פלוני נ. הדר חברה לביטוח בע"מ

5 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 9103/23 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופטת י' וילנר כבוד השופטת ג' כנפי-שטייניץ המערער: פלוני נ ג ד המשיבים: 1. הדר חברה לביטוח בע"מ 2. הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ 3. פלונית 4. פלוני ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 24.7.2023 ב-ת"א 64976-01-18 שניתן על-ידי השופטת ח' וינבאום וולצקי תאריך הישיבה: כ' באייר התשפ"ד (28.5.2024) בשם המערער: עו"ד אלון צ'יצ'יאן בשם המשיבה 1: עו"ד ארז בלוך בשם המשיבה 2: עו"ד אבי בן שלום בשם המשיבה 3: בעצמה בשם המשיב 4: בעצמו פסק-דין השופט י' עמית: 1. המערער, יליד 1975, עלה לארץ מרוסיה בשנת 1999 ונפגע בשנת 2000 בשתי תאונות דרכים כמשמען בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 שעה שרכב על אופניו. שתי התאונות אירעו בהפרש של 8 ימים האחת מהשנייה. התאונה הראשונה אירעה ביום 7.5.2000 בעת שהמערער רכב על אופניו ונתקל בדלת מכונית שנפתחה לפתע וחסמה את דרכו (המכונית בוטחה על ידי המשיבה 1). בעקבות התאונה אושפז המערער למשך חמישה ימים. התאונה השנייה אירעה ביום 16.5.2000 בעת שהמערער רכב על אופניו ורכב פגע בו מאחור (הרכב היה מבוטח על ידי המשיבה 2). בתאונה זו, המערער נפל ונחבל בכל חלקי גופו, בעיקר ביד שמאל, אגן הירכיים משמאל ובראשו. 2. נקדים ונאמר כי התביעה הוגשה בשנת 2007 לבית משפט השלום, ובשל בעיות שונות הקשורות במערער התארך בירור התביעה עד שבתחילת שנת 2018 הועברה לבית המשפט המחוזי, לאחר שניתנו בבית משפט השלום שלוש חוות דעת של מומחים בתחומים שונים. כך נוצר מצב שבית המשפט המחוזי נדרש בפסק דינו לשתי תאונות שאירעו 23 שנים קודם לכן, מה שהקשה מטבע הדברים על בירור התביעה. אסקור להלן את עיקרי פסק דינו של בית המשפט המחוזי. 3. הנכות הרפואית: המומחה בתחום האורתופדי, פרופ' בלנקשטיין, בדק את המערער בשנת 2008 והעריך את נכותו בשיעור של 2% בלבד לפי סעיף 35(1)(א-ב) למבחני הנכות לפי תקנות המוסד לביטוח לאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשע"ב- 2012 (להלן: תקנות הנכות), ובית המשפט ייחס את הנכות לתאונה הראשונה. המומחה בתחום הנוירולוגי, ד"ר ברג, הפנה את המערער לאבחון נוירופסיכולוגי שנערך בשנת 2014, קרי, 14 שנים לאחר התאונות, ולאחר מכן בדק המומחה את המערער ביום 4.1.2016. המומחה התייחס בחוות דעתו לחבלת ראש נוספת שאירעה למערער ביום 2.2.2015, וכן התייחס לכך שהמערער נבדק פעמיים במיון בית החולים וולפסון (ביום 28.6.2003 וביום 1.12.2006) עקב שימוש מופרז באלכוהול. המומחה ציין את ממצאי סיכום האבחון הנוירופסיכולוגי שם נכתב כי "עפ"י הממצאים הרפואיים נראה כי שתי החבלות בראש של א' גרמו לכל הפחות לזעזוע מוח חוזר והביאו לפגיעות קוגניטיביות ניכרות לצד ליקויים רגשיים והתנהגותיים". בשורה התחתונה קבע המומחה כי בעקבות שתי התאונות סבל המערער מחבלה בראש ובצוואר וכי סבל מכאבי ראש יומיומיים וסימנים אופייניים ל-PTSD. המומחה העריך את נכותו של המערער בגין כאבי הראש בלבד בשיעור של 5% לפי סעיף מותאם בין 34א ל-34ב לתקנות הנכות, ועבור סימני ה-PTSD והפרעות ההתנהגות, המליץ על מינוי מומחה בתחום הנפשי. המומחה נחקר על חוות דעתו, וכפי שציין בית משפט קמא בפסק דינו, לא עלה בידו ליתן תשובה חד משמעית לשאלה אם אחוזי הנכות שנקבעו על ידו, ניתנו אך ורק בגין שתי התאונות נשוא התביעה או בגין ארבעת האירועים שבהם המערער נחבל בראשו. המומחה בתחום הנפשי, ד"ר קריצ'מן, בדק את המערער ביום 