פסקי דין בית המשפט העליון

כל כרטיס מציג בקצרה את עיקרי פסק הדין. הנה דוגמה מהפסיקה הראשונה בעמוד — ריחוף/לחיצה על תווית הסבר מדגיש את האזור המתאים בכרטיס.

רע"א 9047/00

עאדל יגמור ו-5 אח' נ. שר הפנים

העותרים ביקשו לבטל את החלטת משרד הפנים לשלול את רישיונות ישיבת הקבע שלהם בישראל לאחר שהתגלה כי מרכז חייהם היה בחברון ולא בירושלים כפי שהצהירו.

נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) ?
תאריך פרסום 12/01/2003 — תאריך פרסום פסק הדין על ידי בית המשפט.
סוג התיק רע"א — רשות ערעור אזרחי.
מספר התיק 9047/00 — פורמט ישן: מספר סידורי / שנה.
נושא/קטגוריה איחוד משפחות ומעמד בישראל — לחיצה על התווית מציגה את כל פסקי הדין באותה קטגוריה.
שם התיק (הצדדים) שם התיק כולל את שמות הצדדים. הקיצור "נ׳" שביניהם = "נגד".
תמצית הטענה / עתירה / ערעור העותרים ביקשו לבטל את החלטת משרד הפנים לשלול את רישיונות ישיבת הקבע שלהם בישראל לאחר שהתגלה כי מרכז חייהם היה בחברון ולא בירושלים כפי שהצהירו.
החלטת בית המשפט נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) — בית המשפט דחה את ההליך לטובת הצד שכנגד (הנתבע/המשיב).

הסבר זה לא ייפתח אוטומטית בביקורים הבאים. תמיד אפשר לפתוח אותו שוב מהפס בראש הרשימה.

רע"א 9047/00

עאדל יגמור ו-5 אח' נ. שר הפנים

העותרים ביקשו לבטל את החלטת משרד הפנים לשלול את רישיונות ישיבת הקבע שלהם בישראל לאחר שהתגלה כי מרכז חייהם היה בחברון ולא בירושלים כפי שהצהירו.

נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) ?

סיכום פסק הדין

העותרים, בני זוג שקיבלו מעמד של תושבי קבע בישראל על בסיס איחוד משפחות, נתפסו על ידי הביטוח הלאומי כמי שמתגוררים בפועל בחברון ולא בכתובת שהצהירו עליה בירושלים. בעקבות זאת, משרד הפנים ביטל את מעמדם. העותרים עתרו לבג"ץ בטענה כי עברו להתגורר בירושלים ב-1998 וכי יש להעניק להם מעמד מחדש. במהלך ההליך, משרד הפנים הסכים להעניק לעותרת (שהיא ילידת ירושלים) מעמד חדש, אך סירב לעשות כן עבור העותר, שכן מעמדו המקורי הושג במרמה. בית המשפט דחה את העתירה וקבע כי רישיון שהושג במרמה אינו מקנה זכויות, וכי פקיעת המעמד עקב העתקת מרכז החיים מחוץ לישראל נעשתה כדין.

סוג הליך רשות ערעור אזרחי (רע"א)
הרכב השופטים א' מצא, א' פרוקצ'יה, א' גרוניס
בדעת רוב 3/3

ניתוח פסק הדין

תובעים

  • עאדל יגמור
  • נואל יגמור
  • שורוק עאדל יגמור
  • שהד עאדל יגמור
  • שדא עאדל יגמור
  • שימאא עאדל יגמור

נתבעים

  • שר הפנים
  • מנהל הלשכה האזורית למינהל האוכלוסין
  • היועץ המשפטי לממשלה

טענות הצדדים

טיעוני התביעה
  • העותרים הצהירו הצהרות כוזבות בדבר מקום מגוריהם בירושלים כדי לקבל הטבות סוציאליות.
  • מרכז חייהם של העותרים היה בחברון, ולכן רישיונות ישיבת הקבע פקעו כדין.
  • העותר השיג את מעמדו במרמה, ולכן אין לו זכות קנויה למעמד בישראל.
טיעוני ההגנה
  • העותרים עקרו לירושלים בשנת 1998.
  • מכיוון שהמשיבים העניקו לעותרת רישיון חדש, יש להעניק רישיון גם לעותר מכוח עקרון השוויון.
מחלוקות עובדתיות
  • האם העותרים התגוררו בפועל בירושלים או בחברון בתקופה הרלוונטית.
  • האם הצהרת המגורים הייתה כוזבת.

