ביטוח חקלאי אגודה שיתופית מרכזית בע"מ נ. המוסד לביטוח לאומי

פסק-דין בתיק רע"א 9112/06 בבית המשפט העליון רע"א 9112/06 בפני: כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין כבוד השופט א' גרוניס כבוד השופט ס' ג'ובראן המבקשות: 1. ביטוח חקלאי אגודה שיתופית מרכזית בע"מ 2. אבנר איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ נ ג ד המשיב: המוסד לביטוח לאומי בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי בירושלים מיום 28.9.06 בע"א 9008/06 שניתן על-ידי כבוד השופטים מ' סובל, צ' זילברטל ונ' סולברג תאריך הישיבה: ד' בתמוז התשס"ז (20.6.07) בשם המבקשים: עו"ד א' גדות בשם המשיב: עו"ד י' ברזילי פסק-דין המשנה לנשיאה א' ריבלין: 1. לפנינו בקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי" על פסק-דין של בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופטים צ' זילברטל, נ' סולברג, מ' סובל), שבמסגרתו התקבל הערעור שהגיש המשיב על פסק-דין בית משפט השלום בירושלים (כבוד השופט ר' וינוגרד). ההליך נסב על השאלה אם נהג שיצא מרכבו על-מנת לבדוק את שלומם של נפגעי תאונת דרכים, ובשעה שעשה כן, נפגע מרכב חולף, ייחשב כמי שנהג, באותה עת, ברכבו לצורך הסכם השיפוי שבין הצדדים. ביום 27.9.1997, נהג מר שמעון חדד (להלן: הנפגע) ברכבו הפרטי, מלווה באשתו ובבנו, בכביש ואדי ערה, שהיה רטוב וחלק בשל גשמים שירדו באזור. רכב שנסע לפניו בלם בפתאומיות וארעה התנגשות בין שני כלי הרכב. הנפגע יצא מרכבו, ניגש לרכב שלפניו על מנת לשאול לשלומה של היושבת בו, ולאחר מכן שב למכוניתו והכניס את ראשו מבעד לחלון כדי לבדוק את שלומו של בנו. הבן, שנמצא יושב על רצפת הרכב, השיב כי מצבו "בסדר". או-אז נשמעה חריקה. הנפגע הוציא את ראשו ונפגע מרכב חולף. כתוצאה מכך, נכרתה רגלו של הנפגע. 2. הנפגע קיבל לידיו גמלאות מידי המשיב - המוסד לביטוח לאומי. בעקבות זאת, הגיש המשיב תובענה כנגד המבקשות - ביטוח חקלאי אגודה שיתופית מרכזית בע"מ ואבנר איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ. התובענה התבססה על הסכם שיפוי שנחתם בין המבקשת 1 לבין המשיב ביום 20.2.1981 (להלן: ההסכם). סעיף 3 להסכם קובע כי מקום בו "הנפגע הוא הנוהג בכלי הרכב" - על המבקשות לשפות את המשיב בשיעור של 55% מסכום הגמלאות; ואילו מקום בו "הנפגע אינו הנוהג בכלי הרכב" – קמה חובה למבקשות לשפות את המשיב בגין 80% מהגמלאות. השאלה שהתעוררה במקרה זה היא האם יש לראות בנפגע כמי שבעת התאונה היה בבחינת "נוהג" ברכב, או שמא כמי ש"אינו הנוהג"? 3. בית משפט השלום קבע כי יש לראות את פעולותיו של הנפגע בעת האירוע כקשורות בטבורן לשימוש שעשה ברכבו. בית המשפט הניח כי "צעדו הבא של הנפגע היה לפתוח את דלת הרכב כדי להרים את בנו מהרצפה, כפי שניתן לצפות מאב דואג". על כן, כך נפסק, יש לראות במעשיו של הנפגע כתחילת הכניסה לרכב. בית המשפט סבר כי למסקנה זו ניתן להגיע גם לנוכח העובדה שהנפגע יצא ממכוניתו על מנת לעמוד על תוצאות התאונה, כמתחייב לפי הוראת סעיף 64 לפקודת התעבורה, המטילה חובה חוקית על נהג לצאת מן הרכב לאחר תאונה, לבדוק את מצב הנפגעים ואף להגיש, במידת הצורך, עזרה וטיפול רפואי. פעולת הבירור, כך נקבע, מהווה חלק מהשימוש ברכב ועל כן יש לראות במי שנפגע במהלכה, כמי שנהג ברכב. בהתאם לכך, הועמד גובה השיפוי למוסד לביטוח לאומי, על-ידי הערכאה המבררת על 55%, מסכום הגמלאות. 