פהים זרייק נ. בית הדין הארצי לעבודה בירושלים

פסק-דין בתיק בג"ץ 9060/05 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 9060/05 בפני: כבוד השופט א' גרוניס כבוד השופטת א' חיות כבוד השופט ח' מלצר העותר: פהים זרייק נ ג ד המשיבים: 1. בית הדין הארצי לעבודה בירושלים, פורמלי 2. המוסד לביטוח לאומי בשם העותר: עו"ד לואי זרייק בשם המשיב: עו"ד רחל בן רחמים סובול פסק-דין השופט א' גרוניס: 1. לפנינו עתירה למתן צו על תנאי לפיו יבוטל פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה מיום 10.7.05 ותשונה פרשנותו של סעיף 251 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן - החוק). 2. העותר, יליד 1933, הוכר על-ידי המשיב 2, המוסד לביטוח לאומי, כנכה בשיעור של 100% והיה זכאי לקבלת גמלת נכות בהתאם לסעיף 199(1) לחוק. ביום 3.11.1998, עם הגיעו של העותר לגיל הפרישה, החל הוא לקבל קצבת זקנה בהתאם לסעיף 244(א) לחוק. יוער, כי שיעורה של קצבת הנכות עומד על 25% מהשכר הממוצע במשק, בעוד ששיעור גמלת הזקנה עמד באותה עת על 16% מהשכר הממוצע במשק. היינו, מבוטח נכה אשר הגיע לגיל הפרישה היה זכאי לגמלה הנמוכה מזו אשר קיבל עובר להגעתו לגיל הפרישה. לפיכך, נקבע בסעיף 251 לחוק, כי קצבת הזקנה שתשולם למבוטח שהיה זכאי לקבלת קצבת נכות במשך שנה אחת לפחות לא תפחת "משיעור הקצבה החודשית האמורה האחרונה ששולמה לו". לאור האמור, בהגיעו של העותר לגיל הפרישה, שולמה לו גמלה בגובה קצבת הנכות האחרונה לה היה זכאי. הסכום האמור לא עודכן בהתאם לשכר הממוצע במשק, כך שביום 1.1.2000 קצבת הזקנה עלתה בגובהה על סכום קצבת הנכות ששולמה לעותר. לפיכך, החל מאותו יום, שולמה לעותר גמלה בהתאם לסכום קצבת הזקנה. להשלמת התמונה יצוין, כי בשנת 2002 תוקן סעיף 251 במסגרת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 54), התשס"ב-2002 (להלן - תיקון מס' 54). נוסחו החדש של הסעיף קובע, כי: "251(ב). מבוטח ששולמה לו קצבת נכות בתכוף לפני שנעשה זכאי לקצבת זקנה, וסכום קצבת הזקנה שהוא זכאי לו נמוך מסכום קצבת הנכות האמורה, זכאי לקצבת הזקנה בצירוף גמלה נוספת לנכה (בסעיף זה – קצבת זקנה לנכה)... קצבת הזקנה לנכה תעודכן בשיעורים ובמועדים שבהם מתעדכנת קצבת הנכות" [הדגשה שלי - א.ג]. עוד נקבע במסגרת התיקון כי השינוי האמור יחול על מבוטחים שהגיעו לגיל פרישה ביום 1.1.2002 ואילך (להלן - סעיף התחולה). 3. העותר הגיש תביעה לבית הדין האזורי לעבודה בנצרת, במסגרתה עתר לתשלום הפרשים בין קצבת הנכות ששולמה לו לבין קצבת הזקנה. לטענתו, מבוטח נכה המגיע לגיל פרישה זכאי לקבל גמלה בהתאם לסכום קצבת הנכות המוצמדת לשינויים בשכר הממוצע במשק. תביעתו של העותר נדחתה. העותר הגיש ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה. בית הדין דחה את הערעור תוך שקבע, כי הפרשנות הנוהגת לסעיף 251, עובר לתיקונו, הינה כי קצבת הנכות האחרונה לה היה זכאי המבוטח לא תעודכן בהתאם לשכר הממוצע במשק. כמו כן נקבע, כי מאחר שתיקון מס' 54 לחוק אינו חל על העותר, הרי שאין הוא זכאי לקבלת גמלה שסכומה ייקבע לפי קצבת הנכות המוצמדת. 