פלוני נ. שר הפנים

פסק-דין בתיק בג"ץ 9147/08 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 9147/08 בפני: כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט ח' מלצר כבוד השופט נ' הנדל העותר: פלוני נ ג ד המשיבים: 1. שר הפנים 2. שר הביטחון 3. מנהל לשכת מנהל האוכלוסין תל אביב עתירה למתן צו על תנאי ובקשה לצו ביניים תאריך הישיבה: ד' בטבת תש"ע (21.12.09) בשם העותר: עו"ד אבו אחמד חאתם בשם המשיבים: עו"ד הילה גורני פסק-דין השופט א' רובינשטיין: רקע והליכים א. בעתירה מתבקש מתן אזרחות ישראלית לעותר לפי חוק האזרחות בטענה של הבטחה אשר ניתנה להוריו; אבי העותר היה סייען לכוחות הביטחון, והעותר - יליד 1978 - קיבל תושבות קבע ישראלית בעקבות הסכם עם אביו. לטענת העותר, הובטח לאביו שעה שעבר משטחי איו"ש לישראל ב- 1991 (והעותר אז קטין) כי יקבל את האזרחות בתוך תקופה קצרה. חלק אחר מבני המשפחה המורחבת, סייענים אף הם, קיבלו אזרחות, ונטען לאפליה כלפיהם. נטען כי הן בהתאם למוסכם עם האב והן בהתאם לסעיפים 5, 6 או 9 לחוק האזרחות, תשי"ב-1952 זכאי העותר לאזרחות, וגישה אחרת יש בה חוסר סבירות וחוסר הגינות. ב. בתגובת המשיבים נטען, כי אין מקום להיעתרות לבקשה לעת זו, נוכח התנגדות המשטרה ועברו הפלילי של העורר, שהורשע ב- 1997 וב- 2007 בעבירות של העסקת שוהים בלתי חוקיים תושבי האזור, וכן נפתחו נגדו 13 תיקי חקירה בחשד לעבירות שונות, בחלקן בעניין שוהים בלתי חוקיים, אף שנסגרו בהמשך. הבקשה שהוגשה ב- 2008, כנאמר, הושעתה לתקופת מבחן בת שנתיים. עוד נאמר, כי אבי העותר הגיע בשעתו לפשרה עם גורמי המדינה בעניין טיפולו השיקומי, אך פשרה זו לא כללה הסדרת מעמד בישראל או מתן אזרחות לו או למי מבני משפחתו. בהמשך ניתן לאב מעמד של תושב קבע, כפי שביקש. העותר גם לא פנה למינהלת השיקום. לשיטת המשיבים, עניין האזרחות בכגון דא נתון לשיקול דעת. ככל שהמדובר בסעיף 5 לחוק האזרחות יש צורך - תחילה - כי יתקיימו תנאי סף, והם הימצאות בישראל, שהות בה במשך שלוש מתוך חמש השנים שקדמו לבקשה, זכויות לישיבת קבע, השתקעות או כוונת השתקעות, ידיעת-מה של השפה העברית וויתור על אזרחות קודמת (סעיף 5(א)(1) - (6). גם משמתקיימים תנאים אלה, כך נטען, עדיין רשאי השר לשקול אם להעניק את האזרחות אם לאו, כעולה מלשון סעיפים 5 ו- 9 לחוק. נאמר גם כי אופיה הייחודי של האזרחות כסטטוס בר חשיבות מצדיק שיקול דעת הכולל את בטחון הציבור ושלומו, כך על פי החוק והפסיקה, ועל כן ההחלטה שלא לאשר את הבקשה לעת הזאת אינה מצדיקה התערבות. עוד הוזכר כי העותר, כתושב קבע בישראל, זכאי לזכויות סוציאליות מלאות, ביטוח בריאות, תעודת מעבר ובחירה לרשויות המקומיות. ג. לקראת הדיון בעתירה הודיעה המדינה כי על פי גורמי הביטחון מצוי מרכז חייו של העותר במקום פלוני באיזור יו"ש, דבר המתווסף לטיעונים הקודמים ומשמיע כי אין מתקיימים כל תנאיו של סעיף 5 לחוק האזרחות. ד. בדיון, שקוים בדלתיים סגורות ובחלקו - בהסכמה - במעמד צד אחד, טען עו"ד אבו אחמד במישור העובדתי, כי מרכז חייו של העותר בארץ, אך כיון שהתחתן עם תושבת שטחים מחובתו ומתוך התחייבותו למשפחת אשתו עליו לבנות לה בית; אך הוא מגיע למקום מגוריה רק אחת לשבועיים, ועובד בארץ. גם הרישום הפלילי אינו חמור, כנטען, שתי הרשעות בעניין הסעת שוהים בלתי חוקיים. עוד נטען, כי העותר לא היה חלק מן המו"מ שאביו ניהל בשעתו עם הרשויות, והתנהגותו במשך שנים רבות היתה ללא מעורבות פלילית. הדגש בדברי עו"ד אבו אחמד היה תרומת המשפחה למדינת ישראל, שעל כן יש לשיטתו לזכות את העותר באזרחות. ה. באת כוח המדינה טענה כי אזרחות היא זכות מיוחדת. לעותר זכויות כתושב קבע ואפשרות לשהות בישראל ללא הגבלה, וכדי לקבל אזרחות - שלגביה לא היתה התחייבות כלפיו - יש לבוא בידיים נקיות לחלוטין. העבר הפלילי של הסעת שוהים בלתי חוקיים יש בו רכיב של סיכון לביטחון, ועניין המגורים מחוץ למדינה הוא נדבך