פסק הדין המלא
פסק-דין בתיק בג"ץ 910/16
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ 910/16
לפני:
כבוד השופטת א' חיות
כבוד השופט ע' פוגלמן
כבוד השופטת ע' ברון
העותרים:
1. מרדכי מאיר פרץ
2. רועי כהן
3. נחמן אלמקייס
4. חי מימוני
5. נחמן צמח
6. נתן אלבז
7. מלכה אבלסון
8. רפאל פרץ
נ ג ד
המשיבה:
הועדה המקומית לתכנון ולבניה - ביתר עילית
בשם העותרים:
בשם המשיבה:
עו"ד יעקב מצא
עו"ד עודד בקרמן; עו"ד שהם קרן
פסק-דין
השופטת ע' ברון:
העותרים בעתירה שלפנינו הם תושבי השכונה "הדר ביתר", המסופחת לתחומה המוניציפאלי של העיר ביתר עילית מזה מספר שנים (להלן: השכונה). לדברי העותרים, במשך כשלושה עשורים מתגוררות בשכונה כ-25 משפחות, חלקן במבני קבע ואחרות במבנים ארעיים. בחודשים האחרונים החל משרד הבינוי והשיכון (להלן: משרד השיכון) בביצוע עבודות פיתוח ותשתית בשכונה (להלן: עבודות הפיתוח) – ובעתירה דנן מלינים העותרים על כך שבמסגרת עבודות הפיתוח מבוצעת גם הריסה של גדר הביטחון המקיפה את השכונה, ובנייה של גדר חדשה בצמוד למבני המגורים ותוך פלישה לעומק השכונה. עוד מציינים העותרים את חששם כי בעתיד הקרוב תורה הוועדה המקומית לתכנון ולבניה ביתר עילית (להלן: המשיבה) אף על פינויים של תושבי השכונה מבתיהם – וזאת באופן בלתי חוקי וללא צו פינוי כדין. הסעד המבוקש בעתירה הוא מתן צו המורה למשיבה לחדול לאלתר מביצוע עבודות הפיתוח בשכונה, וכן להשיב את המצב לקדמותו. מן העתירה עולה כי עובר להגשתה, העותרים פנו לבית משפט השלום בירושלים וביקשו צו מניעה קבוע האוסר על ביצוע עבודות הפיתוח. רק לאחר שנתקבלו תגובות הצדדים שם (משרד השיכון והמשיבה), נדחתה התובענה – וזאת מפאת העדר סמכות עניינית. כפי שיפורט להלן, גם דינה של העתירה שבפנינו להידחות על הסף.
ראשית דבר, דומה כי העתירה נגועה בחוסר ניקיון כפיים. בעוד שנטען על ידי העותרים כי הם מתגוררים בבתיהם שבשכונה בהיתר מאת משרד השיכון – מתגובת המשיבה לעתירה מתברר כי לכל הפחות עניין זה נתון במחלוקת. המשיבה טוענת, ותומכת את טענתה במסמכים שצורפו לתגובה, כי למעשה העותרים פלשו למקרקעין שבבעלות המדינה, והם מתגוררים במבנים ארעיים שהוצבו באופן בלתי חוקי וללא היתר בניה. אם לא די בכך, מגורי העותרים ממוקמים בשטח המיועד לפי התכנית החלה על המקרקעין לייעוד ציבורי – של מרכז ספורט. לדברי המשיבה, מזה מספר שנים שהיא פועלת למיגור הבנייה הבלתי חוקית בשכונה, והרושם הוא שעל הרקע הזה הוגשה העתירה מלכתחילה. עם זאת, יודגש כי שאלת מעמדם של העותרים במקרקעין אינה נושא העתירה.
שנית, העתירה אינה מגלה עילה על פניה. אין חולק כי עבודות הפיתוח נושא העתירה מבוצעות על פי היתר בניה שניתן למשרד השיכון על ידי המשיבה. העותרים, שלעמדתם יש להורות על בטלותו היתר זה, לא הצביעו על עילה כלשהי לבטלות. כל שנאמר בעתירה, בכלליות ובאופן סתמי, הוא שהיתר הבנייה "בטל מעיקרו", "נעדר כל תוקף משפטי", וכי "הליך הוצאת ההיתר נשמר בסוד ובחדרי חדרים". המדובר באמירות בעלמא, שברי כי אינן מקימות עילה כלשהי נגד המשיבה.
ולבסוף, מבוקשם של העותרים הוא הפסקת עבודות הפיתוח – ואולם אין חולק כי מי שמבצע את העבודות הללו הוא משרד השיכון. חרף זאת, משרד השיכון לא צורף לעתירה, וגם בכך היא לוקה.
בהינתן כל האמור לעיל, אנו מורים על דחיית העתירה.
ניתן היום, י"ד באדר א התשע"ו (23.2.2016).
ש ו פ ט ת
ש ו פ ט
ש ו פ ט ת
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 16009100_G03.doc זפ
מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il