ויקטור זוארץ נ. נשיא בית הדין הארצי לעבודה

פסק-דין בתיק בג"ץ 9134/08 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 9134/08 בפני: כבוד השופט א' גרוניס כבוד השופטת א' חיות כבוד השופט ח' מלצר העותר: ויקטור זוארץ נ ג ד המשיבים: 1. נשיא בית הדין הארצי לעבודה 2. המוסד לביטוח לאומי עתירה למתן צו על-תנאי בשם העותר: עו"ד משה גלעד פסק-דין השופט ח' מלצר: 1. עניינה של עתירה זו בבקשת העותר להורות על ביטול פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה מיום 27.8.07 בתיק עב"ל 563/06 (כב' הנשיא ס' אדלר, וכב' השופטים י' פליטמן וו' וירט-ליבנה) (להלן: פסק הדין). פסק הדין דחה את ערעורו של העותר ואישר את פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה (סגנית השופט הראשי, כב' השופטת א' סלע ונציג הציבור מר פריימן) מתאריך 13.7.06, על-פיו לא הוכח קשר סיבתי בין תנאי עבודתו של העותר ובין כאבי הגב מהם הוא סובל לצורך הכרה בפגיעה הנטענת על-ידו – כתאונת עבודה. 2. על-פי הרקע העובדתי, שנסקר בהחלטת בית הדין האזורי לעבודה, העותר השתחרר בשנת 1974 משירות סדיר בצה"ל והחל לעבוד כעוזר טייח – במשך שנה. במסגרת עבודתו זו, עסק העותר, בין היתר, בהכנת טיט, הרמת דליים מלאי טיט והגשת הדליים לטייח – במקום בו הוא נמצא. החל משנת 1975 ובמשך 10 שנים, עבד העותר כקבלן טיח. במשך שנים אלו ביצע העותר עבודות הן של עוזר טייח והן של טייח. עבודתו זו כללה – מעבר לעבודות עוזר הטייח, גם עבודות פיזיות נוספות, אשר הצריכו מאמץ נוסף של הגוף. לאחר עבודתו כטייח, עבד העותר כקבלן שיפוצים. עבודתו זו כללה, בעיקר, עבודת טיח, בניה וצבע. אך כאשר היה צורך, כללה עבודה זו גם פעולות סבלות. הנה כי כן, למעשה, במשך כל שנות עבודתו של העותר, החל משנת 1974, ביצע העותר עבודות פיזיות שונות, אשר כללו פעולות כיפוף והתרוממות שחזרו על עצמן מספר רב של פעמים משך כל יום עבודה. כאבי הגב נשוא פסק הדין, החלו בשנת 1990, או בסמוך לכך – והלכו והתגברו. בשנת 1999, עקב כאבים עזים ביותר, נאלץ העותר להפסיק לחלוטין לבצע עבודות פיזיות, והחל לעבוד רק כמפקח וכמנהל. העותר ביקש להכיר בפגיעתו כתאונת עבודה, כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] תשנ"ה-1975 (להלן: החוק). 3. בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב – יפו (ב"ל 1547/97, כב' השופטת א' סלע) מינה תחילה את ד"ר סלטי לשמש כמומחה יועץ רפואי. לאחר קבלת חוות דעת (המקורית והמשלימה) פנה ב"כ העותר בבקשה למינוי מומחה רפואי אחר – ובית הדין האזורי נענה לו. בתאריך 27.1.05 מונה ד"ר בלנקשטיין כמומחה רפואי אחר (להלן: המומחה) ומסר לבית הדין האזורי את חוות דעתו על המקרה שלפנינו. בחוות הדעת נקבע, בין היתר, כי העותר סבל מאירועים בודדים בלבד של כאבי גב תחתון, אך, אין קשר בין תנאי עבודתו של העותר ובין כאבי הגב. מסקנתו זו נבעה ממספר סיבות, אותן פירט המומחה בחוות דעתו, ביניהן, צוינה העובדה כי לא היה כל אירוע חריג בזמן עבודתו, למעט אירוע קל בשנת 1983 וכן העובדה שהממצאים הרנטגניים העידו על שינויים ניווניים טבעיים שכיחים מאוד ולא מיקרוטראומה (כפי שגרס העותר). בעקבות כך, נשאל המומחה, על-ידי ב"כ העותר, מספר שאלות הבהרה על חוות הדעת שנתן. בתאריך 10.1.06 הגיעה חוות דעתו המשלימה של המומחה, אשר נתנה מענה מקיף לשאלות ההבהרה שנשאל, ובין היתר הסביר כי העובדה כי הנזק קיים רק לדיסקוס אחד בלבד (1S-5L) מלמדת על תהליך ניוון טבעי, ולא כזה, אשר נוצר כתוצאה מעבודתו. לאור עובדות המקרה ובעיקר לנוכח קביעותיו המנומקות של ד"ר בלנקשטיין, הן בחוות דעתו הראשונית והן בחוות דעתו המשלימה – שאין קשר סיבתי בין תנאי עבודתו של העותר ובין כאבי הגב שלו, קבע בית הדין האזורי לעבודה כי אין להכיר במחלת העותר כתאונה עבודה, כמשמעה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה – 1995 ולפיכך דחה את תביעת העותר. 