סונול ישראל בע"מ נ. אבי בוטרשווילי

פסק-דין בתיק רע"א 9018/12 בבית המשפט העליון רע"א 9018/12 לפני: כבוד השופט צ' זילברטל המבקשות: 1. סונול ישראל בע"מ 2. מגדל חברה לבטוח בע"מ נ ג ד המשיב: אבי בוטרשווילי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז בת"א 35393-03-12 שניתנה ביום 19.11.2012 על-ידי כב' השופטת א' דודקביץ בשם המבקשות: עו"ד יורם קמין בשם המשיב: עו"ד שי קין פסק-דין 1. המשיב, יליד 1986, הגיש לבית המשפט המחוזי מרכז תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לו בתאונת דרכים מיום 22.6.2009 (ת"א 35393-03-12). בתביעתו ביקש המשיב להסתמך על נכויות שנקבעו לו על-ידי ועדות רפואיות של המוסד לביטוח לאומי (להלן: המוסד), בהיות תאונת הדרכים גם תאונת עבודה. במסגרת הוועדות הרפואיות של המוסד נקבעו למשיב נכויות רפואיות צמיתות בתחומים שונים כדלהלן: 40% נכות נפשית לפי סעיף 34 לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 (להלן: התוספת); 20% נכות נוירולוגית לפי סעיף 29(11) לתוספת, בהפניה לסעיף 34(ג) לתוספת; 10% נכות נוירולוגית לפי סעיף 31(1)(א)(I) לתוספת; 10% נכות אורטופדית בקשר עם עמוד השדרה הצווארי לפי סעיף 35(1)(ב) לתוספת; 20% נכות בגין צלקות. 2. המבקשות, הנתבעות בתביעת המשיב, פנו לבית המשפט בבקשה להתיר להן להביא ראיות לסתור את קביעות הוועדות הרפואיות של המוסד. טענתן העיקרית של המבקשות היא, שבפני הוועדות הרפואיות לא עמדו כל הנתונים הרלבנטיים בקשר עם קביעת שיעורי הנכות. במיוחד מכוונות המבקשות לתיעוד רפואי רב שהופק בתקופה שקדמה לתאונת הדרכים, בעיקר במהלך שירותו הצבאי של המשיב, המצביע, לכאורה, על בעיות רפואיות בתחומים שונים עוד קודם לתאונה, ולתיעוד רפואי המתייחס לפגיעות שנפגע המשיב בתאונה שניה, מיום 10.11.2009 (להלן: התאונה השניה). 3. בית המשפט המחוזי (כב' השופטת א' דודקביץ) בחן בהרחבה ובפירוט את כל טענות הצדדים ואת שלל המסמכים הרפואיים אליהם הפנו המבקשות. בהחלטה מיום 19.11.2012 נמצא, שאכן לפני הוועדה הרפואית "לא היו מונחים מסמכים הנוגעים לתאונת הדרכים השניה שעבר המשיב וכן לעברו הרפואי כפי שתועד בתיק משרד הבטחון ובתיקו הרפואי בצה"ל" (עמ' 8 להחלטה). על אף ממצא זה החליט בית משפט קמא שלא להתיר למבקשות להביא ראיות לסתור את הקביעות הרפואיות של הוועדות הרפואיות מטעם המוסד. זאת, כיוון שלא שוכנע שאילו החומר האמור היה עומד לנגד עיני הוועדות היתה התוצאה שונה. בהקשר זה מצא בית המשפט, כי אין קשר בין סעיפי הנכות שנקבעו למשיב על-ידי המוסד לבין העניינים הרפואיים שנזכרו בחומר הרפואי המתייחס לתקופה שקדמה למועד התאונה. באשר למסמכים הרפואיים הנוגעים לתאונה השניה, בה נחבל המשיב בצווארו ובגב התחתון, הם אכן כוללים התייחסות למצב הצוואר, כמו גם להתדרדרות נטענת במצב הנפשי, ואולם בית המשפט לא התרשם שבתאונה השניה נגרמה חבלה של ממש וקיבל את טענת המשיב שתאונה זו היתה "תאונה קלה בה סבל המשיב מחבלה מסוג 'צליפת שוט' שאין בה כדי להשפיע על החלטת הוועדה הרפואית גם לו עיינה באותם מסמכים בודדים" (עמ' 9 להחלטה). בית המשפט הוסיף, שהחומר האמור, בו לא עיינה הוועדה, אינו מעלה ספק בדבר הקשר הסיבתי בין הפגיעה שהמשיב נפגע בתאונה הראשונה לבין נכויותיו. 4. לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובתשובה שהוריתי על הגשתה, החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור והוגש ערעור על פי רשות זו. דין הערעור להתקבל. 5. אין צורך לחזור בהקשר דנא על שלל האסמכתאות שקבעו, שוב ושוב, כי מתן היתר להביא ראיות לסתור קביעה רפואית על-פי דין, שמור למקרים יוצאי דופן ואין לאפשר זאת באורח שיגרתי, על מנת שלא תסוכל כוונת המחוקק, לפיה כאשר הנכות נקבעה על-פי דין תשמש קביעה זו גם בתביעה שעל-פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975. ככלל, היתר להביא ראיות לסתור יינתן כאשר מתברר שנפל פגם מהותי בהליך שהתנהל בפני הרשות המוסמכת לקבוע את הנכות על-פי הדין (במקרה שלנו, ובדרך כלל, הכוונה לוועדות הרפואיות שמטעם המוסד); או כאשר קיימים טעמים עובדתיים ממשיים המצביעים על כך שהנכות שנקבעה אינה משקפת את המצב לאשורו (בין אם לא נבחנו נתונים הנוגעים לתקופה שקדמה לתאונה הנדונה, בין אם לא נשקלו נתונים שהתגבשו לאחר מועד אותה תאונה). 6. במקרה דנא, כאמור, אירעה למשיב תאונת דרכים נוספת, כחמישה חודשים לאחר מועד התאונה שבגינה הוגשה תביעת הפיצויים לבית משפט קמא. בית המשפט המחוזי מצא כי מדובר בתאונה קלה שלא הותירה אותותיה ועל כן לא היה בכוחם של המסמכים הנוגעים לה לשנות את החלטת הוועדה הרפואית. לאחר עיון בחומר שלפני מצאתי שאיני יכול להצטרף למסקנה זו. על-פי האמור בשורה של מסמכים רפואיים, המשיב התלונן על חבלה בצוואר ובגב התחתון ועל החמרה במצבו הנפשי עקב התאונה השניה (ראו קובץ המסמכים שצורף לבקשה דנא כנספח ט' שלה). אין מדובר במסמך בודד, אלא בשורה של מסמכים, שנערכו בתקופה של מספר חודשים לאחר התאונה השניה, שהתלונות המפורטות בהם נקשרות במפורש לתאונה זו. תלונות אלה, כאמור, מתייחסות הן לכאבי הגב והצוואר (וכזכור, הנכות האורטופדית שנקבעה למשיב על-ידי המוסד התייחסה לעמוד השדרה הצווארי), הן להחמרה במצב הנפשי. אכן, אין לשלול את האפשרות שבסופו של דבר חלפו השפעות התאונה השניה ואין להן השלכות על הנכויות הצמיתות שנקבעו למשיב. ואולם, איני סבור שניתן לקבוע זאת ללא בירור רפואי מוסמך ואין לאמץ את טענת המשיב לפיה התאונה השניה לא הותירה בו אותותיה, גם נוכח המפורט להלן. 7. לאמור לעיל יש להוסיף את העובדה שהמשיב לא היפנה את הוועדות הרפואיות לדבר קיומה של התאונה השניה. בתשובת המשיב לבקשה להביא ראיות לסתור ולבקשת רשות הערעור נאמר בעניין זה, כי בכוחן של הוועדות היה לאסוף את כל החומר הרפואי ולאתר בעצמן את המסמכים הנוגעים למצבו שלאחר התאונה השניה. ואולם, כאשר הנפגע אינו פורש ביוזמתו את כל החומר הרפואי שיכול להיות רלבנטי בפני הגוף האמור לקבוע את נכותו, יכול מחדל זה לחזק את המסקנה שלפיה לאותו חומר יש משקל פוטנציאלי בכל הנוגע לקביעת הנכות. במקרה הנדון האפשרות האמורה מתחזקת עוד לרקע תוכנו של תצהיר, הערוך כ"תצהיר בריאות" לפי תקנה 2(א)(2) לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), התשמ"ז-1986, עליו חתם המשיב בפני בא-כוחו, ביום 19.11.2009, שמונה ימים לאחר מועד התאונה השניה. והנה, בתצהיר זה נזכרת רק התאונה הראשונה. לא ברור האם בסופו של דבר