פסקי דין בית המשפט העליון

כל כרטיס מציג בקצרה את עיקרי פסק הדין. הנה דוגמה מהפסיקה הראשונה בעמוד — ריחוף/לחיצה על תווית הסבר מדגיש את האזור המתאים בכרטיס.

ע"א 9083/01
טרם נותח

עוזיאל בריח נ. מאיר אבגנים

תאריך פרסום 03/02/2003 (לפני 8492 ימים)
סוג התיק ע"א — ערעור אזרחי.
מספר התיק 9083/01 — פורמט ישן: מספר סידורי / שנה.
טרם נותח פסק הדין נאסף אך עוד לא עבר ניתוח אוטומטי. סיכום, נושא והחלטה יופיעו כאן ברגע שהניתוח יסתיים.
שם התיק (הצדדים) שם התיק כולל את שמות הצדדים. הקיצור "נ׳" שביניהם = "נגד".

הסבר זה לא ייפתח אוטומטית בביקורים הבאים. תמיד אפשר לפתוח אותו שוב מהפס בראש הרשימה.

ע"א 9083/01
טרם נותח

עוזיאל בריח נ. מאיר אבגנים

סוג הליך ערעור אזרחי (ע"א)

פסק הדין המלא

-
פסק-דין בתיק רע"א 9083/01 בבית המשפט העליון בירושלים רע"א 9083/01 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כבוד השופט א' ריבלין המבקשים: 1. עוזיאל בריח 2. עוזיאל בריח מגן מנעולים ייחודיים בע"מ נ ג ד המשיבים: 1. מאיר אבגנים 2. נובל אינטרפרייז בע"מ בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 10.10.2001 בתיק א' 2085/00 שניתן על ידי כבוד השופט י' זפט תאריך הישיבה: כ"ו בניסן תשס"ב (8.4.2002) בשם המבקשים 1-2: עו"ד איל פרייס בשם המשיבים 1-2: עו"ד דניאל פריימן פסק-דין השופט א' ריבלין 1. המשיבים - חברת נובל אינטרפרייז בע"מ (להלן: חברת נובל) ומר מאיר אבגנים (להלן: מר אבגנים) - הגישו, לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, בקשה למתן סעדים זמניים כנגד המבקשים. הבקשה, בעיקרה, נועדה למנוע מן המבקשים להפר את זכות הקניין הרוחני של המשיבים במתקן לאבטחת חפצים כגון צגי-מחשב וטלוויזיות, מפני גניבות (להלן: המוצר המוגן). בבקשה למתן סעדים זמניים נטען על-ידי המשיבים, כי המבקש 1, מר עוזיאל בריח (להלן: מר בריח), הועסק על-ידי חברת נובל - תחילה כשכיר ולאחר-מכן כעצמאי - עד שבשלב מסוים החל להתחרות בחברת נובל תוך הפרת זכויותיה. את בקשתם סמכו המשיבים על עילות שונות: הפרה של פטנט, גזל סוד מסחרי, הפרת חובת אמון, גניבת עין, הפרת זכויות יוצרים, עשיית עושר ולא במשפט והפרת חובה חקוקה. 2. בית המשפט המחוזי נעתר לבקשה במעמד צד אחד. לאחר שנתקיים דיון במעמד שני הצדדים, נותרו הסעדים הזמניים על כנם. בית המשפט קמא ביסס את החלטתו על סעיף 49(א) לחוק הפטנטים, תשכ"ז-1949, המורה כי: 49. זכויות בעל הפטנט וסייג לניצול הפטנט (א) בעל פטנט זכאי למנוע כל אדם זולתו מנצל בלי רשותו או שלא כדין את האמצאה שניתן עליה הפטנט, בין בדרך המוגדרת בתביעות ובין בדרך דומה לכך שיש בה, לנוכח המוגדר באותן התביעות, עיקר האמצאה שהוא נושא הפטנט". בית המשפט מצא, כי המוצר של המבקשים מבוסס, לכאורה, על עיקר ההמצאה של המשיבים, וכי לפיכך טובים סיכוייהם של המשיבים לזכות בתביעתם על-פי העילה של הפרת פטנט. לאור מסקנה זו, לא ראה בית המשפט צורך להיזקק ליתר העילות שפורטו בבקשה. בית המשפט סבר גם כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיבים. בית