רופאת מחמודוב נ. מדינת ישראל

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 9045/00 בפני: כבוד השופט א' מצא כבוד השופט י' טירקל כבוד השופט א' א' לוי המערערים: 1. רופאת מחמודוב 2. פרזולה מרלייב נגד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 30.10.2000, בת.פ. 389/98 שניתן על ידי כבוד השופטים: ס' גובראן, ר' ג'רג'ורה, ב' בר זיו. תאריך הישיבה: י"ח באדר תשס"א (13.3.01) בשם המערערים: עו"ד חסאן בסטוני בשם המשיב: עו"ד רחל מטר בשם שירות המבחן: גב' ברכה וייכמן פסק-דין השופט א' א' לוי: בחודש דצמבר 1998, בעקבות סכסוך שפרץ בין מערער 1 לאחר, ולרי סימונדייב, נדברו השניים להיפגש, ומפגש זה התקיים לא הרחק מביתו של ולרי. למקום המפגש הגיע מערער 1 מלווה במערער 2, וכשהוא נושא עמו אקדח. בעת שירדו מהרכב, מסר מערער 1 למערער 2 סכין גדולה שהיתה ברשותו. לאחר שמיעתן של הראיות, קבע בית המשפט המחוזי בהכרעת דינו, כי מערער 1 כיוון את האקדח לעבר ולרי, ירה לעברו, ופגע תחילה ברגלו ואחר כך בבטנו. מערער 2 תרם אף הוא את חלקו לאירוע האלים, כשדקר אדם אחר שנלווה לולרי, בבטנו. לאחר מעשה נמלטו המערערים מהזירה, והטמינו את כלי הנשק ביערות הכרמל. עניין אחר שהוכח במהלך הדיון בבית משפט קמא היה זה שיוחס למערער 1, היינו, שכאשר ביקש שוטר לעצור אותו, שלושה ימים לאחר האירוע, החל זה האחרון להימלט, והוא נלכד רק לאחר שהשוטר רדף אחריו. בתחילתו של ההליך הפלילי יוחסה למערערים עבירה של ניסיון לרצח, ממנה זוכו, אך הם הורשעו בעבירה של גרימת חבלה בכוונה מחמירה, נשיאת נשק והובלתו, ומערער 1 הורשע גם בעבירה של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו. בית המשפט המחוזי גזר למערער 1 שש שנות מאסר ושנתיים מאסר על-תנאי, בעוד שלמערער 2 נגזרו ארבע שנות מאסר ושנתיים מאסר על-תנאי. בא-כוחם המלומד של המערערים, עו"ד ח' בסטוני, הדגיש את אישיותו האלימה של המתלונן (ולרי), והפנה בענין זה לדבריו של בית משפט קמא בהכרעת דינו, לאמור: "ולרי בהופעתו בפנינו השאיר עלינו רושם של אדם אלים שנוהג לפתור את בעיותיו עם אחר לפי שיטת אחד על אחד". עו"ד בסטוני הוסיף וטען, כי המערערים נגררו על כורחם לאירוע האלים, ולמעשה הגיעו לזירה רק על מנת לשוחח עם בני משפחתו של ולרי, כדי שאלה ידברו על ליבו וישכנעו אותו לסיים את המחלוקת בדרכי שלום. טענות אלו נטענו גם בערכאה הראשונה, וגם שם הדגיש בא-כוח המערערים כי חלקם של שולחיו בתגרה הינו מזערי. דא עקא שהשקפה זו לא היתה מקובלת על בית המשפט, אשר הדגיש את העובדה כי מערער 1 הלך למפגש כשהוא מצויד באקדח, אותו הוציא ממקום מסתור כלשהו בחצרו; ובצדק תהה בית המשפט המחוזי, אם פניו של מערער 1 היו לשלום, מדוע היה צריך להגיע למפגש מזוין בכלי נשק. אכן, בית המשפט הדגיש גם את אלימותו של ולרי אך בד בבד גם הוסיף: "רופאת אינו פחות אלים ואף הוא חי את האימרה והנוהג של אחד על אחד". באשר למערער 2 קבע בית המשפט כי אין לו ספק שמערער זה היה "שותף פעיל במהלך ההתקפה, וניתן לקבוע, באופן חד משמעי שהוא היה המבצע בצוותא, יחד עם רופאת". נדמה שבציטוטים שהבאנו מדבריו של בית משפט קמא, יש כדי לאזן את התמונה שביקש עו"ד בסטוני להציג בפנינו. מכאן גם מתבקשת המסקנה הנוספת, שחלקם של המערערים אינו מזערי כלל, ומנקודת השקפה זו העונש שהושת עליהם, אף שאינו קל, הינו מאוזן וראוי. הערעור נדחה. ניתן היום, י"ח באדר תשס"א (13.3.01). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור נוסח זה כפוף לשינויי עריכה טרם פרסומו בקובץ פסקי הדין של בית המשפט העליון בישראל. שמריהו כהן - מזכיר ראשי 00090450.O01/אז