מרעי נ' ביהודה ושומרון ואח'

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 9092-12-25 לפני: כבוד הנשיא יצחק עמית כבוד השופט חאלד כבוב כבוד השופטת רות רונן העותר: אדם מרעי נגד המשיבים: 1. המפקד הצבאי ביהודה ושומרון 2. המנהל האזרחי לאיזור יהודה ושומרון 3. הועדה לבחינת תפיסת רכוש עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: עו"ד מאגד חמדאן פסק-דין השופטת רות רונן: עניינה של העתירה בתפיסת מכוניתו של העותר (להלן: המכונית) אשר התבצעה מכוח סעיף 60 לצו בדבר הוראות ביטחון (נוסח משולב) (יהודה והשומרון) (מס' 1651), התש"ע-2009 (להלן: הצו בדבר הוראות ביטחון). בעתירה מבקש העותר כי נורה למשיבים להשיב לו את המכונית לאלתר. על פי הנטען בעתירה, ביום 4.8.2025 עוכב העותר באופן אקראי על ידי כוחות הביטחון, אשר תפסו את מכוניתו. בסמוך לאחר מכן פנה העותר מספר פעמים למשיבים בדרישה שישיבו את המכונית, בטענה כי היא נתפסה שלא כדין וללא כל סיבה. ביום 19.8.2025 קיבל העותר מענה מטעם המשיבים, שלפיו "סיבת תפיסת הרכב היא על בסיס ס' 60 לצו בדבר הוראות ביטחון לאור מידע מודיעיני לפיו מרשך קיבל לידיו כספים כתגמול עבור ביצוע עבירות טרור". ביום 27.8.2025 העותר הגיש השגה לוועדה לבחינת תפיסת רכוש והיתכנות החרמתו (להלן: הוועדה לתפיסת רכוש או הוועדה). לאחר שהמשיבים לא טיפלו בהשגתו באופן מידי, שב העותר ופנה גם בימים 5.9.2025, 12.9.2025 ו-22.10.2025 בדרישה כי ישיבו לו את המכונית. ביום 10.11.2025 התקיים דיון בוועדה בעניינו של העותר, על בסיס טיעונים בכתב שהגיש. ביום 16.11.2025 העבירו המשיבים לעותר מסמך המסכם את הדיון בעניין המכונית בוועדה, ובו נקבע כי החלטת הוועדה בהתאם לתקנה 6 לתקנות בדבר הוראות ביטחון (סדרי עבודתה של הוועדה לבחינת תפיסת טובין), התשע"ז-2017 (להלן: תקנות הוועדה) היא להמליץ למפקד כוחות צה"ל באזור להחרים את כלל הטובין. בהמשך, תחת הכותרת 'נימוקי ההחלטה', נקבע כי לאחר שחברי הוועדה עיינו בחומר החסוי שהוצג בפניהם שלא בנוכחות העותר (מטעמים ביטחוניים), הוחלט "להמליץ על החרמת הטובין בשל קבלת כספים כתגמול עבור ביצוע עבירות טרור". ממה שגלוי לפנינו מהאמור בעתירה, נכון לכתיבת שורות אלה, טרם התקבלה החלטה סופית בדבר החרמת המכונית על בסיס המלצת הוועדה. לטענת העותר – הוא לא ביצע כל עבירה, ולא קיבל תמורה בקשר לביצוע עבירה כלשהי. לשיטתו, מכוניתו ניטלה ממנו שלא כדין, ללא סמכות וללא עילה מוצדקת, על בסיס שיקולים זרים ובמטרה לגרום לו נזק. נטען כי המסמך שנמסר לו אינו מקיים את חובת ההנמקה המינהלית – וכי העובדה שהחלטת הוועדה נטועה בחומר חסוי שאינו חשוף בפניו פוגעת בזכותו להליך הוגן. העותר טוען כי לו היה נחשד בפעילות טרור, סביר להניח שהמשיבים לא היו משחררים אותו לדרכו ומסתפקים בתפיסת מכוניתו. נטען כי המשך ההחזקה במכונית מבלי להבהיר לו במה הוא נחשד, היא משום ענישה ללא