פלוני נ. מדינת ישראל

החלטה בתיק ע"פ 9012/09 בבית המשפט העליון ע"פ 9012/09 בפני: כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט א' חיות כבוד השופט ע' פוגלמן המערער: פלוני נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 30.9.09 בת"פ 1759-01-09 שניתן על-ידי השופטים אלרון, גלעד ורניאל תאריך הישיבה: י"ג בחשון התשע"א (21.10.10) בשם המערער: עו"ד ציון אמיר בשם המשיבה: עו"ד בת-עמי ברוט בשם שירות המבחן: גב' אסתי שדה פסק-דין השופט א' רובינשטיין: א. ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטים אלרון, גלעד ורניאל) מיום 30.9.09 בת"פ 1759-01-09, בגדרו הושתו על המערער 54 חודשי מאסר בפועל, 16 חודשי מאסר על תנאי שלא יעבור עבירות מין מסוג פשע בתוך 3 שנים לאחר תום מאסרו, ותשלום פיצוי למתלוננת בסך של 25,000 ₪. הפרשה עניינה עבירות מין בקטינה בת משפחה. רקע והליכים קודמים ב. המערער, יליד 1953 הנשוי לאחות אבי המתלוננת (ילידת 1981), הורשע על פי הודאתו, במסגרת הסדר טיעון, במספר מקרים של תקיפה מינית, עבירה לפי סעיף 348(ב) לחוק העונשין תשל"ז- 1977; ובמספר מקרים של מעשה מגונה בבת משפחה, עבירה לפי סעיף 348(ב) בנסיבות סעיף 345(ב)(1) וסעיף 351(ג)(2) לחוק. ג. בכתב האישום המתוקן, בו הודה המערער, נאמר בין השאר: "בתאריכים מדויקים שאינם ידועים למאשימה, בין השנים 1988-1994, עת היתה המתלוננת בת 7-13 שנים לערך נהג הנאשם לבצע במתלוננת את המעשים המפורטים להלן: (א) נגע הנאשם באיבר מינה של המתלוננת, ביקש מהמתלוננת לגעת באיבר מינו וכשסרבה נטל את ידה והניחה על איבר מינו, כשאברי מינם חשופים. (ב) הרים הנאשם את המתלוננת והצמיד אותה כשגבה כנגד גופו בתנועות עולות ויורדות הן בעודם לבושים ובאחד המקרים, בהיותה של המתלוננת בת שבע, בעודם ערומים במקלחת. (ג) באחת הפעמים, בעת היותה של המתלוננת בת 11, נגע הנאשם בחזה של המתלוננת, מתחת לחולצתה. (ד) המקרה האחרון היה בעת היותה של המתלוננת בת 13, אז הגיע הנאשם לבית המתלוננת וניסה לחבק אותה בניגוד לרצונה. הנאשם עשה כל זאת, לשם גירוי, סיפוק וביזוי מיני של המתלוננת." ד. ביום 28.6.09 הורשע המערער בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום המתוקן. בית המשפט הורה על עריכת תסקיר קרבן, תסקיר מבחן והערכת מסוכנות ביחס למערער. בתסקיר הקרבן צוינו תחושותיה הקשות של המתלוננת מכך שהמערער ניצל את הקרבה המשפחתית והאמון ששרר בין המשפחות על מנת לפגוע בה, וכי בשל קרבה זו חששה לחשוף את מעשי המערער - פן תפגע במרקם היחסים המשפחתיים. עוד נאמר בתסקיר, כי בעקבות המעשים נרתעה המתלוננת, במשך תקופה ארוכה, מקשרים זוגיים, ורק לאחר טיפול ממושך החלה להתמודד ולהכיר בכך שהיא סובלת מסימפטומים