Taub Center for Israel Studies at New York Univers נ. משרד ה

9 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 9022/20 לפני: כבוד השופטת ע' ברון כבוד השופט ג' קרא כבוד השופט י' אלרון העותר: Taub Center for Israel Studies at New York University נ ג ד המשיבים: 1. משרד המשפטים 2. ארכיון המדינה עתירה למתן צו על-תנאי תאריך הישיבה: כ"ח בתשרי התשפ"ב (4.10.2021) בשם העותר: עו"ד רנאטו יאראק; עו"ד מתן ספקטור בשם המשיבים: עו"ד עמרי אפשטיין; עו"ד יובל שפיצר פסק-דין השופטת ע' ברון: עניין לנו בעתירה שבה התבקשנו להורות למשיב 1 להפקיד בחזקת המשיב 2 את החומרים המצויים ברשותו ושטרם הופקדו על ידו בהתאם להוראות חוק הארכיונים, התשט"ו-1955 (להלן: משרד המשפטים או המשרד, ארכיון המדינה ו-חוק הארכיונים או החוק, בהתאמה). כן התבקשנו להורות למשרד המשפטים לחשוף את כלל המסמכים שהופקדו על ידו בארכיון המדינה, ובפרט את המסמכים שנזכרו בבקשה מטעם העותר, שבעניינם חלפה תקופת ההגבלה הקבועה בתקנות הארכיונים (עיון בחומר ארכיוני המופקד בגנזך), התש"ע-2010 (להלן: תקנות הארכיונים). המסגרת הנורמטיבית חוק הארכיונים קובע מה ייעשה בחומר ארכיוני והוא מסדיר את הפרוצדורה להפקדתו בארכיון המדינה (ה"גנזך") וכיצד ניתן יהיה לעיין בו. סעיף 1 לחוק מגדיר חומר ארכיוני כדלקמן: כל כתב על גבי נייר או על גבי חומר אחר וכל תרשים, דיאגרמה, מפה, ציור, תו, תיק, תצלום סרט תקליט וכיוצא באלה – (1) המצויים ברשותו של מוסד ממוסדות המדינה או של רשות מקומית, להוציא חומר שאין לו ערך של מקור; (2) המצויים בכל מקום שהוא ושיש בהם ענין לחקר העבר, העם, המדינה או החברה, או שהם קשורים לזכרם או לפעולתם של אנשי שם; בכל הנוגע לחומר הארכיוני שיופקד בארכיון המדינה סעיף 4(א) לחוק הארכיונים מורה כי: 4. (א) בגנזך יופקד כל חומר ארכיוני של מוסדות ממלכתיים שקדמו להקמת מדינת ישראל, וכל חומר ארכיוני של מוסד ממוסדות המדינה או של רשות מקומית שנפסק קיומם ואין מוסד אחר יורש את מקומם, וכל חומר אחר של מוסד ממוסדות המדינה או של רשות מקומית שאינו צריך שימוש עוד ושלא ניתן לבערו לפי התקנות, או שאין בדעתם של המוסד או של הרשות המקומית לבערו אף שניתן לבערו לפי התקנות. כלומר, חומר ארכיוני של מוסד ממוסדות המדינה יופקד בארכיון המדינה בכפוף לשני תנאים מצטברים: (1) מדובר בחומר "שאינו צריך שימוש עוד"; (2) על החומר להיות כזה "שלא ניתן לבערו לפי התקנות, או שאין בדעתם של המוסד או של הרשות המקומית לבערו אף שניתן לבערו לפי התקנות", כאשר התקנות הרלוונטיות הן תקנות הארכיונים (ביעור חומר ארכיוני במוסדות המדינה וברשויות המקומיות), התשמ"ו-1986. סעיף 10(א) לחוק הארכיונים קובע כי כל אדם רשאי לעיין בחומר ארכיוני המופקד