סעיד טהבוב ואח' נ' מדינת ישראל ואח'

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 9027/23 לפני: כבוד השופט דוד מינץ כבוד השופט יוסף אלרון כבוד השופטת יעל וילנר העותרים: 1. עבד אלחקם ג'אלב סעיד טהבוב 2. טארק ג'אלב סעיד טהבוב נגד המשיבים: 1. מדינת ישראל 2. משטרת ישראל 3. שר הבטחון 4. המפקד הצבאי לאיו"ש עתירה למתן צו על תנאי בשם העותרים: עו"ד סאמר שחאדה בשם המשיבים: עו"ד רועי שויקה פסק-דין השופט יוסף אלרון: עניינה של העתירה שלפנינו בבקשת העותרים כי נורה למשיבים להפעיל את סמכותם לשם פינוי פלישה למקרקעין המצויים בעיר חברון (להלן: המקרקעין). זאת, בדרך של סיוע המשיבים למימוש זכותם של העותרים לעשיית דין עצמי לפי סעיף 3 לצו בדבר מקרקעין (סילוק פולשים) (יהודה והשומרון) (מס' 1472), התש"ס-1999 (להלן: צו סילוק פולשים); ולחלופין, מכוח הסמכות המוקנית למשיבים בצו שימוש מפריע מכוח הצו בדבר מקרקעין (שימוש מפריע במקרקעין פרטיים) (יהודה והשומרון) (מס' 1568), התשס"ח-2007 (להלן: צו שימוש מפריע). בתמצית, בעתירה שלפנינו נטען כי העותרים הם "הבעלים ו/או בעלי הזכויות להירשם כבעלים והמחזיקים הבלעדיים [...] במקרקעין ו/או בנכס מושא העתירה". לטענת העותרים, ביום 11.7.2023 הבחינו בפולשים שנכנסו שלא כדין לנכס אשר במקרקעין, החלו לבצע בתוכו עבודות בניה ושיפוץ שלא כדין והקימו על גג הנכס מבנה. בעקבות כן, העותרים פנו למשטרת ישראל וביקשו את סיוע המשטרה בסילוק הפלישה הטרייה לקניינם הפרטי, אולם כפי הנטען, לא נעשה דבר בנושא. מכאן העתירה שלפנינו. בתגובה המקדמית מטעם המשיבים נטען כי יש לדחות את העתירה על הסף בהיעדר עילה להתערבות. בתוך כך, פורט כי מסיורים שערכו המשיבים בנכס, לא זוהו סימנים המעידים על פלישה, מלבד פלישה ותיקה לגג המבנה אשר ככל הנראה התרחשה עוד בשנת 2004, ונדונה זה מכבר ב-בג"ץ 8338/15. עוד צוין והודגש בתגובת המשיבים כי "דלתות החנויות המצויות במקרקעין נעולות ומרותכות, ולא נראו כל סימנים שיכולים להעיד על פלישה לתוך המבנה מתוך דלת כלשהי, דרך גישה חיצונית או מהמרחב הציבורי". בנסיבות אלו, משלא זוהתה פלישה חדשה למקרקעין, אין להעניק לעותרים את הסעד המבוקש על ידם מכוח צו סילוק פולשים. עוד נטען כי גם מכוח צו השימוש המפריע לא ניתן להיעתר למבוקש, מאחר שככל הנראה חלפו למעלה מ-5 שנים ממועד תחילתו של השימוש המפריע, כך שהמפקד הצבאי נעדר סמכות להעניק את הסעד המבוקש בהתאם. במענה לתגובה המקדמית, הדגישו העותרים כי הם מבחינים מדי יום בשימוש בקומה העליונה של הנכס באופן המלמד על פלישה למקרקעין שלא כדין. נוסף על כך, נטען כי היקף הפלישה על הגג הורחב והוסף מבנה חדש, סמוך לפני הגשת העתירה. בהקשר זה הוצע כי לצורך בירור הפלישה לנכס, ייערך סיור משותף במקרקעין ובנכס בנוכחות נציג העותרים. דין העתירה להידחות בהיעדר עילה להתערבותנו. כעולה מתגובת המשיבים, אשר נתמכת בתצהיר מטעם ס' רע"ן תשתיות במנהל האזרחי, לשם בירור טענות העותרים נערכו מספר סיורים בנכס, בין היתר, על ידי גורמי המנהל האזרחי ונציגי הייעוץ המשפטי למערכת הביטחון, אשר בהם התברר כי לא זוהו כל סימנים המעידים על פלישה חדשה למקרקעין או לנכס. גם לאחר שנערכו מספר סיורים כאמור, נציגי המשיבים לא הקלו ראש בטענות העותרים, וערכו סיור נוסף על מנת להסיר כל ספק באשר לשאלת זיהוי המקרקעין והמיקום המדויק בו נטען כי התבצעה הפלישה לנכס, אלא שגם בסיור זה לא זוהתה כל פלישה חדשה כאמור. הבירור המעמיק שנערך על-ידי המשיבים מצטרף ומגבה אפוא את חזקת התקינות המנהלית הניצבת לימין עמדת המשיבים. זאת, בעוד שהעותרים לא הרימו את הנטל המוטל על כתפיהם להפריך את חזקת התקינות המנהלית באמצעות תשתית ראייתית הולמת ומשכנעת, אשר כזו לא הוצגה בעניין שלפנינו (ראו: בג"ץ 3281/23 שוויקי נ' מדינת ישראל, פסקה 5 (10.8.2023)). מובן כי ככל שיחול שינוי במצב הדברים העובדתי או שייחשפו נתונים חדשים רלוונטיים, טענות העותרים שמורות להם. העתירה נדחית אפוא, בנסיבות העניין לא ייעשה צו להוצאות. ניתן היום, כ"ט תשרי תשפ"ה (31 אוקטובר 2024). דוד מינץ שופט יוסף אלרון שופט יעל וילנר שופטת