פוסט- טראומתיים, שאף אם התמעטו מאז, עדיין נותנים אותותיהם. בתסקיר המבחן נאמר, כי המערער מגלה מודעות לחומרת מעשיו, לנזק שגרם למתלוננת, ולהשלכות מעשיו על משפחתו. עם זאת הדגיש המערער, כי הוא רואה במקרים אלה מעידה חד פעמית. לבסוף צוין, כי שירות המבחן נמנע מהמלצה על שילובו של המערער במסגרת טיפולית בשל הסיכוי הנמוך שיפיק תועלת מן הטיפול, וזאת נוכח התכחשותו לקיומה של בעיה בתחום זה בחייו. בדו"ח הערכת המסוכנות נאמר, כי המערער אמנם נוטל אחריות על מעשיו ומביע רגשות חרטה ובושה, אך רגשות אלה נובעים, בין היתר, מהבנתו את השלכות מעשיו על עתידו, על חיי משפחתו ועל האופן בו הוא נתפס בעיני משפחתו. צוין, כי המערער מגלה אמפתיה פורמלית בלבד כלפי הקרבן, ואינו מגלה תובנה מלאה לגבי הכוונות המיניות בבסיס מעשיו. לבסוף צוין, כי עצם ההליך המשפטי שהתנהל נגד המערער מהוה בעבורו גורם מרתיע. בסופו של יום, יוחסה למערער רמת מסוכנות נמוכה. ה. ביום 30.9.10 נגזר דינו של המערער. בית המשפט הזכיר, כי המערער ניצל את קרבתו המשפחתית למתלוננת ואת האמון שנתנה בו כדי לבצע בה את מעשי העבירה. בית המשפט ייחס חומרה מיוחדת לכך שהמערער ניצל את גילה הרך של המתלוננת באותה עת, ואת אי יכולתה להתנגד לו. הודגש, כי אין מדובר במעידה חד פעמית, אלא במספר מקרים שהשתרעו על פני תקופה של חמש שנים. בית המשפט נתן משקל לתסקיר הקרבן, לפיו נאלצה המתלוננת לעבור טיפול ממושך כדי לנסות ולהתגבר על הצלקות שהותיר בה המערער. נקבע, כי בעבירות מין, בפרט כלפי קטינים, יש להפעיל מדיניות ענישה מחמירה. עוד צוין, כי בגזר הדין נלקחו בחשבון השיקולים לקולה, בהם חלוף הזמן מאז ביצוע העבירות - 21-15 שנים מקרות האירועים ועד להגשת כתב האישום - תקופה בה המערער לא חזר על מעשיו; היותו מעבר לכך איש משפחה ללא עבר פלילי; החרטה שהביע והודאתו במיוחס לו, תוך נטילת אחריות על מעשיו; ודו"ח הערכת המסוכנות המייחס למערער, כאמור, רמת מסוכנות נמוכה. הערעור ו. בערעור נטען, בין היתר, כי שגה בית המשפט קמא משלא ייחס את המשקל הראוי לנסיבות ביצוע העבירה ולחוות הדעת המקצועיות. ביחס לנסיבות העבירה נטען, כי יש ליתן משקל לכך שהעבירות, בהן הורשע המערער, נמצאות במדרג הנמוך מבין עבירות המין; מעשיו לא לוו בהפעלת אלימות או כוח; ומדובר במספר בודד של מקרים מלפני זמן רב. ביחס לחוות הדעת המקצועיות, הוזכרה הערכת המסוכנות הנמוכה. עוד נטען, כי שגה בית המשפט קמא שעה שהעניק את מלוא המשקל לתסקיר הקרבן, המבוסס על פרטים שנמסרו על ידי המתלוננת ולא נתמכו במסמכים מקצועיים, וכן נטען, כי התסקיר כולל פירוט של מקרים נוספים אשר לא נכללו בכתב האישום המתוקן. נטען גם, כי לא ניתן המשקל הראוי לשיהוי הרב בהגשת התלונה, כ- 11 שנים מיום שהתגלו המקרים. לבסוף