אג"ד בע"מ נ. יעקב ינטל

פסק-דין בתיק רע"א 9084/05 בבית המשפט העליון רע"א 9084/05 בפני: כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין כבוד השופטת מ' נאור כבוד השופט ד' חשין המבקשות: 1. אג"ד בע"מ 2. הפניקס חברה לביטוח בע"מ 3. אבנר אגוד בטוח נפגעי רכב בע"מ נ ג ד המשיב: יעקב ינטל בקשת רשות ערעור על פסק-דין של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 14.8.05 בע"א 1974/03 שניתן על-ידי כבוד השופטים ש' אילן, ע' פוגלמן וה' גרסטל תאריך הישיבה: ט' בכסלו התשס"ז (30.11.06) בשם המבקשות: עו"ד עזרא האוזנר בשם המשיב: עו"ד מרק לייזרוביץ פסק-דין המשנה לנשיאה א' ריבלין: למשיב – שהיה בזמן האירוע נשוא הערעור נהג אוטובוס בחברת אגד – נגרם נזק גוף כתוצאה מחבלה שספג בעת שביצע סריקה בטחונית בתוך האוטובוס טרם תחילת נסיעה. השאלה העומדת בפנינו היא אם אירוע זה מהווה "תאונת דרכים" כהגדרתה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: חוק הפיצויים). העובדות 1. ביום 21.2.2000, כחלק מההכנה לנסיעה במסגרת תפקידו כנהג אוטובוס באגד, ביצע המשיב סריקה בטחונית של פנים האוטובוס לאיתור חפצים חשודים. ביצוע סריקה זו מתחייב מכוח תקנה 425א(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: תקנות התעבורה). כחלק מהליך הבדיקה, טיפס המשיב בתוך האוטובוס על מדרגה שעליה ממוקמים המושבים, זאת כדי להגיע למדפים העליונים באוטובוס. בעת שירד מן המדרגה נפגע בברכו מדופן אחד הכיסאות. למשיב נגרם נזק גוף כתוצאה מהפגיעה. האירוע הוכר כתאונת עבודה ונקבעו למשיב 5% נכות צמיתה על ידי המוסד לביטוח לאומי. פסק-דינו של בית-משפט השלום 2. המשיב הגיש לבית משפט השלום תביעה לפי חוק הפיצויים, בטענה כי מדובר ב"תאונת דרכים". בית משפט השלום (כבוד השופט י' פרגו) קבע כי אין מדובר ב"תאונת דרכים" לפי חוק הפיצויים, כיוון שלא מדובר ב"שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה". בית המשפט קבע כי לא מדובר ב"שימוש ברכב מנועי", משום שהסריקה הבטחונית לא מהווה נסיעה, כניסה או ירידה מרכב, ואין היא יכולה להיכלל במסגרת הגדרת "טיפול" או "תיקון" דרך. הסריקה מהווה חובה עצמאית – ללא קשר לשימוש התחבורתי ברכב מנועי – הבאה להבטיח את שלום הציבור. כמו כן – כך נקבע – לא מתקיים הרכיב של "למטרות תחבורה", שכן הסיכון שאותו באה הבדיקה הבטחונית למנוע אינו קשור לשימוש ברכב ככלי תחבורה דווקא, אלא מקורו בהיות האוטובוס מקום שהציבור בא אליו. לאור זאת, דחה בית משפט השלום את תביעתו של המשיב. פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי 3. בית המשפט המחוזי (כבוד השופטים ה' גרסטל, ע' פוגלמן וש' שילה) קיבל את ערעורו של המשיב וקבע כי מדובר ב"תאונת דרכים". בית המשפט קבע כי "שימוש ברכב מנועי" מתקיים במקרה זה כיוון שהסריקה הבטחונית מהווה חלק מ"הליך הנסיעה": אנו סבורים שסריקה בטחונית המבוצעת בפנים האוטובוס, לאחר שהנהג עלה עליו, וכשלב מקדים שמיד לאחריו