בארכיון המדינה, אולם ניתן להגביל זכות זו בתקנות ולקבוע הגבלות בהתאם לסוג החומר הארכיוני ולתקופה שחלפה מעת היווצרותו. בהתאם, הותקנו תקנות הארכיונים המסדירות את התנאים והמגבלות החלים על עיון בחומר ארכיוני המופקד בארכיון המדינה. תקנות הארכיונים מגדירות חומר מוגבל כ"חומר ארכיוני שזכות העיון בו הוגבלה כאמור בתקנה 8 ובתוספת הראשונה". בתוספת הראשונה לתקנות הארכיונים נקבעו תקופות הגבלה שונות לחומרים על פי סוגם. כך, למשל, בפרט 1 לתוספת הראשונה (הרלוונטי למשרד המשפטים) נקבעה ביחס ל"חומר של מוסד ממוסדות המדינה או של רשות מקומית, שאינו מנוי בפרטים אחרים" תקופת הגבלה של 15 שנים (להלן: תקופת ההגבלה). בתוך כך, תקנה 8 לתקנות הארכיונים קובעת את התנאים והמגבלות החלים על עיון בחומרים מסוגים שונים, וכן היא מונה את התנאים לחשיפת חומר ארכיוני מוגבל. תקנה 8(א) מורה כי חשיפתו של חומר מוגבל תיעשה על ידי המפקיד, בהתייעצות עם הגנז, בתום תקופת ההגבלה או בתום תקופה קצרה יותר שעליה יחליט המפקיד בהתייעצות עם הגנז, ביוזמתו או על פי בקשה לפי תקנה 9 לתקנות הארכיונים; ואולם, התקנה מבהירה כי "בכל מקרה לא תהיה חשיפה של חומר מוגבל לעיון הקהל בטרם עבר בדיקה, אף אם התקופה הנקובה בתוספת הראשונה חלפה." בהקשר זה יצוין כי כפי שעולה מתגובת המשיבים לעתירה (ראו התייחסות בהמשך לעיקריה), לטובת ייעול עבודת החשיפה של חומר מוגבל, ארכיון המדינה פנה למפקידים שונים, משרדי ממשלה ומוסדות מדינה, בבקשה להסמיכו להיכנס בנעליהם בביצוע הליך הבדיקה והחשיפה של חומרים ארכיוניים שהופקדו מטעמם; בהתאם, משרדי ממשלה ומוסדות מדינה שונים הסמיכו את ארכיון המדינה כאמור. עם זאת, משרד המשפטים בחר שלא להסמיך את ארכיון המדינה לבדוק את חומריו לנוכח רגישות ומורכבות החומרים שהופקדו על ידו. תמצית העתירה העתירה שלפנינו עוסקת כאמור הן בחומרים שטרם הופקדו על ידי משרד המשפטים ולכאורה עומדים בדרישות סעיף 4(א) לחוק, הן בחשיפת חומרים ארכיוניים מוגבלים שהופקדו על ידי המשרד ולגביהם חלפה תקופת ההגבלה. העותר, מרכז טאוב ללימודי ישראל באוניברסיטת ניו-יורק, מעניק חסות למחקר אקדמי בנושא ההתיישבות היהודית מעבר לקו הירוק מאז שנת 1967 (להלן: מרכז טאוב או המרכז). לצורך קידום מחקרו פנה המרכז באמצעות חוקר מטעמו, ד"ר יעקב לזוביק (להלן: ד"ר לזוביק), למשרד המשפטים במטרה לקבל לעיונו מסמכים וחומרים שטרם הופקדו בארכיון המדינה וכן פנה לארכיון המדינה לקבלת חומרים שהופקדו על ידי המשרד. במאמר מוסגר יצוין כי עד לחודש אוקטובר 2018 ד"ר לזוביק כיהן כגנז המדינה בארכיון המדינה. המרכז מציין כי פניותיו החוזרות ונשנות לקבלת החומרים לא נענו על ידי המשיבים ועל כן לא נותרה בידיו ברירה אלא להגיש את העתירה דנן. לטענת מרכז