ראיות משפטיות

ראיות מרכזיות שהתקבלו
  • חקירת המוסד לביטוח לאומי משנת 1999 שהעלתה כי העותרים התגוררו בחברון.
  • הודאת העותרים בשימוע כי גרו בחברון וכי הכתובת בירושלים הייתה פיקטיבית.

הפניות לתיקים אחרים

תקדימים משפטיים
  • בג"ץ 282/88 עווד נ' ראש הממשלה ושר הפנים

שלב ההליך

עתירה

סכום הוצאות משפט

0

סכום הפיצוי

0
שאל עם ChatGPT

פסק הדין המלא

פסק-דין בתיק בג"ץ 9047/00 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 9047/00 בפני: כבוד השופט א' מצא כבוד השופטת א' פרוקצ'יה כבוד השופט א' גרוניס העותרים: 1. עאדל יגמור 2. נואל יגמור 3. שורוק עאדל יגמור 4. שהד עאדל יגמור 5. שדא עאדל יגמור 6. שימאא עאדל יגמור נ ג ד המשיבים: 1. שר הפנים 2. מנהל הלשכה האזורית למינהל האוכלוסין 3. היועץ המשפטי לממשלה תשובה לצו-על-תנאי תאריך הישיבה: כ' בטבת תשס"ג (25.12.02) בשם העותרים: עו"ד מ' עודה בשם המשיבים: עו"ד ע' הלמן פסק-דין השופט א' מצא: העותרת 1 (להלן: העותרת), ילידת ירושלים, החזיקה מאז לידתה ברישיון לישיבת-קבע בישראל. העותר 2 (להלן: העותר) הוא תושב חברון. בעקבות נישואיהם של העותרים (בשנת 1991) נתקבלה בקשת העותרת לאיחוד משפחתם בישראל. מכוח זה הוענק לעותר רישיון לישיבת-קבע בישראל ועל יסוד הצהרתם נרשמו העותרים כתושבי ירושלים. חקירה שערך המוסד לביטוח לאומי, בשנת 1999, העלתה, כי בפועל התגוררו העותרים, מאז נישואיהם, בחברון, וכי הכתובת שעליה הצהירו כמקום מגוריהם בירושלים אינה אלא כתובת פיקטיווית, שאומצה על-ידם בהיותה מען מגורי קרובי משפחתה של העותרת. משנתגלו העובדות הודיעו המשיבים לעותרים על פקיעת רישיונותיהם לישיבת-קבע בישראל. כנגד החלטה זו הופנתה העתירה, שעם הגשתה הוצא בה צו-ביניים וקרוב לאחר הגשתה הוצא בה גם צו-על-תנאי. בשימוע שנערך להם הודו העותרים, כי בפועל אכן גרו מאז נישואיהם בחברון; ורק מתוך שחפצו ליהנות מטובות-הנאה סוציאליות המוענקות לתושבי ישראל נרשמו כתושבי ירושלים, שבה נולדו ארבעת ילדיהם (העותרים 6-3). עם זאת טענו, כי ביום 1.1.98 עקרו עם ילדיהם לדירה ששכרו בירושלים. לדבריהם עשו כן לאחר שנתעורר בלבם חשש שהאמת תתגלה ויישלל מהם מעמדם המוכר כתושבי ישראל. בדיקת המשיבים העלתה, כי לפחות מאז ראשית שנת 2000 אכן התגוררה המשפחה בירושלים. בעקבות זאת, ובגדר מדיניותו להעניק רישיון חדש לישיבת-קבע למי שהיה תושב וחזר להתיישב בישראל, ומאז חזרתו חלפו שנתיים לפחות, החליט משרד הפנים (בסוף נובמבר 2001) להעניק לעותרת רישיון חדש לישיבת-קבע. בכך בא עניינה של העותרת על תיקונו. ביחס לעותר נאמר בתצהיר התשובה, כי משהוברר כי הרישיון לישיבת-קבע בישראל הוענק לו על יסוד פרטים כוזבים ביחס למקום מגורי בני הזוג, שהוצגו בבקשת העותרת לאיחוד משפחתה בישראל, הוחלט שלא להעניק לו רישיון חדש לישיבת-קבע ושאם חפצה