סלימאן שוויש נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 9035/10 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 9035/10 בפני: כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופט ח' מלצר כבוד השופט י' עמית המערער: סלימאן שוויש נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בת.פ. 350/09, הכרעת הדין מיום 22.4.10 וגזר הדין מיום 28.10.10, שניתנו על ידי השופט א' כהן תאריך הישיבה: י"ג בסיון התשע"א (15.06.11) בשם המערער: עו"ד ריבלין אהרון; עו"ד חאלד אשכר בשם המשיבה: בשם שירות המבחן למבוגרים מתורגמן לשפה הערבית: עו"ד מיטל בוכמן-שינדל גב' ברכה וייס חברת תרגומי איכות פסק-דין השופט א' א' לוי: 1. בכתב אישום שהוגש לבית המשפט המחוזי נטען, כי בתאריך 21.2.09, בשעה 17:50 לערך, נהג המערער ברכב מנועי ברחוב עזה בירושלים, אף שלא היה מורשה לנהוג הואיל ותוקף רישיונו פג זה מכבר. עוד נטען, כי מערכת החימום ברכב לא היתה תקינה, ועל כן הצטברו אדים על החלונות, דבר שצמצם את שדה הראיה. אותה עת חצתה את הכביש, משמאל לימין בכיוון נסיעת המערער, אשה ילידת שנת 1919 (להלן: המנוחה), והמערער פגע בה בהיותה בסמוך למדרכה הימנית. כתוצאה מכך נפצעה המנוחה ואיבדה את הכרתה, וביום 25.3.09 הלכה לבית עולמה. בכתב האישום נטען עוד, כי אף שהמערער ידע כי פגע במנוחה, הוא המשיך בנסיעה ולא דיווח על התאונה למשטרה. יתרה מכך, בסיועו של אחיו הוא החליף את המראה הצדדית ימנית ברכב, כדי להסתיר את הנזק שנגרם כתוצאה מהפגיעה במנוחה. 2. עובר לדיון שהתקיים ביום ח' באייר התש"ע (22.4.10), הגישו הצדדים לבית המשפט המחוזי "הודעה על הסדר טיעון", ואלה עיקריו: א) יוגש כתב אישום מתוקן והמערער יודה בעובדותיו ויורשע. ב) המשיבה תגביל את עתירתה לעונש ל-3 שנות מאסר, בעוד שההגנה תטען לעניין זה כהבנתה. ג) עוד הוסכם כי "בתיאור האירועים שבגינם מורשע הנאשם, לא יחרגו הצדדים מהעובדות שבכתב האישום המתוקן – לא יסתרו אותן ולא יוסיפו עליהן". ד) לבסוף, נאמר כי למערער הוסבר כי בית המשפט לא יהיה כבול בהסדר הטיעון, וככל שיחליט להחמיר בעונש אף מעבר לתקופה לה עתרה המשיבה, תבחן זו את עמדתה ואפשר שתציג עמדה שונה בערעור. לאחר כל אלה הודה המערער בעובדות שיוחסו לו "בכתב אישום מתוקן במסגרת הסדר", ובעקבות כך הורשע בעבירות של גרימת מוות ברשלנות, הפקרה אחרי פגיעה, נהיגה בזמן פסילה וללא ביטוח תקף, וכן שיבוש מהלכי משפט. על כל אלה דן בית המשפט המחוזי את המערער ל-30 חודשי מאסר, 12 חודשים מאסר על-תנאי, והוא נפסל מנהיגה במשך 15 שנים. 3. מאז הסתיימו ההליכים בפני בית משפט קמא, בחר לו המערער סנגור אחר – עו"ד אהרון ריבלין – שבא במקומו של עו"ד איברהים אבו גוש, והפעם היו בפיו טענות שלא בא זכרן בהליכים בפני בית המשפט המחוזי. כוונת הדברים לכך שהמערער טען כי הודאותיו בעובדותיו של כתב האישום המתוקן לא נבעה מרצון חופשי, אלא ממה שהוגדר כ"לחץ בלתי נסבל" בו היה נתון. המערער הוסיף וטען, כי אין בידי המשיבה ראיות להוכחתן של עבירות גרימת מוות ברשלנות, נהיגה בזמן פסילה, והפקרה לאחר פגיעה, ועל כן הרשעתו בעבירות אלו הינה שגויה. עוד נטען, כי המשיבה הסתמכה בטיעוניה בפני בית המשפט המחוזי על עובדות שלא הוכחו, וביניהן, הטענה כי קיים קשר סיבתי בין התאונה בה היה מעורב המערער לפטירתה של המנוחה. 4. נוכח קו ההגנה בו נקט המערער בשלב הערעור, תהינו באוזני עו"ד ריבלין אם שולחו מבקש למעשה לחזור בו מן ההודאה, ולאחר שנועץ בו השיב על כך בחיוב. דא-עקא, חזרה מהודיה לפי סעיף 153(א) מותנית בקיומם של "נימוקים מיוחדים", וכאלה אין בפיו של המערער. אדרבא, הוא היה מיוצג בפני הערכאה הדיונית על ידי עורך דין, שעל פי היכרותנו אותו שולט היטב גם בשפה הערבית, ועל כן אנו מתקשים לקבל את הטענה לפיה לא הבין המערער את העובדות שיוחסו לו. כך או כך, את מה שהחסיר, ככל שהחסיר, יכול היה המערער להשלים בחודשים הרבים שחלפו מיום שנחתמה הכרעת-הדין (בחודש