די.בי.קיו נתונים איכותיים בע"מ נ. די.סי.אל ישראל (1983) בע"מ

החלטה בתיק רע"א 9111/07 בבית המשפט העליון רע"א 9111/07 רע"א 10628/07 בפני: כבוד השופט ח' מלצר המבקשת: די.בי.קיו נתונים איכותיים בע"מ נ ג ד המשיבה: די.סי.אל ישראל (1983) בע"מ המשיב 2 ברע"א 9111/07: פתחיה מנקין בקשות רשות ערעור על החלטות בית המשפט המחוזי בתל-אביב בבש"א 11349/07 (ת"א 1834/07) מיום 8.7.07 ובבש"א 17749/07 מיום 9.10.07 שניתנו ע"י כב' סגן הנשיא, השופט י' זפט תאריך הישיבה: י"ג בתמוז התשס"ט (5.7.2009) בשם המבקשת: עו"ד חנינא ברנדס, עו"ד יואב רזין בשם המשיבים: עו"ד ד"ר אסף רנצלר, עו"ד אורי גולדשטיין פסק-דין 1. לפניי בקשות רשות ערעור, הנדונות במאוחד, על שתי החלטות של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כב' סגן הנשיא, השופט י' זפט), שעניינן בבטוחות שנקבעו כתנאי למתן צווים זמניים לטובת המשיבה. דברי רקע ותיאור השתלשלות הדברים 2. המבקשת, העוסקת בטיוב נתונים, כרתה בשנת 2004 הסכם (להלן: ההסכם) עם המשיבה ועם מר פתחיה מנקין (להלן: מנקין), ממייסדי המשיבה, שלפיו הקנתה המשיבה למבקשת זכות שימוש ברעיון ובפיתוחי רעיון לביצוע טיוב נתונים (להלן: הרעיון) וזאת לצורך יישום הרעיון בקשר עם נתוני עמיתים של קרנות הפנסיה הותיקות שבהסדר (להלן: קרנות הפנסיה). המבקשת התחייבה שלא ליישם את הרעיון, או להעבירו לאחר, שלא במסגרת פעילות קרנות הפנסיה. הצדדים הסכימו כי התמורה המדויקת תיקבע בהמשך, על יסוד עקרונות מסוימים שנקבעו בהסכם, ובהיעדר הסכמה בין הצדדים – בידי בורר. הצדדים לא הסכימו על התמורה ואז פנתה המשיבה לבורר, אולם המבקשת כפרה בסמכותו ובעקבות זאת החלו הצדדים לנהל הליכים משפטיים, ביניהם כאלה שלא הושלמו עד כה. בעיצומם של ההליכים הודיעה המבקשת על ביטול ההסכם, בטענה כי המשיבה ומנקין הטעו אותה לסבור כי הרעיון פותח על ידם והוא שלהם. המבקשת אף הגישה נגד המשיבה תביעה כספית בסכום של 200,000 דולר. המשיבה מצידה הגישה תביעה, שבה עתרה להצהיר, בין היתר, כי ההסכם תקף, ובגדרה של התביעה האמורה עתרה לצווים זמניים שיאסרו על המבקשת להשתמש בשיטת טיוב הנתונים הנהוגה כיום אצלה לצורך טיוב נתונים של כל גורם אחר פרט לקרנות הפנסיה, לגלות את השיטה האמורה, להעבירה, או ליישמה אצל כל גורם מלבד קרנות הפנסיה. בית המשפט המחוזי (כב' סגן הנשיא, השופט י' זפט) נעתר בהחלטתו מתאריך 8.7.2007. לבקשה להוצאת צווים זמניים. בית המשפט דחה טענות מקדמיות שונות של המבקשת, ציין כי המשיבה ראויה לסעדים זמניים, אשר יבטיחו את זכויותיה ככל שיתקבלו טענותיה, וקבע כי מאזן הנוחות נוטה לטובת מתן הצווים הזמניים (להלן: ההחלטה הראשונה). תוקף הצווים האמורים הותנה בהפקדת עירבון בסך 50,000 ש"ח (בנוסף על ההתחייבות העצמית שהפקידה המשיבה להבטחת נזקי המבקשת בהתאם להוראת תקנה 365(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות)). 