29.12.2016, למעלה מ-16 שנים לאחר התאונות, והסתמך בעיקר על האבחון הנוירופסיכולוגי שהצביע על ממצאים חריגים, בעיקר בתחום הקוגניטיבי, המתאימים לאבחנה של תסמונת שלאחר זעזוע מוח. המומחה העמיד את נכותו של המערער על 40% לפי סעיף 33(א)(4) מותאם לתקנת הנכות, וייחס לכל אחת מהתאונות מחצית משיעור הנכות. המומחה נחקר על חוות דעתו ולא מצא לשנות מקביעתו, הגם שאישר כי יש קושי בהערכת הנכות בהינתן שהאבחון נעשה 14 שנים לאחר התאונות. המומחה ציין כי לא מצא בבדיקתו שהמערער סובל מ-PTSD או דיכאון, ולדעתו, נכותו של המערער נובעת מתסמונת שלאחר זעזוע מוח וכי הגם שמדובר במבחן שהוא ברובו בתחום הנוירולוגי, יש הרבה פעמים חפיפה בינו לבין התחום הנפשי. המומחה ציין כי המערער סובל מקווי אישיות סכיזואידיים, כאלה שגורמים לאנשים להיות פחות חברותיים וליצור פחות קשרים בין אישיים. 4. בית המשפט המחוזי ניתח באריכות את חוות דעת המומחים ואת עדותם, ואימץ את מסקנתו של ד"ר קריצ'מן כי מצבו של המערער תואם ל-40% נכות. בית המשפט היה נכון לקבל טענת בא כוח המערער כי סעיף 32א לתקנות הנכות תואם יותר את מצבו של המערער, אך דחה את הטענה כי מצבו מתאים לס"ק (ה), מאחר שהמערער מבצע קניות וסידורים לבד, והתמונה הכוללת היא שהוא יודע מהם צרכיו, וגם בעדותו ידע להשיב היטב, כמו למשל על תפקידיו בצבא ועוד, הבין את כל השאלות שנשאל, והיה מעורב במתרחש באולם גם בעת חקירת המומחים. עם זאת, בית המשפט לא מצא לייחס את מלוא הנכות לשתי תאונות הדרכים בציינו כי לא ניתן להתעלם מתקופות ארוכות שבמהלכן המערער תפקד בעבודה ודאג לענייניו וכי משך שנים ארוכות, עד לשנת 2007, אין תיעוד של תלונות על קשיי זיכרון או קשיים אחרים. נקבע כי כפי שהמערער מבקש לייחס זעזוע מוח לשתי התאונות, סביר לייחס את אותה פגיעה גם לאירוע הקטטה בשנת 2015 שחייב תפירת חתך בקרקפת, מה עוד שמיד לאחר אותו אירוע החל המערער להתלונן על פגיעה קוגניטיבית וממצאי ה-CT שנעשו לו לאחר האירוע הצביעו על חבלה קשה. לכן, העמיד בית משפט קמא את נכותו של המערער בגין הפגיעה הקוגניטיבית הנובעת מהתאונות על 20% ואת יתרת הנכות ייחס לאירועים האחרים שהתרחשו לאחר שנת 2000. בית המשפט חילק את הנכות הרפואית בין שתי התאונות, כך שבגין התאונה הראשונה (לה יוחסה הנכות של 2% בתחום האורתופדי) הועמדה הנכות על 14% ובגין התאונה השנייה על 12.25%. 5. הנכות התפקודית: החל משנת 2015 המערער הפסיק לעבוד והוא מקבל מהמוסד לביטוח לאומי גמלאות. בית המשפט בחן את טענת המערער כי יש קשר סיבתי בין העובדה שאינו עובד לבין התאונות מושא התביעה, והצביע, בין היתר, על העובדות הבאות: רק בשנת 2007, כשבע שנים לאחר התאונות, נרשמה תלונה ראשונה של המערער בגין הפגיעה הקוגניטיבית; לאחר התאונות, במסגרת בדיקה רפואית שנערכה למערער כמלש"ב (מועמד לשירות ביטחון), הוא דיווח לצבא על התאונות וציין כי לבד מנגע עורי בצוואר אין לו בעיות נוספות; בשנת 2001 התגייס המערער לצה"ל בפרופיל 97 לתפקיד של מאבטח מתקנים והשלים שירות מלא של שנה ושמונה חודשים (בהיותו עולה חדש ששירת בצבא הרוסי); בשנת 2001, במהלך שירותו הצבאי, נפל המערער במדרגות ונחבל בכל חלקי גופו לרבות בראש; המערער אושפז פעמיים בגין שימוש יתר באלכוהול; בחודש פברואר 2015 המערער נחבל בראשו במהלך קטטה ובבית החולים נמצא כי נגרמה לו המטומה פרונטלית מימין; ועד לשנת 2015 המערער עבד במקומות עבודה שונים חודשים ספורים אצל מעסיקים רבים, לבד ממעסיק אחד שאצלו עבד משך כשנה וחצי. בשורה התחתונה העמיד בית משפט קמא את שיעור הנכות התפקודית ושיעור הגריעה מהשכר על גובה הנכות הרפואית. 