פלוני נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 9117/12 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 9117/12 לפני: כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט נ' הנדל כבוד השופטת ד' ברק-ארז המערער: פלוני נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 06.11.2012 בתפ"ח 28485-02-10 שניתן על ידי כב' השופטים ג' נויטל, מ' יפרח, ג' רביד תאריך הישיבה: ט"ו באייר התשע"ג (25.04.13) בשם המערער: עו"ד לירן פרידלנד בשם המשיבה: עו"ד דפנה שמול בשם שירות מבחן למבוגרים: גב' ברכה וייס פסק-דין השופט נ' הנדל: 1. המערער הורשע על פי הודאתו בכתב אישום מתוקן בעבירות מין במשפחה כלפי אחייניתו כשהייתה בת 14-12. הודאה זו נמסרה לאחר שתחילה כפר בעובדות והצדדים הגיעו להסדר טיעון שלא התייחס לעניין העונש. העבירות בהן הורשע המערער הן מעשה מגונה בנסיבות אינוס בקטינה בת משפחה (ריבוי עבירות) לפי סעיף 351(ג)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק) בנסיבות של סעיף 348(א) וסעיף 345(א)(3) לחוק. בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בתפ"ח 28485-02-10 (כב' השופטים ג' נויטל, מ' יפרח, ג' רביד) גזר עליו עונש של 20 חודשי מאסר בפועל, 18 חודשי מאסר על תנאי לבל יעבור במשך 3 שנים מיום שחרורו עבירה לפי סימן ה' לפרק י' בחוק מסוג פשע לרבות ניסיון, 10 חודשי מאסר על תנאי לבל יעבור במשך תקופה זהה עבירה לפי אותו סימן ופרק בחוק מסוג עוון, קנס בסך 1,000 ₪ ופיצוי למתלוננת בסך 15,000 ₪. הערעור מופנה כנגד חומרת העונש תוך בקשה להורות על מאסר שירוצה בדרך של עבודות שירות. 2. על פי המתואר בכתב האישום המתוקן המערער ביצע את המעשים המגונים בהיותו כבן 53, בהזדמנויות רבות, בין היתר בעת שהתארח ולן בבית בו התגוררו הקטינה ואמה וכן בעת שלקח את הקטינה עימו לטיולים. בשלושה מקרים נהג המערער להמתין לקטינה ולהסיעה לבית הספר בו למדה ובחזרה לביתה. בהזדמנות אחת ליטף המערער את הקטינה בחזה מעל לבגדיה. המערער נהג ללטף את איבר מינה של הקטינה מעל לבגדיה ולנשק אותה בפניה ובגופה. בהזדמנות אחרת, נשק המערער לקטינה על איבר מינה מעל לבגדיה. במקרה נוסף, ניגש המערער אל מיטתה של הקטינה בשעות הלילה, בעת שהקטינה ישנה, וליטף אותה באיבר מינה מעל לבגדיה. במקרה אחר ביקש מהקטינה שתיגע באיבר מינו אך האחרונה סירבה. במהלך או בסמוך לתקופה בה ביצע המערער את המעשים המתוארים, היה אומר לעיתים לקטינה כי הוא אוהב אותה ומתעתד לשאתה לאישה. בהיותה של הקטינה בת 15.5 לערך המשיך המערער ליצור עימה קשר ושלח לה הודעות טלפוניות. באחת מהן למשל הציע לה להתלוות אליו לאילת ובהודעה אחרת אמר כי "שברה את ליבו", משגילה שיש לה חבר. נוכח הרשעתו במעשים המתוארים, נדרש בית המשפט המחוזי לגזירת דינו של המערער. גזירת העונש נדחתה מספר פעמים, בהסכמת הצדדים, על מנת לבחון את התקדמותו של הליך טיפולי בו שולב המערער באמצעות הזמנת תסקירים. אין למערער הרשעות קודמות. הוא גרוש ואב לארבעה, עבד טרם מעצרו בארגון שתומך במשפחות נזקקות. על פי התסקירים הוא ביצע עיוותי חשיבה והתייחס אל בת אחותו כאל בת זוגו והשתמש בה כאובייקט למילוי חסכיו. צוין בתסקיר כי בדיעבד, הבין המערער כי פירש את התנהגות הקטינה בצורה מוטעית ומעוותת ושהוא התנהג באופן לא רציונאלי. עם זאת, המערער התקשה להתייחס למשמעות פגיעותיו בקטינה, לסבל ולתחושות הקשות שחוותה מעצם התנהגותו כלפיה. על פי התסקירים, המערער