3. המבקשת הגישה בקשה לעיכוב ביצועה של ההחלטה הראשונה, וזו נדחתה בהחלטת כב' השופט מ' אלטוביה מתאריך 25.7.2007. בקשה נוספת שהגישה המבקשת, לעיון מחדש בהחלטה הראשונה, במובן זה שהמשיבה תחויב להפקיד גם התחייבות, או ערבות אישית של מנקין, כמו גם ערבות בנקאית בסך עשרה מיליון ש"ח להבטחת נזקיה של המבקשת – נדחתה על-ידי כב' סגן הנשיא, השופט זפט, בהחלטתו מתאריך 9.10.2007, בקובעו כי לשיטתו אין בסיס משפטי לעיון חוזר בהחלטה הראשונה, שכן הבקשה מעלה טענות ערעוריות, אף שצוין בהחלטה כי אילו היה בסיס כאמור – היה מתנה את הצווים הזמניים בערבות עצמית של מנקין, אך לא בערבות בנקאית נוספת (להלן: ההחלטה השניה). 4. המבקשת הגישה בתחילה בקשה למתן רשות ערעור על ההחלטה השניה, וטענה כי שומה היה על בית המשפט המחוזי לעיין מחדש בהחלטה הראשונה, ולהרחיב את היקף הבטוחות שהמשיבה חויבה בהפקדתן (רע"א 9111/07). לאחר מכן עתרה המבקשת לדחיית המועד להגשת בקשה למתן רשות לערער על ההחלטה הראשונה בעניין הצווים הזמניים, קיבלה היתר כמבוקש, והגישה בקשה כאמור (רע"א 10628/07). יצוין כי משניתנה למבקשת האפשרות לעתור – באיחור – למתן רשות לערער על ההחלטה הראשונה, הרי שככל שתינתן הרשות ויימצא כי יש הצדקה להתערב באותה החלטה לגופה – כפי שהוא המצב במקרה דנן, כמובהר בהמשך – מתייתר למעשה (הגם שלא להלכה) הצורך לדון בבקשת המבקשת לרשות ערעור על ההחלטה השניה, ולכן נתמקד מכאן ואילך בעיקר בהחלטה הראשונה ובהשגות עליה. 5. המבקשת משיגה בבקשתה ב-רע"א 10628/07 אך ורק על היקף הבטוחות שהמשיבה חויבה בהפקדתן כתנאי לכניסת הצווים הזמניים לתוקפם, ולא על צדקת ההחלטה ליתן את הצווים הזמניים, לגופה. לטענתה, בתמצית, בית המשפט המחוזי הנכבד לא נתן דעתו להיקף הנזקים הרב העלול להיגרם למבקשת כתוצאה מן הצווים הזמניים. לגרסתה, שנתמכת בתצהירו של מנהלה הכללי, אשר צורף לבקשה לעיון חוזר בהחלטה הראשונה, הרי שעם סיום הפרויקט לקרנות הפנסיה, הצווים הזמניים ימצאו מגבילים את המשך פעילותה של המבקשת מול לקוחות אחרים ואת אפשרותה להתקשר עם אותם גורמים בפרויקטים בהיקף כספי "ניכר", פרויקטים האמורים להוות את הבסיס להמשך קיומה של המבקשת. המבקשת מעריכה את נזקיה כתוצאה מן ההחלטה בלפחות עשרה מיליון ש"ח. המבקשת טוענת עוד כי בית המשפט המחוזי היה חייב להתנות את הצווים הזמניים בערבות מתאימה, כמצוות תקנה 364(א) לתקנות, וכי שגה בהימנעו מלעשות כן, ללא נימוק, ובהסתפקו למעשה בהתחייבות העצמית ובעירבון בסך 50,000 ש"ח כתנאי לכניסת הצווים לתוקף. בפרט מוצדקת ההשגה, לשיטת המבקשת, כאשר המשיבה – למיטב ידיעת המבקשת (סעיף 41 לבקשתה) – היא גוף נטול נכסים ממשיים, אשר ניתן יהיה להיפרע מהם, ואיתנותה