טאוב, התנהלות משרד המשפטים בכל הנוגע לציות להוראות חוק הארכיונים לוקה בפגם כפול – ראשית, המשרד נמנע מלקיים את החובה שבהוראת סעיף 4(א) לחוק ואינו מפקיד בארכיון המדינה חומרים המצויים בידו. שנית, באשר לחומרים שכן הופקדו על ידי משרד המשפטים בארכיון המדינה, המרכז טוען כי המשרד נמנע מלבדוק את תוכנם, ובכך מונע מהציבור את האפשרות לעיין בהם. לדברי המרכז, בהיותו של משרד המשפטים מוסד ממוסדות המדינה, מוטלת עליו חובה להעביר לחזקת ארכיון המדינה כל חומר ארכיוני שאינו בשימוש ושלא ניתן לבערו. לטענתו, היקף החומרים שלא הופקדו על ידי המשרד מגיע לכדי 47,000 מכלים המחזיקים להערכתו כחצי מיליון תיקים (מכל הוא ארגז קרטון העשוי להכיל בתוכו מספר תיקים, כאשר במכל סטנדרטי מאחסנים כ-2,000 דפי מסמכים בממוצע). בתוך כך, מרכז טאוב מדגיש כי בקרב החומרים שטרם הופקדו נכללים חומרים הדרושים למחקרו האקדמי. לטענתו, חרף העובדה שפנה למשרד המשפטים ומסר לו רשימה הכוללת את החומרים שטרם הופקדו ודרושים לו, תוך שפירט מיהו בעל התפקיד במשרד שהיה אמון על החומרים בתקופה הרלוונטית – המשרד השיב למרכז כי מדובר בבקשה כוללנית וכי הוא יתקשה לאתר את החומר המבוקש. בעניין זה טוען מרכז טאוב כי לוּ משרד המשפטים היה פועל לפי הוראות חוק הארכיונים ומפקיד את החומרים השונים, הוא לא היה נדרש לאתרם כעת. המרכז מוסיף וטוען כי אי-הפקדת החומרים הובילה לחריגה מהמועדים הקבועים בדין לחשיפתם. בכל הנוגע לחומרים שכבר הופקדו על ידי משרד המשפטים, מרכז טאוב מציין כי פנה לארכיון המדינה בהתאם למסלול הקבוע בחוק לצורך עיון בחומרים הנחוצים לו, ומתשובות ארכיון המדינה התברר כי החומרים הועברו למשרד לצורך בדיקתם. לטענת מרכז טאוב, משרד המשפטים נמנע מלבדוק את החומרים וכן נמנע מלהסמיך את ארכיון המדינה לבצע את הבדיקה במקומו (בשונה מרשויות ומוסדות אחרים), ובכך נשללת האפשרות לעיין במסמכים. בהקשר זה מרכז טאוב טוען כי משרד המשפטים חורג משמעותית מהוראות תקנות הארכיונים בנוגע למועד חשיפת החומרים המבוקשים לעיון, וכי מחדלי המשרד גורמים לפגיעה קשה במחקרו האקדמי ובזכות העיון הנתונה לו. המשיבים מצידם טוענים כי משרד המשפטים פועל להפקדת חומרים ארכיוניים בארכיון המדינה, הגם שלאורך תקופה במהלך העשור הקודם הופקדו על ידו מעט חומרים. המשיבים מציינים כי בשלוש השנים האחרונות חל שינוי, והמשרד פועל בשיתוף פעולה הדוק עם ארכיון המדינה, תוך שהופקדו על ידו בתקופה זו 1,240 מכלים של חומרים. בעניין זה המשיבים מוסיפים כי בשנת 2018 מוּנה מנהל לתחום רשומות ומידע במשרד, תפקיד שלא אויש בעבר, האמון בין היתר על הפקדת חומרי המשרד בארכיון המדינה. עוד מציינים המשיבים כי הגורמים הרלוונטיים במשרד פועלים לבחינה ואיתור של חומרים העומדים