מדינת ישראל נ. ענאן אבו חמדה

פסק-דין בתיק ע"פ 9072/07 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 9072/07 בפני: כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין כבוד השופטת מ' נאור כבוד השופט א' רובינשטיין המערערת: מדינת ישראל נ ג ד המשיב: ענאן אבו חמדה ערעור על גזר-דין של בית-המשפט המחוזי בחיפה מיום 17.9.07 בתפ"ח 3065/06 שניתן על-ידי כבוד השופטים י' גריל, א' רזי ומ' פינקלשטיין תאריך הישיבה: י"ז באלול התשס"ח (17.9.08) בשם המערערת: עו"ד אפרת ברזילי בשם המשיב: עו"ד דוד מועלם פסק-דין המשנה לנשיאה א' ריבלין: 1. המשיב הורשע, לאחר שהודה בעובדות כתב אישום מתוקן במסגרת הסדר טיעון, בעבירות של חטיפה, התעללות בקטין, גניבה, מעשה סדום בנסיבות אינוס, פציעה בנסיבות מחמירות, שיבוש מהלכי משפט, נהיגת רכב ללא רישיון, שינוי זהות של רכב, נהיגה בקלות ראש והכשלת שוטרים. הוטל עליו עונש של 5 שנות מאסר לנשיאה בפועל, ושנתיים נוספות על-תנאי (יצוין כי בהסדר הטיעון לא נכללה הסכמה לעניין העונש). לדעת המדינה עונש זה אינו הולם את חומרת המעשים ומכאן הערעור. 2. כתב האישום המתוקן מגולל פרשה חמורה מאין כמותה. להלן עיקר הדברים: המשיב ואדם נוסף (קטין שייקרא להלן: השותף), שניהם בני הדת הדרוזית, נסעו ברכב שעליו הורכבו לוחיות זיהוי מזויפות, כאשר המשיב נוהג ללא רישיון נהיגה. ברכב היו נשק קר וכלים פוגעניים כמו גרזן, מברגים ומסור. השניים אספו לרכב שלושה קטינים בני הדת המוסלמית לאחר שהציעו להסיעם למחוז חפצם. בהגיעם לאזור שומם – לא לפני שהמשיב איים על הקטינים בגרזן לבל ימלטו – הורה המשיב לקטינים לצאת מן הרכב ונטל מהם את כל כספם. הוא הכה את הקטינים בידיו ופצע את אחד מהם באמצעות הגרזן. כמו-כן הוא תלש שרשרת מצווארו של אחד הקטינים, ובאמצעות מסור קרע שרשרת מצווארו של אחר. המשיב הורה לקטינים להתפשט, ותוך שימוש באיומים ובמכות הורה להם לבצע זה בזה מעשי סדום. לאחד הקטינים הורה גם למצוץ את אבר-מינו שלו (של המשיב). הקטינים נאלצו לעשות כמצוותו. הם מצצו זה לזה את אבר המין למשך מספר שניות, ואחד מהם מצץ למשך מספר שניות את אבר המין של המשיב. אחד הקטינים הצמיד את אבר מינו לפי הטבעת של קטין אחר, מבעד לתחתונים, באופן שייראה כאילו הוא מחדיר את אבר מינו. המשיב הטיל את מימיו והורה לקטינים לרחוץ את ידיהם בשתן. הוא גם הורה להם לקלל את הנביא מוחמד ולהתפלל לדרוזים ולנביא שועייב. בכדי להפחיד את הקטינים ביקש המשיב משותפו להביא אקדח ולמלא אותו בכדורים. השותף התרחק מן המקום ואז נשמע קול נפץ. המשיב גם איים על הקטינים לבל יתלוננו במשטרה. כעבור מספר שעות נמלט המשיב ברכבו מניידות משטרה שהבחינו בו והורו לו לעצור; הוא נהג באופן פרוע ומסוכן עד שנכנס לרחוב ללא מוצא ונמלט. 