הפיננסית מוטלת, לדעת המבקשת, בספק רב, מה שעלול להפוך את התחייבותה העצמית של המשיבה לחסרת כל ערך. נוכח האמור המבקשת עותרת לחייב את המשיבה כי תמציא ערבות ללא הגבלה בסכום של מנקין (שלטענת המבקשת – נמנע מלהצטרף כבעל דין בבקשה להוצאת צווים זמניים על מנת להתחמק ממתן התחייבות אישית להבטחת נזקי המשיבה) וכן ערבות בנקאית בסכום שלא יפחת מעשרה מיליון ש"ח. 6. המשיבה טוענת מנגד כי הבטוחות שנקבעו כתנאי למתן הצווים הזמניים מספקות, בעיקר נוכח התנהלותה של המבקשת, ובהתחשב בכך שאפילו תתקבל עמדת המבקשת לפיה ההסכם בטל, ממילא אין לה, לשיטתה, זכות ליישם את הרעיון הייחודי של המשיבה אצל גורמים אחרים, כך שלא מתן הצווים הזמניים הוא שיגרום לה לנזקים, אלא היעדר הזכות. לשיטת המשיבה, המבקשת אף לא הציגה ראיות המוכיחות את נזקיה האפשריים כתוצאה ממתן הצווים הזמניים המצדיקים הפקדת בטוחות כלשהן מעבר לאלו שכבר הופקדו. בענין זה מנסה המשיבה להיבנות גם מהחלטתו של כב' השופט אלטוביה מתאריך 25.7.2007 הנ"ל. המשיבה מציינת עוד כי בהודעת דואר אלקטרוני ששלח יו"ר דירקטוריון המבקשת לעובדי החברה בסמוך לאחר ההחלטה הראשונה, ואשר הגיע לידי המשיבה וצורף לתשובתה, כתב הלה בעניין ההחלטה הראשונה כדלקמן: "... בית המשפט בפסיקתו אומנם הגביל אותנו בעניין באופן חלקי וזמני, אך לא כזה שאינו מאפשר שום פעילות של פיתוח עסקי. ברצוני להדגיש בפניכם באופן חד משמעי, כי לא מתוכננים פיטורים ואין כל חשש כי פעילותינו תופסק. ההיפך הוא הנכון. אנו ממשיכים, כחלק מהאסטרטגיה שלנו, לפעול בכיוונים חדשים ונוספים, כולל בתחום הפיתוח העסקי, על מנת להרחיב את פעילותינו ולהציע את השירות שלנו לגופים נוספים, וזאת כמובן בהמשך לעבודתנו מול הקרנות, שצפויים לנו בה עוד מאמצים ואתגרים רבים, והיא היא משימתנו המרכזית". המשיבה טוענת עוד כי מבחינה משפטית בית המשפט איננו חייב להורות על הפקדת ערבות כתנאי למתן סעד זמני, כי אם רק לפרט טעמיו לכך, והימנעותו מלעשות כן איננה מהווה עילה להתערבות בהחלטתו לגופה. המשיבה סבורה גם שכיוון שהפקידה ערבות בנקאית כעירבון (כנדרש בהחלטה הראשונה), וכיוון שערבות בנקאית יכולה לשמש אף כ"ערבות" (כאמור בתקנה 1 לתקנות), הרי שיש לראות בערבות הבנקאית גם כערבות שהופקדה, ובכך קוימה למעשה דרישת תקנה 364(א) לתקנות. 7. יצוין, כי בין הצדדים מתנהל הליך נוסף – מהותי יותר – בבית משפט זה הקשור בהסכם שביניהם, ולתניית הבוררות שבו (רע"א 3417/07). נוכח קיומו של התיק האמור והשלכותיו נמנעתי מלהידרש עד כה לבקשות שבפני. ביני לביני השכילו הצדדים להגיע לאחרונה להסכמות דיוניות חלקיות במסגרת רע"א 3417/07 הנ"ל (ראו: החלטה מתאריך 28.6.2009), ואולם הם הבהירו, בדיון שהתקיים בפניי בתאריך 5.7.2009 (בעקבות ההתפתחות האמורה), וכן בהודעות נוספות שמסרו בתאריך 8.7.2009, כי לא הגיעו להסכמה בבקשות שלפניי – ומכאן הצורך בהכרעה שלי בהן, הניתנת עתה. דיון 8. החלטתי לדון בשתי הבקשות למתן רשות ערעור כאילו ניתנה בהן הרשות והוגש ערעור לפי הרשות שניתנה. דין הערעור ב-רע"א 10628/07 – להתקבל, אך זאת רק באופן חלקי, כאשר בכך מתייתר למעשה הדיון בערעור ב-רע"א 9111/07, שעקב כך נדחה. להלן אפרט את טעמיי לתוצאה האמורה. 