6. בסיס השכר: המערער סיים ברוסיה 10 שנות לימוד, עבד בעבודות שונות, בהמשך עבר קורס לחשבונאות ולימודי מוצר והתגייס לצבא הרוסי; המערער עלה לארץ בגפו ועד היום העברית שבפיו דלה. עובר לתאונות עבד המערער בשכר נמוך, ולאחר שחרורו מצה"ל החל לעבוד במקומות עבודה שונים והשתכר שכר שאינו קבוע. המערער התמיד בעבודה משך כשנה וחצי אצל אחד המעסיקים, ושם השתכר סך של 8,034 ₪ נטו משוערך ליום פסק הדין, אך שכרו הממוצע במשך שנים ארוכות היה נמוך יותר. לכן, לכל תקופת העבר, העמיד בית המשפט את בסיס השכר על 6,000 ₪ נטו, ולעתיד על 8,500 ₪ נטו. 7. חישוב הנזק: שכר עבר – בית המשפט חישב את הפסד השכר לעבר החל מחודש מאי 2008 שאז חלה ירידה בשכרו של המערער על בסיס הנכויות שנקבעו ועל פי בסיס שכר של 6,000 ₪ – סה"כ 308,000 ₪ (במעוגל); שכר עתיד – למערער נותרו 19 וחצי שנים עד הגיעו לגיל פרישה ועל פי בסיס שכר של 8,500 ₪ – סה"כ 391,000 ₪ (במעוגל); הפסדי פנסיה – 87,000 ₪ (במעוגל); עזרת צד שלישי – 300,000 ₪; הוצאות רפואיות – 70,000 ₪; הוצאות נסיעה – 10,000 ₪; כאב וסבל – 89,000 ₪ (במעוגל). בית המשפט חילק את הנזק בין שתי התאונות כך שסה"כ נפסק למערער בגין התאונה הראשונה הסך של 658,455 ₪ ובגין התאונה השנייה הסך של 596,605 ₪. נקבע כי מסכומים אלה יש לנכות גמלאות המל"ל בגין נכות כללית באופן יחסי (על פי האמור ברע"א 1459/10 המל"ל נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד סה(1) 1 (2011)). 8. על פסק הדין נסב הערעור שלפנינו, שבו הלין המערער על מיעוט הסכומים שנפסקו לזכותו. עיקר הערעור נסב על כך שבית המשפט לא העמיד את נכותו הרפואית של המערער על שיעור גבוה יותר; על כך שבית המשפט ניכה 50% מהנכויות שנקבעו למערער בגין אירועים אחרים; ועל בסיס השכר שנקבע לעבר ולעתיד. כן הלין המערער על הסכומים שנפסקו בראשי הנזק האחרים – עזרת צד ג', הוצאות רפואיות, והוצאות נסיעה לעתיד. 9. לאחר שנערכה בפני ישיבת קדם ערעור, החלטנו להכריע בערעור על יסוד החומר בכתב שלפנינו מכוח סמכותנו לפי תקנה 138(א)(5) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018. אקדים ואומר כי דין הערעור להידחות. 10. סקרנו באריכות את פסק דינו של בית משפט קמא (שמחזיק 36 עמודים) ולא בכדי, באשר דומה כי רב הנסתר על הגלוי בעניינו של המערער. לפנינו מקרה חריג – המערער נשלח לאבחון 14 שנים לאחר התאונות, נבדק על ידי המומחים למעלה מ-16 שנים לאחר התאונות, ופסק הדין ניתן 23 שנים לאחר התאונות. ביני לביני המערער התגייס לצה"ל, עבד בעבודות שונות, והיה מעורב באירועים שונים שבהם גם נחבל בראשו. כל אלה הקשו עד מאוד על מלאכתו של בית משפט קמא, שהתרשם ישירות מהמומחים שנחקרו ומעדותו של המערער עצמו. בנסיבות אלה, איני רואה מקום להתערבות בשיעור הנכות הרפואית שנקבעה ויוחסה על ידי בית המשפט לשתי התאונות ובסכומים שנפסקו על ידו. 11. לא אכחד כי ניתן היה להעמיד את בסיס השכר לעתיד על סכום גבוה יותר. אך גם תחת הנחה זו, הרי שהגדלת סכום הפיצוי בראש נזק זה "מתקזזת" עם טענת המשיבות כי לא היה מקום לפסוק כלל פיצוי בגין עזרת צד שלישי, בהעדר אינדיקציה לכך שהמערער נזקק לעזרה בהתנהלותו, מה עוד, שכפי שציין בית משפט קמא, "תקופות ארוכות לאחר התאונות התנהל התובע היטב, סיים שירות צבאי ומצא עבודות לפרנסתו". 12. סוף דבר, שהערעור נדחה, ובנסיבותיו האישיות של המערער, לא ייעשה צו להוצאות. ניתן היום, ‏י"ז בסיון התשפ"ד (‏23.6.2024). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת _________________________ 23091030_E02.docx שא מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1