תתחיל הנסיעה - מהווה פעולה שבלעדיה לא תתאפשר נסיעה. תקנות התעבורה מחייבות לבצע את הסריקה באופן שנהג המתחיל בנסיעה מבלי לסרוק את האוטובוס קודם לכן - מבצע עבירה. כשזהו מצב הדברים, הרי שיש לקבוע שהליך הנסיעה טומן בחובו גם סריקה בטחונית של הרכב; סריקה שבלעדיה לא תתקיים נסיעה, ככל שמדובר בנסיעה שעומדת בתנאים שקבע מחוקק המשנה. שאלות בדבר הגדרת הסריקה הבטחונית כ"כניסה" וכ"טיפול דרך" הושארו על ידי בית המשפט המחוזי בצריך עיון, לאור קביעתו כי מדובר ב"נסיעה". בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע כי הסריקה הבטחונית בוצעה "למטרות תחבורה" – זאת לאור קביעתו שהפעולה קשורה "קשר הדוק ובלתי נפרד לנסיעה, כשברור שללא הנסיעה לא היתה מבוצעת הסריקה, וללא הסריקה לא יכולה הנסיעה להתבצע". לפיכך, קבע בית המשפט המחוזי כי החובה הקבועה בתקנות התעבורה לבצע סריקה בטחונית "נועדה גם נועדה למטרת תחבורה, דהיינו, לאפשר קיומה של המטרה התחבורתית של הסעת הנוסעים באוטובוס". לאור זאת, קבע בית המשפט המחוזי כי מדובר ב"תאונת דרכים", וערעורו של המשיב התקבל כאמור. מכאן בקשת רשות הערעור שבפנינו. החלטנו ליתן רשות ערעור ולדון בבקשה כאילו הוגש ערעור על-פי הרשות שניתנה. הטענות בערעור לבית-המשפט העליון 4. בערעור שלפנינו, חוזרים הצדדים על טיעוניהם בערכאות הקודמות. המערערות טוענות כי לא מדובר ב"שימוש ברכב מנועי". לטענתן, ברור כי האוטובוס יכול לנסוע גם ללא סריקה בטחונית – הבדיקה נעשית למטרת בטחון הציבור ואינה מהווה פעולה הדרושה לצורך הפעלת האוטובוס ככלי רכב. כמו כן, טוענות המערערות כי הסריקה הבטחונית אינה נעשית "למטרות תחבורה", אלא מטעמי בטחון ולצרכי הציבור. המערערות סבורות גם כי ההוראות הקבועות בתקנות התעבורה בדבר חובות הנהג ועובדי השירות בעניינים שונים (כגון: התנהגות, לבוש, כרטיסי נסיעה וכדומה), לרבות הוראות בטיחות ובטחון לצרכי הציבור, אינן נכללות במסגרת השימוש ברכב "למטרות תחבורה". לדעתן, אין לקבל את המבחן (שאותו מציע פרופ' י' אנגלרד, כפי שיפורט להלן) לפיו שלב "הנסיעה" במובנו הצר מתחיל עם העלייה של הנהג או הנוסע לרכב. כדוגמא לבעייתיות במבחן הזה מציגות המערערות את המקרה של חבלה שנגרמה עקב הנחת תיקו האישי של הנהג במקום המיועד לכך אחרי העלייה לאוטובוס ולפני הנסיעה. 5. המשיב חוזר וטוען כי הסריקה הבטחונית מהווה "שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה". לדידו, הסריקה היא "תנאי בל יעבור" להתחלת נסיעה באוטובוס ציבורי, והיא מהווה "שימוש ברכב מנועי", לאור היותה בגדר "נסיעה" או "טיפול דרך". לטענתו, הסריקה מבוצעת "למטרות תחבורה" – זאת בעיקר לאור האיסור על נהג להעלות נוסעים ולהתחיל בנסיעה ללא סריקה ביטחונית. לטענתו של המשיב, אין הבדל בין פגיעה הנובעת מבדיקה של שמן במנוע הרכב בטרם תחילת נסיעתו של הנהג, לבין פגיעה אגב סריקה בטחונית, כיוון ששתי הפעולות נועדו למנוע אסון בזמן הנסיעה ושתיהן מבוצעות "למטרות