ד"ר ויקטור פרוסטיג נ. בית הדין הארצי לעבודה

1 2 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 9028/23 לפני: כבוד השופט י' אלרון כבוד השופט ע' גרוסקופף כבוד השופט ח' כבוב העותר: ד"ר ויקטור פרוסטיג נ ג ד המשיבים: 1. בית הדין הארצי לעבודה 2. מכון טכנולוגי חולון – מ.ט.ח. עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: עו"ד עמית גורביץ' פסק-דין השופט י' אלרון: העתירה שלפנינו מופנית כלפי פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה (סג"נ א' איטח, השופטים ר' פוליאק ו-מ' נעים דיבנר ונציגי הציבור ו' אדוארדס ו-ד' קמפלר) ב-ע"א 9122-10-22 מיום 9.10.2023, במסגרתו התקבל ערעור המשיב 2 (להלן: המכון) על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב (השופטת ש' אלקיים ונציגי הציבור מ' חן ו-ז' בירנבוים) ב-סע"ש 5296-11-18 מיום 5.9.2022. בתמצית יתואר, כי העותר הגיש תביעה לקבלת תשלומים הקשורים לסיום העסקתו במכון בשל פרישתו לגמלאות. בית הדין האזורי לעבודה קיבל באופן חלקי את התביעה וקבע כי העותר אמנם אינו זכאי להשלמת פיצויי פיטורים מכוח הדין, אולם הוא זכאי לתשלומים נוספים מכוח הסכם העסקתו, ובכללם מענק פרישה הכולל השלמת פיצויי פיטורים בגובה 2.33% משכרו האחרון ופדיון ימי מחלה (להלן: המענקים המבוקשים). קביעה זו נסמכה, בין היתר, על הדמיות חשבון מענק פרישה שנערכו לבקשת העותר על ידי המכון בשנים 2012 ו-2015 (להלן: ההדמיות); העובדה שהמכון הפריש 2.33% משכרו של העותר לקרן פיצויים מרכזית, ואף ציין זאת בתלושי השכר; ותצהיר מנהלת הכספים במכון בדבר המנגנון הנהוג במכון לחישוב מענקי פרישה. ערעור המכון לבית הדין הארצי לעבודה – התקבל. נקבע, כי לא הוכח קיומו של מקור משפטי מחייב למענקים שנתבעו על ידי העותר. בפרט, נקבע כי העותר אינו זכאי לקבל את המענקים המבוקשים מכוח השוואת תנאיו לתנאי הפרישה של הסגל הבכיר באוניברסיטת תל אביב, שהמכון פעל תחת חסותה האקדמית בעבר; לא הוצגה תשתית ראייתית לכך שקיים נוהג במכון לשלמם לפורשים; והעותר אינו יכול להסתמך על ההדמיות שנערכו לו, מאחר שאלו היו לכל היותר הצעות לתנאי פרישה, אשר לא הבשילו לכדי חוזה תקף בין הצדדים. משכך, נפסק כי העותר אינו זכאי למענקים המבוקשים. לטענת העותר, ההדמיות שנערכו לו הן בגדר הבטחה חוזית מחייבת, לנוכח מסוימותן, העובדה שנערכו על ידי הגורמים המוסמכים במכון, ומאחר שמדובר בהצעות שהעותר קיבל הן בשתיקה והן בהתנהגות. כן נטען כי בית הדין הארצי לעבודה נסמך בקביעותיו על עדות מטעם המכון שנמצאה בלתי מהימנה בערכאה הדיונית; התעלם מכך שהמכון הכיר בכתב ההגנה המקורי שהוגש מטעמו בזכויות העותר; וכן טעה בפרשנות תצהיר מנהלת הכספים מטעם המכון ובזקיפתו לחובת העותר. דין העתירה להידחות על הסף בהיעדר עילה להתערבותנו. כלל ידוע הוא כי בית משפט זה, בשבתו כבית המשפט הגבוה לצדק, אינו משמש כערכאת ערעור על פסקי דין והחלטות של בתי הדין לעבודה. התערבות באלו מוגבלת אפוא למקרים חריגים בלבד, בהם נפלה טעות משפטית מהותית המחייבת התערבות משיקולי צדק וכאשר מתעוררת סוגיה עקרונית כללית (ראו מני רבים: בג"ץ 7285/23 מסיקה נ' בית הדין הארצי לעבודה, פסקה 4 (28.9.2023); בג"ץ 2921/23 המכללה הארצית להכשרה מקצועית סכנין נ' בית הדין הארצי לעבודה, פסקה 5 (18.4.2023)). טענותיו של העותר ממוקדות בטעויות שנפלו, לשיטתו, בקביעות בית הדין הארצי בעניינו ביחס לממצאי מהימנות; המשקל שניתן למסמכים שונים שהוגשו על ידי הצדדים; ומעמדן של ההדמיות שנערכו לבקשתו על ידי המכון. מדובר בטענות בעלות אופי "ערעורי" מובהק, שמרחק רב בינן ובין הרף האמור להתערבות בית משפט זה בהחלטות בית הדין הארצי לעבודה. אשר על כן, העתירה נדחית על הסף. משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏כ"ו בטבת התשפ"ד (‏7.1.2024). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 23090280_J01.docx עע מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1