פסקי דין בית המשפט העליון

כל כרטיס מציג בקצרה את עיקרי פסק הדין. הנה דוגמה מהפסיקה הראשונה בעמוד — ריחוף/לחיצה על תווית הסבר מדגיש את האזור המתאים בכרטיס.

בג"ץ 9144/04
טרם נותח

אחמד חסן אסדי נ. בית הדין הארצי לעבודה ירושלים

תאריך פרסום 05/12/2004 (לפני 7821 ימים)
סוג התיק בג"ץ — עתירה לבית משפט גבוה לצדק.
מספר התיק 9144/04 — פורמט ישן: מספר סידורי / שנה.
טרם נותח פסק הדין נאסף אך עוד לא עבר ניתוח אוטומטי. סיכום, נושא והחלטה יופיעו כאן ברגע שהניתוח יסתיים.
שם התיק (הצדדים) שם התיק כולל את שמות הצדדים. הקיצור "נ׳" שביניהם = "נגד".

הסבר זה לא ייפתח אוטומטית בביקורים הבאים. תמיד אפשר לפתוח אותו שוב מהפס בראש הרשימה.

בג"ץ 9144/04
טרם נותח

אחמד חסן אסדי נ. בית הדין הארצי לעבודה ירושלים

סוג הליך עתירה לבית משפט גבוה לצדק (בג"ץ)