9. תובע העותר לסעד זמני נוטל על עצמו את הסיכון כי ימצא עצמו נדרש לפצות את מי שאליו מופנה הצו על הנזקים שנגרמו בשל מתן הסעד הזמני, אם תיפסק התביעה, או יפקע הצו (ראו: ע"א 732/80 ארנס נ' בית אל - זכרון יעקב, פ"ד לח(2) 645 (1984); רע"א 5691/04 כאשי נ' בנק לאומי למשכנתאות בע"מ (לא פורסם, 13.7.2004); רע"א 9308/08 אלול נ' רביב, בפיסקה 5 (לא פורסם, 21.4.2009)). בהתאם לכך, על בית המשפט הנותן צווים זמניים להתנותם בהמצאת בטוחות מתאימות, כאמור בתקנות, וזאת בנוסף להתחייבות העצמית לפיצוי הנתבע, אשר מבקש הסעד הזמני חייב לצרף לבקשתו (תקנה 365(ב) לתקנות). שתי הבטוחות אותן מונות התקנות בהקשר זה הן ערבות (תקנה 364(א) לתקנות) ועירבון (תקנות 364(ב) ו-364(ג) לתקנות). "ערבות" מוגדרת בתקנה 1 לתקנות כמשמעותה בחוק הערבות, התשכ"ז – 1967 (ערבות היא התחייבות של אדם לקיים חיובו של אדם אחר כלפי אדם שלישי), לרבות ערבות בנקאית. "ערבון" מוגדר בתקנה 1 לתקנות כ"ערובה חפצית לקיום חיוב קיים או עתידי, מתחדש או מותנה, קצוב או בלתי קצוב, לרבות ערבות בנקאית". יוזכר, מבלי להרחיב ולמצות, כי שתי הבטוחות האמורות נבדלות במהותן ונפקותן המשפטית, ומכאן, בין השאר, נובע גם שוני בדרך מימושן על פי התקנות (הכל כמבואר בהרחבה ובאופן ממצה בענין אלול הנ"ל). הערבות איננה מקימה לנתבע זכויות נוספות על אלו שיוצרת התחייבותו העצמית של התובע ומטרתה רק להבטיח את קיום התחייבותו העצמית של מבקש הסעד הזמני. מימושה על פי התקנות מותנה בהוכחת נזק שגרם הצו הזמני שפקע. לעומת זאת, ערבון מקים למי שאליו הופנה הצו זכויות נוספות, וחילוטו איננו מותנה בהכרח בהוכחה מדויקת של גובה הנזק (לפירוט ראו: עניין אלול, בפיסקה 9). זאת ועוד – יש הבדל, בשיקול הדעת שעל בית המשפט להפעיל, בבוחנו את השאלה האם יש לחייב את מבקש הסעד הזמני בהפקדת ערבות, או עירבון: התקנות מחייבות קביעת ערבות להנחת דעתו של בית המשפט, אלא אם כן הוא מחליט שהדבר אינו צודק וראוי מטעמים מיוחדים שיירשמו, ואפילו אם הנתבע לא הוכיח נזק ממשי העלול להיגרם ממתן הצו (ראו: תקנה 364(א) לתקנות; רע"א 3753/99 רשת הריבוע הכחול (היפר היפר) בע"מ נ' סופר פארם (ישראל) בע"מ, פ"ד נג(4)193, 197 (1999)). כנגד זאת בית המשפט רשאי לצוות על הפקדת עירבון בנוסף על הערבות, אם שוכנע כי הדבר צודק וראוי בנסיבות הענין (ראו הריישא לתקנה 364(ב) לתקנות). יתר