המשפט קיבל אפוא את הבקשה למתן סעדים זמניים (אם כי לא במלואה), ואסר על המבקשים או מי מטעמם "לייצר ו/או לשווק ו/או לייבא ו/או להתקין מתקני נעילה המהווים הפרה של פטנט רשום בישראל מס' 110720 מיום 19.8.94 על שם המבקש 1 [מר אבגנים]". בית המשפט קמא אף מינה את בא-כוח המשיבים ככונס נכסים זמני, לצורך חיפוש ותפיסה של מתקני הנעילה של המבקשים ושל המסמכים הנוגעים להם. כנגד החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שלפנינו. הבקשה הועברה לדיון בפני הרכב שלושה. ניסיון ליישוב המחלוקת, בהליך של גישור, לא צלח, ולא נותר אפוא אלא להכריע בבקשה, שתידון לפנינו כאילו ניתנה רשות ערעור והוגש ערעור על-פי הרשות שניתנה. ביני לביני, צורפה אסמכתא והוגשו השלמות טיעון לגביה. 3. המבקשים טוענים, כי המשיבים באו לבית המשפט כשידיהם אינן נקיות, וכשהם מעלימים מבית המשפט מידע בדבר ההבדלים בין המוצר המוגן לבין המוצר של המבקשים, ובדבר היקף הפטנט המוגן. לעניין אחרון זה, טוענים המבקשים כי החלטת בית המשפט קמא מרחיבה, בפועל, את היקף ההגנה אל מעבר לגבולות התפרשׂותו של הפטנט - גבולות שתוחמו וצומצמו על-ידי מר אבגנים עצמו בעת שביקש להתגבר על התנגדותה של לשכת הפטנטים לרישום הפטנט בהיקפו הראשוני. המבקשים משיגים גם על עצם תוקפו של הפטנט. לשיטתם, נוטה מאזן הנוחות לטובתם. המשיבים טוענים, כי אין לשנות ממסקנתו של בית המשפט קמא. עוד הם טוענים, כי המבקשים ביצעו שינוי מבני במוצר, עקפו את תחולת הפטנט, ובכך ניטלה - כלשונם - "מרבית עוקצה של בקשת רשות ערעור זו". דין הבקשה להידחות. 4. ייאמר מיד, כי אינני סבור שיש מקום, במסגרת הליך ביניים זה, להכריע במכלול השאלות הקשות אותן מעלים המבקשים בכתביהם. שאלות אלה, ראוי להן להידון במסגרת ההליך העיקרי. במסגרת הבקשה שלפנינו, יש להכריע אך ורק בשאלה, האם סיכויי התביעה הם כאלה, המצדיקים את מתן הסעדים הזמניים המבוקשים (בהתחשב גם במאזן הנוחות). סבורני, כי אין להתערב בקביעת בית המשפט קמא, כי התשובה לשאלה זו היא בחיוב. 5. המוצר המוגן והמוצר של המבקשים הם, כאמור, התקני נעילה המשמשים לקיבוע חפץ נייד, כגון צג-מחשב - לחפץ נייח, כגון שולחן. תכלית הקיבוע - להגן על החפץ הנייד מפני גניבה. שני המוצרים - זה המוגן בפטנט וזה של המבקשים - בנויים משני משטחים - עליון ותחתון, המשתלבים זה בזה באמצעות השחלה של צלע המצויה במשטח העליון (להלן: הצלע), לחתך (דמוי "תעלה") המצוי במשטח התחתון. על-מנת שיובנו הדברים, ראוי להרחיב קמעא בתיאור האופן בו פועלים מתקני הנעילה. נפתח במוצר המוגן. הפטנט שרשמו המשיבים, כולל תביעה אחת - והיא המשרטטת את גבולות ההגנה שמעניק הפטנט. זו לשון התביעה: A self-contained locking device for arresting a portable object such as TV set, VCR or attache case to a stationary object, the device comprising: A. a first elongated block member having – (a) a flat bottom surface adapted to be fastened to the said stationary object; (b) an upright side surface with a transverse, semi-circular cavity for partly