בקריטריונים להפקדה בארכיון המדינה. לטענתם, מדובר בתהליך מורכב שבמהלכו נדרשת בדיקה מול היחידה הרלוונטית במשרד המשפטים; הכנת התיקים שנמצאו מתאימים להפקדה בארכיון המדינה, לרבות סידורם ורישומם בהתאם להנחיות הארכיון; ולבסוף נדרשת העברה של החומר הארכיוני להפקדה פיזית בארכיון המדינה. בתוך כך, המשיבים טוענים כי לפי הערכת הגורמים הרלוונטיים, מתוך כלל החומרים במשרד שנמצא כי יש לשמרם לצמיתות (כ-160,000 מכלים) ישנם לכל היותר כ-5,000 מכלים שניתן להפקיד בארכיון המדינה שכן מרבית החומרים עדיין נמצאים בשימוש. אשר לחומרים שכבר הופקדו על ידי משרד המשפטים בארכיון המדינה – המשיבים טוענים כי המשרד פועל לבדיקת חומרים אלה וכי בשנים האחרונות ננקטו מצידו פעולות שונות לקידום עניין זה. כך, למשל, המשיבים טוענים כי בשנת 2018 מונתה עובדת המשרד כמי שאמונה על הנושא; וכי אף נערכה התקשרות עם עובדת בכירה לשעבר הפועלת לבדיקת תיקים ארכיוניים רגישים ומורכבים במיוחד. המשיבים מוסיפים ומציינים כי בחודש נובמבר 2020 גויסו שמונה מתנדבים מקרב גמלאי משרד המשפטים על מנת לסייע בחשיפת החומרים, וכי הליך קליטת המתנדבים מצוי בעיצומו ואחת מהם כבר החלה להתנדב בהיקף של מספר שעות שבועיות. בתוך כך, המשיבים מדגישים כי בהתאם לתקנות הארכיונים, חשיפת החומרים שהופקדו כפופה לבדיקת המפקיד גם בחלוף תקופת ההגבלה. בהקשר זה המשיבים טוענים שבדיקת החומרים הארכיוניים של המשרד בטרם חשיפתם היא פעולה מורכבת הדורשת מומחיות, ולעיתים כרוכה בהתייעצות עם בעלי תפקידים בכירים במשרד ובגורמים ממשלתיים נוספים. זאת לנוכח התחומים המגוונים שבהם משרד המשפטים עוסק, ובשים לב לכך שהוא מעניק שירותים לכלל מוסדות המדינה. מעבר לזאת, המשיבים מבהירים כי בדיקת החומרים נעשית באופן פרטני, ומשכה תלוי במאפייני החומר הנבדק (כמות המסמכים, רגישותם ומורכבותם). לגופם של הסעדים המבוקשים בעתירה המשיבים סבורים שדינם לדחייה. בכל הנוגע לסעד בדבר הפקדת כלל החומרים שמצויים בידי המשרד וטרם הופקדו לפי חוק הארכיונים, המשיבים טוענים שתהליך בחינת הפקדתו של חומר ארכיוני בארכיון המדינה מצריך בדיקה פרטנית ובחינת קיומם של הקריטריונים שנקבעו בחוק. על כן, המשיבים סבורים שהסעד בדבר הפקדת כלל החומרים המצויים ברשות משרד המשפטים לוקה בכוללניות ולפיכך יש לדחותו; וכי ממילא לנוכח פעולות שבהן נוקט המשרד להפקדת החומרים, אין מקום להתערבות בית משפט זה. חרף העובדה שלא התבקש בעתירה סעד פרטני בעניין החומרים שטרם הופקדו על ידי המשרד, המשיבים מתייחסים בתגובתם לקבוצות החומרים השונות שהתבקשו על ידי ד"ר לזוביק, תוך שהם טוענים כי מתעורר קושי באיתור חומרים לפי בעל התפקיד שעסק בהם או חתם עליהם. בעניין לסעד בדבר חשיפת החומרים שהופקדו על ידי משרד