תחבורה", קרי: הסעת נוסעים באוטובוס. מן הטעמים שיפורטו, החלטנו לקבל את הערעור. דרישת "שימוש ברכב מנועי" 6. סעיף 1 בחוק הפיצויים מגדיר "שימוש ברכב מנועי" בזו הלשון: נסיעה ברכב, כניסה לתוכו או ירידה ממנו, החנייתו, דחיפתו או גרירתו, טיפול-דרך או תיקון-דרך ברכב, שנעשה בידי המשתמש בו או בידי אדם אחר שלא במסגרת עבודתו, לרבות הידרדרות או התהפכות של הרכב או התנתקות או נפילה של חלק מהרכב או מטענו תוך כדי נסיעה וכן הינתקות או נפילה כאמור מרכב עומד או חונה, שלא תוך כדי טיפולו של אדם ברכב במסגרת עבודתו ולמעט טעינתו של מטען או פריקתו, כשהרכב עומד. המשיב טוען כי האירוע מהווה "נסיעה" או לחילופין "טיפול דרך". ואכן, אין רלוונטיות לשאר חלקי ההגדרה. על כן יש לבחון אם האירוע מקיים את אחת מדרכי השימוש הללו. כפי שנקבע בפסיקה, המונח "נסיעה" הוא בעל רמת הפשטה גבוהה למדי וניתן לפרשו באופן שיכללו בו מצבים רבים הנופלים לגדרו של המבחן התעבורתי (ראו ע"א 4469/95 דראושה נ' אררט חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נ(3) 475 (1996)). במקרה שלפנינו, ברי כי אין מדובר בשימוש העיקרי המהווה "נסיעה", שהרי הנסיעה ממש טרם החלה. השאלה היא אם מדובר בשימוש לוואי הנופל בדרך טבעית בגדרו של המונח "נסיעה". בהקשר זה, יש לציין את השלכת תיקון מס' 8 על האבחנה בין דרכי שימוש עיקריים ובין שימושי לוואי. עובר לתיקון זה, דינם של השימוש העיקרי ושימושי הלוואי היה אחד, והם נבחנו על פי ייעודו הרגיל והטבעי של הרכב (ראו ע"א 358/83 שולמן נ' ציון חברה לבטוח בע"מ, פ"ד מב(2) 844 (1988)). עם החקתו של תיקון מס' 8, נשתנה הדין, וראו בעניין זה את דבריו של הנשיא א' ברק ברע"א 8061/95 עוזר יצחק נ' אררט חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נ(3) 532, 568-569 (1996): התוכן אשר יש לצקת לשימוש העיקרי ולשימוש הלוואי (או המשני) אינו התוכן שניתן לו לפני תיקון מס' 8. עלינו להתאים את מהותם של השימושים העיקריים ושימושי הלוואי לפרטי ההגדרה של הדיבור "שימוש" ולמבחן התעבורתי המונח ביסוד ההגדרה הבסיסית. 7. דעתי שלי היא שההבחנה בין "שימוש עיקרי" ל"שימוש לוואי" שנועדה להרחיב את הגדרת "השימוש ברכב" שוב אין לה נפקות, שכן ההבחנה הברורה היום היא בין דרכי שימוש הכלולות ברשימה הסגורה של "דרכי השימוש בחוק לבין אלה שאינן בה" (השוו: א' ריבלין, תאונות הדרכים – דרכי הדין וחישוב הפיצויים, מהדורה שלישית, 1998, עמ' 156). השאלה בענייננו היא אפוא אם יש לראות בביצוע הסריקה הבטחונית באוטובוס חלק טבעי ואינטגרלי מן הנסיעה ברכב, עד שיש לראותו כמקיים את דרישת השימוש בהגדרה הבסיסית. בשאלה זו נשמעו גישות שונות בערכאות הדיוניות. כך, בע"א 255/92 דודאי נ' "הפניקס הישראלי" חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם) קבע בית המשפט המחוזי בירושלים כי הסריקה הבטחונית איננה נסיעה. התוצאה ההפוכה, לפיה סריקה בטחונית מהווה חלק אינטגרלי מהשימוש התעבורתי, ולכן מהווה "נסיעה", נקבעה גם היא במספר פסקי דין – ראו לדוגמא בר"ע (חיפה) 3146/01 הפניקס הישראלי חב' לביטוח בע"מ נ' משה דינר (לא פורסם). בית המשפט העליון טרם פסק הלכה מנחה בסוגיה זו. המשיב מבקש לבסס את עמדתו כי הסריקה באה בגדר השימוש של "נסיעה" בין היתר על פסק הדין רע"א 6131,5738/97 תעבורה, מכלי מלט בע"מ נ' הסנה חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נג(4) 145 (1999). בפסק דין זה נדונה השאלה אם חבלה שספג התובע בעת ששחרר את הבלם המיכני החיצוני שמנע את תזוזתן של מכוניות שהובלו על ידי רכב מוביל, היא בגדר שימוש של "נסיעה". דעת הרוב באה למסקנה חיובית בעניין זה. אולם גם הגישה המרחיבה שהובעה שם אין בה כדי להביא למסקנה דומה בענייננו, ולו משום שבשונה מעניין מכלי מלט, בענייננו אין הכרח במובן הפיזי לבצע את הסריקה כתנאי לתחילת הנסיעה. עצם קיום השתלשלות עובדתית, לפיה ביצוע הסריקה קודם ואף סמוך לנסיעה, אינו מספיק כדי להביא לכך שפעולה זו תהווה חלק מ"הנסיעה" ממש. כמו כן, עצם קיום חובה – בדין או במערכת כללים אחרת – לבצע פעולה מסוימת עובר לנסיעה, אינה מביאה להתמזגות הפעולה עם ה"נסיעה", כמובנה בחוק הפיצויים. פעילויות רבות אשר חיוניות לביצוע הנסיעה מצויות על רצף הפעולות שמסתיים בנסיעה ממש. הקביעה מתי פעילות מסוימת החיונית לביצוע נסיעה מהווה חלק אינטגרלי מ"הליך הנסיעה" עד כדי שיש לראות בה "נסיעה" אינה פשוטה. יש לבסס קביעה זו על מבחנים שונים, ובכלל זה: הקירבה בזמן ובמקום, תכלית הפעולה והתפיסה כוללת של מתחם הסיכון התעבורתי. כך, למשל, דרכו של הנהג לאוטובוס – אשר חיונית לצורך ביצוע הנסיעה – לא מהווה חלק מה"נסיעה". כך גם פתיחתו של שער מוסך, או הרמתו של מחסום ביציאה ממנו (ראו הדוגמאות שמביא השופט י' טירקל בפסק הדין בעניין מכלי מלט הנ"ל). 8. הרחבת מונח ה"נסיעה" כך שיכלול גם סריקה בטחונית המבוצעת לפני הנסיעה, לא מתיישבת עם הפרשנות הטבעית של המונח "נסיעה". הרחבה זו אינה ראויה לאור תיקון מס' 8 לחוק הפיצויים, אשר השלכתו על תוכן המונח "נסיעה" הובאה לעיל, ולפיה צורות שימוש שאינן נופלות בדרך טבעית בגדרו של המונח "נסיעה" ואשר אינם נזכרים במפורש בחוק שוב אינם באים בגדרו. חיזוק מסוים לכך ניתן גם לראות בתקנת התעבורה 425א(א), לפיה סריקה בטחונית הינה פעולה שיש לבצעה לפני התחלת הנסיעה. הרחבה זו אינה ראויה גם לאור המבחן התעבורתי, שהרי שתכלית הסריקה הבטחונית היא צמצום הסיכון הבטחוני. אין זו תכלית תעבורתית. השופט (בדימוס) פרופ' י' אנגלרד, פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מהדורה שלישית, 2005), מגיע לתוצאה שונה, לפיה חבלה בעת סריקה בטחונית בסמוך לנסיעה מהווה "תאונת דרכים". ראשית, לגישתו "שלב 'הנסיעה', במובנה הצר, מתחיל עם כניסתו של נהג או נוסע לתוך הרכב ומסתיים עם ירידתו ממנו" (שם, §109, עמ' 120). מכאן נגזר שסריקה בטחונית המבוצעת לאחר שהנהג עלה לאוטובוס מהווה חלק מ"הנסיעה". שנית, לדעתו סריקה בטחונית