פסק הדין המלא

-
פסק-דין בתיק בג"ץ 9144/04 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 9144/04 - א' בפני: כבוד השופטת ד' ביניש כבוד השופטת מ' נאור כבוד השופט י' עדיאל העותר: אחמד חסן אסדי נ ג ד המשיבים: 1. בית הדין הארצי לעבודה ירושלים 2. מדינת ישראל - משרד החינוך התרבות והספורט 3. נציב שירות המדינה עתירה למתן צו על-תנאי וצו ביניים בשם העותר: עו"ד זכי כמאל פסק-דין השופט י' עדיאל עתירה נגד פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה (השופטת נ' ארד) מיום 21.9.04 אשר אישר את פסק הדין של בית הדין האזורי לעבודה בחיפה (השופטת ע' קוטן) בע"ב 2880/04. עניינה של העתירה בהשעייתו של העותר מתפקידו כמורה בשל החשד כי קנה עבודות אקדמאיות והגישן בשמו במסגרת לימודיו לתואר שני בשלוחת אוניברסיטת לטביה בישראל. העותר הועסק כמורה במשרד החינוך החל משנת 1978. ביום 10.5.04 הוגשה נגד העותר קובלנה אשר בבסיסה הטענה כי במהלך לימודיו הוא קנה עבודות והגישן בשמו. לאור הקובלנה, הוגשה נגד העותר תובענה לבית הדין למשמעת של עובדי המדינה. ביום 23.6.04 קיבל העותר מכתב מנציב שירות המדינה לפיו, בשל התובענה שהוגשה כנגדו, נשקלת השעייתו מתפקידו. העותר הגיש טיעונים מפורטים כנגד הכוונה להשעותו ואף ביקש להשמיע טיעונים בעל פה בפני הנציב או נציגו. ביום 28.7.04 החליט נציב שירות המדינה להשעות את העותר מתפקידו וזאת עד לתום ההליכים המשמעתיים המתנהלים כנגדו. במכתב ההשעיה הוסבר כי ההחלטה מבוססת על התובענה שהוגשה נגד העותר לבית הדין למשמעת של עובדי המדינה בגין התנהגות שאינה הולמת, שיסודה בקניית 8 עבודות אקדמאיות ועבודת תזה, והגשת עבודות אלו באופן הנחזה כאילו העותר עצמו הוא שהכין את העבודות. עוד נאמר במכתב זה, כי באישומים המיוחסים לעותר יש מידה מיוחדת של חומרה נוכח מעמדו כמורה וכעובד הוראה שמצופה כי ינהג על פי אמות מידה של יושרה, הגינות והתווית דרך לתלמידיו. נוכח אופי העבירות המיוחסות לעותר, נאמר במכתב, הוחלט שאין מקום להעבירו לתפקיד אחר, שכן לא יהיה בכך כדי לממש את מטרות ההשעיה. העותר הגיש תביעה לבית הדין האזורי לעבודה בה ביקש לבטל את ההשעיה. כמו כן ביקש, ליתן סעד זמני המאפשר את המשך עבודתו עד למתן החלטה בתביעה. בית הדין האזורי דחה את התביעה כמו גם את הבקשה לסעד זמני. ערעורו של העותר לבית הדין הארצי לעבודה נדחה. על כך נסבה העתירה שלפנינו. לטענת העותר, העתירה מעלה סוגיות שעניינן בהפעלה לא נכונה ולא שוויונית של חוק שירות המדינה (משמעת) התשכ"ג-1963. לטענתו, בדיון שהתקיים בעניין השעייתו של מורה אחר בבית הדין האזורי לעבודה בנצרת (עב 1747/02 דראושה נ' מדינת ישראל (לא פורסם)) אישר נציג נציבות שירות המדינה, שמדיניות הנציבות היא להשעות מפקחים ומנהלים אשר הוגשו כנגדם קובלנות בעניין קניית תארים של אוניברסיטת לטביה, אך לא להשעות, במקרים כאלה, מורים "רגילים", שלא שימשו כמפקחים או מנהלים. העותר אינו מלין כנגד מדיניות זו, אך טוען כי הוא עצמו אינו מפקח או מנהל. על כן, השעייתו, בניגוד למדיניותה של נציבות שירות המדינה, מפלה אותו לעומת מורים אחרים. טענה נוספת שמעלה העורר היא כי נציב שירות המדינה לא נימק את מכתב ההשעיה כדין. דין העתירה להידחות. בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על הכרעותיו של בית הדין הארצי לעבודה, והוא יתערב בפסיקותיו רק במקרים חריגים בהם נפלה טעות משפטית מהותית בהכרעת בית הדין הארצי וכשהצדק מחייב את התערבותו (בג"צ 525/84 חטיב נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מ(1) 673; בג"צ 7331/03 כנעאני נ' בית הדין הארצי לעבודה, (טרם פורסם)). טענותיו של העותר אינן מגלות עילה להתערבותו של בית משפט זה בפסק הדין של בית הדין הארצי לעבודה. לעניין טענת ההפליה, העיון בפסק הדין של בית הדין האזורי (שאושר בפסק הדין של בית הדין הארצי) מעלה, שבית הדין לא קיבל, מהבחינה העובדתית, את טענת העותר בדבר המדיניות הנוהגת בעניין זה אצל נציבות שירות המדינה. מפסק הדין של בית הדין האזורי לעבודה עולה, כי ההפרדה אשר נעשתה על ידי נציבות שירות המדינה בין מפקחים ומנהלים מחד לבין מורים "רגילים" מנגד, נעשתה "בשלב הראשון" בלבד, עם חשיפת הפרשה ולאור היקפה. באותו השלב הוחלט "להחמיר יותר" עם מנהלים ומפקחים, אך לא הוחלט שלא לנקוט הליכים כלל, בדרגת חומרה כלשהי, כלפי המורים "הרגילים". בית הדין האזורי קיבל לעניין זה את עדותו של נציג נציבות שירות המדינה, לפיה "זה יהיה טעות לטעון שיש מדיניות אחת לגבי מפקחים ומדיניות אחרת לגבי מורים". בנסיבות אלה, קבע בית הדין, שהעותר לא הוכיח טענתו כי בהשעייתו יש משום סטייה מ"מדיניות", העולה לכדי הפליה שרירות או חוסר שוויון. הכרעה עובדתית זו, אשר דחתה את טענת ההפליה שהעלה העותר, ודאי שאינה מצדיקה התערבותו של בית משפט זה. החלטתו של בית הדין האזורי לעבודה, אשר דחה את טענותיו של העותר בדבר היעדר הנמקה מספקת במכתב ההשעיה, אינה מצדיקה אף היא התערבותו של בית משפט זה בהחלטה. התוצאה היא שהעתירה נדחית על הסף. ניתנה היום, כב' בכסלו תשס"ה (5.12.2004). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 04091440_I01.docהג מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il