עמאד שאוקת לובאדי נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק בג"ץ 9125/04 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 9125/04 בפני: כבוד השופטת ד' ביניש כבוד השופטת מ' נאור כבוד השופט י' עדיאל העותר: עמאד שאוקת לובאדי נ ג ד המשיבים: 1. מדינת ישראל 2. המכון לרפואה משפטית באבו כביר עתירה למתן צו על-תנאי בשם העותר: עו"ד עמוס גבעון בשם המשיבים: עו"ד אופירה דגן פסק-דין השופט י' עדיאל: 1. העתירה שלפנינו עניינה בקשת העותר כי נורה למשיב 2 לבצע בדיקת DNA בקליע, שהוצא על-פי הטענה מגופו של העותר, וכי נורה למשיבה 1 לתת הסכמתה לביצוע בדיקה זו. לחלופין מבקש העותר את העברת עניין ביצוע הבדיקה לאישור וועדת החריגים. 2. ביום 17.7.92 נפגע העותר בגבו מירי שארע בשכם. הפגיעה נגרמה, כך טוען העותר, מירי של כוחות צה"ל. בגין פגיעתו הגיש העותר, בשנת 1993, תביעה נגד מדינת ישראל, היא המשיבה 1, בבית המשפט המחוזי בנצרת. העותר לא הציג לפני בית המשפט המחוזי את הקליע שעל-פי טענתו הוצא מגופו. ביום 1.5.96 נדחתה התביעה, בנימוק כי לא עלה בידי התובע להוכיח כי הפגיעה נגרמה מירי של כוחות צה"ל. העותר ערער על פסק הדין, וטען כי מסמכים מיומני המבצעים של צה"ל, אשר יכולה להיות להם חשיבות להכרעה במחלוקת העובדתית, לא הוצגו לבית המשפט המחוזי. לנוכח הסכמת בא כוח המדינה, החליט בית המשפט העליון כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי יבוטל, וכי יינתן פסק דין חדש לאחר שהצדדים יגישו ראיותיהם המשלימות לאור הגשת היומנים. 3. הדיון הוחזר לבית המשפט המחוזי אשר קיבל את הראיות החדשות. פסק הדין השני בתביעת העותר ניתן ביום 2.12.99, ובו שב בית המשפט המחוזי ואימץ את מסקנותיו הקודמות, בקובעו כי אין בראיות הנוספות כדי לשנותן. בית המשפט המחוזי אף הוסיף, כי יש לזקוף לחובת העותר את הימנעותו מלהציג את הקליע, אשר לדבריו היה ברשותו באותה עת. העותר ערער אף על פסק דין זה. בערעור עלה עניין הקליע, שאותו לא ביקש העותר להציג כראיה עת הוחזר הדיון לבית המשפט המחוזי, חרף טענתו שהקליע נמצא. בית המשפט העליון קבע, ביום 5.11.01, כי המשך שמיעת הערעור יידחה, כדי לאפשר לבא כוח העותר לפנות לבית המשפט המחוזי בבקשה להציג את הקליע כראיה, ולהפנותו לבדיקה בליסטית של המדינה. 4. העותר פנה לבית המשפט המחוזי בבקשה כאמור. הקליע אף הועבר לבדיקת מז"פ, ונמצא כי הוא מתאים לכלי נשק שהיה בשימוש צה"ל בתקופה הרלוונטית. בימים 28.12.03 ו-9.3.04 שמע בית המשפט המחוזי את עדויות הצדדים לעניין "גלגולי הקליע". באת כוח העותר ביקשה לאפשר לה לערוך בדיקת DNA לשם אימות הטענה כי הקליע אכן הוצא מגופו של העותר. היא הציעה כי הבדיקה תהיה מוסכמת על שני הצדדים, ותבוצע במכון לרפואה משפטית באבו כביר, הוא המשיב 2. בא כוח המדינה התנגד לביצוע בדיקה מוסכמת. 