accommodating a removable key-operated locking unit; (c) an open top recess extending all along the block member having a more than half-circular cross-section, (d) at least two, distanced cut-away portions of a U-shaped cross-section formed along the recess; B. a second, complementary, elongated block member having – (a) a flat top surface adapted to be fastened to the said portable object, (b) a transverse cavity for accommodating the said locking unit; (c) a rib extending all along the block member being of substantially the same cross-section as that of the recess for being slidable received therein; (d) at least two, distanced cut-away portions of a U-shaped cross-section, fitting the open top of the recess; C. the cut-away portions of the first member, the cut away portions of the second member and the locking unit accommodation cavities become in overlapping alignment with respect to each other, respectively, in the overlapping position of the blocks so that the locking thereof to each other can be completed. מתקן הנעילה של המשיבים בנוי, אפוא, משני משטחים מוארכים. את צדו האחד של המשטח התחתון ניתן לחבר, באמצעות ברגים או סרט-הדבקה, אל משטח נייח (כגון שולחן). בצדו האחר של המשטח התחתון - לכל אורכו - מצוי חתך שצורתו "יותר מחצי עיגול" (כלומר, מדובר במעין "תעלה" שפתחה העליון צר יותר מחלקה התחתון). במשטח העליון של מתקן הנעילה ישנה צלע, שגם צורתה "יותר מחצי עיגול", והיא חופפת את החתך שבמשטח התחתון, באופן המאפשר תנועה חלקה של הצלע בחתך. בצדו האחר של המשטח העליון, ישנו סרט-הדבקה אליו ניתן לחבר את החפץ הנייד. כאשר המשטח העליון מצוי בדיוק מעל המשטח התחתון (וכל הצלע מצויה בתוך החתך), ניתן באמצעות מנעול למנוע את אפשרות התזוזה של הצלע בתוך החתך - ימינה ושמאלה. גם כלפי מעלה לא ניתן לשלוף את הצלע מהחתך - וזאת הודות למבנה של "יותר מחצי עיגול". נעילה זו יוצרת קיבוע של שני המשטחים זה לזה, וכך, למעשה, מקובע החפץ הנייד (המחובר למשטח העליון) לחפץ הנייח (המהודק למשטח התחתון). 6. ומהי ההמצאה החדשנית במוצר של המבקשים, המייחדת אותו ממתקני נעילה שקדמו לו? על-פי האמור בכתב הפטנט, ובחוות-הדעת מטעם המשיבים, עיקר החדשנות טמון בנוחות ובפשטות השימוש במתקן הנעילה. יתרון זה נובע מכך שבשני מקטעים, לאורך החתך והצלע, תחת המבנה של "יותר מחצי עיגול", ישנם חתכים בצורת U המאפשרים, באותם מקטעים, להחדיר את הצלע, אל החתך, מלמעלה (ולא רק מהצד). כך, מתאפשרת החדרה פשוטה יותר, ונדרשת הזזה קטנה של הצלע בתוך החתך על-מנת להביא לחפיפה מלאה בין המשטחים ולנעילה. ביתרון זה ראה בית המשפט קמא את עיקר ההמצאה, בקבעו: "מכתב התביעה בפטנט עולה כי עיקר ההמצאה הוא במסילה הפועלת בעקרון של שקע - UNDERCUT, המבוטל באזורים מסוימים במסילה, עם חרור שפתחו העליון צר באופן שהחלל מהווה יותר מחצי עיגול. מבנה זה יוצר מצב של שקע שתכליתו לנעול את שני חלקי