ולדהורן יהושוע נ. אמילי שיפינג

פסק-דין בתיק בש"א 9063/11 בבית המשפט העליון בש"א 9063/11 לפני: כבוד השופט ס' ג'ובראן המערער: ולדהורן יהושוע נ ג ד המשיבה: אמילי שיפינג ערעור על החלטתו של כבוד רשם בית המשפט העליון ג' שני מיום 15.11.11 ברע"א 6190/11 בשם המערער: עו"ד א. בן-פורת פסק-דין לפניי ערעור על החלטת כבוד הרשם ג' שני מיום 15.11.2011 (רע"א 6190/11) אשר דחה את בקשת המערער להארכת מועד לצורך הגשת בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מיום 19.6.2011. בהחלטתו, קבע הרשם כי המערער לא הציג טעם מיוחד המצדיק את הארכת המועד. ביום 19.6.2011 ניתנה החלטת בית המשפט המחוזי שקבעה כי דיון שהיה קבוע לאותו המועד ידחה ל-29.8.2011 בכפוף לתשלום הוצאות שהוטל על המערער. המערער לא השיג על ההחלטה, ושקט על שמריו עד ליום 18.8.2011, כחודשיים לאחר מתן ההחלטה. במועד זה, במקום להגיש בקשת רשות ערעור לבית משפט זה, הגיש המערער בקשה לשינוי החלטה לבית המשפט המחוזי, אשר נדחתה ביום 24.8.2011. רק ביום 28.8.2011 הגיש המערער בקשת רשות ערעור לבית משפט זה, אשר ממילא סיכלה את האפשרות לערוך דיון בבית המשפט המחוזי ביום למחרת (ודיון כזה אכן לא נערך). הרשם קבע כי קיים ספק אם כלל עומדת למערער הזכות להגיש בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי, ומכל מקום משלא הוצג כל טעם מיוחד למתן אורכה, יש לדחות את בקשת הארכת המועד. על החלטה זו ערער המערער בפניי. לשיטתו, טעה הרשם בשניים. ראשית, טוען המערער שאין למנות במסגרת תקופת האיחור בהגשת בקשת רשות הערעור את ימי הפגרה, שהחלו ביום 20.7.2011. שנית, טוען המערער כי בקשת רשות הערעור נסובה סביב שתי החלטות של בית המשפט המחוזי, האחת מיום 19.6.2011, והשניה, במסגרתה הוחלט שלא לבטל את הראשונה, מיום 24.8.2011. לפיכך, לשיטתו, למן הראוי לקבל לכל הפחות את בקשת רשות הערעור שהוגשה כנגד ההחלטה השניה. בטענות אלו אין ממש. אשר לטענה הראשונה, אכן, תקופת הפגרה קוטעת את מניין הימים לצורך הגשת הבקשה. זאת, בשל הרצון לאפשר למערכת בתי המשפט ולעורכי הדין לעבוד במתכונת מצומצמת בתקופה זו. יחד עם זאת, אין לפגרה כל נגיעה לעניין מניין ימי האיחור שבהגשת מסמך, אשר מועד הגשתו קדם למועד תחילת הפגרה. על המערער היה להגיש את הבקשה ביום 19.7.2011. הוא יכל להגיש, בשילוב עם בקשה להארכת מועד, בכל יום מימי הפגרה. לפיכך, איחר המערער בהגשת ערעורו בשבועות ארוכים, איחור משמעותי ביותר. אשר לטענה השניה, לא מצאתי כל פגם בהחלטת הרשם כי יש למנות את הימים להגשת בקשת רשות ערעור החל מיום 19.6.2011 ולא החל מיום 24.8.2011. צודק הרשם כי החלטת בית המשפט שלא לבטל את החלטתו אינה עומדת בפני עצמה, ספק אם כלל ניתן להשיג עליה בנפרד, ומכל מקום, ההשגה במסגרת בקשת רשות הערעור הנוכחית ממוקדת בהחלטה מיום 19.6.2011 (השוו בהקשר זה לעניין השפעתם של הליכים שאינם במסגרת סדרי הדין על הדין הפרוצדורלי: ע"א 1938/11 מגדל הזוהר לבנין בע"מ נ' גוב גיא בע"מ (טרם פורסם, 1.12.2011) פסקה 16). משכך, ומשלא נתן המערער כל טעם טוב מדוע לא הוגש ערעורו בזמן, וכן משהפגין המערער זלזול גלוי בזמנו של בית המשפט וסיכל במו ידיו את היכולת לקיים את ההליך בעניינו במועד, אין בידי לקבל את הערעור. סוף דבר, הערעור נדחה. ניתן היום, י"ד בטבת התשע"ב (9.1.2012). ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 11090630_H01.doc שצ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il