נוסף. הכרעה ו. אין בידינו להיעתר לעתירה. במישור הערכי, עסקינן בקבלת אזרחות, שהמשיבים ציינו אל נכון מתורת ותיקים (בג"צ 754/83 רנקין נ' שר הפנים, פ"ד ל"ח(4) 113, 117, מפי השופט (כתארו אז) ברק, כי הענקתה היא (ונביא רק עיקרי דברים) - "מעשה בעל חשיבות רבה. האזרחות יוצרת קשר משפטי נמשך בין אדם לבין מדינתו... יש בה באזרחות כדי להטיל חובות על המדינה ביחסי החוץ שלה. מבחינת האזרח עצמו, יש בה כדי ליתן לו זכויות, להעניק לו כוחות, להטיל עליו חובות... האזרחות קשורה בזכות ההצבעה לכנסת, ביכולת לשאת משרות ציבוריות שונות... אזרחות מקפלת בתוכה נאמנות...". לכך ניתן להוסיף: על המבקש להתאזרח לבוא בידיים נקיות ובצקלון שבו יובאו סגולותיו ותרומתו לחברה, אך לא יכלול קופת עבירות. סמכויות שר הפנים, כמייצג המדינה לצורך ההחלטות בנושאים אלה, בסעיף 5 לחוק האזרחות כוללות שיקול דעת המתבטא במלים "אם ראה זאת לנכון", הבאות בס"ק (ב) לאחר שנמנו תנאי הסף הן המגבשות שיקול דעת זה. כך גם בביטוי "רשאי" שבסעיף 9. הדברים מעוגנים בלשון החוק כמו גם בתכליתו; השר הוא "שומר השער" של המדינה והסמכות הכרוכה בהענקת אזרחות לפי חוק האזרחות היא תמציתה של חובת השמירה המוטלת עליו. ז. אכן, סעיף 9(א)(4) מאפשר לשר לשקול הענקת אזרחות "לתושב ישראל הנמצא בישראל, שהשר שוכנע כי הוא מזדהה עם מדינת ישראל ויעדיה והוא או בן משפחתו ('בן זוג, הורה, בן ואח', כמוגדר בסעיף)... פעלו פעולה של ממש לקידום הביטחון, הכלכלה או עניין חשוב אחר של המדינה, או להענקת האזרחות כאמור היא מעניינה המיוחד של המדינה...". ואמנם, מי שסייעו למדינה ולבטחונה עשויים לבוא בגדר הוראה זו, וכך ראוי. אלא שכדי "לרכוש את כרטיס הכניסה" עליהם לבוא אל שער האזרחות כאדם מן היישוב ללא צקלון של פלילים. וכבר נאמר לא אחת (ראו בג"צ 2208/02 סלאמה נ' שר הפנים (לא פורסם)), כי שיקולי שר הפנים ה"רשאי" להעניק אזרחות עשויים לכלול "שיקולים הקשורים לעברו הפלילי של המבקש להתאזרח, ושיקולים הקשורים לסיכון הנשקף ממנו לבטחון המדינה". ח. האם על פי עברו והוֹוהוּ של העותר היתה אי סבירות קיצונית או אי סבירות בכלל בהחלטת שר הפנים, שנוסחה כחלה לעת הזאת ולא נעלה דלת קבע? התשובה אינה יכולה להיות בחיוב. הרשעות העותר בהעסקת שוהים בלתי חוקיים תושבי האיזור, ב- 1997 וב- 2007, נוגעות בעצב החשוף של התנהגות בנושא רגיש. אכן, שוהים בלתי חוקיים רבים הם מחפשי עבודה לפת לחם - אך יש מהם, ואם גם מעטים, שעניינם טרור; ומכל מקום, המסייעים והמעסיקים אותם חמורים מהם; הם אינם עושים זאת ממניעים הומניטריים אלא לשם רווח כלכלי, ואין צריך להכביר מלים על החקיקה והפסיקה בנושא זה. לכך מצטרפות הראיות המינהליות לעניין תיקיו הסגורים של העותר, שחלק ניכר מהם נסגרו מחוסר עניין לציבור, על המשתמע; וכן לעניין מגוריו באזור, שלא שוכנענו כי אין בהן ממש. ולא למותר להזכיר, בסופו של יום, כי העותר הוא תושב קבע, שזכויות העבודה והזכויות הסוציאליות החשובות של ביטוח בריאות, ביטוח לאומי ותעודת מעבר עומדות לו, ועל כן גם "פגיעתה" של ההחלטה הלא חיובית לעת הזאת בעניין האזרחות היא מתונה, ואינה מעמידה אותו ככלי ריק. ט. אכן, אביו של העותר סייע לכוחות הביטחון. זו היתה העילה למתן תושבות הקבע בשעתו. נחה דעתנו, כהצהרת המשיבים, שלא הובטח לאב וממילא לעותר מתן אזרחות. ההסכם עם האב לא כלל אזרחות. לא מצאנו איפוא פגם בשיקול דעתו של שר הפנים ואיננו שותפים לטענותיו הקשות של בא כוח העותר כלפיו. י. ולבסוף: שר הפנים לא נעל את הדלת בפני העותר. ככל שירצה העותר בעתיד לבקש אזרחות, יתן אל לבו כי ארחות חייו ומגוריו והתנהגותו הנורמטיבית הם במיוחד שיעמדו למבחן לעניין האזרחות. י"א. איננו נעתרים לעתירה, כאמור. ניתן היום, י"א בטבת תש"ע (28.12.09). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 08091470_T06.doc מפ מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il