שירותי בריאות כללית נ. נאדר נאצר

החלטה בתיק רע"א 9055/07 בבית המשפט העליון רע"א 9055/07 בפני: כבוד השופט ח' מלצר המבקשת: שירותי בריאות כללית נ ג ד המשיבים: 1. נאדר נאצר 2. מדינת ישראל 3. עיריית ירושלים 4. סברייה נאצר 5. ג'מיל נאצר בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 9.10.07 ב-ת"א 2471/00 שניתנה על ידי כבוד השופטת א' אפעל-גבאי בשם המבקשת: עו"ד דורון נוביץ בשם המשיב 1: עו"ד עמוס גבעון בשם המשיבה 3: עו"ד תמר קרניאל פסק דין 1. בפניי בקשת רשות ערעור כנגד החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטת א' אפעל-גבאי), אשר סירב לבקשת המבקשת לזמן לעדות את המשיב 1 (להלן: המשיב). 2. המשיב, יליד שנת 1975, הגיש נגד המבקשת והמשיבות 2 ו-3 תביעה בגין רשלנות רפואית. התביעה מתייחסת לאירועים הקשורים לחיסונים שקיבל המשיב בשנת 1976. בית המשפט המחוזי קבע כי יוגשו תצהירי עדות ראשית. המשיב לא הגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו. עקב כך ביקשה המבקשת לזמן את המשיב למתן עדות בעל פה. בהחלטה מיום 9.10.07 דחה בית המשפט המחוזי הנכבד את הבקשה, בציינו כי "תשומת הלב לכך שהמדובר בדיון בשאלת האחריות בעניינו של מי שהיה תינוק במועד הרלבנטי". המבקשת שבה וביקשה מבית המשפט לזמן את המשיב לעדות. בבקשה זו ציינה המבקשת כי הזמנתו של התובע מתבקשת לעניין פעולותיו בשנים המאוחרות לאירועים נשוא התביעה, לרבות פעולות הקשורות לתביעה ומהלכיה. המבקשת הוסיפה כי ככל שהדבר יידרש מוכנה היא לחשוף בפני בית המשפט, במעטפה סגורה, את הסבריה לעניין חקירתו הצפויה של המשיב. בית המשפט המחוזי שב ודחה, ביום 18.10.07, את הבקשה, בקובעו כי אינו רואה טעם בהעדת התובע בשלב זה בו הדיון נסוב על שאלת האחריות בלבד. כנגד החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שבפניי. יצוין כי בבקשה לרשות ערעור נתקפה גם החלטה נוספת של בית המשפט המחוזי הנכבד, אשר סירב לזמן לעדות עובדת של המשיבה 3. בעניין זה הודיעו הצדדים בתאריך 1.11.07 כי הגיעו להסכמה דיונית לפיה תזומן העובדת לעדות. משהושגה הסכמה בנידון זה אין אני נדרש עוד לעניין. אוסיף כי לא מצאתי מקום להיעתר לבקשת הצדדים ליתן להסכמה תוקף של פסק דין ובנושא זה עליהם לפנות עתה לבית המשפט הנכבד קמא. 3. באשר לעדותו של המשיב טוענת המבקשת בבקשת הרשות לערער כי זו רלוונטית ועשויה להתברר כחיונית לבירור עובדות הקשורות לתביעה. המבקשת גורסת כי אין לדרוש ממנה לחשוף בשלב זה את תוכן החקירה הצפויה. המבקשת מלינה גם על כך שהצעתה לגלות את כיוון חקירתה במעטפה סגורה לא זכתה להתייחסותו של בית המשפט הנכבד קמא. המבקשת מציינת כי ממילא תהיה בידי הערכאה הדיונית הסמכות להפסיק את חקירת העד ככל שזו תהיה לא רלוונטית. המשיב, בתגובתו, חוזר וטוען כי עדותו אינה רלוונטית ומטעמים של יעילות הדיון אין לזמנו. 4. החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות לערער והוגש הערעור על פיה ולהלן אפרט מסקנותיי בערעור לגופו. 5. סעיף 1 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971 (להלן: הפקודה) קובע כך: "(א) מותר להזמין כל אדם ליתן עדות שהיא קבילה ושייכת לענין; והוא כשאין הוראה אחרת בפקודה זו. (ב) בית המשפט רשאי, לפי שיקול דעתו, לסרב להוציא הזמנה אם אין בה צורך, או אם ראה שנתבקשה למטרה שאיננה גילוי האמת". סעיף 7 לפקודה מוסיף בהקשר לענייננו ההוראה הבאה: "במשפט אזרחי יכול בעל דין להעיד לעצמו, או להיות מוזמן להעיד ליריבו" (ראו באשר לרקעה של הוראה זו ולפרשנותה: רע"א 4197/06 