אחמד שקיר נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 9151/03 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 9151/03 בפני: כבוד השופט מ' חשין כבוד השופטת ד' ביניש כבוד השופט ס' ג'ובראן המערער: אחמד שקיר נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 20.7.03 בת.פ.ח. 5058/02 שניתן על ידי כבוד השופטים: יעקב צבן, צבי זילברטל ומשה דרורי תאריך הישיבה: כ"ד בשבט התשס"ד (16.2.2004) בשם המערער: עו"ד מרואן ג'ראיסי בשם המשיבה: עו"ד ג'ני גינזבורג בשם שירות המבחן: גב' ג'ודי באומץ פסק-דין המערער הורשע בבית המשפט המחוזי בירושלים בעבירה של נסיון לאונס לפי סעיף 345(א)(1) בצירוף סעיף 25 לחוק העונשין התשל"ז-1977. וכן הורשע בעבירה של הדחה בחקירה לפי סעיף 246 לחוק הנ"ל ובעבירה של שהייה בלתי חוקית בישראל לפי סעיף 12 לחוק הכניסה לישראל. עקב הרשעתו נידון המערער ל-4 שנות מאסר, מהן 3 שנים לריצוי בפועל והיתרה על תנאי. בשל שהייתו שלא כדין בישראל, נגזר על המערער גם עונש של 3 חודשי מאסר על תנאי, שלא יעבור עבירה דומה. הערעור שלפנינו נסוב כנגד ההרשעה וכנגד עונש המאסר בפועל. המעשה שבגינו הואשם המערער בעבירת נסיון האונס כך היה; המערער הועסק מדי פעם על ידי המתלוננת ואחרים המתגוררים בשכנותה בעבודות גינון. ביום 28.7.02 בשעות הצהריים נקש המערער על דלת ביתה של המתלוננת, שאל אם היא זקוקה לשירותי גינון ונענה בשלילה. אותה עת ישנה המתלוננת בביתה כשהיא אינה לבושה ולגופה תחתונים בלבד. המערער פתח את הדלת שלא היתה נעולה, תפס את המתלוננת בידיה, דחף אותה לעבר מיטתה, ותוך כדי כך ניסה להוריד את תחתוניה, ומישש אותה בחלקי גופה השונים. המתלוננת נאבקה במערער, שרטה אותו, וכשפתחה בצעקות נמלט מביתה. מספר ימים לאחר מכן הגיע המערער שוב לבית המתלוננת כדי להתנצל בפניה, וככל הנראה גם לבקשה שלא תתלונן במשטרה; המתלוננת הצליחה להזעיק את המשטרה, המערער ניסה להימלט אך נעצר על ידי השוטר שהגיע למקום. בבית המשפט קמא העידה המתלוננת, סיפרה את גרסתה, ועדותה זכתה לאמונו המלא של בית המשפט. המערער לא הכחיש כי נכנס לביתה של המתלוננת, אולם גרסתו באשר למה שהתרחש בדירה היתה שונה. בית המשפט דחה את גרסתו. עדותה של המתלוננת נתמכה, בין היתר, בממצאים אובייקטיביים, ואלו הם ממצאי מז"פ אשר בדק את החומר שנמצא מתחת לצפורניה, בהן שרטה את התוקף, ואכן נמצא כי חומר זה מתאים לחומר גנטי שמקורו במערער. בית המשפט קמא קבע, אפוא, בהתאם לכך כי עובדת קיומה של שריטה מאחורי אזנו של המערער, והימצאות שרידי עור מתחת לציפורני המתלוננת, מהווים חיזוק משמעותי לגרסת המתלוננת. אשר להופעתו של המערער פעם נוספת בביתה של המתלוננת, קבע בית המשפט קמא כי בהזדמנות זו בא המערער כדי להניא את המתלוננת מלמסור את גרסתה במשטרה, ובשל כך הרשיעו גם בעבירה של הדחה בחקירה. בערעורו לפנינו, בכתב ובעל פה, טען סנגורו של המערער טענות שונות כדי לשכנענו כי בגרסת המתלוננת נמצאו סתירות, וכי עקב כך לא היה מקום להרשיע את מרשו בעבירות בהן הורשע. לא מצאנו ממש בערעור ככל שהוא התייחס לנסיון האונס. בית המשפט קמא קבע ממצאי מהימנות, שאיננו רואים להתערב בהם. מכלול הנסיבות שהוכחו ביחס לאותו הארוע, כמו גם הממצאים האובייקטיביים, תומכים במסקנה כי המערער אכן ניסה לבצע במתלוננת מעשה אינוס. בית המשפט קמא קבע כי יש להניח שלא לשם כך הגיע המערער לביתה של המתלוננת, וכי יצרו גבר עליו, משפתח את דלת הבית ומצא את המתלוננת בביתה כמתואר לעיל. אולם, אין בכך כדי להמעיט מהמסקנה המתחייבת, כי משנקרתה לו ההזדמנות והוא מצא את המתלוננת שרויה בביתה לבד, ללא בגדים לגופה, החליט המערער לאנוס את המתלוננת ואף החל במעשים לביצוע זממו, מעשיו אלה יצאו מגדר הכנה והגיעו לכלל תחילת ביצוע, ולפיכך צדק בית המשפט קמא בהרשיעו בעבירת הנסיון לאינוס. אשר לעבירת ההדחה בחקירה, לא שוכנענו כי באו בפני בית המשפט קמא ראיות לביסוס הרשעה זו. מטרת ביקורו השני של המערער בביתה של המתלוננת לא הובהרה די הצורך. גם אם אין לשלול כי בא אמנם כדי להניא את המתלוננת מלמסור עדות נגדו, הרי בנסיבות שנוצרו במקום, לא הוכח כי החל להוציא לפועל את כוונתו זו. לפיכך, ראינו לזכות את המערער מעבירה של הדחה בחקירה. אשר לעונש אשר נגזר על המערער. שקלנו אם זיכויו של המערער מעבירת ההדחה מצדיק התערבות להקלה בעונשו, ובאנו לידי מסקנה כי אין מקום להקלה כאמור. העונש אשר נגזר על המערער בשל העבירה של נסיון לאינוס, הינו עונש קל, בשים לב לחומרת העבירה ולנסיבות ביצועה. המערער נכנס לביתה של המתלוננת, אף כי ביקשה ממנו שלא להיכנס והודיעה לו מבעד לדלת הסגורה כי אינה זקוקה לשירותי גינון, וכי מבקשת היא שלא יכנס, כיוון שאינה לבושה. המערער התעלם מבקשת המתלוננת, פגע בפרטיותה, נכנס פנימה, ניצל את התנאים והחל לבצע בה מעשים מיניים. נוכח חומרת מעשיו של המערער, העונש שנגזר עליו אינו חמור כלל ועיקר, גם בהתחשב בעובדה שראינו לזכותו מעבירת ההדחה בחקירה. אשר על כן, בכפוף לזיכוי מעבירת ההדחה בחקירה, הערעור על ההרשעה נדחה וכן גם נדחה הערעור על העונש. ניתן היום, כ"ד בשבט התשס"ד (16.2.2004). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 03091510_N01.doc/צש מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il