4. על פסק דין זה ערער העותר בפני בית הדין הארצי לעבודה הנכבד (עב"ל 563/06). בערעורו יצא העותר כנגד קביעתו של המומחה כי לעולם לא תוכר פגיעה בחוליה אחת כתוצאה של מיקרוטראומה, וטען כי קביעתו זו מייצגת אסכולה אחת בלבד בתחום, הנוגדת אסכולות רפואיות אחרות, שהוכרו גם הן בפסיקה. עוד טען העותר כנגד החלטת בית הדין האזורי לעבודה – שלא איפשר הצגת שאלות הבהרה נוספות למומחה. לאחר שבחן את טענות העותר, בית הדין הארצי לעבודה פסק כי לאור חוות דעתו המקיפה והבהירה של המומחה, וכן חוות דעתו המשלימה בעקבות שאלות ההבהרה שהופנו אליו – אין הוא מוצא לנכון להתערב בפסק-דינו של בית הדין האזורי לעבודה. בית הדין הארצי הנכבד קבע עוד כי לא היה בהצגת שאלות הבהרה נוספות – כדי להבהיר את תמונת המצב הרפואי של העותר. אשר על-כן, דחה בית הדין הארצי הנכבד את ערעורו של העותר. 5. בעתירה שבפנינו מבקש העותר כי נורה על ביטולו של פסק הדין שניתן על ידי בית הדין הארצי הנכבד. בגדר עתירתו חוזר הוא על הטענות ששימשו אותו בערעור, ועליהן הוא מוסיף טענה חדשה בדבר הפלייה, לעומת נפגעים אחרים. העותר מלין על כך שמונה לו מומחה רפואי, אשר נקודת המוצא הרפואית-משפטית שלו סותרת אסכולה מקובלת אחרת וזאת לעומת נפגעים אחרים, אשר מונו להם מומחים שגישתם תואמת את האסכולה האחרת. בעקבות טענה זו, מבקש מאיתנו העותר כי בית משפט זה יידרש לעניין על-מנת שתיקבע – על פי שיטתו – מדיניות אחידה וברורה לפיה אין למנות מומחה רפואי, אם ידוע כי נקודת המוצא הרפואית ממנה הוא יוצא – עומדת בסתירה לאסכולה אחרת, שיש לה הדים בפסיקה. 6. דין העתירה להידחות. הלכה היא כי בית-משפט זה, בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, איננו משמש כערכאת ערעור על פסיקתו של בית הדין הארצי לעבודה, והתערבותו מוגבלת למקרים בהם נתגלתה טעות משפטית מהותית, אשר הצדק מחייב לתקנה (עיינו: בג"ץ 525/84 חטיב נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מ(1) 673, 693). על טעות מהותית מסוג זה לא הצליח העותר להצביע, באשר עתירתו מכוונת בעיקרה נגד ממצאים שבעובדה בתחום הקשר הסיבתי, אשר נבחנו בידי שתי הערכאות הקודמות ובהשגותיו אין כדי להקים עילה לבררן בפני בית משפט זה פעם נוספת (השוו: בג"ץ 3823/08 שפר נ' המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם, 17.12.08)). לעניין טענתו של העותר בדבר הפליה, הרי שגם זו טענה ערעורית, עובדתית באופייה, בה אין ערכאת הערעור נוהגת להתערב ולא כל שכן בית משפט זה בשבתו כבג"צ (ראו: בג"צ 5577/05 יואב כהנא, עו"ד נ' בית הדין הארצי לעבודה (מיום 10.7.2005, פסקה 5); בג"ץ 5651/06 סביר נ' בית הדין לארצי לעבודה (לא פורסם, 19.9.06, פסקה 9)). למעלה מן הצורך נוסיף, כי העלאת טענות כנגד מינוי מומחה מסוים, לאחר שהמומחה הגיש כבר את חוות דעתו (ואף השלימה לבקשת העותר) – כל זאת לאחר שהמומחה האמור מונה בעקבות העובדה שלא נחה דעתו של העותר מחוות דעתו של מומחה קודם שמונה כיועץ בעניינו של העותר על-ידי בית הדין האזורי לעבודה – מעלה גם היא קושי נכבד, המאיין את טענות העתירה. 7. זאת ועוד – אחרת. העתירה הוגשה בשיהוי משמעותי ביותר. פסק הדין של בית הדין הארצי לעבודה ניתן בתאריך 27.8.07 והעתירה הוגשה רק כעבור כ-14 חודשים מיום מתן פסק הדין. די בעובדה זו לבדה כדי להביא לדחיית העתירה. 8. סוף דבר – העתירה איננה מגלה עילה להתערבות של בית משפט זה בהחלטותיהן של ערכאות בית הדין לעבודה הנכבדות, שדנו במכלול. נוכח כל האמור לעיל – העתירה נדחית על הסף. בנסיבות העניין – אין צו להוצאות. ניתן היום, ד' ניסן התשס"ט (29.3.2009). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 08091340_K03.doc הג מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il