4. הכרעת בית הדין הארצי לעבודה היא העומדת במוקד העתירה שלפנינו, אשר הוגשה ביום 23.9.05. טענתו העיקרית של העותר הינה, כי בית הדין הארצי שגה בפרשנות שהעניק לסעיף 251 לחוק. לשיטתו, יש לפרש את הסעיף, בנוסחו עובר לתיקון מס' 54, בהתאם לתכליתו. לטענת העותר, תכלית הסעיף הינה להבטיח כי מבוטח נכה שהגיע לגיל פרישה יהא זכאי לקצבה בשיעור אותו קיבל עובר להגיעו לגיל פרישה. עוד טוען העותר, כי בית הדין הארצי שגה כאשר הסתמך בפסיקתו על פסיקה שאינה עדכנית. במועד בו הוגשה העתירה שלפנינו עמדה בפני בית משפט זה עתירה נוספת שעניינה, בין היתר, בשאלת חוקתיותו של סעיף התחולה (בג"ץ 1662/05 לוי נ' ממשלת ישראל). לפיכך, הוקפא הטיפול בעתירה דנא עד להכרעה בשאלה החוקתית. ביום 3.3.09 ניתן פסק הדין בבג"ץ 1662/05 הנ"ל. פסק הדין דחה את העתירה ונקבע כי סעיף התחולה עומד בתנאי פסקת ההגבלה בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. לאור האמור, ובהתאם להחלטתי מיום 22.3.09, הגיש העותר הודעת עדכון בה מסר כי חרף התוצאה בבג"ץ 1662/05 עומד הוא על העתירה בעניינו. לשיטתו, פסק הדין בבג"ץ 1662/05 אינו נוגע לשאלת פרשנותו של סעיף 251 עובר לתיקון מס' 54, ולפיכך אינו בעל משמעות מכרעת לעניינו. 5. דין העתירה להידחות. במוקד העתירה עומדת הכרעתו של בית הדין הארצי לעבודה בעניינו של העותר. כידוע, התערבותו של בית המשפט הגבוה לצדק בפסיקתו של בית הדין לעבודה מצומצמת אך למקרים בהם נפלה טעות משפטית עקרונית, אשר הצדק מחייב את תיקונה (למשל, בג"ץ 525/84 חטיב נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מ(1) 673 (1986); בג"ץ 840/03 ארגון הכבאים המקצועיים נ' בית הדין הארצי, פ"ד נז(6) 810 (2003)). המקרה דנא אינו נופל לגדר חריגים אלו. עיון בפסק דינו של בית הדין הארצי מעלה כי הפרשנות שניתנה לסעיף 251 לחוק, כנוסחו עובר לתיקון מס' 54, מעוגנת בפסיקה קודמת של בתי הדין לעבודה. מעבר לכך, פרשנות זו נלמדת גם מתיקון לשון הסעיף על-ידי המחוקק. מתיקון מס' 54 עולה, כי נוסחו הקודם של סעיף 251 לא העניק למבוטח נכה שהגיע לגיל פרישה זכאות לקצבת נכות הצמודה לשכר הממוצע במשק. אכן, אילו תיקון מס' 54 לחוק היה חל על העותר, הרי שהיה הוא זכאי לקבל גמלה בהתאם למבוקש בעתירתו. אולם, סעיף התחולה קובע כי התיקון יחול רק על מבוטחים שהגיעו לגיל פרישה ביום 1.1.02 ואילך. חוקתיות סעיף התחולה אושרה, כאמור, בבג"ץ 1162/05. לפיכך, אין מקום לקבל את טענותיו של העותר. 6. עוד יוער, כי ביום 27.7.08 פורסם חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 109), התשס"ח-2008 (התיקון נזכר בבג"ץ 1662/05 הנ"ל). בתיקון נקבע כי סעיף 251 לחוק, כנוסחו לאחר תיקון מס' 54, יחול באופן מדורג אף על מבוטחים שהגיעו לגיל פרישה עובר למועד שנקבע בתיקון מס' 54. על-פי הסדר זה, זכאי העותר לקבל 40% מהסכום אותו היה מקבל אילו היה תיקון מס' 54 חל עליו. ניתן לראות, אם כך, כי המחוקק פועל בדרך של חקיקה על מנת להיטיב מצבם של מבוטחים כגון העותר. אף מטעם זה אין הצדקה ליתן לעותר את הסעד המבוקש על ידו. 7. העתירה נדחית אפוא. אין צו להוצאות. ניתן היום, ו' באייר התשס"ט (30.4.2009). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 05090600_S04.doc גק מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il