4. המוסד לביטוח לאומי הגיש ערעור על פסק הדין לבית המשפט המחוזי. הערעור התקבל, ונקבע כי הנפגע אינו נחשב כ"נוהג" ברכב אלא כמי ש"אינו נוהג", דהיינו, במקרה זה, הולך רגל. בית המשפט המחוזי בחן גם הוא את סוגיית מעמדו של הנפגע לפי השאלה אם "מעשיו של הנפגע הם בגדר פעולות הנכללות בהגדרת 'שימוש ברכב מנועי' שבסעיף 1 לחוק". בית המשפט מצא כי הסברה שלפיה הנפגע התעתד לפתוח את דלת הרכב כדי להרים את בנו מהרצפה, אינה מעוגנת בחומר הראיות והיא בגדר השערה בלבד. זאת ועוד, נקבע כי יציאה מן הרכב לצורך בירור שלומם של נפגעים בתאונה, אינה מהווה "שימוש" כהגדרתו בסעיף 1 לחוק הפיצויים. על כן, הוגדר הנפגע על-ידי בית המשפט המחוזי, כהולך רגל בעת שארעה התאונה, והשיפוי למוסד לביטוח לאומי הועמד על 80% מסכום הגמלאות. על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הגישו המבקשות את הבקשה למתן רשות לערער שבפנינו. 5. המבקשות טוענות כי אין להגביל את המקרים שבהם נהג המצוי מחוץ לרכב ייחשב כ"נוהג" בו, לאלה שבהם הפעילות מחוץ לרכב כלולה בהגדרת השימוש שבסעיף 1 לחוק הפיצויים. הגבלה כזו, כך הם גורסים, אינה מתיישבת עם ההלכה שנפסקה בע"א 554/89 מדינת ישראל נ' אלראהב, פ"ד מה(2) 338 (1991), אשר לפיה, כל עוד ההימצאות מחוץ לרכב קשורה בטבורה לשימוש בו – הפגיעה בנהג תיחשב ככזו שהוסבה לו עקב השימוש. לדעת המבקשות, ההנחה העובדתית של בית משפט השלום, לפיה התכוון הנפגע להיכנס בחזרה לרכבו על מנת להרים את בנו מרצפת הרכב, היא הנחה מסתברת ומתבקשת לאור ניסיון החיים והמציאות. זאת ועוד, לדעת המבקשות מעשיו של הנפגע מהווים כולם חלק מהשימוש ברכב; הקשר הסיבתי בין השימוש ברכב לבין הפגיעה – כך לשיטתן – לא נותק. המשיב, מנגד, סומך ידו על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. בחנו את טענות הצדדים ואת החומר שבפנינו ובאנו לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. 6. סעיף 3 להסכם השיפוי קובע, כאמור, את גובה השיפוי בהתאם לשאלה אם הנפגע היה "הנוהג בכלי הרכב", אם לאו. המונח "נוהג" (או "נהג") לא הוגדר בגוף ההסכם. מבחינה לשונית, מונח זה עשוי להתפרש בדרך מצמצמת או בדרך מרחיבה. כך, למשל, ניתן לתחום את המונח למי ש"אחז בהגה" ממש, וניתן, להבדיל, לראות בו ככולל גם פעולות נלוות לנהיגה. הצדדים לא התייחסו בטיעוניהם לטעם שבגינו נקבעה זכאות לתגמולים מופחתים מקום שבו מדובר ב"נוהג", והדבר מקשה קמעא על איתור הפרשנות הראויה למנוח זה בגדרי ההסכם. מכל מקום, שתי הערכאות הקודמות נזקקו בהקשר זה להלכות שנפסקו ביחס לסיווגו של נפגע השוהה מחוץ לרכב כ"נוהג" – ולא כהולך רגל – לצורך יישום הוראות חוק הפיצויים. בעלי הדין בפנינו הילכו גם הם בדרך זו, שיש לה היגיון לאור העובדה שההסכם נחתם בזיקה למסגרת הנורמטיבית שהותוותה בחוק הפיצויים. ההלכה המרכזית נפסקה בעניין אלראהב, שם הבחין הנהג שרכבו התחמם, סטה לשוליים, יצא מן הרכב ופתח את מכסה המנוע. מים נתזו מן הרדיאטור, והאיש קפץ אחורנית ונפגע על-ידי משאית חולפת. בית המשפט קבע כי: עצירת הרכב הצבאי על אם הדרך על מנת לבדוק תקלה שאירעה בו היתה בגדר 'שימוש' בו. שימוש כזה טומן בחובו, מטבע הדברים, סכנת פגיעה מרכב אחר החולף בדרך. נוהג ברכב היורד לשוליים ויוצא מן הרכב על מנת לבדקו, לתקנו וכיוצא בכך, חושף עצמו לסכנות האורבות בדרך כלל למי