שחף אדמס נ. קופ"ח כללית של ההסתדרות הכללית

פסק-דין בתיק ע"א 9144/07 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 9144/07 בפני: כבוד הנשיאה ד' ביניש המערערים: 1. פלונית (קטינה) 2. פלונית 3. פלוני נ ג ד המשיבים: 1. קופ"ח כללית של ההסתדרות הכללית 2. ד"ר סרג'יי רייס 3. ד"ר איסקוב 4. ד"ר אלי גוטרמן ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטת י' וילנר), מיום 18.10.2008, לפסול עצמו מלדון בת.א. 931/04 בשם המערערים: עו"ד רן פינגרר; עו"ד הישאם רוק פסק-דין ערעור על החלטתו של בית-המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטת י' וילנר) לפסול עצמה מלדון בת.א. 931/04. 1. המערערים הגישו ביום 11.10.2004 תביעת נזיקין לפיצויים בגין נזקי גוף בעילת רשלנות רפואית של הולדה בעוולה, כנגד המשיבים, בבית המשפט המחוזי בחיפה. התביעה החלה להתברר בפני השופטת וילנר ביום 17.4.05 עת ניתנה החלטה בדבר קביעת מועד לדיון מקדמי, וכן ניתנו הוראות בנוגע להליכי הביניים. בהמשך, התקיימו ישיבות קדם משפט במהלכן העלה בית המשפט הצעת פשרה, והתיק נקבע לשמיעת ראיות. בישיבת קדם המשפט הראשונה מיום 11.10.05, הבהיר בית-המשפט כי יש לו היכרות עם ד"ר אוסלנדר, אחד הרופאים שבדקו את המערערת 2 בזמן הריונה עם המערערת 1. באותו דיון הצהירה באת כוח המשיבים כי היא משאירה את עניין ההכרות עם ד"ר אוסלנדר לשיקול דעת בית-המשפט וכי קיימת אפשרות שהוא יהיה עד בתיק. בא כוח המערערים הצהיר כי מבחינת המערערים אין מניעה שעד המוכר לבית-המשפט, ייתן עדות. לאחר מספר דיונים ולאחר שהוגשו חוות דעת רפואיות ואף תחשיבי נזק לצורך מתן הצעת פשרה מטעם בית-המשפט, נתן בית-המשפט הצעת פשרה שנתקבלה על-ידי המערערים ונדחתה על-ידי המשיבים. התיק נקבע לשמיעת ראיות והמשיבים הגישו בקשה לדחיית מועד ההוכחות בה נטען, בין היתר, כי לא יעלה בידם להגיש את תצהירי המצהירים מטעמם, ובכלל זה תצהירו של ד"ר אוסלנדר, במועד, משסברו בטעות כי מועד הדיון שנקבע להוכחות הינו קדם משפט נוסף. 2. בהחלטה מיום 18.10.07 קבע בית-המשפט כי נוכח הודעת המשיבים לפיה ד"ר אוסלנדר אמור לתת תצהיר מטעמם ועקב ההיכרות בינו לבין בית-המשפט, הוא פוסל עצמו לדון בתיק. 3. על החלטה זו הוגש הערעור שבפניי. לטענת המערערים, "עילת הפסילה" הועלתה כבר בתחילת הדיון בתיק וכבר אז הובהרה במפורש עמדת באי כוח הצדדים כי אינם מתנגדים להמשך הדיון ואף הודגש על-ידי בא כוח המערערים כי הגם שמדובר בעד מטעם המשיבים, אין הם מתנגדים לכך. עוד טוענים המערערים כי ד"ר אוסלנדר איננו בעל דין בתביעה ואינו משמש כעד מומחה מטעם מי מהצדדים ו/או מטעם בית-המשפט. לטענתם, בהעדר נסיבות חדשות שיש בהן כדי לבסס שינוי מישיבת קדם המשפט ביום 11.10.05, לא היה מקום לפסילת המותב, כשנתיים לאחר מכן. עוד טוענים הם, כי השימוש בסמכותו של בית המשפט לפסול את עצמו חייב להיעשות בריסון, וכי חזקה על