המנעול, כשביטול השקע בשני מקומות נועד לאפשר שילוב קל ונוח של שני חלקי המנעול". המומחה מטעם המבקשים חולק על כך. בחוות-דעתו הוא כותב, כי הרעיון של "שילוב מלמעלה וצמצום מהלך ההשחלה הצירית" היה מוכר עוד קודם לכן, והופיע בבקשות קודמות לרישום פטנט. מכאן מסקנתו, כי החידוש, במוצר המוגן, גלום ביישומו של הרעיון על-ידי מבנה גיאומטרי מסוים, לאמור - מבנה של "יותר מחצי עיגול", חתכים בצורת U וצלע בעלת צורה אחידה. והנה - כך על-פי חוות-הדעת מטעם המבקשים - המוצר של המבקשים צורתו שונה, בשלושה היבטים: הראשון - במסילה התחתונה של המוצר המוגן חתכים עמוקים בצורת האות “U”. לעומת זאת, במסילה התחתונה של מוצר המבקשים ישנם חתכים עמוקים בצורת מלבן. השני - במסילה התחתונה של המוצר המוגן חתך שצורתו "למעלה מחצי עיגול". לעומת זאת, במסילה התחתונה של מוצר המבקשים חתך שצורתו "זנב יונה". השלישי - בלוח העליון של המוצר המוגן שטח החתך הוא אחיד, ואילו בלוח העליון של מוצר המבקשים שטח החתך בלתי אחיד ובעל חמישה מצבים. כאן המקום לציין כי צורת "זנב היונה" אינה אלא צורת משולש שבסיסו רחב מפתחו הקטום העליון. 7. אלא שעל-פי האמור בחוות-הדעת מטעם המשיבים, כמו-גם בפסק-הדין של בית המשפט המחוזי, לכאורה לא יורדים השינויים האלה, שבין המוצר המוגן לבין המוצר של המבקשים, לשורש ההמצאה. בחינת המוצרים עצמם אף-היא יוצרת את הרושם הלכאורי, כי ההגיון ההנדסי המנחה את פעולת המוצר המוגן, עומד גם ביסוד המוצר של המבקשים. "זנב היונה" מקיים לכאורה את אותה הפונקציה שמגשים המבנה של "יותר מחצי עיגול". כך גם לגבי יתר ההבדלים שבין המוצרים. הערכאה הדיונית תידרש לשאלת פרשנותו של הפטנט, ובעניין זה כבר נפסק, כי זו "איננה שונה בעיקרה מפרשנותו של כל מסמך אחר... עם זאת, מתחייבת זהירות פרשנית לאור אופיו וכוחו המיוחדים של הפטנט, המקנה מעין מונופולין בשוק" (ע"א 345/87 Hughes Aircraft Company נ' מדינת ישראל, פ"ד מד(4) 65). בפרשת Hughes Aircraft Company נפסק גם, כי את כתב הפטנט יש לקרוא כמסמך שלם. בענייננו, נאמר בפרק המתאר את הפטנט, כי המבנה של "יותר מחצי עיגול" אינו בלבדי, ו- “other undercut profiles may be used such as square, polygonal or dove-tail” [ההדגשה הוספה]. לתיאור זה של הפטנט חשיבות על-מנת "להיטיב ולהבין את המונופולין", אם כי "לא ניתן להישען על התיאור בלבד כדי לטעון למונופולין" (שם, בעמ' 68). נתונים אלה כולם, כמו-גם השאלה איזו חוות-דעת ראוי לאמץ - זו שבאה מטעם המבקשים או האחרת, שבאה מטעם המשיבים - יבואו בפני בית המשפט המחוזי הדן בתביעה. בשלב הלכאורי בו אנו מצויים, סבר בית המשפט כי המשיבים הניחו תשתית מספקת להוכחת קיומה של הפרה לפי "דוקטרינת האקוויוואלנטים". דוקטרינה זו פורצת את גדרות "ההפרה המילולית", ומחילה את הגנת הפטנט גם על נטילת עיקר ההמצאה, לאמור - תוכנה ומהותה (ע"א 804/89 לנפלסט (1974) בע"מ נ' ברקמן, פ"ד מו (2) 295, 302; ע"א 4867/92 סניטובסקי נ' תעמס בע"מ, פ"ד נ(2) 509). לא ראיתי, בנסיבות המקרה, עילה להתערב בשלב זה בקביעתו של בית המשפט המחוזי (ראו גם פרשת Hughes Aircraft Company הנ"ל). 