העותרת באיחוד משפחה עימו בישראל, כי אז מוטל עליה להגיש בקשה חדשה לאיחוד משפחה. בתצהיר משלים שהוגש מטעם המשיבים נאמר, כי משלא הגישה העותרת (מאז הגשת תצהיר התשובה, ביום 10.2.02) בקשה חדשה לאיחוד משפחה, יש להחיל על העותרים את החלטת הממשלה מיום 12.5.02, שלפיה "לא תתקבלנה בקשות חדשות של תושבי הרשות הפלסטינית לקבלת מעמד של תושב או מעמד אחר". ברם, האמור בתצהיר המשלים מטעם המשיבים חורג מגדרה של העתירה, והייתי מבכר שלא לנקוט לגביו כל עמדה. על כל פנים, לדידי, די בעובדות שפורטו בתצהיר התשובה - ושעל רובן ועיקרן אין העותרים חולקים - כדי להוביל לדחיית העתירה. בא-כוח העותרים הצביע על המילכוד הקשה שאליו נקלעו העותרים. לדידו, משהחליטו המשיבים להעניק לעותרת רישיון חדש לישיבת-קבע, ראוי היה להם לנהוג בעותר על-פי אותה אמת-מידה ולהעניק גם לו רישיון חדש. טענה זו אין בידי לקבלה. על-פי הלכת בג"ץ 282/88 עווד נ' ראש הממשלה ושר הפנים, פ"ד מב(2) 424, עליה חזר בית המשפט פעמים אין-ספור, רישיון לישיבת-קבע פוקע מתוכו אם התושב מעתיק את מרכז חייו ומשתקע מחוץ לתחומי ישראל. בהיעדר מחלוקת כי מרכז חייהם של העותרים, לפחות עד לראשית שנת 1998, היה בחברון, בדין הודיעום המשיבים על פקיעת רישיונותיהם לישיבת-קבע. ודוק: החלטה זו הייתה כדין גם ביחס לעותרת, ובהחלטתם המאוחרת של המשיבים להעניק לעותרת רישיון חדש לישיבת-קבע, אין כדי לגרוע מצדקת החלטתם הראשונה. ברם, ההחלטה להעניק לעותרת רישיון חדש אינה יכולה להקים לעותר זכות לקבלת רישיון כלשהו. להבדיל מהעותרת, שמאז לידתה ועד לנישואיה לעותר הייתה תושבת-קבע בישראל, העותר היה ונותר תושב חברון. הרישיון לישיבת-קבע, שהוענק לו בעקבות קבלת בקשתה של העותרת לאיחוד משפחתה בישראל, הושג בהצגת נתונים כוזבים, בדבר רצונו כביכול של העותר להיות תושב ישראל. רישיון המושג באמצעי מירמה איננו יכול להקנות למחזיק בו כל זכות ממשית. לטעמי, אף אם נניח כי רישיון כזה איננו בטל מעיקרא הריהו, למצער, בר-ביטול למפרע, הווי אומר: מיום הענקתו. אמנם, המשיבים הסתפקו בהכרזה על פקיעת רישיונו של העותר, ולא הכריזו על בטלותו או על ביטולו למפרע, אך אינני סבור שבנסיבות העניין יש בכך כדי לשנות את פני ההכרעה המתחייבת בעניינו של העותר. מסקנתי היא אפוא, כי יש לבטל את הצו-על-תנאי ולדחות את העתירה. כפועל-יוצא מכך יתבטל גם צו הביניים שהוצא ביום הגשתה של העתירה. ש ו פ ט השופטת א' פרוקצ'יה: אני מסכימה. ש ו פ ט ת השופט א' גרוניס: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק-דינו של השופט א' מצא. ניתן היום, ט' בשבט תשס"ג (12.1.03). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _______________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 00090470_F09.doc מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il /עכ.