בית-המשפט כי ידון בתביעה ויכריע בה ללא דעה קדומה וללא משוא פנים, וכי יתייחס לעדותו של ד"ר אוסלנדר באופן אובייקטיבי וענייני. המערערים מוסיפים וטוענים כי החלטת הפסילה בשלב זה עלולה להסב להם נזק ולגרום לעיוות דין. 4. בהחלטתי מיום 6.3.2008, ביקשתי מהשופטת על-פי תקנה 471ג(ה) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, להעיר את הערותיה בקשר לבקשת הפסלות. בתגובתה מיום 13.3.2008, הבהירה השופטת כי היכרותה עם ד"ר אוסלנדר הינה רבת שנים, וכי במועד בו התקיימה ישיבת קדם המשפט הראשונה, תדירות הקשר הייתה נמוכה. לפיכך, במהלך אותה ישיבה מצאה לנכון ליידע את הצדדים בדבר ההיכרות, ונוכח קבלת הסכמתם כי תמשיך לדון בתיק, לא מצאה לנכון לפסול עצמה מלדון בתיק. השופטת הוסיפה בתגובתה כי בתקופה הסמוכה למתן החלטת הפסילה, ומכורח נסיבות אישיות, נעשה הקשר עם ד"ר אוסלנדר תכוף יותר לרבות עם מי מבני משפחתה הקרובה. בנסיבות אלה, ולאור הודעת בא כוח המשיבים כי בכוונתה להגיש תצהיר מטעם ד"ר אוסלנדר, שקלה שוב את העניין וסברה כי ראוי שלא תשב בתיק. עוד ציינה השופטת כי המועדים שהיו קבועים בפניה לשמיעת הוכחות בתיק נותרו בעינם בפני שופט אחר. 5. לאחר שעיינתי בחומר שבפניי ובכלל זה בתגובת השופטת, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להידחות. יש לזכור כי מדובר בפסילה עצמית של בית-המשפט. במקרה כזה מובן שיש לתת משקל לתחושותיו של השופט הסובר כי לא ראוי שיידון בתיק, שכן לא הרי צו המורה לשופט, המבקש להמשיך לדון בתיק, להימנע מכך, כהרי צו המורה לשופט להמשיך ולשבת בדין, חרף החלטתו שלא לעשות כן. אכן, הזכות לשבת בדין היא גם החובה לעשות כן (ע"א 2730/98 תנופה שירותי כח אדם בע"מ נ' גיאורגיצאנו, פ"ד נב(2)427,431 (1998)). עם זאת, מקום בו מגלה השופט דעתו כי יתקשה לשבת בדין אין לכפות עליו לעשות כן (ע"א 2975/04 שושנה בן חמו נ' מרגנית אריאל, מרכז צבי 88 בע"מ (לא פורסם, 25.10.2004); ע"א 2367/04 מידן נ' ועדת הערעורים לפי חוק נכים (תגמולים ושיקום) (לא פורסם, 27.6.2004)). בענייננו, סברה השופטת בתחילתו של ההליך שההיכרות עם ד"ר אוסלנדר אינה מהוה עילה לפסילתה מלשבת בדין. עם זאת, כפי שהבהירה בתגובתה, משהשתנה טיב הקשר והוא הפך תכוף יותר לרבות עם מי מבני משפחתה, הרי החשש הממשי של השופטת מפני הצורך להכריע ללא משוא פנים בעניין זה מצדיק את הפסילה. לפיכך, נחה דעתי כי יש לאשר את פסילתה העצמית של השופטת. כמו-כן, כפי שהובהר בתגובת השופטת, המועדים שהיו קבועים בפניה לשמיעת הוכחות בתיק, נותרו בעינם בפני שופט אחר, ולכן אין חשש כי יגרם למערערים נזק. אשר על כן, הערעור נדחה. בנסיבות העניין, איני עושה צו להוצאות. ניתן היום, ב' בניסן התשס"ח (7.4.2008). ה נ ש י א ה _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 07091440_N04.doc דז מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il