3. מדובר אם כן במסכת של מעשי עבירה קשים ביותר, מבזים ומשפילים, שנעשו על רקע העמדה הלאומנית-הדתית שהמשיב מחזיק בה כלפי בני הדת המוסלמית. בפני בית המשפט קמא באו חוות-דעת של מומחים בתחום הפסיכיאטרי, שהצביעו על הבעיות הנפשיות שהמשיב סובל מהן. כן הובאו בפני בית המשפט ממצאיו של אבחון פסיכודיאגנוסטי שהמשיב עבר בזמן שאושפז לצורך הסתכלות בבית החולים מזרע, דוח סוציאלי ותסקיר מטעם שירות המבחן. לאור כל אלה והחומר הנוסף שעמד בפני בית המשפט נמצא כי מצבו הנפשי של המשיב "רחוק מלהיות תקין". בית המשפט הטעים כי המשיב החל לסבול מהפרעת התנהגות עוד בילדותו וכי מצבו הלך והחמיר אך הוא לא טופל. נסיבה זו – הבהיר בית המשפט – היא הנסיבה העיקרית שנזקפה לזכותו כנימוק להקל עמו. למולה הציב בית המשפט את חומרת העבירות כאמור, את היותו של המשיב הדמות הדומיננטית והמבוגרת יותר (לעומת שותפו שסייע לו), את עברו הפלילי ואת ההערכה כי המשיב הוא אדם מסוכן ביותר בעל אישיות אנטיסוציאלית. המדינה מערערת על קולת העונש והיא טוענת כי העונש אשר הוטל על המשיב אינו הולם את חומרת העבירות בהן הורשע ואת נסיבות ביצוען אשר הינן, לטענתה, יוצאות דופן בחומרתן ובאכזריותן. אנו סבורים כי העונש שהוטל על-ידי בית המשפט המחוזי, בהתחשב בשיקולים שצוינו על-ידו, מקל יתר-על-המידה. לפיכך החלטנו לקבל את הערעור. כתב האישום, שאת תמציתו תיארנו לעיל, מצביע על המבקש כאדם מסוכן מאד ואכזר שאינו בוחל במעשי אלימות קיצוניים בחומרתם, הכוללים בין השאר התעללות מינית ושימוש באבזרים כמו גרזן ומסור. כל זאת, כלפי קטינים שנאספו באקראי, מנימוקים לאומניים-דתיים. מצבו הנפשי של המשיב אכן בעייתי והוא סובל מהפרעות אישיות, אך לא ניתן להתעלם מן ההערכה – העולה מדברי הגורמים המקצועיים – כי מדובר באדם חסר-מעצורים המתקשה לשלוט בדחפיו, ואשר מוסיף להחזיק באותן עמדות שהובילוהו לבצע את העבירות שבכתב האישום. כל אלה מחייבים ענישה אשר תשקף מענה גמולי הולם, ותעמיד בפני המשיב גבולות של הרתעה או של מניעה (ואולי גם מכוח הליך שיקומי-טיפולי שעליו המליץ בית המשפט המחוזי). יש לזכור גם כי מדובר באדם צעיר אמנם (בן כ- 19 שנים במועד העבירה) אך הוא הספיק לצבור לעצמו עבר פלילי הכולל עבירות אלימות. לאור כל אלה, ובהתחשב גם בכלל שלפיו אין ערכאת הערעור ממצה את הדין בעת שהיא באה להחמיר בעונש, יועמד עונש המאסר לנשיאה בפועל על שמונה שנים. יתר חלקי גזר הדין יוותרו בעינם. המשנה-לנשיאה השופטת מ' נאור: אני מסכימה. ש ו פ ט ת השופט א' רובינשטיין: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק-דינו של המשנה-לנשיאה א' ריבלין. ניתן היום, ח' בחשוון התשס"ט (6.11.2008). המשנה-לנשיאה ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 07090720_P01.doc גח מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il