שמצוי בדרך או בקירבתה, ובתוכן סכנת הפגיעה מרכב חולף. כל עוד המצאותו של הנהג מחוץ לרכב קשורה בטבורה לשימוש בו, ולמעשה מהווה אותו השימוש, כי אז פגיעה בו תחשב כנגרמת עקב השימוש. היום, לאחר שנחקק תיקון מספר 8 לחוק הפיצויים, ובמסגרתו נקבעה רשימה של שימושים מוכרים, ברור הדבר שעל-מנת שיוכר הנפגע כ"נוהג", נדרש כי הימצאותו מחוץ לרכב קשורה בטבורה לא סתם לשימוש כי אם לשימוש מוכר – מבין השימושים המנויים בסעיף 1 לחוק. בענייננו, בית המשפט המחוזי סבר כי דרישה זו לא נתקיימה, ובמסקנה זו אין עילה להתערב. הנפגע במקרה זה יצא מרכבו כדי לבדוק את מצבה של הנהגת ברכב האחר, ואז שב למכוניתו ובירר, מבעד החלון, את מצבו של הבן. תיקון דרך או טיפול דרך לא היו כאן, ובצדק קבע בית המשפט המחוזי, כי ההנחה העובדתית שהנפגע התכוון להיכנס לרכב אינה נתמכת בחומר הראיות. גם הניסיון לקשור את הימצאותו של הנפגע מחוץ לרכב לשימוש הקודם, של הנסיעה עצמה – בבחינת שימוש לוואי – דינו להיכשל במקרה זה. אמנם, בע"א 4469/95 דראושה נ' אררט – חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נ(3) 475 (1996) הטעים הנשיא ברק כי יש למצות את הפוטנציאל הפרשני של רשימת השימושים, ובכלל זה השימוש של נסיעה, כך שיכללו בגדר החוק מצבים שאינם מופיעים במפורש בהגדרה אך מהווים שימוש לפי המבחן התעבורתי (שם, 481 – 482). פרופ' אנגלרד אף סבור כי פעולות לוואי כגון פתיחת החלון, הזזת הכיסא והפעלת מזגן, כלולות במונח נסיעה ברכב (יצחק אנגלרד פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מהדורה שלישית, תשס"ה) 120). לדעתי, שימושי לוואי שאינם חלק טבעי ואינטגראלי מהמונח "נסיעה ברכב", ואשר אינם נזכרים במפורש בחוק, שוב אינם באים בגדרו לאחר תיקון מספר 8. כאלה הם פעולותיו של הנפגע במקרה זה. התאונה הביאה את הנסיעה לקיצה, הנפגע יצא מן הרכב, התרחק ממנו, ושב לקרבתו. שלב נסיעת ההמשך טרם החל. הנה כי-כן, הנפגע לא נפגע במסגרת השימוש של נסיעה או במסגרת שימוש מוכר אחר. גם החובה הסטטוטורית המחייבת מתן עזרה לנפגעים בתאונת דרכים, הקבועה בסעיף 64 לפקודת התעבורה, אינה מביאה פעולה זו בגדר השימוש ברכב כהגדרתו בסעיף 1. טלו לדוגמא מקרה שבו יוצא אדם מן הרכב לשם בדיקת מצב הנפגעים, מועד על אבן ונחבל. האם יש לראות בו כמי שעשה שימוש ברכב בעת האירוע? האם – לענייננו – יש לראות בו כמי ש"נוהג" ברכב לצורך הסכם השיפוי? נראה כי יש לענות על כך בשלילה. בענייננו, אמנם, לא אבן גרמה לתאונה, אלא רכב נוסף. לכן, אין ספק כי מדובר בתאונת דרכים. אך נראה כי נכון יותר לסווג את הנפגע, שסב באזור התאונה הראשונה ונפגע מרכב חולף, כמי שנפגע כהולך רגל, ולא כמי שנפגע כנהג (השוו לענין נפקות החובה הסטטוטורית גם את ע"א 9084/05 אג"ד בע"מ נ' ינטל (טרם פורסם)). התוצאה היא שהבקשה למתן רשות ערעור נדחית. גובה השיפוי למוסד לביטוח לאומי יעמוד על 80% מסכום הגמלאות ששילם. המבקשות תישאנה בשכר טרחת עורך הדין של המשיב בסכום של 10,000 ש"ח. המשנה-לנשיאה השופט א' גרוניס: אני מסכים. ש ו פ ט השופט ס' ג'ובראן: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק-דינו של המשנה-לנשיאה א' ריבלין. ניתן היום, כ"ז בחשוון התשס"ח (8.11.07). המשנה-לנשיאה ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 06091120_P04.doc גח מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il