בש"א 913-13
טרם נותח
עמוס ליכט נ. הופמן ברוך
סוג הליך
בקשות שונות אזרחי (בש"א)
פסק הדין המלא
-
פסק-דין בתיק בש"א 913/13
בבית המשפט העליון
בש"א 913/13
לפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקשים:
1. עמוס ליכט
2. ל.נ.ע סחר ועבודות מיוחדות בע"מ
3. ברוש - בז לעסקים בע"מ
נ ג ד
המשיבים:
1. ברוך הופמן
2. אברהם פשקס
ערעור על החלטתו של כבוד רשם בית המשפט ג' שני מיום 13.1.13 ברע"א 6649/12
בשם המבקשים:
עו"ד איל זלר
פסק-דין
לפניי ערעור על החלטת כבוד הרשם ג' שני (רע"א 6649/12-ז') מיום 13.01.2013 שבה דחה את בקשת המערערים לקבלת הארכת מועד להפקדת עירבון לאחר שבהחלטתו מיום 03.01.2013 הורה הרשם על דחייתו של ההליך.
בתמצית, ההליך העיקרי נפתח ביום 10.09.2012 אלא שהמערערים לא הפקידו עירבון כמתחייב ובעקבות זאת הומצאה אליהם הודעה בדבר רישום ההליך לדחייה. לאחר מכן הגישו המערערים אל בית המשפט שתי בקשות עוקבות לקבלת ארכה להפקדת העירבון, ובהחלטותיו נעתר הרשם לבקשות. בהמשך לדברים אלה, הגישו המערערים בקשה להסבת סכום עירבון מתיק אחר לטובת התיק שבכאן, ובהחלטתו מיום 19.11.2012 דחה הרשם את הבקשה תוך שניתן למערערים ארכה נוספת "אחרונה יש להניח" – כך נקבע – להפקדת העירבון, עד ליום 27.11.2012. ואולם, העירבון לא הופקד גם עד מועד זה, ובעקבות זאת ביום 13.12.2012 הומצאה למערערים הודעה נוספת על רישום ההליך לדחייה. לאחר שהמערערים לא פעלו בהתאם להודעה, הורה הרשם בהחלטתו מיום 3.1.2013 על דחייתו של הערעור מחמת אי הפקדת עירבון.
בהמשך לכך, הגישו המערערים אל הרשם בקשה להארכת מועד להפקדת העירבון, שנועדה למעשה לבטל את החלטתו מיום 3.1.2013, בה כאמור הורה על דחייתו של ההליך. בהחלטתו דחה הרשם את הבקשה בקובעו בין היתר כי הטענות העיקריות העומדות ביסוד הבקשה לביטול ההחלטה הן כי ההודעה בעניין רישום ההליך לדחייה לא התקבלה במשרדו של בא כוח המערערים וכן כי אל המשרד הגיעו שני פקסים "מעוותים" ובלתי מזוהים. הרשם קבע כי טענות אלה אינן מניחות את הדעת וזאת מכיוון שהמערערים לא הסבירו מדוע לא הפקידו את העירבון חרף החלטתו מיום 19.11.2012 (שהומצאה אליהם) ובה נקצב המועד האחרון להפקדתו, ואף לא הגישו בקשה להארכת מועד. זאת ועוד, קבע הרשם כי למרות טענת המערערים, על פי רישומי המזכירות, היא המציאה את ההודעה בעניין רישום ההליך לדחייה אל משרדו של בא כוחם ווידאה טלפונית את הגעתה עם "עו"ד קובי". בהקשר זה ציין הרשם כי התצהיר שצורף לבקשה ניתן מפי המערער 1 ולא מטעם מי מאנשי המשרד ובפרט עורך הדין שלפי הרישומים כאמור וידא קבלת ההודעה.
