המוסד לביטוח לאומי אף קבע לו נכות בשל מצב פוסט טראומטי. בערעור, אשר הופנה כנגד חומרת העונש, הגיש סניגורו מכתבים בנוסח אחיד של קורבנות אותה נסיעה ומשפחותיהם, בהם מבקשים הם, בשל מצבו זה, שלא לכלאו, ורואים באירוע משום יד-הגורל. בהסתמכו על מצבו הנפשי של המערער, על עמדת הקורבנות, וכן על פסיקה בה נגזרו עונשים קלים יותר בגין מעשים דומים, מבקש סניגורו להקל בעונשו. לא נוכל לקבל ערעור זה. המערער נהג בכלי-רכב ציבורי כבד, ביודעו כי הוא מסכן בעייפותו את נוסעיו. למרבה הצער, הוא אינו היחיד שנוהג כך, והתופעה של נהגים המתעלמים מעייפותם ומקווים לטוב אינה חריגה. מדיניות הענישה הראויה בשל עבירות אלה מחייבת החמרה. אכן, התגובה הנפשית הקשה של המערער חייבת להילקח בחשבון, אולם לא ניתן לראות בה שיקול מכריע. תגובה זו היא רגילה במקרה שבו נהג ישר-דרך, שלא התכוון לפגוע בנוסעיו, גורם למוות ולפציעה. כך לאחר מעשה, אולם העונש נועד, בין היתר, להרתיע את הרבים, ולהצביע על הנורמה הראויה. אשר-על-כן, אנו דוחים את הערעור. אנו חוזרים על המלצת בית-המשפט המחוזי לשירות בתי-הסוהר להתייחס למצבו הנפשי של המערער, ולסייע לו בעניין זה. המערער יתייצב לריצוי עונשו בתאריך 20.2.2000 עד השעה 12:00 בתחנת המשטרה באילת. ניתן היום, י' בשבט תש"ס (17.1.2000). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 99091580.L03