אריה עמוס נ. אביב מזרחי

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"ר 9118-03-25 לפני: כבוד השופט דוד מינץ המערער: אריה עמוס נגד המשיבים: 1. אביב מזרחי 2. פ.ל.מ. – פריים לוקיישן מנג'מנט בע"מ 3. מירב מאיה השקעות בע"מ 4. ליאור ריסין 5. יוחנן לוביא ערעור על החלטת הרשמת מ' יהב מיום 22.02.2025 בהמ"ן 61516-12-24 בשם המערער: עו"ד יואל גולדברג פסק-דין ערעור על החלטת הרשמת מ' יהב מיום 22.02.2025 בהמ"ן 61516-12-24, בה נדחתה בקשת המערער להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 15.4.2024 בת"א 14569-07-20. בתמצית ייאמר כי ביום 25.6.2024 הגיש המערער לבית משפט זה ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי באיחור. עם הגשת הערעור המערער לא הגיש בקשה להארכת מועד להגשתה, שכן סבר שהוא הוגש במועדו. על כן בעקבות בקשת המשיבים נמחק הערעור על ידי הרשמת ק' אזולאי מחמת האיחור בהגשתו (ע"א 5138/24). המערער הגיש ערעור על פסק דינה של הרשמת אזולאי, אולם זה נדחה על ידי ביום 4.12.2024 (ע"ר 12743-10-24). המערער לא אמר נואש וביום 23.12.2024 הגיש בקשה להארכת מועד להגשת הערעור. בקשתו נסמכה בעיקרו של דבר על כך שבא-כוחו סבל מאירוע רפואי חמור וחריג אשר השפיע על יכולתו לתפקד ולטפל בהגשת הערעור במועד, שכן הוא לא הגיע למשרדו תקופה ממושכת. יצוין כי טענה זו הועלתה על ידי המערער בערעור שהגיש בשעתו על החלטת הרשמת אזולאי, אך הוא לא תמך אותה בתיעוד משכנע. הרשמת יהב דחתה את הבקשה ביום 22.2.2025, בקבעה כי ספק אם יש להידרש לה בהינתן שהערעור כבר הוגש וסולק על הסף; וכי גם עיון בטענות לגופן אינו מצדיק את הארכת המועד. מכאן הערעור שלפנַי. דין הערעור להידחות. גם הפעם לא תמך המערער את טענותיו לפני הרשמת באסמכתאות לגבי מצבו הרפואי של בא-כוחו (על אף שציין בבקשתו כי צורפו לה אסמכתאות כאמור), ואף לא בערעור שלפנַי (הגם שציין כי עשה כן). אך אף אם אלך לקראת המערער ואדרש לאסמכתאות שצירף לערעורו הקודם, הרי שאין בהן כדי לסייע לו כאמור. אכן מהאסמכתאות עולה כי חלה ירידה מסוימת בראייתו של בא-כוח המערער, אולם לא הוכח שעניין זה מנע ממנו להגיש את הערעור במועדו (ולמותר לציין כי אין בתצהיר לתמיכה בבקשה להארכת מועד שנחתם על ידי המערער, כדי לבסס דבר לגבי מצבו הרפואי של בא-כוחו). דברים אלה מקבלים משנה תוקף שעה שמדובר ב"גרסה מתפתחת" שלא נזכרה בהליכים הקודמים שנוהלו בעניין בבית משפט זה. בנסיבות אלה אפוא אין במצב הרפואי הנטען כדי לגבש טעם מיוחד להארכת מועד (ער"א 5485/21 פלוני נ' פלוני, פסקה 4 (11.8.2021); ער"א 1785/21 ס.א.ד.ר חברה לעבודות בניין בע"מ נ' אלמיר יזום והנדבה בע"מ, פסקה 4 (17.3.2021)). זאת אף אם מדובר באיחור לא משמעותי, כפי שכבר הובהר למערער בעבר. שנית ולמעלה מהצורך, ספק רב אם היה מקום להגשת הבקשה להארכת מועד. למערער ניתנה הזדמנות לשטוח את מלוא טענותיו כבר במענה לבקשת המשיבים למחיקת הערעור על הסף בשל האיחור בהגשתו. אלא שהוא בחר להשיב לבקשה באופן לאקוני, והסתפק בכך שהערעור הוגש במועדו שכן בא-כוחו קיבל את פסק הדין רק שלושה ימים לאחר שניתן, עת חזר לעבודתו מחופשה עקב טיפולים רפואיים; וכי אף אם דבק בהגשה איחור, מדובר באיחור שאינו משמעותי. לאחר שנמחק ערעורו על ידי הרשמת אזולאי ניסה המערער לבצע "מקצה שיפורים" במסגרת הערעור על פסק דינה, והרחיב על אודות מצבו הרפואי של בא-כוחו. אלא שכאמור ניסיון זה נדחה על ידי בפסק הדין מיום 4.12.2024, תוך שהודגש כי הטענות לגבי מצבו הרפואי של בא-כוחו לא גובו באסמכתאות בהליך לפני הרשמת, וכי המערער כלל לא טען לפניה שהאיחור בהגשת הערעור נבע מאותו מצב רפואי. כעת מבקש המערער לבצע "מקצה שיפורים" פעם נוספת ולטעון כי מצבו הרפואי של בא-כוחו הוא זה שבגינו הוגש הערעור באיחור. אין להלום התנהלות מעין זו, בה מנסה המערער לשכתב ולשפר את טענותיו פעם אחר פעם. הערעור נדחה אפוא. ניתן היום, ד' ניסן תשפ"ה (02 אפריל 2025). דוד מינץ שופט