שיתף פעולה בקבוצה טיפולית ולאחר סיום התוכנית שולב בקבוצה נוספת לעברייני מין. שירות המבחן סבור שהמערער הפיק תועלת משתי התוכניות, כאשר הוא נמצא בשלבי טיפול ראשוניים בתוכנית השנייה. בהתאם, המליץ שירות המבחן על המשך ההליכים הטיפוליים וכן כי ייגזר עליו עונש מאסר במסגרת עבודות שירות. בית המשפט המחוזי גזר על המערער את העונשים שפורטו לעיל לרבות עונש מאסר בפועל לתקופה של 20 חודש. הודגשו בגזר הדין נסיבות ביצוע העבירות ובהן פער הגילאים בין המערער לקורבן, גילה הצעיר של הקטינה בעת ביצוע העבירות, משך התקופה בה בוצעו המעשים המגונים וכן הסיטואציות בהן הם בוצעו. כמו כן ניתן משקל לנזקיה של הקטינה שנאלצת להתמודד עם השלכות הפגיעה בה על ידי המערער. טענות הצדדים 3. בערעור שלפנינו טוען המערער כי בית המשפט המחוזי גזר את דינו באופן המנוגד למסקנות והמלצות שירות המבחן מבלי שמתקיימים נימוקים המצדיקים סטייה מהן. עוד הדגיש המערער כי בית המשפט המחוזי לא היה צריך להטיל עליו את העונש שהטיל לאחר שדחה את הדיון בעניינו מספר פעמים, ולאחר שהחל לשאת פרי הטיפול שלצורך בחינת התקדמותו נדחה הדיון. המערער טוען איפוא שנפגע אינטרס ההסתמכות שלו. המשיבה מצידה סומכת ידיה על גזר הדין שניתן. היא מסכימה שיש להביא בחשבון לטובת המערער את ההליך הטיפולי בו הוא שולב אך טוענת שהדבר צריך לקבל ביטוי באורכו של עונש המאסר, כפי שנעשה בפועל בגזר דינו של בית המשפט המחוזי. בנוסף היא טוענת שקצב ההתקדמות של הטיפול שעבר המערער איטי ושגם נתון זה צריך לבוא בחשבון בגזירת העונש. להשלמת התמונה יצוין כי לקראת הדיון בפנינו הוגש תסקיר נוסף בו חזר שירות המבחן על המלצתו. מהתסקיר עולה כי המערער ממשיך בהליך הטיפולי. נכתב בתסקיר כי רמת המסוכנות המינית מצידו של המערער פחתה ומוערכת כנמוכה-בינונית וכי המשך טיפול עשוי להמשיך להשפיע על רמת מסוכנותו של המערער באופן שיביא להפחתתה. דיון והכרעה 4. מעשים מגונים כדוגמת אלה שביצע המערער כרוכים בסבל וייסורים לקורבנות. חומרת המעשים מתעצמת כאשר הם מכוונים כנגד קטין בן משפחה, נוכח הניצול הטבוע בהם אשר כרוך בפגיעה באמון שקטין עשוי לתת בבן משפחתו (ראו למשל ע"פ 6695/08 פלוני נ' מדינת ישראל, בפס' 14 (26.1.2009)). אל החומרה הטבועה במעשים מצטרפת החומרה הנובעת מנסיבותיו הקונקרטיות של המקרה שלפנינו. בין המערער ובין הקטינה – דוד ואחייניתו – ישנו פער גילאים של כארבעים שנה. המערער ביצע את המעשים בעת שהיה בשנות החמישים לחייו. ככזה, נדמה שנתפס בעיני הקטינה כדמות בוגרת, שדואגת לשלומה ואשר יכולה היא לשים בה את מבטחה. חרף זאת, דווקא המערער, כאדם שהקטינה לא הייתה צריכה לחשוד ולפקפק בכוונותיו, הוא אשר הפר בצורה גסה את האמון שניתן בו על ידי הקטינה ואמה. בנוסף, לא פעם אחת בלבד פגע המערער בקטינה, אלא פגע בה שוב ושוב במספר הזדמנויות בהיותה בת 14-12. הקטינה נפגעה ממעשיו של המערער לאורך תקופה ממושכת ונאלצה להתמודד עם הנזק הכרוך במעשיו של המערער בעודה חווה את אותם מעשים שוב ושוב מצידו. אם לא די בכך, גם לאחר תקופה זו יצר עימה המערער קשר שוב, כאילו סירב להניח לה להמשיך בדרכה ולנסות להתגבר על הנזקים שחוותה כתוצאה ממעשיו. בנסיבות המקרה הקונקרטי גם ניכר הניצול של היות הקטינה בת משפחתו של המערער. המערער ביצע את המעשים בקטינה בין היתר ברכבו ובטיולים אליהם לקח אותה עימו. כן ביצע המערער את המעשים גם בביתה של הקטינה - במיטתה שבחדרה. למעשה, כך פגע המערער בקטינה