נטען, כי שיקולי ההרתעה, שנדרש בית המשפט לשקול, אינם יכולים לשלול בחינה אינדיבידואלית של המקרה ושל המעורבים בו, ועל כן היה מקום להידרש לנסיבותיו האישיות של המערער, בהן עברו הנקי, הבעת החרטה מצידו והודאתו במיוחס לו. ז. בתסקיר עדכני של שירות המבחן מיום 21.9.10 נאמר, כי המערער השתלב באגף לאסירים דתיים, מועסק בעבודות תחזוקה שונות, ולא דווחו לגביו בעיות התנהגותיות. בשיחות שניהל המערער, בין היתר, עם העובד הסוציאלי בבית הסוהר, עלה כי הוא נוטל אחריות למעשיו ומדגיש בדבריו, כי עתה מודע הוא לכך שפעל מתוך דחפים מיניים בלתי נשלטים, אך כיום פיתח תובנות העשויות לסייע לו, לדעתו, להימנע מהישנות מעשים מעין אלה. עוד צוין, כי המערער נמצא במעקב של גורמי מב"ן וועדת גילוי עריות, וכי לאחרונה אף נמצא מתאים לטיפול במחלקה לעברייני מין בבית הסוהר חרמון, אך בשל יתרת הזמן הארוכה למאסרו, יידון עניינו בעוד כחצי שנה. בדו"ח עדכני להערכת מסוכנות חזרה ההערכה, כי למערער רמת מסוכנות נמוכה, וכי רגשות החרטה והבושה שהביע מהוים גורם מרתיע המפחית את רמת מסוכנותו המינית. ח. בפנינו חזר עו"ד אמיר על נימוקי הערעור, אך טען כי העונש החמור מתייחס לכתב אישום שלא היה בפני בית המשפט קמא, במובן זה שכתב האישום המתוקן שונה מהאמור בכתב האישום המקורי ובתסקיר הקרבן, והמדובר בארבעה מקרים בלבד ולא בריבוי מקרים. נטען גם , כי מדיניות הענישה מחמירה כיום מאשר בעבר, אך יש להתייחס לימי קרות המעשים, מה גם שכתב האישום נשתהה בפרקליטות במשך כשלוש שנים, ובכך עינוי דין בפני עצמו. ט. באת כוח שירות המבחן ציינה, כי בחודשים הקרובים – כבר מפברואר הקרוב – יוכל המערער להשתלב במסגרת טיפולית בשירות בתי הסוהר. י. באת כוח המדינה ציינה כי אין מדובר במקרים בודדים אלא במעשים רבים, ולשיטת המדינה חלקם ברף גבוה של מעשים מגונים; התוצאה קשות לגבי הקרבן, המבקשת כי קולה יישמע, וגם דוחה את החרטה והבעת הסליחה של המערער. לשיטת המדינה, המדובר בעונש ברף התחתון, והשיהוי נבע מהצורך בהשלמות חקירה ובאישורים מגורמים בכירים. יא. נציין, כי בעוד בא כוח המערער טען שהסדר הטיעון נבע גם מכשלים ראייתיים, ציינה באת כוח המדינה שחלוף הזמן והרצון שלא לגרום להתמשכות נוספת היה ביסודו. עיינתי בתיק בית המשפט המחוזי. ההודעה על הסדר הטיעון מיום 28.6.09 כללה הנמקה מוסכמת שזו לשונה: "חיסכון בזמן שיפוטי, חיסכון בעדויותיהם של העדים משני הצדדים, ולאור קושי ראייתי בתיק, הנובע מהיות התיק תיק מתבסס על ממצאי מהימנות ועוסק באירועים אשר חלף זמן רב מאז שהתרחשו". הכרעה יב. לאחר העיון החלטנו כי אין בידינו להיעתר לערעור. צדק בית המשפט קמא בהטעימו כי המערער – דוד אהוב של המתלוננת – ניצל מעמדו זה והאמון הנובע ממנו למעשים מגונים