יפה יומטוביאן נ. שרה איכנטל

פסק-דין בתיק בש"א 903/05 בבית המשפט העליון בש"א 903/05 בפני: כבוד השופט א' ריבלין המערערת: יפה יומטוביאן נ ג ד המשיבים: 1. שרה איכנטל 2. מנחם מנדל איכנטל ערעור על החלטת רשם בשם המערערת: עו"ד יוסף אלברק פסק-דין 1. זהו ערעור על החלטת כבוד הרשם י' מרזל במסגרתה נדחתה בקשת המערערת להאריך את המועד להגשת בקשת רשות ערעור ונמחק ההליך העיקרי בגינו הוגשה הבקשה. המערערת ביקשה לערער על החלטת בית המשפט המחוזי, לפיה עוכב שליש מהחיוב שבו חויבה בבית-משפט השלום ויופקד בקופת בית המשפט (להלן: ההחלטה הראשונה). החלטה זו הומצאה למערערת ביום 8.9.04. המערערת הסיקה, לטענתה, מלשון ההחלטה כי בית המשפט עיכב את פסק הדין כולו, במענה לבקשתה. ואולם, נוכח הליכים שננקטו נגדה, הבינה המערערת כי שגתה בפירוש תוכן ההחלטה ועל-כן פנתה לבית המשפט בבקשה לתיקון טעות סופר. בית המשפט המחוזי קבע כי לא נפלה כל טעות בהחלטה ופרשנותה של המבקשת שגויה (להלן: ההחלטה השנייה). ואולם, החלטה זו – הדוחה את הבקשה לתיקון טעות קולמוס - נשלחה אל בא-כוחה הקודם של המבקשת ועל כן התקבלה על-ידי בא כוחה החדש במועד מאוחר למועד ההמצאה המקורי. לאחר המצאת ההחלטה לבא-כוחה החדש של המערערת, הוגשה מטעמה ביום 24.11.04 בקשת רשות הערעור נשוא הערעור שלפנינו. המשיבים, מצידם, עתרו למחיקת הערעור מחמת האיחור שבהגשתו. ביום 12.12.04 הגישה המערערת בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות הערעור. בקשה זו נדחתה על-ידי כבוד הרשם י' מרזל. בהחלטתו קבע כבוד הרשם כי אין בהחלפת הייצוג כדי להוות טעם לאיחור הניכר בהגשת הבקשה, וזאת נוכח הזמן הרב שחלף ממועד החלפת הייצוג ועד למועד הגשת הבקשה. כמו כן, דחה כבוד הרשם את טענת המערערת לפיה מהווה הבקשה לתיקון טעות טעם בגינו יש ליתן הארכת מועד להגשת הבקשה: "הלכה היא כי הגשה לתיקון טעות אינה מפסיקה את מרוץ הימים ובעל דין העושה כן נוטל על עצמו סיכון כי יאחר המועד היה ובקשתו תדחה." 2. המערערת טוענת, כי הטעות המרכזית העומדת ביסוד האיחור - שגיאה בפרשנות החלטתו הראשונה של בית המשפט המחוזי - כמו גם הטעות שנפלה במזכירות עת שיגרה את ההחלטה השנייה לבא-כוחה הראשון של המערערת, הגם שלא ייצג אותה במועד קבלת ההחלטה מהווים טעמים בגינם יש להאריך את מועד הגשת הבקשה. המערערת טוענת כי שגה כבוד הרשם עת ביכר שלא להתייחס לטענת המערערת לפיה המשיבים מסתירים את הקשיים הכלכליים הניכרים בהם הם שרויים. קשיים אלו עשויים, לטענת המערערת, להוות מכשול במימוש פסק-הדין של בית המשפט המחוזי, באם יוכרע על-ידו כי יש לבטל את חיוב המערערת. בנוסף לערעורה על החלטת הרשם, הגישה המערערת בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי במעמד צד אחד. בבקשתה חוזרת המערערת על טעמיה במסגרת הערעור על החלטת הרשם, ובפרט על מצבם הכלכלי הקשה של המשיבים בגינו יש, לטענתה, להיעתר לבקשה. 3. עיינתי בבקשה ובערעור על החלטת הרשם ולא מצאתי עילה להיעתר לבקשה או לקבל את הערעור. החלפת הייצוג - המהווה, לטענת המערערת, טעם מוצדק לאיחור בהגשת הבקשה - חלה לאחר שתם מניין הימים העומד בפני המערערת להגיש בקשת רשות ערעור בפני בית משפט זה, ועל-כן אין בה כשלעצמה כדי להוות טעם בגינו יש להאריך את המועד. האדן השני עליו נסמכת המערערת בטענותיה נוגע למניעות בה הייתה שרויה, לטענתה, כל עוד לא נתקבלה החלטה בבקשתה לתיקון טעות סופר על-ידי בית המשפט קמא. טענה זו ראויה להדחות. במקרה בו מחליט בית המשפט שלא לתקן את טעות הקולמוס, להבדיל ממקרה בו מתקן בית המשפט את פסק הדין, אין המרוץ להגשת הערעור מתחיל עם מתן ההחלטה, אלא מיום מתן פסק הדין (כבוד השופט אור ברע"א 631/98 אליהו אדמוב נ' פולריס יצרני רדיאטורים תק-על 98(2), 588). ברע"א 2500/00 קריסטל חיים נ' נחמה קריסטל תק-על 2000(3),690 עמדה כבוד השופטת א' פרוקצ'יה על הטעמים העומדים ביסוד הלכה זו: בעל דין המגיש בקשה לתיקון פסק לוקח על עצמו סיכון כי הוא עלול להחמיץ את תקופת הערעור באם בקשתו תידחה והוא רשאי בכל מקרה לקדם פני סכנה כזו בדרך של הגשת ערעור במועד הרגיל לכל מקרה בו תידחה בקשתו לתיקון הפסק. הוראות אלה הנובעות מן הדין נועדו למנוע ניצול לרעה של סדרי הדין באמצעות עשיית שימוש לא ראוי בהליך בקשה לתיקון טעות שאחרת ניתן היה להשתמש בו ככלי לקבלת אורכה אוטומטית להגשת ערעור על הפסק והדברים מובנים על פניהם (רע"א 2500/00 קריסטל חיים נ' נחמה קריסטל תק-על 2000(3), 690). 6. אשר-על-כן, דין הערעור להדחות. ממילא נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע. המערערת תשא בהוצאות שכר-טרחת המשיבים בסך של 5,000 ש"ח. ניתנה היום, כ' בשבט התשס"ה (30.1.05). ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 05009030_P01.doc מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il