פלוני נ. לשכת הרווחה טבריה

פסק-דין בתיק רע"א 9096/08 בבית המשפט העליון רע"א 9096/08 בפני: כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופטת ע' ארבל כבוד השופט י' דנציגר המבקש: פלוני נ ג ד המשיבים: 1. לשכת הרווחה טבריה 2. פלונית 3. פלוני בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי לנוער בנצרת מיום 3.10.08 בבר"ע 2/08 שניתן על-ידי כבוד השופטת א' הלמן תאריך הישיבה: כ"ה בטבת תשס"ט (21.1.09) בשם המבקש: בעצמו בשם המשיבה 1: עו"ד ד' דומיניץ בשם המשיבה 2: בעצמה בשם המשיב 3: עו"ד ג' טורס פסק-דין השופטת ע' ארבל: בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי לנוער בנצרת (כב' השופטת אסתר הלמן) אשר דחה את הערעור על החלטתו של בית המשפט לנוער בטבריה (כב' השופט יובל שדמי) אשר הכריז על בנו של המבקש כקטין נזקק והורה על הוצאתו ממשמורת הוריו והשמתו בפנימיית "אהבה". 1. בקשה זו עוסקת בבנם הצעיר (להלן: הקטין) של המבקש והמשיבה 2 (להלן: המשיבה), אשר התגרשו בשנת 2001 על רקע אלימות של המבקש כלפי המשיבה. אלימות זו הביאה את המשיבה לצאת מהבית ולשהות במקלט לנשים מוכות. בהסכמת שני הצדדים נותרו ארבעת ילדיהם של בני הזוג במשמורתו של המבקש. עם זאת, לאחר שהתקבלו דיווחים על קשיים, הזנחה ועונשים פיזיים בהם נקט המבקש כלפי ילדיו, החליט בית הדין הרבני האזורי בטבריה, בהמלצת פקידת סעד לסדרי דין, להעביר את המשמורת על הילדים למשיבה. במקביל התברר כי המבקש מעביר את ילדיו בין מסגרות חינוכיות שונות ללא התייעצות עם אנשי מקצוע וללא התחשבות בצרכי הילדים. לפיכך הוצאו בהדרגה ילדי המבקש והמשיבה למסגרות פנימייה שונות. 2. הקטין נשוא בקשה זו, הצעיר מבין ילדיהם של המבקש והמשיבה, יליד 1996, הוכר ביום 19.4.07 על-ידי בית המשפט לנוער בטבריה כקטין נזקק וניתן צו ביניים המורה על העברתו למשמורת רשויות הסעד, בהסכמת הקטין, והשמתו בכפר הילדים "אהבה". לאחר שבוצע אבחון פסיכולוגי לקטין החליט בית המשפט לנוער ביום 15.6.07 להפוך את צו הביניים לצו קבוע שתוקפו למשך שנה. במהלך חודש אוקטובר 2007 יצא הקטין לחופשה מהפנימייה לבית המבקש ממנה סירב לחזור, כאשר לטענתו ולטענת המבקש הוא הוכה על-ידי מדריך בפנימייה. לאחר בירור מעמיק של רשויות הרווחה, ומשעלה החשש כי המבקש עומד מאחורי סירוב הקטין, הורו רשויות הרווחה למבקש להחזיר את הקטין לפנימייה. לאחר שהמבקש סירב לשתף פעולה הוחזר הקטין, בהתערבות משטרתית, ובליווי אימו וגורמים טיפוליים, לפנימייה. 3. ביום 18.10.07 פנה המבקש לבית המשפט לנוער בבקשה לביטול הצו מיום 15.6.07 בעקבות טענתו כי הקטין הותקף על-ידי מדריך בפנימייה. בית המשפט קבע כי כל עוד לא הוכח אחרת הוא יוצא מנקודת הנחה שהתנהגות הגורמים הטיפוליים בפנימייה הינה התנהגות ראויה וסבירה, ומשלא התגלו נסיבות חדשות יש להותיר את הצו על כנו. על החלטה זו הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי לנוער בנצרת, אך ערעורו נדחה. בית המשפט המחוזי ציין כי המבקש מתעלם מכך שמשמעות