מהווה פעילות לוואי חיונית לנסיעה כיוון שהיא "הכרחית לביצוע הנסיעה" (שם, §132, עמ' 142). דעתי שונה. אין לקבל מבחן טכני של נוכחות ברכב לצורך קביעה שמתקיים "שימוש ברכב" מסוג "נסיעה". זוהי פרשנות שיש בה הרחבה שאינה מתבקשת מלשון החוק, ומנוגדת לתכליתו של תיקון מס' 8. כאמור לעיל, הקירבה בהשתלשלות העובדתית, כמו גם קיום החובה בדין, לא מחייבים ולא מצדיקים התמזגות של הפעולה (שלפי תקנות התעבורה מבוצעת 'לפני הנסיעה') עם ה"נסיעה" עצמה. 9. נפנה עתה לבחון את השאלה הנוספת האם סריקה בטחונית מהווה "טיפול דרך". פרופ' אנגלרד סבור (שם, §132, עמ' 142) כי סריקה בטחונית אכן מהווה "טיפול דרך". לפי עמדה זו, סריקה בטחונית מהווה "טיפול במכונית" שמטרתו למנוע אסון בזמן הנסיעה. לכן, אם הסריקה הבטחונית מתבצעת בעת נסיעתו של הרכב יש לראותה כ"טיפול דרך". לגישתו של פרופ' אנגלרד, כאמור לעיל, הנסיעה מתחילה בעת עלייתו של הנהג לרכב והיא מסתיימת עם ירידתו ממנו, ולפיכך, סריקה בתוך האוטובוס, כבענייננו, יש לראות כמתרחשת בעת ה"נסיעה". דעתי בעניין זה שונה. בעניין דראושה הנ"ל נפסק: ה"טיפול" הוא "טיפול-דרך" אם הוא נועד למנוע או להקטין את הסיכון התעבורתי, והוא נעשה אגב הנסיעה או לצורך המשכתה המיידית. כאמור לעיל, אין לראות בסריקה הבטחונית פעולה הנעשית "אגב הנסיעה". כפי שיפורט להלן, גם אין מדובר בפעולה המבוצעת על מנת להקטין את הסיכון התעבורתי. לכן, אין לראות בסריקה בטחונית "טיפול דרך" או "תיקון דרך". מעבר לנדרש, יתכן כי יש לייחד את המונח "טיפול דרך" בעיקר לתיקוני פתע או לטיפולים בלתי צפויים שנתעורר הצורך בהם במהלך הנסיעה ולשם המשכתה. עם זאת, לאור קביעותיי לעיל כי לא מדובר בפעולה הנעשית "אגב נסיעה" או לשם צמצום הסיכון התעבורתי, אין אני רואה צורך להכריע היום בסוגיה הכללית הנוגעת לגבולות המדויקים של המונחים "טיפול דרך" ו"תיקון דרך". התוצאה מכל אלה היא שסריקה בטחונית באוטובוס אינה מהווה "שימוש" ברכב כמשמעות המונח הזה בחוק הפיצויים. היא אינה מהווה "נסיעה", "טיפול" או "תיקון דרך", או כל חלופה אחרת המנויה בחוק הפיצויים למונח "שימוש ברכב מנועי". די בכך כדי להביא לתוצאה כי אין מדובר במקרה זה ב"תאונת דרכים". כזו היתה התוצאה גם אילו התמקדנו בדרישה בדבר "למטרות תחבורה". דרישת "למטרות תחבורה" 10. סריקה בטחונית מבוצעת על מנת להתמודד עם הסיכון הבטחוני הנובע מאיום הטרור, שגבה מחיר כבד ביותר מנוסעי האוטובוסים ונהגיהם. מטרת הסריקה – כאמור בתקנה 425א(א) בתקנות התעבורה – היא איתור "חמרי חבלה או חפצים חשודים כחמרי חבלה". הסיכון הבטחוני הנלווה לתחבורה הציבורית נובע מטיבם וממאפייני הפעילות בה: ריכוז רב של אנשים בשטח מצומצם, תנועה דינאמית של אנשים שאינם מוכרים לנהג פנימה והחוצה וכדומה. זהו סיכון הנובע מהמאפיינים של האוטובוס כרכב המשמש את הציבור (ראו עניין דודאי הנ"ל). סיכון זה אינו תעבורתי באופיו, וכך גם ההתמודדות עם סיכון זה. האוטובוס מהווה זירה לאירועי