נעשה שימוש בתצהיר זה (בניגוד לנטען על-ידי המבקשות, נראה שהתצהיר לא צורף לכתב התביעה, שכן לא התבקש מינוי מומחים נוכח קביעות המוסד; מנגד - המשיב לא טרח להתייחס לסוגיה זו בתשובתו לבקשה). גם אם בסופו של יום לא עשה המשיב שימוש בתצהיר במסגרת הליך משפטי, עצם העובדה שהוא לא טרח להזכיר בו תאונת דרכים נוספת שאירעה לו ימים ספורים קודם לכן, שעל הפגיעות שנפגע בה התלונן בפני רופאיו ממש באותם ימים (ראו למשל מסמכים רפואיים מיום 18.11.2009 ומיום 24.11.2009), מעוררת חשש כבד שמא לא בכדי השמיט המשיב כל התייחסות לתאונה השניה מההליכים שניהל במסגרת המוסד. כאמור, עניין זה משתלב בעובדה שהמשיב לא היפנה את הוועדות הרפואיות לעצם אירוע התאונה השניה ולחומר הרפואי הקשור בה. המשקל המצטבר של הנתונים האמורים אינו יכול שלא להביא למסקנה כי המשיב הסתיר מידע מהוועדות (ראו לעניין הסתרת מידע השקולה לתרמית: יצחק אנגלרד, פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, 502, ה"ש 328 (מהדורה שלישית, 2005)). נמצא, שאת בקשת המבקשות להתיר להן להביא ראיות לסתור יש לקבל לא רק מהטעם שלא עמדו בפני הוועדות הרפואיות נתונים על שינויים אפשריים במצב המשיב מאז התאונה, אלא גם כיון שעובדה זו נבעה מהתנהלות המאופיינת בהסתרת מידע מצד המשיב. אין די באמירה לפיה בידי הוועדות היתה האפשרות לאסוף חומר בעצמן. חובת תום הלב המוטלת על מי שמבקש להסתמך בתביעתו על נכויות שנקבעו לו על-פי דין, מחייבת אותו לגלות מיוזמתו לרשות המוסמכת מידע העשוי להיות רלבנטי להחלטה בעניינו. 8. נמצא, כי יש משמעות לעובדה שהחומר הרפואי המתייחס לתאונה השניה לא עמד לנגד עיני רופאי הוועדות הרפואיות של המוסד שדנו בעניינו של המשיב. אין לשלול מראש את האפשרות שלא תהיה לחומר הרפואי האמור כל תרומה לבחינת נכויותיו של המשיב שנגרמו לו בתאונה הראשונה, שכן בעקבות התאונה השניה הוא התלונן, שוב ושוב, על החמרה ממשית במצבו הנפשי (וכידוע, היקף השלכותיו של אירוע מסוים על מצב נפשי, שגם לפניו לא היה מאוזן, אינו תלוי בהכרח בעוצמת הפגיעה הפיזית שנגרמה באותו אירוע). אוסיף, כי גם לחלק מהנכות הנוירולוגית שנקבעה למשיב (זו שלפי סעיף 29(11) לתוספת) יש זיקה למצב הנפשי. זאת ועוד, בעקבות התאונה השניה התלונן המשיב על כאבים בצוואר, וכזכור, נכותו האורטופדית נקבעה בגין מצב עמוד השדרה הצווארי. 9. מסקנתי היא, אפוא, שיש מקום להתיר למבקשות להביא ראיות לסתור את קביעות הוועדות הרפואיות של המוסד בכל הנוגע לנכויותיו של המשיב בתחום הנפשי, האורטופדי והנוירולוגי. הערעור מתקבל. בית משפט קמא יחליט בכל הנחוץ לצורך מימוש ההחלטה דנא המתירה למבקשות להביא ראיות לסתור, ובכלל זה בשאלה האם ראוי למנות את המומחים, או מי מהם, בהדרגה, כדי למנוע חפיפת נכויות. המשיב יישא בשכר טרחת עורך הדין של המבקשות בסך 3,000 ש"ח. סכום זה, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מהיום, ישולם למבקשות לאחר מתן פסק הדין בתביעת המשיב, לרבות בדרך של קיזוז מהפיצוי, ככל שייפסק. ניתנה היום, כ"ח בניסן התשע"ג (‏8.4.2013). ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 12090180_L04.doc סח+הג מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il