חורי צורי נ. בית הדין הארצי לעבודה

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 903/20 לפני: כבוד השופטת ד' ברק-ארז כבוד השופט י' אלרון כבוד השופט א' שטיין העותר: חורי צורי נ ג ד המשיבים: 1. בית הדין הארצי לעבודה 2. בית הדין האזורי לעבודה 3. המוסד לביטוח לאומי עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: עו"ד קמינצקי אמיר פסק-דין השופטת ד' ברק-ארז: 1. העתירה שבפנינו מכוונת לביטול החלטתו של בית הדין הארצי לעבודה מיום 14.11.2019 (בר"ע 29746-11-19, השופט א' סופר). בהחלטה זו נדחתה בקשת רשות ערעור שנסבה על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע מיום 19.10.2018 (ב"ל 3689-11-18, השופט י' אזולאי). 2. מקורו של ההליך דנן בתביעתו של העותר, שנפגע בשנת 2012 בתאונת עבודה, להכרה בהחמרת מצב לפי תקנה 36 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 (להלן: התקנות). העותר נבדק על-ידי ועדה רפואית מדרג ראשון, אשר קבעה כי לא חלה החמרה במצבו. ערר שהגיש העותר נדחה על-ידי ועדה רפואית לעררים (להלן: הוועדה), ובהמשך לכך הוא הגיש ערעור לבית הדין האזורי לעבודה. 3. בית הדין האזורי לעבודה קיבל את הערעור באופן חלקי. בית הדין האזורי לעבודה דחה את טענת העותר לפיה חוות הדעת הרפואית שהוגשה מטעמו מצדיקה לבחון מחדש את שאלת הקשר הסיבתי בין התלונה בדבר ההחמרה לבין התאונה. בהקשר זה נקבע כי חוות הדעת שעליה מבסס העותר את טענותיו אינה עונה לחריגים שבגדרם ניתן לפתוח לדיון את שאלת הקשר הסיבתי, שנשלל בעבר (וזאת על יסוד ממצאים חדשים שלא היו ידועים או שינוי נסיבות). לצד זאת, בית הדין האזורי לעבודה קיבל את טענות העותר באשר לכך שהוועדה לא נדרשה לבקשתו להפעלת תקנה 15 לתקנות בעניין קביעת דרגת הנכות, וקבע כי בנסיבות העניין יש מקום להחזיר את העניין לוועדה על מנת שתשקול בין היתר אפשרות זו ותנמק החלטתה. ברקע הדברים יצוין כי בדיון שהתקיים בבית הדין האזורי לעבודה הסכימו הצדדים ממילא כי עניינו של המבקש יוחזר לבירור בפני הוועדה על מנת שזו תבצע בדיקה מסוימת. 4. כאמור בפתח הדברים, בקשת רשות ערעור שהגיש העותר לבית הדין הארצי לעבודה נדחתה. בית הדין הארצי לעבודה קבע כי אמנם ניתן להכיר באפשרות של פתיחת דיון מחודש בשאלת הקשר הסיבתי בנסיבות שבהן זו כבר הוכרעה – אך הוסיף כי מדובר בחריג ולא בכלל, וכי המקרה הנדון אינו נופל להגדרת החריגים בעניין זה. בית הדין הארצי לעבודה הדגיש כי חוות הדעת מטעם העותר אינה מציגה ממצאים חדשים שלא היו ידועים קודם לכן, וכי לכל היותר מדובר בחוות דעת "המפרשת את העובדות אחרת". בית הדין הארצי לעבודה אף דחה את טענת העותר בנוגע לפרשנות שניתנה למונח "ראיה חדשה" ככזו הכוללת גם חוות דעת רפואית, כפי שמקובל בתביעות לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט-1959 (להלן: חוק הנכים), תוך שצוין כי העקרונות בחוק זה שונים מהעקרונות שבחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995. 5. בעתירה נטען כי היא מעוררת שאלה עקרונית שעניינה הגדרתה של "ראיה חדשה" הנדרשת לפתיחת דיון מחודש בשאלת הקשר הסיבתי בין הפגיעה המקורית שממנה סובל התובע לבין החמרה שחלה במצבו. לשיטת העותר, פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה והחלטתו של בית הדין הארצי לעבודה מנוגדים לפסיקתו של בית משפט זה בכל הנוגע לתביעות להחמרה שמוגשות על-פי חוק הנכים, ויש מקום לכך שאותם עקרונות יחולו אף על תביעות של נפגעי תאונות עבודה. 6. לאחר שעיינו בעתירה על נספחיה מצאנו כי דינה להידחות אף מבלי להידרש לתשובה. כידוע, בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על בית הדין הארצי לעבודה, ועל כן ההתערבות בפסיקתו תיעשה במקרים חריגים בלבד – מקום שנפלה טעות משפטית מהותית וכאשר שיקולי צדק מחייבים התערבות (ראו: בג"ץ 525/84 חטיב נ' בית הדין הארצי לעבודה, ירושלים, פ"ד מ(1) 673, 693 (1986); בג"ץ 608/88 פינקלשטיין נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מג(2) 395, 408 (1989)). בהקשר זה, ניתן משקל לחשיבותה של הסוגיה המתעוררת בעתירה ובהשלכות הרוחב שלה, וכן לשאלה האם הטענות המועלות בעתירה נסבות על סוגיות שבהן יש לבית הדין לעבודה מומחיות מיוחדת (ראו: בג"ץ 1117/17 מזרחי נ' משטרת ישראל – הממונה על הגמלאות, פסקה 8 (8.2.2017); דפנה ברק-ארז משפט מינהלי כרך ד 89-84 (2017)). 7. בענייננו, חרף טענותיו של העותר, לא השתכנענו כי מתקיימות אמות המידה האמורות. ראשית, יצוין כי פסיקה בעניין זכאות לקצבת נכות בגין טענה לפגיעה בעבודה היא סוגיה המצויה בליבת סמכותו ומומחיותו של בית הדין לעבודה (ראו: בג"ץ 4329/19 אביטל נ' המוסד לביטוח לאומי, פסקה 6 (1.7.2019)). שנית, לא סברנו כי החלטותיהן של הערכאות הקודמות לוקות במקרה דנן בטעות משפטית מהותית המחייבת התערבות. בהקשר זה יצוין כי הסוגיה של ההבדלים בין ההסדרים החלים על נפגעי תאונות עבודה לבין אלה החלים על נכים שזכאותם מוכרת על-פי חוק הנכים כבר נדונה בפסיקתו של בית משפט זה (בין השאר, בבג"ץ 8487/03 ארגון נכי צה"ל נ' שר הבטחון, פ"ד סב(1) 296 (2006)). לא מצאנו כי טענותיו של העותר בעניין זה מצדיקות את התערבותנו, והדברים אמורים ביתר שאת בכל הנוגע לטענות הפרטניות והערעוריות באופיין שהועלו בעתירה. 8. סוף דבר: העתירה נדחית. אנו מאחלים לעותר בריאות טובה. בנסיבות העניין ומשלא התבקשה תגובה, אין צו להוצאות. ניתן היום, יא' שבט, תש"פ (6.2.2020). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 20009030_A01.docx עע מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il