פסק הדין המלא
פסק-דין בתיק בג"ץ 91/18
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ 91/18
לפני:
כבוד השופט נ' הנדל
כבוד השופטת ע' ברון
כבוד השופטת י' וילנר
העותרים:
1. פלוני
2. פלוני
3. פלוני
4. פלוני
5. פלוני
6. פלוני
נ ג ד
המשיבים:
1. משרד הביטחון
2. שירות ביטחון כללי
3. ראש המנהלה הביטחונית לסיוע
4. משרד ראש הממשלה
עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים
בשם העותרים:
עו"ד אדיסו מקונן
בשם המשיבים:
עו"ד רותם סלמה
פסק-דין
השופט נ' הנדל:
1. מונחת לפני עתירה במסגרתה מבקשים העותרים – אב וילדיו – להורות למשיבים לנמק מדוע לא יעניקו להם "תעודת זהות זמנית מסוג א/5", או "אישורי שהייה כדין בישראל". זאת, "עקב הסכנה הצפויה להם", כביכול, "בשטחי הרשות הפלשתינית אשר החשידו אותם כמשתפי פעולה עם ישראל". העותרים טוענים כי "פנו לקצין המאוימים", אך בהעדר תשובה נאלצו להגיש את העתירה הנוכחית.
מנגד, המשיבים סבורים כי דין העתירה להידחות על הסף. לדבריהם, ועדת המאוימים לא קיבלה פנייה בעניינם של העותרים, ובוודאי שלא הכריעה בה – כך שהעתירה הנוכחית מוקדמת, ונגועה באי מיצוי הליכים. המשיבים מציינים כי מספר הפקס המופיע בפנייה המצורפת לעתירה כלל אינו שייך לוועדה, ומדגישים כי אין בעצם הפנייה לוועדה – גם אם נעשתה – משום "מיצוי הליכים הולם", שכן היה על העותרים לוודא שפנייתם התקבלה. על פי השקפת המשיבים, יש לדחות את העתירה על הסף אף בשל אופיין הכללי של הטענות שהועלו בה, אשר אינן נתמכות באסמכתאות כלשהן – ולחייב את העותרים בהוצאות ההליך. בהתייחסם לבקשה למתן צו הביניים, הוסיפו המשיבים כי "לפי הנמסר מגורמי הביטחון וממשטרת ישראל" שהותם של עותרים 1, 3 ו-4 בישראל מסכנת את שלום הציבור.
העותרים התבקשו להשיב לתגובת המשיבים, ושבו בקצרה על טענותיהם הכלליות בעתירה – מבלי לספק הבהרות כלשהן לגבי עיתוי וטיב הפנייה לוועדת המאוימים. לדעתם, מדובר ב"מקרה קלאסי למתן מבוקשם", אך אם "בית המשפט הנכבד רואה אחרת" הם מבקשים להאריך את הצו הארעי שניתן בתיק עד ליום 31.12.2018.
2. דין העתירה להידחות על הסף מן הטעמים עליהם עמדו המשיבים. עיון ב"טופס בקשה להכרה כמאוים" שצורף לעתירה מעורר תהיות. בראש כל עמוד מופיעים מספר פקס, והתאריך 11.12.2016 – ומכאן, לכאורה, שזהו המועד בו פנו העותרים לוועדת המאוימים באמצעות הפקס. ברם, בעמוד 4 לטופס מופיע, לצד חתימת עותר 1 (שרק פרטיו, להבדיל מפרטי יתר העותרים, נרשמו בטופס), התאריך 21.5.2017. לפיכך, אף מבלי להידרש לטענת המשיבים כי מספר הפקס הרשום כלל אינו שייך לוועדה, קשה לראות ברישומי הפקס מיום 11.12.2016 הוכחה להגשת טופס שנחתם רק חודשים ארוכים מאוחר יותר.
במאמר מוסגר אעיר כי התצהיר שהוגש לתמיכה בעתירה נחתם לכאורה בעצם היום בו נחתם טופס הפנייה לוועדת המאוימים – 21.5.2017 – אף שמן הנמנע היה לחתום באותה עת על תצהיר התומך בטענה כי מאז הוגשה פניית העותרים "חלפה תקופה ארוכה, וטרם ניתנה תשובה" (פסקה 10 לעתירה).
מכל מקום, גם אם אניח כי העותרים פנו בשלב כזה או אחר לוועדת המאוימים, אין בכך משום מיצוי הליכים – שעה שלא הוצג בפנינו כל ניסיון להתחקות אחר גורלה של הבקשה, ולוודא כי התקבלה. דין העתירה להידחות, אפוא, על הסף הן בשל אי מיצוי הליכים, והן משום שמדובר בעתירה מוקדמת.
תוצאה זו מתחייבת גם מן התשתית העובדתית הרעועה שפורשת העתירה, ומאופיין הכוללני והבלתי מבוסס של טענות העותרים. העתירה אינה מבהירה האם העותרים סייעו לשירותי הביטחון או שמדובר ב"חשדות" לא מבוססים; אינה מציגה ולו זימון אחד מטעם שירותי הביטחון הפלסטיניים – אף שאלה נשלחים, כביכול, "תמיד"; ואינה טורחת להבהיר מתי, ובאלו נסיבות, זרקו "מקומיים" זועמים אבנים על ביתם – או להציג עדות כלשהי להתקף הלב שחווה, לכאורה, עותר 1 בעקבות זאת. הפרחת טענות כלליות בדבר האיום הנשקף לעותרים אינה מאפשרת בירור, ואינה מניחה כל תשתית לדיון בעתירה.
3. מן הטעמים האמורים, העתירה נדחית על הסף. הסעד הארעי שניתן לעותרים בטל. העותרים יישאו בהוצאות המשיבים בסך 2,000 ₪.
למען הזהירות יצוין כי במידה והעותרים סבורים שהם ניצבים בפני סכנת חיים, בידיהם לפנות לוועדת המאוימים – ולבקש מקצין המאוימים במינהלת התיאום והקישור באזור מגוריהם סעד זמני עד להכרעה סופית בעניינם.
ניתן היום, ח' בתשרי התשע"ט (17.9.2018).
ש ו פ ט
ש ו פ ט ת
ש ו פ ט ת
_________________________
18000910_Z08.doc מא
מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, supreme.court.gov.il