ביטול ההכרזה על הקטין כנזקק הינה החזרתו למשיבה, שלה נתונה המשמורת עליו ולא לאביו. בית המשפט המליץ למשטרה למצות את החקירה בעניין התלונה על התקיפה בהקדם ולצוות הפנימייה להמשיך לעקוב אחר מצבו של הקטין ולהיות קשוב לרחשי ליבו. 4. לאחר פקיעת הצו שניתן על-ידי בית משפט לנוער פנתה המשיבה 1 בבקשה להאריך את הצו לשנה נוספת עקב המלצות הצוות הטיפולי. בדיון שהתקיים נשמעו טענותיו של המבקש, של פקידות הסעד ושל האפוטרופוס לדין של הקטין, עו"ד טורס. ביום 17.8.08 קבע בית המשפט כי גם בחלוף שנה לא השתנה דבר במסוגלותם של הורי הקטין לגדלו כראוי. בית המשפט ציין כי האב מזיק לקטין בעת שהותו בפנימייה באמצעות הסתה נגד הפנימייה, תוקפנות כלפי האם וכלפי גורמי הטיפול בקהילה. עוד ציין בית המשפט כי תלונותיו של הקטין בתחילת דרכו בפנימייה נבדקו וטופלו וכי התקופה האחרונה מביע הקטין שביעות רצון משהותו בפנימייה. מכל מקום קבע בית המשפט כי לא הוצגה בפניו חלופה אפשרית להמשך שהייתו של הקטין בפנימייה, בייחוד מאחר שהמשיבה, לה נתונה המשמורת על הקטין, תומכת בשהותו של הקטין בפנימייה. באשר לעמדתו של הקטין סבר בית המשפט כי יש ליתן לה משקל רב אך לא מכריע במיוחד כאשר אביו משפיע על יחסו לפנימייה ממניעים זרים. לפיכך האריך בית המשפט את תוקף הצווים עד ליום 10.9.2010. כן ניתנה החלטה המורה על סיוע מטעם המשטרה לביצוע הצווים. 5. המבקש ערער על ההחלטה לבית המשפט המחוזי לנוער. בית המשפט דחה את הערעור בקובעו כי לא מצא כי יש הצדקה להתערב בהחלטה. בית המשפט שמע את טענות המבקש והביע אהדה לרגשותיו, אך ציין כי טובת הקטין היא המחייבת להשאירו בפנימייה. בית המשפט המחוזי אף הוא ציין כי לא הוצעה כל חלופה אפשרית להמשך שהיית הקטין בפנימייה, שהינה חלופה המקדמת את הקטין ומיטיבה עימו, וזאת תוך שימת לב לעובדה שהמשמורת על הקטין נתונה בידי האם אשר הביעה את עמדתה כי אינה מסוגלת בשלב זה לגדל את הקטין. 6. מכאן בקשת רשות הערעור שבפנינו. המבקש מעלה טענות כנגד הפנימייה והתנאים בה וטוען כי לא ניתן לו לבקר את הקטין. כן הוא מעלה טענות באשר למשמורת שניתנה למשיבה ולא לו. הוא ציין כי ביקר בעבר את אחיו של הקטין בפנימייה וזה "הספיק לו" כדי לדעת ולהכיר את המציאות בה חי בנו בפנימייה ולהצדיק התנגדותו ובקשתו שבנו יוחזר לחיות וללמוד בעיר טבריה בה מתגורר האב. באת-כוח המשיבה 1 טענה כי אין מדובר במוסד סגור, כטענת המבקש, וכי שירותי הרווחה סבורים כי בשלב זה טובת הקטין היא לשהות בפנימייה. היא הגישה דו"ח עדכני מהפנימייה המפרט את מצבו והתקדמותו של הקטין בתחומים שונים, אם כי עדיין לא בכולם, ומציין כי עדיין קיימים קשיים עליהם יהא עליו להתגבר למרות הלחץ שאביו מפעיל עליו. עוד ציינה כי היתה חקירה משטרתית בעניין תלונתו של הקטין אך לא הגיעו למסקנה חד משמעית וממילא אותו מדריך כבר לא נמצא בפנימייה. כן הדגישה שאין מניעה מהמבקש לבוא לבקר את בנו הקטין בפנימייה וכי הקטין יוצא לחופשות בהן הולך לאמא ומבקר מדי פעם אצל האב. האפוטרופסית לדין של הקטין, עו"ד טורס, טענה כי תנאי הפנימייה טובים. היא ביקרה שם מספר פעמים וראתה את התנהלות הקטין. עוד ציינה כי המבקש מעולם לא בא לבקר את הקטין ולהתרשם מהפנימייה במו עיניו וכי אין כל מניעה שיבוא לבקר. הקטין יוצא לחופשות מהפנימייה לשבתות כאשר הביקורים מתחלקים בין האם לאב. לטענתה לקטין ישנן עליות ומורדות בפנימייה אך בהסתכלות כוללת ובמעקב של זמן הפנימייה נותנת מענה כולל לצרכיו. 