טרור, וסריקה בטחונית מהווה סריקה של "הזירה הפוטנציאלית" – סריקה אם יש חפץ חשוד בתוך האוטובוס ו"מחוצה לו", כפי שמורה תקנה 425א(א) (ראו לעניין זה דנ"א 4015/99 רותם חברה לביטוח בע"מ נ' מזאוי, פ"ד נז(3) 145 (2002)). אין זו הזירה היחידה בה עשויים להתרחש אירועי טרור. משל למה הסריקה כאן דומה? לסריקת תחנת האוטובוסים טרם הפעלתה או לסריקה המבוצעת על ידי מלצר בעת שהוא מבצע סריקה בטחונית לפני פתיחת המסעדה בה הוא עובד. האוטובוס, תחנת האוטובוסים או המסעדה, מהווים זירה פוטנציאלית לפיגועי טרור, והסריקה הבטחונית באה לצמצם את הסיכון הזה ולא להגשים מטרה שהיא תעבורתית בעיקרה. החבלה במקרה זה – נזכור – נבעה מפגיעת בירכו של המשיב בדופן של כיסא, בעת שירד ממדרגה לצורך בדיקת מדפים גבוהים. פגיעה דומה בנסיבותיה יכולה להתהוות גם בזירות אחרות, שאינן כלי רכב. אין ספק כי צפיפות מקום באוטובוס עשויה להגביר סיכון זה, אך לא נראה שזהו סיכון תעבורתי המצדיק תוצאה שונה. 11. בתקנות התעבורה קיימות הוראות ומוטלות חובות שונות על נהגי אוטובוסים – שאינן "למטרות תחבורה". עצם מיקומה של התקנה המקימה את חובת ביצוע סריקה בטחונית בתקנות התעבורה אינה משפיעה לכאן או לכאן בבחינת העמידה בדרישת "המטרה התעבורתית". לגוף העניין, הדין דורש ביצוע סריקה בטחונית לפני תחילת הסעתם של הנוסעים באוטובוס. הסעת נוסעים מהווה כמובן מטרה התעבורתית, אך אין למתוח חיבור ישיר מן הסריקה הבטחונית למטרה התעבורתית. כאמור, הסיכון שאותו באה הסריקה הבטחונית לצמצם הוא הסיכון הבטחוני ולא הסיכון התעבורתי. לא כל אסון המתרחש במהלך נסיעה מהווה תאונת דרכים. טענת המשיב כי לצורך הגשמת המטרה התעבורתית, עליו לקיים קודם לכן סריקה בטחונית, אינה מדויקת. לבדיקה הבטחונית מטרה משלה. לנסיעה מטרה משלה, אחרת. קרבת הזמן והמקום אינה מביאה, במקרה זה, להתמזגות המטרות עד כי מטרת הסריקה הבטחונית תהפוך לתעבורתית. מקור חובת הסריקה הבטחונית בדין אינו מביא לתוצאה שונה לעניין מטרת הפעולה, הנקבעת לפי אופיה ומהותה של הפעולה. מטעמים אלו, הגעתי לתוצאה שאין מדובר בתאונת דרכים. יצוין כי במקרה זה הנהג הנפגע לא נשאר ללא סעד. בפסק דינו של בית המשפט המחוזי צוין שהאירוע הוכר כתאונת עבודה. לדעתי, זוהי המסגרת ההולמת למתן סעד במקרה מסוג זה, לאור קרות הנזק אגב ביצוע חובה המוטלת על הנהג במסגרת מילוי תפקידו. אשר-על-כן, דין הערעור להתקבל. פסק הדין של בית המשפט המחוזי מתבטל ופסק הדין של בית משפט השלום מושב על כנו. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות בערכאה זו. המשנה-לנשיאה השופטת מ' נאור: אני מסכימה. ש ו פ ט ת השופט ד' חשין: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק-דינו של המשנה-לנשיאה א' ריבלין. ניתן היום, י"ז בחשוון התשס"ח (29.10.07). המשנה-לנשיאה ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 05090840_P05.doc גח מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il