אף במבצרה הקט. לשם כך הוא לא היה צריך לפרוץ כל מנעול או שער. הוא לא היה צריך אף למצוא כל פרצה קיימת ולהסתנן בחשאי אל תוככי מבצרה. הוא נכנס באין מפריע מדלת הבית שנפתחה לקראתו על ידי יושביו כבן משפחה וכאורח רצוי. ככזה הוא אף נשאר ללון בבית הקטינה. בכך, ניצל המערער את קרבתו המשפחתית אל הקטינה ואמה ואת הכנסתו אל ביתן כדי לבצע את המעשים שביצע. אכן, לצד נסיבות לחומרא כדוגמת אלו שעומדות לרעת המערער, על בית המשפט להתייחס בגזירת עונשו של מי שהורשע בפלילים גם לשיקולי שיקומו. במקרה שלפנינו המערער השתלב בהליך טיפולי ובהתאם לדברי שירות המבחן נראה שהוא מפיק ממנו תועלת. עם זאת, מצביע שירות המבחן גם על כך שבמקרה של המערער התהליך הטיפולי מתקדם באיטיות. חשוב מכך, ביחס למשקל שיש לתת לשיקול השיקום, יש לזכור כי השיקולים שעומדים בפני שירות המבחן והשיקולים שעומדים בפני בית המשפט אינם חופפים במלואם. בעוד שירות המבחן מתמקד בעבריין ובשיקומו, על בית המשפט לתת ביטוי גם לשיקולים נוספים. אמנם, שיקומו של מי שהורשע בפלילים נכנס גם הוא בגדר שיקולי בית המשפט בגזירת העונש אך הוא אינו עומד לבדו. בבסיס הענישה מצויים גם שיקולי הרתעה ושיקולי הלימה ואלה צריכים לבוא לידי ביטוי בעונש. בעבירות מסוג העבירה שביצע המערער, חייב בית המשפט לשמוע את זעקתם של הקטינים חסרי הישע שנפגעים ממעשים מגונים. כך גם במקרה של המערער, חייב בית המשפט לבטא בעונש את זעקתה של הקטינה שנפגעה ממעשיו. עונש שיסתכם בחצי שנה של עבודות שירות, כפי שהמליץ שירות המבחן, לבטח לא נותן די ביטוי גם לשיקולים אלה. לסיכום, אין להתעלם מכך שהמערער החל בתהליך שיקומי שמטבעו דורש זמן והשקעה. הודגש בתסקיר שברקע למעשי המערער עיוותי מחשבה ביחס לקשר שלו עם המתלוננת. אולם, גילה הצעיר בעת ביצוע המעשים – 14-12 – והקשר המשפחתי בין הקטינה לבין המערער דורשים מסר של הרתעה ואף מהווים משקל נגד לטענת הסנגוריה בדבר ההליך השיקומי. ויודגש כי אכן עולה שבית המשפט התחשב בשיקולים לקולא לנוכח התוצאה אליה הגיע על רקע טיב המעשים שבוצעו על ידי המערער. לבסוף, גם בדחיית מועד גזירת עונשו של המערער על ידי בית המשפט המחוזי, אין כדי להביא להתערבות ערכאת הערעור. בית המשפט המחוזי ציין כי בהחלטתו על קבלת תסקיר בעניינו של המערער, אמר שוב ושוב שאין בהחלטה זו משום הבעת דעה לעניין העונש שיוטל עליו וכן שאל למערער לפתח ציפייה או הסתמכות על כך. בדחייתו את גזירת העונש נתן בית המשפט המחוזי למערער הזדמנות להמשיך בטיפול בו החל ולרכוש כלים להמשך הדרך ובכך הטיב עימו. בכל מקרה, תוצאה מקלה בדבר אורך תקופת המאסר, ודאי עד לתקופה שתאפשר ריצוי עונש המאסר במסגרת עבודות שירות, עלולה להחטיא את מטרות הענישה. 5. סיכומו של דבר, אין עילה בדין להתערבות בגזר הדין בעניינו של המערער כפי שנקבע על ידי בית המשפט המחוזי. נוכח האמור לעיל, נמליץ לשירות בתי הסוהר לשלב את המערער בהליך טיפולי על מנת שיוכל להמשיך בטיפול בו החל. 6. הערעור נדחה. המערער יתייצב לריצוי מאסרו בבימ"ר ניצן ביום 18.7.2013 עד השעה 10:00, או על פי החלטת שב"ס, כשברשותו תעודת זהות או דרכון. על המערער לתאם את הכניסה למאסר, כולל האפשרות למיון מוקדם, עם ענף אבחון ומיון של שב"ס, טלפונים: 08-9787377, 08-9787336. ניתן היום, כ"ו באב התשע"ג (4.7.2013). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 12091170_Z03.doc מא מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il