פלוני נ. מדינת ישראל

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 9155/99 בפני: כבוד השופט מ' חשין כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כבוד השופטת מ' נאור המערער: טלעאת ותד נגד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על הכרעת הדין של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 2.9.99 בת.פ. 86/97 שניתן על ידי כבוד השופטים י' עקובי-שווילי, ר' חפרי-וינוגרדוב וב' אופיר-תום תאריך הישיבה: כ"ו בחשון התשס"ב (12.11.2001) בשם המערער: עו"ד מוחסן סאהר סאמר ועו"ד קבהה בשם המשיבה: עו"ד אתי כהנא פסק-דין 1. בית המשפט המחוזי הרשיע את המערער בעבירה של אינוס לפי סעיף 345(א)(1) לחוק העונשין התשל"ז1977- (להלן - החוק) שבוצעה מדי פעם במהלך השנים מאז 89 עד 97, בעבירה של מעשה סדום לפי ס' 347(ב) בנסיבות האמורות בסעיף 345(א)(1) לחוק שגם היא נעשתה מדי פעם בשנים האמורות, וכן בארוע הספציפי של מעשה סדום בליל ה23.4.97-. עוד הרשיעו בעבירה של איומים שארעה ב5.5.97-. 2. המערער והמתלוננת הם בעל ואשה. לאחר שהמערער גירש את המתלוננת וילדיהם המשותפים מהבית, היא התלוננה על סידרת מעשי אינוס ומעשי סדום שעשה בה המערער משך שנים רבות. בית המשפט האמין למתלוננת. בכך אין לנו יסוד להתערב. למעשה, באחת בהודעותיו של המערער במשטרה, נמצאה ראשית הודיה. המערער הסכים במשטרה שבתקופה שקדמה לחמשת החודשים הסמוכים ללידה האחרונה של אשתו, הוא נהג לקיים עמה יחסי מין בפי הטבעת. טענתו במשטרה היתה שהדבר נעשה בהסכמת המתלוננת. בבית המשפט התכחש לכך שקיים יחסים באופן כזה, וטען שהוא שומר על מצוות הדת. הוא טען שלא הבין את הביטוי "פי הטבעת" בו השתמש החוקר. בית המשפט קבע שהמערער יודע היטב עברית והבין את אשר נשאל, ועל כן קבע שהמערער עשה מה שעשה. המתלוננת העידה כי לא הסכימה למעשים הללו, ובית המשפט קיבל את עדותה. דברים אלה אכן מחזקים חיזוק של ממש את גרסת המתלוננת. בחיפוש שנעשה בדירת בני הזוג נמצאה בננה מפלסטיק, שלטענת המתלוננת נהג המערער להחדיר לגופה. גם בכך ראתה הערכאה הראשונה ראיה שכוחה יפה כחיזוק מה. אכן המתלוננת כבשה עדותה עד התלונה בענין הארוע האחרון. אולם המתלוננת הסבירה שהיא שתקה כל השנים בשל בושת הפנים האפשרית מפני גילוי הענין בציבור, ובמיוחד כשמדובר בעדה המוסלמית. אולם, לאחר הלידה האחרונה של המתלוננת במאי 97, גירש אותה המערער מהבית והיא מצאה עצמה ללא מקום מגורים עם ארבעה ילדים. זה היה הקש ששבר את גב הגמל, ואז התלוננה על כל שארע במהלך השנים. אלמלא גרש אותה מהבית, כך העידה, לא היתה מתלוננת. הסבר זה מתקבל על הדעת הוא, ונסיון החיים מעלה שלא אחת שותקות נשים במהלך שנים ארוכות על בעילות שלא בהסכמה משום שלום בית ומחמת הבושה. בית משפט קמא קיבל את הסבריה של המתלוננת וגם בענין זה אין לנו יסוד להתערב. לא ראינו גם כל פסול בקבלת עדותה של העובדת הסוציאלית, לא כראיה לתוכנה, אלא כראיה למצב הנפשי של המתלוננת בעת שהתלוננה בפניה. בא-כוח המערער הצביע בפנינו על סתירות אלו ואחרות בגרסת המתלוננת. בית המשפט אינו חייב למנות כרוכל את הסתירות אחת לאחת. לאחר שהתרשם מהמתלוננת כפי שהתרשם - ערכאת הערעור לא תתערב בכך. אשר לעבירת האיומים - בית המשפט הקפיד להרשיע את המערער רק לגבי ארוע שארע ב5.5.97-. בארוע זה איים המערער על המתלוננת. הוא אמר לה כי אם לא תבוא הביתה, יהרוג אותה. עוד אמר לה כי אם היא לא תיקח את הילדים (אותם הביא לבית אמה של המתלוננת) - לא תראה אותם עוד. בית המשפט נמנע מלהרשיע את המערער באיומים נשוא האישום השלישי וממילא אין יסוד לתרעומתו של בא-כוח המערער על כך שהמתלוננת לא סיפרה בעדותה בהתייחס לארוע נשוא אישום זה כי המערער איים עליה. סוף דבר: הכרעת הדין מבוססת כל כולה על אמון בגרסת המתלוננת, לה מצאה הערכאה הראשונה חיזוקים בעניינים אלו ואחרים. לא מצאנו שום עילה להתערב בממצאים שנקבעו ואנו דוחים את הערעור על ההרשעה. החלטנו לקבל את בקשת הסניגור ולהורות על הגשת תסקיר משלים. תסקיר יוגש תוך 60 יום ואחר כך ייקבע הדיון בפני הרכב זה להשלמת טיעונים לעונש. ניתן היום, כ"ו בחשון התשס"ב (12.11.2001). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת _________________ העתק מתאים למקור 99091550.C01 /צש נוסח זה כפוף לשינויי עריכה וניסוח. שמריהו כהן - מזכיר ראשי בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444