7. לאחר ששמענו את טענות הצדדים ועיינו בחומר שהוגש לנו החלטנו לקבל את הבקשה, לדון בה כבערעור ולאחר עיון ושקילה לדחות את הערעור. כידוע, אמת המידה במקרים מעין אלה הינה טובתו של הקטין. הערכאות דלמטה בחנו את טובתו של הקטין באמצעות חוות הדעת מטעם הגורמים החינוכיים והטיפוליים בפנימייה, גורמי הסעד והרווחה, שמעו את עמדתו של הקטין עצמו ואת עמדתה של האפוטרופסית לדין של הקטין, וקבעו כי יש להכריז על הקטין כנזקק וכי טובתו בשלב זה היא לשהות בפנימיית "אהבה". לא מצאנו עילה להתערב במסקנה זו. יש להדגיש תחילה כי המשמורת על הקטין נתונה למשיבה ולא למבקש, על-פי החלטתו של בית הדין הרבני ובהתאם להמלצת גורמי הרווחה. המבקש אינו מתמודד עם נתון זה ומביע כעס רב כלפי שירותי הרווחה וכלפי אם הקטין שעשו יד אחת נגדו. מאחר שהמשיבה אינה מסוגלת בשלב זה לגדל את הקטין, הרי, כפי שציינו הערכאות דלמטה, לא הובאה בפני בית המשפט כל חלופה אחרת להימצאותו של הקטין בפנימייה. יתרה מכך, גם אם היינו נכונים והיה בסמכותנו לשקול את העברת הקטין למשמורתו של המבקש הרי שהמבקש סרב לשתף פעולה עם גורמי הרווחה ולעבור בדיקת מסוגלות הורית. מהחומר שהוגש נראה כי הפנימייה מספקת את צרכיו של הקטין מכל הבחינות. הערכאות דלמטה לא מצאו כי תנאי הפנימייה אינם נאותים ואף בפנינו לא הובא כל בסיס לטענות אלו. אמנם, שהותו של הקטין בפנימייה אינה נעדרת קשיים אך מהתמונה הכוללת נראה כי שהותו שם מתיישבת עם טובתו ובוודאי שיותר מכל אופציה אחרת. מנגד, ברי כי עמדתו השוללת של המבקש את הפנימייה מזיקה להשתלבותו של הקטין במקום. באשר לקשר בין הקטין למבקש אין חולק כי ישנה חשיבות לשמור על קשר רציף בין ביניהם ולטפחו, וראוי כי המבקש יבקר את בנו בפנימייה כפי שהדבר מתאפשר. חשוב לא פחות מכך שהאב יעודד את שהותו של הקטין בפנימייה ויסייע לו להתאקלם בה ולהשתלב במסגרות החברתיות ולהתקדם. לבסוף יודגש כי החלטותיו של בית המשפט לנוער הן זמניות ובית המשפט מוסיף לעקוב אחר התקדמותו של הקטין ומצבו ולבחון בכל נקודת זמן את טובתו של הקטין. בעניין זה מצאנו כי יש מקום להתערבותנו. על מנת לאפשר פיקוח משפטי רציף אחרי מצבו של הקטין אנו מורים כי יתבצע פיקוח של בית המשפט אחת לחצי שנה, ולפיכך אנו מקצרים את תוקף הצווים הקיימים בעניינו עד ליום 10.3.2009. מלבד נקודה זו הערעור נדחה. בנסיבות העניין אין צו להוצאות. ניתנה היום, כ"ו בטבת תשס"ט (22.1.09). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 08090960_B08.doc עכ מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il