על כן – בית המשפט לא יתן סעד זמני במעמד צד אחד בלבד, אלא בכפוף להפקדת ערבון, בנוסף לאמור בתקנה 364(א), אלא אם שוכנע כי בנסיבות הענין צודק וראוי לפטור מהפקדת הערבון. לבסוף יש להדגיש כי אם נקבע כי תופקד ערבות בנקאית חובה להבהיר האם היא תיחשב לצרכי התקנות כערבות, או כערבון, שהרי זו יכולה להחשב כערבות, או כערבון ובתקנות יש כאמור שוני משמעותי בהסדרי המימוש של כל אחת מהבטוחות הנ"ל (עיינו: ענין אלול, שם בפיסקאות 10-9). 10. במקרה דנן, לא הותנה הצו בערבות (כי אם בערבון בלבד) – בלא שצוינו טעמים מיוחדים לכך, כנדרש מפורשות בתקנה 364(א). זהו נימוק ראשוני (לשוני) לקבלת הערעור, ואולם קיים גם טעם מהותי (תכליתי) המוביל לאותה תוצאה. 11. הטעם המהותי המצדיק התערבות בהחלטת בית משפט קמא הנכבד במקרה דנן, הוא שהערבון שנקבע – אין בו משום בטוחה הולמת ומספקת, שתיתווסף להתחייבות העצמית ותהווה את "צידו השני של המטבע" של הצווים הזמניים (כאמור ב-רע"א 7775/08 צמרות המושבה יזום והשקעות בע"מ נ' ישיבה וכולל אבן חיים (לא פורסם, 28.1.2009); כן ראו: יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, עורך: שלמה לוין), 620). בית המשפט הנכבד קמא בחן אמנם, כמצוות תקנה 362 לתקנות, את טענת המבקשת כי יש בצווים המבוקשים כדי לגרום לה נזק כלכלי, ומצא כי מאזן הנוחות נוטה עדיין לטובת המשיבה, כך שיש הצדקה למתן הצווים הזמניים כמבוקש. עם זאת, בכך לא התייתר הצורך בהתניית תוקף הצווים במקרה זה גם בהפקדת בטוחה הולמת, שיהיה בה כדי להבטיח את יכולת המבקשת לקבל בפועל פיצוי (אם ייקבע שהיא זכאית לו וההתחייבות העצמית לא תימצא מספקת) בגין הנזקים העלולים להיגרם לה כתוצאה ממתן הצו – אם תידחה תביעת המשיבה (או תיפסק מטעם אחר כלשהו), או יפקע הצו (ראו: רע"א 1521/05 טוינה פלסט מערכות (2003) בע"מ נ' אזולאי, בפיסקה 6 (לא פורסם, 28.3.2005)). במקרה דנן, עולה מכתבי בי-הדין כי יישום שיטת טיוב הנתונים הנוהגת אצל המבקשת מול קרנות הפנסיה היווה מקור להכנסות ניכרות (ובהתאם – לסכסוך רחב היקף בין הצדדים). הגבלת יכולתה של המבקשת לפעול על בסיס נסיונה ועובדיה – למימוש הפוטנציאל הגלום בשיטת טיוב הנתונים הנוהגת אצלה (אם אכן אין היא נשענת על הרעיון, שהזכויות היחודיות בו הן – על פי טענת המשיבה – שלה ושל מנקין) - לשירות לקוחות נוספים, עלולה לגרום לה נזק משמעותי (אם בסופו של דבר תידחה תביעת המשיבה). סיכון זה צריך לבוא לידי ביטוי בדרך של התניית הצווים הזמניים בהפקדת בטוחה הולמת,נוסך על ההתחייבות העצמית והערבון. יישום הכלל האמור, בנסיבות הענין שלפנינו, ידון בהמשך הדברים. כאן המקום להבהיר למען הסר ספק שאין בגישה המוצגת פה כדי לגרוע מזכות המשיבה לטעון כי שיטת טיוב הנתונים הנוהגת אצל המבקשת אכן מבוססת על רעיון ייחודי שלה ושל מנקין וכי המבקשת מנועה כליל (מכח ההסכם, או הדין) מליישם את הרעיון ואת השיטה שהציגה לה זו – אצל לקוחות אחרים כלשהם, כך שבפועל לא תסבול המבקשת נזקים כלשהם אם ימנע הדבר הימנה באין לה זכות לכך. דברים אלה יתבררו בהליכים המשפטיים שמתנהלים בין הצדדים, ולגביהם אינני מחוות כאן דעה כלשהי. 