המשפטים, המשיבים שבים וטוענים כי אף חומרים אלה מצריכים בדיקה פרטנית, ולפיכך גם הדרישה כי המשרד יחשוף את כל החומרים שהופקדו לוקה בכוללניות ודינה לדחייה. המשיבים מציינים כי הוזמנו על ידי ד"ר לזוביק ובשם המרכז 338 תיקים ארכיוניים שהופקדו על ידי משרד המשפטים, ולדבריהם מדובר בתיקים הכוללים מסמכים רבים, חלקם מסווגים. בהקשר זה, המשיבים מפנים לכך שב-188 מתוך 338 התיקים שהתבקשו הסתיימה בדיקת משרד המשפטים, כאשר 179 תיקים אושרו לחשיפה מלאה ו-5 אושרו לחשיפה חלקית; בהינתן האמור, המשיבים סבורים שביחס לתיקים אלה העתירה דנן התייתרה. אשר ליתר 150 התיקים, לדברי המשיבים הטיפול בהם עודנו בעיצומו, כאשר 60 תיקים מצויים בבדיקת משרד המשפטים; וב-90 התיקים הנותרים נדרשות עמדות של מוסדות מדינה נוספים שיצרו את המסמכים. במצב דברים זה, כך לגישת המשיבים, כשמשרד המשפטים פועל לחשיפת התיקים שהתבקשו על ידי המרכז, העתירה אינה מגלה עילה להתערבות. ניתנה למרכז טאוב רשות להגיש תשובה לתגובת המשיבים, במסגרתה המרכז מלין על כך שהתגובה כוללת טענות שאינן מתיישבות עם העובדות כהווייתן. בפתח תשובתו המרכז מציין כי משרד המשפטים נמנע מליישם מתווה שהוסכם עליו בשנת 2018, בעת שד"ר לזוביק כיהן כגנז המדינה, שאז התחייב המשרד להפקיד 23,000 מכלים בארכיון המדינה כשלב ראשוני. בהקשר זה טוען המרכז כי במקום למלא אחר ההתחייבות, המשיבים מתהדרים בכך שבמהלך שש השנים האחרונות הופקדו על ידי המשרד 1,240 מכלים. עוד טוען מרכז טאוב כי המשיבים מנסים לתאר בתגובתם מצב שלפיו בקשתו ומחקרו מתמצים ב-338 התיקים שהופקדו על ידי משרד המשפטים; אלא שלדבריו הימנעות משרד המשפטים מלהפקיד חומרים בארכיון המדינה חוסמת את אפשרותו לבקש חומרים נוספים הנחוצים למחקרו, שכן ניתן להזמין תיק מארכיון המדינה רק אם התיק הופקד בארכיון. בתום דיון שהתקיים לפנינו ביום 4.10.2021 הורינו למשיבים להגיש הודעת עדכון בהתייחס לטיפול ביתרת 150 התיקים שטרם נבדקו על ידי המשרד. הודעה כאמור הוגשה ביום 14.2.2022, במסגרתה המשיבים עידכנו כי הבדיקה בעניינם של 110 תיקים הסתיימה, כאשר 65 תיקים אושרו לחשיפה מלאה; 35 תיקים אושרו לחשיפה חלקית; ב-6 תיקים לא אושרה חשיפה משום שטרם חלפה תקופת ההגבלה; 3 תיקים לא אושרו לחשיפה והם ממתינים להכרעת ועדת השרים בעניינם בהתאם לחוק; ותיק אחד לא נמצא. עוד מציינים המשיבים כי בחינתם של 40 התיקים הנותרים נמצאת בעיצומה. לנוכח הודעת המשיבים, ובשים לב לפסק הדין שניתן בעתירה דומה שהגיש המרכז, ב-בג"ץ 5783/20 Taub Center for Israel Studies at New York University נ' ארכיון המדינה (10.2.2022), התבקש מרכז טאוב להודיע אם הוא עומד על עתירתו. בהודעתו מיום 20.2.2022 הודיע המרכז כי הוא עומד על עתירתו, תוך שביקש