מכאן הערעור שלפניי שבו טוענים המערערים בין היתר כי ייתכן שבנסיבות דנן הם לא ראו בהחלטתו של הרשם מיום 19.11.2012 כהחלטה סופית נוכח "התנהלות הדברים", ולטענתם, הם פעלו במרץ להגיש בקשות למתן ארכה להפקדת עירבון, וכל זאת בזמן שהם ממתינים לקבל כספי עירבון מתיק אחר המהווה המקור לעירבון בתיק דנן. בהקשר זה נטען כי מכיוון שהמערערים המתינו לקבל את כספי העירבון מן המזכירות לא היה כל צורך בנסיבות אלה לרשום את ההליך לדחייה אלא ליתן להם ארכה נוספת להפקדתו. המערערים מוסיפים כי ישנה חשיבות מהותית בבירור ההליך העיקרי שכן לטענתם נגרם להם אי צדק משווע והותרת התוצאה על כנה תרע את מצבו הכלכלי של המערער 1 באופן ניכר. נוסף על כך טוענים המערערים כי היה על הרשם להתחשב בטענותיהם לעניין המצאת ההודעה על רישום ההליך לדחייה וזאת על רקע הפסיקה שלפיה דחיית ערעור בלא שהצדדים השמיעו טענותיהם אינה הולמת את הקבוע בתקנה 431 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד -1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי). יתרה מכך, לעמדתם, גם אם נדחה הערעור מחמת אי הפקדת עירבון קיימת האפשרות להחיותו לצורך בירור הערעור לגופו.
דין הערעור להידחות. אין חולק כי ההוראה בדבר הפקדת העירבון במועד נושאת חשיבות ציבורית ואי מילוי אחריה עשוי להביא לשיבוש סדרי הדיון ולדיונים מיותרים (ראו בש"א 3780/98 גיא רוזן נ' כפר הרי"ף כפר שיתופי להתישבות פ"ד נב(3) 625, 628-629 (1998)) וכי "הפגם הדבק בערעור, עקב אי הפקדת עירבון במועד, אינו עניין של מה בכך" (ראו בש"א 2005/97 אפרים נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ (16.4.1997)).
תקנה 431 לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת כי "לא קיים המערער הוראה בדבר הערבון או הערובה, יירשם הערעור לדחיה לפני בית המשפט או הרשם ותומצא על כך הודעה לכל בעלי הדין". הפסיקה עמדה בהקשר זה על הכלל לפיו אין לדחות ערעור על בסיס אי הפקדת עירבון, בלא שניתנה לצדדים הזדמנות לטעון טענותיהם (ראו רע"א 9422/10 חטיב נ' אזברגה (14.3.2012) (להלן: עניין חטיב). עוד נפסק כי בסמכותו של הרשם להיזקק לבקשה להארכת מועד גם בחלוף התקופה הקצובה שנקבעה להפקדת העירבון, וכן המבקש "להחיות" ערעור מחמת אי הפקדת עירבון נדרש להסביר את מחדליו באופן המניח את הדעת (ראו בש"א 5822/05 לה נסיונל חברה ישראלית לביטוח בע"מ נ' ירון אלמלם (28.6.2006); עניין חטיב). במקרה שלפניי, החל ממועד הגשת הערעור ועד ההחלטה המורה על דחייתו חלפה תקופת זמן בת ארבעה חודשים. במהלך תקופה זו, ניתנו למערערים ארכות להפקדת העירבון, ואולם לא זו בלבד שהוא לא הופקד במועד האחרון שנקצב, המערערים לא פעלו להפקידו גם לאחר שניתנה להם הזדמנות נוספת כאשר שוגרה אליהם ההודעה השנייה בדבר רישום ההליך לדחייה. עיינתי בנימוקי הערעור, אך בנסיבות העניין הם אינם תומכים בהשבת ההליך אל שולחנו של בית המשפט. אציין כי אם אכן העיכוב בהעמדת העירבון נעוץ בהמתנה לקבלת כספי העירבון שהיו זכאים המערערים לקבל חזרה מן המזכירות, הרי שלמצער עמדה בפניהם האפשרות לפנות אל בית המשפט בבקשה לקבלת ארכה נוספת להפקדת העירבון טרם שחלף המועד האחרון להפקדתו. ואולם הם בחרו שלא לעשות כן וסיבותיהם עמם. לפיכך, בנסיבות המקרה הניצב לפניי, אין בידי להיעתר למבוקש.
סיכומו של עניין, הערעור נדחה.
ניתן היום, ט"ז באדר התשע"ג (26.2.2013).
ש ו פ ט
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 13009130_H01.doc שצ
מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il