8. גם השאלה מה נפקות יש לצמצום היקף תחולתו של הפטנט, על-ידי המשיב-בעל-הפטנט עצמו במסגרת הליכי רישום הפטנט, ומה השפעתה של דוקטרינת "השתק תיק הבחינה" (File Wrapper Estoppel) במשפט הישראלי ובמקרה שלפנינו - תבחן בהליך העיקרי. בהליך הביניים בו אנו מצויים עתה, לא שוכנעתי כי יש בטענות המבקשים, בעניין זה, כדי לשנות ממסקנתי האמורה. אציין, בדרך אגב, כי הדוקטרינה האמורה טרם אומצה בפסיקת בית המשפט העליון, ונאמר כי יישומה איננו פשוט כלל ועיקר (פרשת לנפלסט הנ"ל, בעמ' 307). נראה, כי אף אם עשויה לקום, בנסיבות מתאימות, נפקות פרשנית להיסטוריה של תיק הפטנט – ומבלי לקבוע מסמרות בדבר נראה לי כי אכן כך – עדיין אין זו בהכרח סופה של הדרך הפרשנית. כך, למשל, יכול ויתעורר צורך לבחון מהן הנסיבות שסבבו את הליך רישום הפטנט, מהם הגורמים שהביאו לצמצום התביעות בכתב הפטנט (עניין נוסף בו חלוקים הצדדים בענייננו), היכן בדיוק טמון החידוש במוצר המוגן, מהן ההמצאות שקדמו לו, ואינדיקציות פרשניות נוספות בדבר היקף ההגנה שמעניק הפטנט. כל אלה – כלים פרשניים רלבנטיים אשר מקומם בבית המשפט דלמטה. אשר למאזן הנוחות, בית המשפט המחוזי קבע, כי זה מטה את הכף אל עבר מתן הצו הזמני, ואין עילה להתערב בקביעה זו. שקלתי גם את יתר הטענות שהעלו המבקשים, אך לא מצאתי כי יש בהם כדי לשנות מן המסקנה (הלכאורית) אליה הגיע בית המשפט קמא. 9. שני עניינים נוספים שעל שולחננו: הראשון - בית המשפט קמא קבע, כי המשיבים לא פירטו, במסגרת בקשתם למתן סעד זמני במעמד צד אחד, את כל שלושת ההבדלים שבין המוצר המוגן לבין המוצר של המבקשים, והביע את החשש כי "השמטה זו לא היתה מקרית". יחד עם זאת, סבר בית המשפט כי אין בכך כדי להביא לשלילת הסעד הזמני, וכי יש מקום להביא את מחדלם של המשיבים בחשבון ההוצאות. בשים לב למכלול נסיבות העניין, אין מקום להתערב בבחירתו זו של המשפט המחוזי. העניין האחר נוגע לבקשת המבקשת להורות לבא-כוח המשיבים, שמונה ככונס נכסים זמני לביצוע צו תפיסה, להחזיר לידי המבקשים מסמכים, קבצים ומוצרים שנתפסו במסגרת הצו. אכן, נראה כי הצו שניתן היה רחב יתר על המידה ובמסגרתו נתפסו, כך נראה, גם מסמכים שאינם קשורים לשאלות שבמחלוקת. גם המשיבים הסכימו במהלך הדיון בפנינו כי יש להשיב למבקשים מסמכים מסוימים שנתפסו. ככל שהצדדים לא יגיעו להסכמה בעניין זה, ישוב העניין וידון בפני בית המשפט המחוזי שיחליט מהם המסמכים והמוצרים שיוחזרו למבקשים. האחרים ישמרו בידי כונס הנכסים, שימנע מלהעבירם לאחרים וימנע מלחשוף את תוכנם עד להחלטה אחרת. הערעור נדחה אפוא, בכפוף לאמור לעיל בדבר צו התפיסה. המבקשים ישאו בשכר-טרחת עורך הדין של המשיבים בסכום של 10,000 ש"ח. ש ו פ ט הנשיא א' ברק אני מסכים. ה נ ש י א השופטת ט' שטרסברג-כהן אני מסכימה. ש ו פ ט ת הוחלט כאמור בפסק-דינו של השופט א' ריבלין. ניתן היום, א' באדר א' תשס"ג (3.2.2003). ה נ ש י א ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 01090830_P06.doc/אמ מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il