להגיב להודעת העדכון מטעם המשיבים. ניתנה למרכז טאוב רשות להגיב להודעת העדכון, במסגרתה הוא שב וטוען כי משרד המשפטים עדיין לא הפקיד בארכיון המדינה את המסמכים הדרושים למרכז למחקר. המרכז מוסיף בהקשר זה כי המשיבים לא הציגו טעם ענייני המצדיק את אי-הפקדת החומרים ואת התעלמותם ממילוי אחר הוראות החוק. מעבר לכך, המרכז מדגיש שרק בעקבות עתירתו חלה התקדמות בקצב חשיפת התיקים שהופקדו והתבקשו על ידו; ועל כן הוא סבור שיש להותיר את העתירה תלויה ועומדת, שאלמלא כן ישובו המשיבים לסורם. בהמשך לכך, המרכז מבקש שנקצוב למשיבים מועד לחשיפת החומרים שנתבקשו על ידו. דיון והכרעה לאחר עיון בעתירה, בתגובת המשיבים ובתשובת המרכז על נספחיהן, ומששמענו את טענות הצדדים, ולמקרא הודעת העדכון מטעם המשיבים ובתגובת מרכז טאוב להודעה, באתי לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות. העתירה שלפנינו כורכת שני סעדים עקרוניים הנוגעים לציות אחר הוראות חוק הארכיונים ותקנותיו – הסעד הראשון עניינו בחומרים שטרם הופקדו על ידי משרד המשפטים בארכיון המדינה; והסעד השני נוגע לחשיפת כלל החומרים שכבר הופקדו על ידי המשרד, והוא מגלם בתוכו סעד פרטני שעניינו בחומרים שאותם מרכז טאוב ביקש לחשוף. תחילה בכל הנוגע לעניינו הפרטני של המרכז, עיון בהודעת העדכון מטעם המשיבים מעלה כי הדיון בנושא זה במידה רבה מוצה והוא אינו מצדיק את התערבותו של בית משפט זה. כפי שצוין לעיל, משרד המשפטים התבקש לחשוף חומר מוגבל שהופקד על ידו ולמסור לעיונו של מרכז טאוב 338 תיקים ארכיוניים. כבר בתגובת המשיבים לעתירה התבשרנו כי הטיפול לגבי 188 תיקים הסתיים, ובהודעת העדכון מטעמם המשיבים הודיעו כי בדיקתם ביחס ל-110 תיקים נוספים הסתיימה אף היא. כך שלמעשה נותרה בחינה של 40 תיקים, ולדברי המשיבים בדיקה זו מצויה בעיצומה. בשים לב לנתון זה, ובהינתן שמשרד המשפטים יושב על המדוכה ועמל על בחינת התיקים לצורך חשיפתם ומסירתם במידת האפשר למרכז טאוב, הדיון בסעד הפרטני מוצה כאמור. אינני רואה טעם להותיר את העתירה תלויה ועומדת אך כדי "לפקח" על קצב העבודה של משרד המשפטים כבקשת מרכז טאוב, וחזקה על המשרד כי יפעל להשלמת הבדיקה בהקדם. אשר לסעדים העקרוניים שביסוד העתירה. המדובר בסעדים שמשמעותם מתן צו עשה כוללני, וכידוע בית משפט זה לא יידרש לסעד מסוג זה המבוקש בעתירה. זאת במיוחד משעה שהתייתר הדיון בסעד הפרטני המבוקש בה (בג"ץ 2442/20 אלטייף נ' אלוף פיקוד הדרום, פסקה 9 (26.4.2020)). בענייננו, במסגרת הסעד העקרוני הראשון התבקשנו להורות למשרד המשפטים להפקיד בארכיון המדינה את כלל החומרים שטרם הופקדו על ידו, ולמלא אחר הוראות חוק הארכיונים. סעד זה לוקה בכוללניות ואינו מסוג הסעדים שבית משפט זה נוהג לתיתו, וממילא לא תצמח