מואיד נאשף נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 9131/10 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 9131/10 בפני: כבוד הנשיאה ד' ביניש המערער: מואיד נאשף נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בפתח- תקווה (השופטת ר' טאובר), מיום 8.12.2010, בה דחה בית המשפט את בקשת המערער לפסול את בית המשפט מלדון בתיק פ"ל 315-08-10 בשם המערער: עו"ד ליוא ג'אבר פסק-דין לפני ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בפתח תקווה (השופטת ר' טאובר) מיום 08.12.2010, בה דחה בית המשפט את בקשת המערער לפסול את בית המשפט מלהמשיך ולדון בתיק. המערער היה מעורב, בשנת 2000, בתאונת דרכים שכתוצאה ממנה נהרג אדם ונחבלו שניים אחרים (להלן: התאונה). המערער הורשע בעבירה של גרימת מוות ברשלנות ועבירות נוספות, בעטיין נשפט לעונש מאסר, וכן נפסל רישיון הנהיגה שלו למשך 5 שנים. ערכאת הערעור העמידה את תקופת הפסילה על 10 שנים. ביום 29.07.2010 נעצר המערער כאשר הוא נוהג ברכב תוך שרישיונו אינו בתוקף. ביום 30.07.2010 החליט בית משפט השלום בפתח תקווה (השופטת ע' רון) על שחרור המערער למעצר בית בתנאים. ביום 03.08.2010 הוגש נגד המערער כתב אישום בגין עבירה של נהיגה בזמן פסילה. ביום 05.08.2010 הגיע התיק לדיון בפני השופטת ר' טאובר, שהייתה השופטת התורנית, והשופטת קבעה כי נוכח חוסר האפשרות של הסניגור לעיין בחומר הראיות, הדיון יידחה והדיון בבקשה למעצר עד תום ההליכים כמו גם ההקראה יתקיים בפני השופט התורן ביום 12.08.2010. במסגרת החלטתה זו העירה השופטת כי לא מן הנמנע שהמערער יוותר במעצר בית בו היה נתון. הדיון בבקשה למעצר עד תום ההליכים התקיים במועד והבקשה נדחתה. בבקשה למעצר עד תום ההליכים, שאליה נחשפו שני השופטים התורנים שדנו בה בדיונים השונים, פירטה המשיבה את העילות להחזקת המערער במעצר, ובהן מעורבתו בתאונת הדרכים הקטלנית. ביום 08.12.2010 נערך דיון בתיק לגופו, בו הואשם המערער בנהיגה בזמן פסילה, בפני השופטת טאובר. במהלך הדיון טען בא-כוח המערער כי בכתב האישום צויינו ראיות לא רלוונטיות ובהן ראיות הנוגעות לאופיו של המערער, כגון מעורבותו בתאונה. בשל כך ביקש בא-כוח המערער להורות לתביעה לתקן את כתב האישום. בית המשפט החליט בנוכחות הצדדים כי הסעיף המציין את נסיבות פסילת רשיונו של הנאשם הכרחי לכתב האישום, ולפיכך דחה את בקשתו. מיד לאחר מכן, ביקש בא-כוח המערער מבית המשפט לפסול עצמו. זאת, משתי סיבות: האחת, ציון עניין התאונה שבגינה נשלל רשיונו של הנאשם, והיותה קטלנית, יוצר לטענתו דעה מוקדמת אצל בית המשפט; השנייה היא העובדה כי הבקשה למעצר עד תום ההליכים הייתה לפני בית המשפט שעיין בחומר הראיות, בטרם העביר אותה לדיון לשופט תורן ביום אחר. לאחר שמיעת טיעוני הצדדים דחה בית המשפט את בקשת הפסלות. בית המשפט קבע, כי על פי החוק היה על התביעה לציין את מועד שלילת רשיונו של הנאשם ואת עילת השלילה, ולפיכך בדין צוין דבר התאונה. לגבי החשיפה לראיות בשלב הדיון בבקשה למעצר עד תום ההליכים, ציין בית המשפט כי לא עיין בחומר החקירה או בחומר הראיות, שכן כבר בתחילת הדיון הצהיר הסניגור כי הוא מבקש דחייה של הדיון. על החלטה זו הוגש הערעור שבפניי. המערער חוזר על טיעוניו בדבר היחשפות בית המשפט לחומר הראיות בעת הדיון בבקשה למעצר עד תום ההליכים, ומציין את הערתו של בית המשפט בהחלטה על דחיית הדיון בבקשה, לפיה אין מניעה כי השופט שידון בבקשה במועד החדש יחליט לעצור את המבקש עד תום ההליכים ולא לשחררו למעצר בית. באשר לכתב האישום טוען המערער כי נוכח ציונה – המיותר, לטענתו – של התאונה הקטלנית שבגינה נשלל רשיונו מלכתחילה, כמו גם צירוף פסק הדין בעניין התאונה ההיא כחלק מחומר הראיות, התגבשה דעתו של בית המשפט וקמה דעה קדומה אצלו. לאחר שעיינתי בטיעוני המערער, החלטתי לדחות את הערעור. בעת הגשת כתב אישום על המשיבה לציין את התקיימותם של רכיבי העבירה. בעניין עבירת נהיגה בעת פסילה, אין מנוס מלציין בכתב האישום שהנאשם ידע על שלילת רישיונו, שהודע לו על פסילת רישיונו בעת שנשפט בנוכחותו בתיק התאונה; וכן כי הפסילה עדיין בתוקף בעת הנהיגה, וממילא כשמדובר בפסילה לתקופה של 10 שנים אף עילת הפסילה היא חלק מהרקע העובדתי, הגם שניתן היה שלא לציין את העבירה בגינה הורשע המערער. ציון נסיבות הפסילה כשלעצמן אינן מובילות לגיבוש דעתו של בית המשפט על המערער, וחזקה עליו שיבחן במקצועיות ובאובייקטיביות את הנסיבות במקרה המונח לפניו, ללא התייחסות לגורמים שאינם רלוונטיים להכרעת הדין (ראו: ע"פ 10328/03 כהן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 17.12.2003); יגאל מרזל דיני פסלות שופט (התשס"ו) 300-298). בעצם היחשפותו של בית המשפט לעברו הפלילי של המערער, ובמיוחד בנסיבות בהן האישום מבוסס על הרשעה קודמת ופסילה כחלק מהרכיב העובדתי של יסודות העבירה, אין די כדי להביא לפסילת בית המשפט. הלכה פסוקה היא כי הבאתו של מידע על עברו הפלילי של הנאשם בפני בית המשפט ככלל אינה מקימה עילת פסילה (יגאל מרזל דיני פסלות שופט (התשס"ו), 303). על אחת כמה וכמה כך כאשר המידע העובדתי דרוש לצורך ביסוס כתב האישום. בנסיבות המקרה שוכנעתי כי היחשפותו של בית המשפט לעיקר המידע היא בלתי נמנעת ואינה מקימה חשש אובייקטיבי למשוא פנים. אוסיף עוד כי גם ביתר טענותיו של בא-כוח המערער לא מצאתי עילה לפסילת השופטת מלדון בעניינו של המערער. לפיכך דין הערעור להידחות. ניתן היום, כ"ח בטבת התשע"א (4.1.2011). ה נ ש י א ה _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 10091310_N01.doc דז מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il