שירותי בריאות כללית נ' משה (טרם פורסם, 20.6.06)). תקנה 178 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, קובעת כי אם "נקבע תאריך לדיון בתובענה, רשאי בית המשפט, לבקשת בעל דין, להזמין עד, אם למתן עדות ואם להצגת מסמכים". מובן כי בעת שבית המשפט דן בבקשת בעל דין לזמן עד לפי תקנה 178, רשאי הוא לסרב לבקשה אם התקיימה עילה לכך לפי סעיף 1(ב) לפקודה (י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995, ש' לוין עורך) 466 (להלן: זוסמן)). הנה כי כן כאשר מדובר בעדות שהינה בעליל לא רלוונטית רשאי בית המשפט לסרב לבקשה לזימון העד, מכיוון שמדובר בעדות ש"אין בה צורך" כלשון סעיף 1(ב) לפקודה. עם זאת די בכך שעל פני הדברים לא ניתן לשלול את הרלוונטיות של העדות – על מנת לאשרה. בהקשר זה יש גם להעיר שאין לייחד שלב זה של אישור הזימון בידי בית המשפט לבדיקה קפדנית של התועלת העשויה לצמוח לבעל הדין מן העדות (ראו: ע"א 424/62 שמורי פריתז בע"מ נ' התאגדות למוצרי הדר ושמורים בע"מ, פ"ד יז(1) 116 (1963); ע"א 207/83 ועד הנאמנים לנכסי ההקדש המוסלמי בתל אביב-יפו נ' יוסי חברה להשקעות בע"מ, פ"ד מב(2) 369, 375 (1988); י' קדמי על הראיות (חלק ראשון, 2003) 386; א' גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה תשיעית, 2007) 304). 6. בית המשפט המחוזי הנכבד קבע כי עדותו של המשיב איננה רלוונטית, שכן הוא היה תינוק בעת שהתרחשו האירועים נשוא התביעה. לטענת המבקשת, עדותו של המשיב שייכת לעניין ודרושה לצורך בירור פעולות שנעשו לאחר האירועים נשוא התביעה. המבקשת אינה מפרטת את קו החקירה, אולם נראה כי ניתן להעריך את הכיוון הכללי אליו היא חותרת. אשר על כן קשה לקבוע בשלב זה כי עדותו של המשיב אין צורך בה, או שהיא באה למטרה שאיננה גילוי האמת וכי היא איננה עשויה להועיל לצד העותר לזימון העד. בנסיבות אלו, ובהתחשב בכך שמדובר בבעל דין שבחר שלא להגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו, נראה לי כי ראוי שהמשיב יזומן לעדות והכל על מנת להגיע לחקר האמת. יחד עם זאת בשל המיוחדות שיש במצב זה – אין למנוע מב"כ המשיב להמשיך ולקיים קשר עם לקוחו, ומאידך ראוי לו לב"כ המבקשת שלא יבוא בדברים עם עד זה טרם העלאתו לדוכן העדים (השוו: כלל 37 לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), התשמ"ו-1986 ועיינו בפרשת שירות בריאות כללית הנ"ל, שם בפיסקה 10 לפסק הדין). אם יתברר בסופו של דבר כי העדות איננה רלוונטית יוכל בית המשפט הנכבד קמא להפסיק את חקירתו של המשיב (ראו: סעיף 2 לחוק לתיקון סדרי הדין (חקירת עדים), התשי"ח-1957; זוסמן, עמ' 487), או להגיב בפסיקת הוצאות מתאימות. 7. לסיום אעיר כי בעת שפסק דין זה היה בשלבי הגהה הגישה המבקשת, בתאריך 21.11.07, הודעה נוספת לבית המשפט ומסרה כי לאחרונה עדכן ב"כ התובע את בית המשפט הנכבד קמא כי אביו של התובע נפטר לפני כשנתיים. בנסיבות אלה גורסת המבקשת כי יש טעם נוסף לאפשר לה לחקור את התובע ביחס למה שדווח לו לאורך השנים על ידי אביו ז"ל בהקשר לעובדות המקרה, נשוא התובענה (בנוסף לחקירתו המתבקשת ביחס לפעולותיו של התובע עצמו באשר להליכים שבתיק). נוכח התוצאה אליה הגעתי כאמור לעיל ממילא לא נזקקתי לנימוק נוסף זה. 8. הערעור מתקבל איפוא. המשיב יזומן לפיכך לעדות במועד שיקבע בית המשפט הנכבד קמא. בנסיבות הענין אין צו להוצאות. ניתנה היום, י"ב בכסלו התשס"ח (22.11.2007). ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 07090550_K04.doc הג מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il