תועלת ממשית ממתן סעד וצו כזה. על הבעייתיות הכרוכה בסעדים ממין זה עמד השופט י' זמיר ב-בג"ץ 1901/94 לנדאו נ' עיריית ירושלים, פ"ד מח(4) 403 (1994): "הצהרה כזאת כמוה, למעשה, כהצהרה שעל המשיבים לקיים את חוק התכנון והבניה, ובכלל זה למלא את החובות שחוק זה מטיל עליהם. אך הצהרה כזאת, האומרת את המובן מאליו, מיותרת לחלוטין. וכי המשיבים טוענים שהם פטורים מעולו של החוק? וכי העותרים סבורים שהצהרה של בית המשפט כי יש לקיים את החוק תוסיף לחוק תוקף או משקל? בית המשפט אינו נותן הצהרות מעין אלה, שאין בהן צורך, תועלת או כבוד" (שם, בעמ' 412; ראו גם: בג"ץ 3181/19 הקליניקות המשפטיות, המרכז האקדמי "שערי מדע ומשפט" נ' מדינת ישראל, פסקה 7 (8.12.2019) בג"ץ 9318/16 דענא נ' שר הפנים, פסקה 6 (28.12.2017); בג"ץ 223/67 בן-דב נ' שר הדתות, פ"ד כב(1) 440, 445 (1968)). נקודת המוצא היא שעל המשיבים למלא אחר הוראות חוק הארכיונים, אולם אין מקום שבית משפט זה יעניק הצהרה כללית בדבר הצורך בכיבוד החוק או שיתן סעד כללי אחר בנוגע לאופן שבו יש ליישמו. יצוין כי במסגרת העתירה שלפנינו לא התבקשנו להורות על הפקדת חומרים קונקרטיים מצד משרד המשפטים; ובכל אופן לנוכח תגובת המשיבים, חזקה על הגורמים האמונים במשרד המשפטים שימשיכו לפעול לקידום הפקדת חומריו בארכיון המדינה. בתוך כך, רשמנו לפנינו את הפניית המשיבים לסעיף 14(ד) לחוק חופש המידע, התשנ"ח-1998 הקובע כי "הוראות חוק זה לא יחולו על מידע שהעבירה הרשות הציבורית לגנזך המדינה בהתאם לחוק הארכיונים, תשט"ו-1955" (להלן: חוק חופש המידע). בהתאם, הסדר העיון שנקבע בחוק חופש המידע עשוי לחול על חומרים שטרם הופקדו על ידי משרד המשפטים; וכתלות במידע המבוקש ובלא שאנקוט עמדה, ייתכן שעומדת למרכז טאוב אפשרות לילך במסלול העיון שנקבע בחוק זה. אשר לסעד שעניינו בחשיפת כל החומרים והמסמכים שכבר הופקדו על ידי משרד המשפטים – מעבר לחומרים שביקש מהמשרד, מרכז טאוב לא העלה טענה ביחס לחומר קונקרטי נוסף שאותו ניתן לבחון לגופו. כך שגם סעד זה נדון לדחייה בהיותו כוללני, גורף ובלתי ממוקד. סוף דבר לנוכח האמור ומשעה שהמשיבים פועלים ליתן מענה לבקשתו הפרטנית של מרכז טאוב, והדיון בסוגיה זו מוצה, ובשל הכוללניות בה לוקים יתר הסעדים בעתירה, אציע לחבריי להורות על דחייתה. בנסיבות העניין, אציע כי לא ייעשה צו להוצאות. 54678313 ש ו פ ט ת השופט ג' קרא: אני מסכים. 54678313 ש ו פ ט השופט י' אלרון: אני מסכים. 54678313 ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינה של השופטת ע' ברון. ניתן היום, ‏כ"ח באייר התשפ"ב (‏29.5.2022). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 20090220_G12.docx דפ מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1