5. בא כוח העותר פנה למכון לרפואה משפטית לשם ביצוע הבדיקות. ביום 6.5.04 השיבה לו היועצת המשפטית של המכון לרפואה משפטית כי על-פי הנחיות נציבות שירות המדינה אסור לעובד המדינה לתת חוות דעת שעשויה לשמש ראיה נגד המדינה בהליך שהיא צד לו. משכך, פנה בא כוח העותר לבית החולים הדסה עין כרם לשם ביצוע הבדיקות. הבקשה נדחתה בשל עומס עבודה שם. 6. נוכח זאת טוען העותר, כי ניתן לבצע את הבדיקה הנדרשת רק במכון לרפואה משפטית. הבדיקה נחוצה, כך הוא טוען, לשם הכרעה בבקשתו להבאת ראיה נוספת ולהוכחת הטענה כי הקליע הוצא מגופו. העותר מציין, כי הוא מוכן לשאת בעלות הבדיקה. העותר מוסיף ומעלה בעתירתו טענות משפטיות שונות, בעטיין, לשיטתו, יש לקבל את העתירה. ואולם, לאור האמור בתגובת המשיבים כפי שיתואר להלן, אין צורך כי נידרש לטענות אלה. 7. על-פי האמור בתגובת המשיבים, עמדתם של הרופא הראשי במכון לרפואה משפטית ושל מנהלת המעבדה היא כי לאור מכלול נסיבות העניין, לבד ממניעותו האמורה של המכון לביצוע הבדיקה, הם אינם מעוניינים לבצע את הבדיקה מטעמים מקצועיים; לדבריהם, לנוכח הגלגולים הרבים שעבר הקליע, אין לכאורה כל טעם בביצוע הבדיקה, מכיוון שגם אם יימצא על הקליע חומר ביולוגי שממנו ניתן יהיה להפיק DNA של העותר, בהעדר ראיות ברורות וחד משמעיות לגבי שרשרת ההחזקה בקליע, אין לתוצאות אלה כל משמעות. נוכח זאת, מומחי המכון סבורים כי עריכת הבדיקה אינה ראויה על-פי סטנדרטים מקצועיים וכי יהיה בכך בזבוז משאבים של המכון, בפרט כאשר בנסיבות העניין הדעת נותנת שמבצע הבדיקה יידרש להפסיד לפחות יום עבודה אחד, כדי למסור עדות בבית המשפט. 8. המשיבים מוסיפים כי ביום 14.11.04, לאחר הגשת העתירה, פנתה בכתב באת כוחם אל בא כוח העותר והביאה בפניו את עמדתו המקצועית האמורה של המכון לרפואה משפטית. כן הוסיפה במכתב, כי העתירה הנוכחית היא עתירה מוקדמת; אחד הסעדים המבוקשים בעתירה הוא כי בית המשפט יורה על העברת ביצוע הבדיקה לאישור וועדת החריגים שהוקמה לצורך זה על-פי תקנות שירות המדינה. חרף זאת, לא פנה העותר בעצמו לוועדה לפני שפנה לבית המשפט. נוכח אלה, הציעה באת כוח המשיבים לבא כוח העותר לשקול שוב את עתירתו. ביום 25.11.04 מסר בא כוח העותר לבאת כוח המשיבים כי אין הוא מקבל את ההצעה, וכי אין בדעתו לפנות לוועדת החריגים בטרם תתברר עתירתו. 9. ואולם, על אף כל האמור, מציינים המשיבים בתגובתם, כי נוכח נסיבותיו המיוחדות של המקרה, ביניהן סירובו של בית החולים הדסה עין כרם לביצוע הבדיקה, ואופן ביצוע התשלום עבור הבדיקה (לקופת המדינה) באופן שמסיר חשש מפני העמדת נותן חוות הדעת במצב של ניגוד עניינים, ולאחר שהנושא הובא לאישור ממלא מקום המנהל הכללי של משרד הבריאות ומנהלת המחלקה האזרחית בפרקליטות המדינה (המשמשים ועדת חריגים), קיבל על עצמו המכון לרפואה משפטית לקיים את הבדיקה הביולוגית, בכפוף לכך שבפירוט תוצאות הבדיקה יפורטו גם כל ההסתייגויות המקצועיות מן התוצאות ומן המסקנות המשפטיות שניתן לגזור מהן. המשיבים מוסיפים כי אין לראות בהסכמת המכון לביצוע הבדיקה חזרה של המדינה מטענה כלשהי מטענותיה בהתדיינות שבין הצדדים לפני בית המשפט המחוזי, והמדינה לא תהיה מנועה מלעורר כל טענה נגד חוות הדעת, קבילותה, דיותה, משקלה הראייתי או הרלוונטיות שלה, לזמן את עורכי חוות הדעת לחקירה נגדית, ואף לסתור את ממצאיה ככל שתמצא לנכון. יצוין, כי חרף הסכמתה דלעיל של המדינה לבצע את הבדיקה, הודיענו ב"כ העותר כי הוא עומד על עתירתו. 10. נוכח הסכמתם של המשיבים לביצוע הבדיקה, ברור כי עתירת העותר, על הסעדים המבוקשים בה, מתייתרת כליל. העתירה נדחית. ניתן היום, ט' בניסן תשס"ה (18.4.2005). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 04091250_I04.docש.י. מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il