רשות האוכלוסין וההגירה נ. טספיראם האגוס ועשרים עותרים נוספים

פסק-דין בתיק עע"מ 9013/14 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים בעניינים מינהליים עע"מ 9013/14 לפני: כבוד המשנה לנשיאה א' רובינשטיין כבוד השופט צ' זילברטל כבוד השופטת ד' ברק-ארז המערערת: רשות האוכלוסין וההגירה נ ג ד המשיבים: 1. טספיראם האגוס ועשרים ו-19 אח' 2. HASSA YAHYE ISMAEL IDRIA ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים מיום 26.11.2014 בתיק עת"מ 1956-04-14 שניתן על ידי כבוד השופטת ד' מרשק מרום תאריך הישיבה: ט"ו באלול התשע"ה (30.8.2015) בשם המערערת: עו"ד יצחק ברט בשם המשיבה 1: עו"ד תומר ורשה; עו"ד טל שטיינר בשם המשיבה 2: עו"ד נאור חזות פסק-דין ערעור זה של המדינה עניינו המשפטי המהותי הוא כיום תיאורטי, ולאמיתו של דבר כבר היה כזה בעת הדיון בבית המשפט קמא. עסקינן בעתירות מינהליות לעניין הוראות שהיה במרכז שהיה שהוצאו למשיבים לפי חוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט) תיקון מס' 4 והוראת שעה), תשע"ד-2013 כפי שהיה בתוקף. ואולם, ביני לביני, בטרם קוים הדיון בבית המשפט קמא, ניתן ביום 22.9.14 פסק הדין החוקתי בבג"ץ 8425/13 גבריסלסי נ' הכנסת, בעת הדיון בבית המשפט קמא (ביום 29.10.14, לאחר דחיה) כבר היתה בתוקף השעיית בטלות שנקבעה בענין גבריסלאסי, ופסק הדין קמא, שניתן ביום 26.11.14, ניתן במהלכה של תקופת השעיית הבטלות. יצויין כי העתירות נשמעו בצוותא חדא – 20 עתירות בייצוג עו"ד ורשה. ועתירה אחת בייצוג עו"ד חזות. בית המשפט קמא ביטל את הוראות השהיה נשוא העתירות שלפניו וחידש אשרות עבר. לאחר מכן פורסם החוק למניעת הסתננות ולהבטחת יציאתם של מסתננים מישראל (תיקוני חקיקה והוראות שעה), תשע"ה-2014, שאיפשר החזקה במתקן שהיה למשך 20 חודש (תקופה שלימים קוצרה ל-12 חודש בפסק הדין(בבג"ץ 8665/14 דסטה נ' הכנסת (11.8.2015)), וכן קבע הוראות מעבר לענין שהיה. בית המשפט קמא השית על המדינה הוצאות בסך כולל של 210,000 ₪, 10,000 ₪ לכל עתירה. ערעור המדינה מופנה כנגד קבלת העתירות המינהליות תחת מחיקתן, וכנגד מה שנראה כסטיה מענין גבריסלאסי. ואולם במהות, במצב המשפטי דהאידנא, הטרוניה בפועל היא כנגד ההוצאות, שכן הענין הפך כאמור תיאורטי לאחר החקיקה המחודשת. בנדון זה טוענת המדינה כי אין תקדים להשתת סדר גודל כזה של הוצאות בעתירות שנשמעו בצוותא, ובמיוחד כיון שלדעת המדינה שגה בית המשפט קמא מעיקר. המשיבים טוענים לעבודה רבה שהושקעה בכל אחד מתיקי העתירות מול הרשויות ובתי המשפט בשלבים השונים, גם אם הדיון בשלב הסופי היה מאוחד (20 מן העותרים יוצגו בצוותא). אם כן, אין מחלוקת כי הנושא המהותי הוא תיאורטי כיום - ועל כן אין בדעתנו להכריע בו, אף כי יתכן שעדיף היה למחוק את העתירות בשלב בו נדונו. ואולם, נחלקו דעותינו לענין ההוצאות. דעת הרוב – השופט זילברטל והשופטת ברק-ארז – סבורה כי אין להתערב בהוצאות שהושתו, מטעמי המשיבים, הן בשל המדיניות הכללית לענין התערבות בהוצאות, והן שכן אכן הושקעה עבודה רבה בהליכים השונים. המשנה לנשיאה רובינשטיין בדעת מיעוט סבור, כי בהתחשב בכך שהמדובר בדיון מאוחד בבית המשפט קמא לא היה מקום להשתת סכום כזה, ומחציתו משקפת תוצאה צודקת יותר כלפי המדינה. הוחלט איפוא ברוב דעות שלא להיעתר לערעור. המערערת תישא בהוצאות המשיבים בבית משפט זה כך שלמשיבים המיוצגים על ידי עו"ד ורשה ישולמו סך 5,000 ₪, ולמשיב המיוצג על ידי עו"ד חזות - 1,000 ₪. ניתן היום, ט"ו באלול התשע"ה (30.8.2015). המשנה לנשיאה ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 14090130_T13.doc שצ