12. העולה מהאמור עד הנה מלמד כי יש לחייב את המשיבה בהפקדת בטוחה הולמת, ואולם הגעתי למסקנה שאין כל הצדקה לחייב את המשיבה בהפקדת ערבות בנקאית בסך של עשרה מיליון ש"ח, או בסדרי גודל נכבדים פחותים יותר (מעבר לסכום שינקב בסעיף 14 שלהלן) – כבקשת המבקשת, וזאת ממגוון של טעמים: (א) נראה כי בחיוב שכזה יהיה משום סיכול מעשי של אפשרות המבקשת לקיים את הצווים הזמניים, ופגיעה בזכות הגישה שלה לערכאות, זאת במיוחד מקום שבו מצאה הערכאה הדיונית כי ראוי היה ליתן לה את הסעדים המבוקשים (והרי המבקשת לא ביקשה לערער על כך). (ב) הטענות של המבקשת ביחס לגובה הנזק העלול להיגרם לה לא נתמכו בראיות, או מסמכים כלשהם, והועלו באופן סתמי וכוללני. המבקשת לא הציגה פרטים מדויקים לגבי היקף ההשקעות שעלולות לרדת לטמיון, היקף הפעילות העסקית שעלולה להיגדע, או טיוטות חוזים עתירי-היקף, אשר רק הצווים הזמניים הם שסיכלו, או עלולים לסכל את כריתתם. (ג) הודעתו בדואר האלקטרוני של יו"ר דירקטוריון המבקשת לעובדי המבקשת, שצוטטה לעיל, ואשר בגדרה הוסברה ההשפעה המוגבלת של הצווים הזמניים על פעילות המבקשת ועל המשך העסקתם של עובדיה, מערערת לכאורה את יסודות טענותיה הנוכחיות של המבקשת ביחס לנזקם העצום של אותם צווים עצמם. כאן המקום לציין כי לתצהירו של מנכ"ל המבקשת שצורף לבקשה לעיון חוזר (נספח ג' לבקשה), שבו מתוארים נזקיה הצפויים של המבקשת, קדם תצהיר אחר של אותו מצהיר (אשר תמך בבקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה הראשונה, ולא צורף לבקשה שבפניי – נספח ג' לתשובה), ובו עלו ,כנטען, אפילו תסריטים פסימיים עוד יותר אודות צמצום "מיידי ודרמטי" בהיקף פעילותה של המבקשת כתוצאה מן הצווים, פיטורים מיידיים של חלק מעובדי המבקשת ופיטורים נרחבים לאחר סיום פרויקט קרנות הפנסיה. טענות אלה עומדות, על-פניהן, בסתירה – נעדרת הסבר – להודעה האמורה שהופצה בדואר האלקטרוני לעובדי המבקשת. שינויי הגרסאות בתצהירים והניגודיות חסרת הפשר בין הנטען בהם לאמור בהודעה שהופצה בדואר האלקטרוני – יש בהם כדי להפחית משמעותית מן המשקל שיש לתת לטענות הנוכחיות של המבקשת אודות הנזק העצום הטמון בצווים הזמניים. (ד) הנימוק המובא בסעיף 13(ג) שלהלן. 