אפריל 2010) ועד למועד בו נשמעו הטיעונים לעונש (בחודש אוקטובר 2010), על ידי פניה לבית המשפט או לסנגורו, ועובדה היא שהוא לא נהג כך. ואם בכך לא די, מעיון בפרוטוקול הדיון של ישיבת יום ח' באייר התש"ע (22.4.10) (ראו עמ' 1) עולה, כי בית המשפט פנה למערער עצמו וזה השיב לו כי הוא מודה בעובדות. יתרה מכך. במהלך הטיעונים לעונש חזר בא-כוח המשיבה על העובדות המפלילות, ודבריו תורגמו למערער על ידי מתורגמנית לערבית מטעם בית המשפט. ההיגיון מחייב כי לפחות בשלב זה, וככל שיוחסו לו עובדות שגויות, היה המערער ממהר להעיר על כך לסנגורו, או להביע הסתייגות בפני בית המשפט. ולא זו בלבד שהמערער לא נהג כך, אלא שכל מה שנרשם מפיו היה זה: "אני מצטער על כל מה שקרה, בחיים שלי לא חשבתי שיקרה לי דבר כזה... " (ראו עמ' 8 לפרוטוקול הדיון). 5. לדרך הטיעון בה נקט המערער בפנינו יש גם משמעות נוספת, וכוונתנו לכך שיש בהם כדי לרמוז שהסנגור הראשון לא עשה את מלאכתו נאמנה, אף כי טענה מפורשת זו לא נטענה בפנינו. במצב זה, המעט שאנו מצפים מהסנגור החדש הוא כי יקדים ויפנה לקודמו ויבקש לדעת מפיו אם יש ממש באותה טענה של שולחו לפיה הודה שלא מרצונו ובעובדות שלא הוסברו לו. מטעמים השמורים עם המערער ובא-כוחו לא נעשתה פנייה כזו לעו"ד אבו גוש, ואנו חוששים שאין זה מקרה שהם לא נהגו כך. הנה כי כן, לא הובא בפנינו טעם שיאפשר להתיר למערער לחזור בו מהודאתו, מקל וחומר "טעם מיוחד", ולפיכך, נראה כי המערער החליט לעשות תפנית דרמטית בקו הגנתו, רק משום שהגיע למסקנה כי עשה מקח טעות נוכח העונש שהושת עליו. 6. גם בטענה לפיה הרשעת המערער התבססה על עובדות שגויות או כאלו שלא הוכחו, לא מצאנו ממש. המערער הודה כי מערכת החימום ברכבו לא היתה תקינה, דבר שגרם להצטברות אדים על החלונות וצמצום של שדה הראיה (סעיף 3 לכתב-האישום המתוקן). הוא הוסיף והודה כי פגע במנוחה עם חלקו הקדמי-ימני של הרכב והמראה הימנית (סעיף 4 לעובדות), ונוכח נתון זה תהינו כיצד לא הבחין בה המערער, שהרי היא נפגעה לאחר שכמעט השלימה את חציית הכביש. באשר לעבירת ההפקרה, הודה המערער (ראו סעיף 6) כי ידע על הפגיעה במנוחה וחרף זאת המשיך בנסיעה. ובאשר לקשר הסיבתי בין התאונה למותה של המנוחה, גם ענין זה לא היה טעון הוכחה על ידי המשיבה, לאחר שהמערער, שכאמור היה מיוצג על ידי יודע משפט, הודה באמור בסעיף 8 לכתב האישום המתוקן, היינו, ש"במעשיו המתוארים לעיל, גרם הנאשם ברשלנות למותו של אדם בשל אופן נהיגתו כפי שמתואר לעיל". הנה כי כן, בפני המערער היתה פתוחה הדרך לנהל משפט כהלכתו, ולדרוש מהמשיבה למלא אחר החובה המוטלת עליה להוכיח את האישום מעבר לספק סביר. אולם המערער בחר שלא ללכת בדרך זו והודה בעובדות, ועל פיהן בלבד רשאי היה בית המשפט להרשיעו בעבירות שיוחסו לו, למעט אחת. במהלך הדיון הבהירה באת-כוח המשיבה כי בעת התאונה לא נשא המערער בעונש של פסילה, ולכן אנו מזכים אותו מעבירה זו. מאידך, אין המערער חולק על כך שבאותו יום הוא לא החזיק ברישיון תקף, וממילא לא היה בידו ביטוח מתאים, ועל כן חרף הזיכוי מאותה עבירה לא סברנו שלכך צריכה להיות השפעה על העונש. זה האחרון נגזר בגדרו של הסכם הטיעון אותו גיבשו הצדדים, ונוכח רשלנותו הגבוהה של המערער, התוצאה הקטלנית שגרם, בריחתו מהזירה ועברו התעבורתי המכביד, לא גילינו בעונש רכיב כלשהו של חומרה. 7. לסיום, לא נוכל שלא לומר כי ערעור זה הנו ערעור סרק שמוטב היה לולא הוגש. בצר לו הגה המערער מלבו קו-הגנה חדש, וצר לנו שבא-כוחו נגרר אחריו תוך שהוא גורם לאובדן זמן שיפוט יקר. אי-לכך, הערעור נדחה על שני חלקיו, למעט זיכויו של המערער מעבירה של נהיגה בזמן פסילה. המערער יתייצב לשאת בעונשו במזכירות בית המשפט המחוזי בירושלים, ביום א' בתמוז התשע"א (3.7.2011), עד לשעה 10:00. ניתן היום, י"ג בסיון התשע"א (15.06.2011). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 10090350_O01.doc אז מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il