הליך פלילי – שנעשית באופן שרירותי וללא הצדקה. בשים לב לכל אלה, העותר מדגיש כי תפיסת המכונית פוגעת בזכויותיו החוקתיות לכבוד, להליך הוגן ולקניין; מפרה את זכות הטיעון והשימוע שלו; ומנוגדת להוראות הדין הבינלאומי. לאחר שעיינו בעתירה על נספחיה, ובתגובת המשיבים לבקשה לפטור מתשלום אגרה שהגיש העותר, מצאנו כי דינה להימחק – מחמת היותה מוקדמת. סעיף 61 לצו בדבר הוראות ביטחון מגדיר את סמכותו של המשיב 1, מפקד כוחות צה"ל באזור (להלן: המשיב) להורות כיצד לפעול לגבי טובין "שלגביהם נעברה עבירה על צו זה, או שניתנו כשכר בעד ביצוע עבירה כאמור או כאמצעי לביצועה או שהשתמשו בהם בעשיית כל עבירה כזאת או לשם הקלת ביצועה". בהמשך לכך, סעיף 62א(ב) לצו בדבר הוראות ביטחון מגדיר את תפקידה של הוועדה לתפיסת רכוש, ולפיו "הוועדה תמליץ בפני מפקד כוחות צה"ל באזור בנוגע להפעלת סמכויות לפי סעיפים 61 ו-62 לצו זה ביחס לטובין שנתפסו לפי סעיף 60 לצו זה, או לפי תקנות ההגנה (שעת חירום), 1945, מטעמי ביטחון, שלא במסגרת הליך פלילי". על פי תקנה 6(ד) לתקנות הוועדה "החליטה הוועדה להמליץ על החרמת הטובין, כולם או חלקם, תועבר המלצתה לידי מפקד כוחות צה״ל באזור, וייעשה בהם ככל שיורה מפקד כוחות צה״ל באזור. המלצת הוועדה תועבר לאדם שברשותו נתפסו הטובין או לבא כוחו." מכוח הוראות אלה ועל בסיסן, קיבלה הוועדה את החלטתה. עינינו הרואות כי סמכות הוועדה אינה אלא סמכות המלצה למשיב – האם וכיצד להפעיל את סמכותו ביחס לטובין שנתפסו. החלטתו של המשיב – שהיא ההחלטה הסופית, טרם ניתנה במקרה דנן. העתירה מוגשת אפוא על המלצת הוועדה לתפיסת רכוש – שהיא שלב מקדים להחלטה הסופית של המשיב בנוגע להחרמת המכונית. אלא שכידוע, בית משפט זה ככלל אינו נדרש לעתירות המוגשות בטרם התקבלה החלטה מינהלית סופית – ובפרט לעתירות אשר תוקפות המלצה של הוועדה לתפיסת רכוש בטרם התקבלה החלטה סופית על ידי המשיב (ראו, בין היתר: בג"ץ 18946-04-25 מנצור נ' מדינת ישראל ‏(‏ 28.5.2025‏)‏‏; בג"ץ 79528-01-25 חברת אזמיר לייבוא וייצור זהב בע"מ נ' מפקד כוחות צה"ל באיו"ש, פסקה 10 ‏(12.3.2025‏)‏‏). כלל זה מבוסס הן על עקרון הפרדת הרשויות, הן על שיקולי יעילות – משום שהחלטה סופית עשויה למקד את גדר המחלוקת, ואף קיימת אפשרות שהיא תייתר את הדיון בעתירה בסופו של דבר (בג"ץ 3996/24 הילאנה נ' המפקד הצבאי באזור הגדה המערבית, פסקה 8 ‏(6.8.2024‏)‏‏; בג"ץ 5896/24 אבו דייה נ' מפקד כוחות צה"ל באיו"ש, פסקה 7 (‏8.10.2024‏)‏‏). כאמור, מהעתירה עולה כי החלטה סופית של המשיב טרם ניתנה. אי לכך, דין העתירה להימחק מחמת היותה מוקדמת. העותר יהיה רשאי להעלות את טענותיו במסגרת המתאימה, ככל שהדבר יהיה נחוץ לו, לאחר שתינתן החלטה סופית על ידי המשיב. משלא התבקשה תגובה מקדמית לעתירה, לא ייעשה צו להוצאות. ניתן היום, כ"ג שבט תשפ"ו (10 פברואר 2026). יצחק עמית נשיא חאלד כבוב שופט רות רונן שופטת