13. בנוסף לאמור בסעיף 12 שלעיל, לא השתכנעתי כי יש הצדקה לחייב דווקא את מנקין בהפקדת ערבות בהתאם לתקנה 364(א), כדרישת המבקשת, וזאת מן הטעמים המפורטים להלן: (א) מנקין איננו בעל דין בתביעה שהגישה המשיבה, ובחירתה של המבקשת להכלילו כמשיב בבקשה לעיון חוזר (וכן ב-רע"א 9111/07, אך לא ב-רע"א 10628/07), או מעורבותו בהליכים משפטיים אחרים איננה משנה עובדה זו. (ב) הנתונים המצויים בפני בית המשפט בשלב זה (מעבר לטענות) הם שמנקין הוא "בעל מניות מהותי" במשיבה, כאמור בהסכם, ושימש (לפחות בשלב מסוים) כמנהלה הכללי. כעולה מנספח ה' לבקשת המבקשת, מנקין אפילו איננו בעל מניות הרוב במשיבה. מכאן ארוכה איפוא הדרך, בשלב זה, עד ל"הרמת מסך" כלפיו והכרזה על המשיבה ככלי ריק, המשמש, כביכול, רק כזרועו הארוכה של מנקין, באופן שיצדיק אולי את חיובו האישי של מנקין בערבות לנזקי המבקשת, אם ימצאו כאלה. (ג) לא הוצג בסיס של ממש לטענת המבקשת – שהועלתה "למיטב הידיעה" בלבד – כי איתנותה הפיננסית של המשיבה מוטלת בספק רב, או כי איתנותו הפיננסית של מנקין טובה משל המשיבה. 14. נוכח כל האמור לעיל, דין הערעור ב-רע"א 10628/07 להתקבל, אך באופן חלקי בלבד, במובן זה שבנוסף להתחייבותה העצמית של המשיבה להבטחת נזקי המבקשת ולערבון אשר בו הותנו הצווים הזמניים (שלסיפוקו הפקידה המשיבה ערבות בנקאית בסך של 50,000 ש"ח) נדרשת המשיבה להפקיד במזכירות בית המשפט המחוזי עד לתאריך 30.7.2009 ערבות בנקאית אוטונומית בסכום של 350,000 ש"ח, אשר תשמש כערבות, כמשמעה בתקנה 364(א) לתקנות ועל פי האמור בענין אלול. בהמשך למבואר בסעיף 11 לעיל ולהנמקה שפורטה בסעיפים 12 ו-13 לעיל הרי שבטוחה זו נראית לי כהולמת וכמספקת בנסיבות הענין, נוכח טענות הצדדים והחומר שהוגש עד כה ותוך התחשבות באיזונים הנדרשים. לא תופקד הערבות הבנקאית כנדרש, יפקעו הצווים הזמניים מאליהם. 15. למען הסר ספק מובהר בזאת כי אין באמור כדי לסתום את הגולל על זכותם של בעלי הדין לעתור לשינוי היקף הבטוחות וטיבן ככל שיתבררו, או ייווצרו, נסיבות חדשות שיצדיקו זאת (עיינו: רע"א 5088/96 Stoomhamer Amsterdam נ' עו"ד שגב, פ"ד נ(3) 471 (1996)), ואף לא למנוע מן המשיבה לעתור לבית המשפט המחוזי (עתה, או בהמשך הדברים) בבקשה להפקיד בטוחה הולמת אחרת במקום הערבות הבנקאית הנדרשת, להנחת דעתו של בית המשפט הנכבד. 16. משהתקבל הערעור ב-רע"א 10628/07, מתייתר למעשה, כאמור, הצורך בדיון מפורט בערעור נשוא רע"א 9111/07 (המתמקד בהחלטה השניה, שלא לעיין מחדש בהחלטה הראשונה), והוא נדחה איפוא. למעלה מן הצורך אציין עם זאת כי נראה שהיה בסיס לקביעת בית המשפט הנכבד קמא בהחלטה השניה כי טענות המבקשת בבקשה לעיון חוזר היו ערעוריות גרידא. 17. בהתחשב בכך שהערעור ב-רע"א 10628/07 התקבל, אולם באופן חלקי בלבד וכי הערעור ב-רע"א 9111/08 נדחה – אין צו להוצאות. ניתן היום, כ"ג בתמוז התשס"ט (15.7.2009). ש ו פ ט ________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 07091110_K11.doc רח מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il