בילדה בת 13-7 שנמשכו חמש-שש שנים, ואין בידינו להתעלם מן ההשפעה ארוכת הטווח על המתלוננת. כעולה מתסקיר הקרבן. בית המשפט המחוזי הביא מפסיקתנו דברים בעניין זה: "התופעה הקשה והעצובה של עבירות מין במשפחה באה לעתים מזומנות לפתחם של בתי המשפט, וטעונה ענישה חמורה הולמת. היא בעלת אפקט משמעותי ורב שנים על הקרבן, העלול להטיל צל לשנים רבות, לאחר שבן משפחתו, מי ששם בו את מבטחו, בגד באמון. יודע ילד רגיל, כי ה'רע' שוכן מבחוץ ואילו בבית פנימה יימצא ה'טוב', תהא אהבה, תימצא יד חמה ומגוננת, לא תהא פגיעה. התעללות מינית במשפחה ניצבת חזיתית מנגד לידיעה ותקוה זו." (פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם), 15.9.09). יג. בטרם נמשיך, אבקש להידרש לניסוחם של הסדרי טיעון. לא אחת מושגים הסדרי טיעון בלחץ זמן, לעתים "בדקה התשעים" במסדרון בית המשפט (ואיננו מדברים במקרה זה דווקא, שפרטי המו"מ בו אינם מוכרים לנו). התוצאה היא לעתים שעטנז של "קצת מזה וקצת מזה", ובית המשפט הקורא את הדברים זקוק לפירוש רש"י ותוספות - להבדיל כמובן - כדי לעמוד על טיבם. במקרה דנא אמנם יכולנו לעמוד על "השורה התחתונה" לאחר עיון בדברים, אך מתחילה אין צורך להביא למצב שבו תונח לפתחו של בית המשפט "יצירה" שצד אחד יטען לגביה בבית המשפט או בבית המשפט שלערעור שמשמעותה א', והצד האחר יטען שמשמעותה ב'. ייכבדו הצדדים ובטרם הוצגו הדברים לבית המשפט ינשמו עמוק, יטלו פסק זמן ולוא קצרצר של עיון, ויגיעו להבנה מוסכמת במה מדובר. כל מהותו של הסדר טיעון, הכרת בל יגונה כשלעצמו עם כל הקושי שבכך, היא כי לפני בית המשפט יונח מסמך מוסכם. אם אין הדבר כן, ואם מתחיל ויכוח על תוכנו בגלל עמימות אפשרית כזאת או אחרת, מה הועילו החכמים עושי הסדר הטיעון בתקנתם. לדברים אלה על התביעה ליתן דעתה, ואנו מקוים שדברינו יפלו על אוזניים קשובות במדרג התביעה בפרקליטות ובתביעה המשטרתית. ואשר לנידון דידן: החלק התיאורי של כתב האישום שהבאנו כלשונו מדבר (סעיף 2 רישא) על "תאריכים מדויקים"; היכן התאריכים ה"מדויקים", כשהמדובר במנעד שנים בין 1988 ל-1994 (כתב אישום מ-2009)? נניח כי המדובר בטעות סופר. אחר כך מופיעה המלה "נָהַג", המצביעה על מעשים לא מעטים מצד המערער כלפי המתלוננת, ולפחות שניים מהסעיפים הפרטניים, א' וב', מתאימים להגדרת "נהג", ובסעיף ב' הדבר מודגש כיון שבסיפה מתייחסים ל"אחד המקרים", שמע מינה היו אחרים. סעיפים ג' וד' לכל הדעות מתיחסים למקרים ספציפיים בודדים. יד. סוף דבר לעניין זה, חרף הניסוח הלא מוצלח, אחר העיון מקרוב אי אפשר שלא לקרוא את כתב האישום המתוקן ככולל, בחציו הראשון, אירועים לא מעטים. הדבר כמובן רלבנטי ביחס לענישה, ועל כן איננו סבורים כי עסקינן במדרג נמוך, אם גם אין אנו עוסקים בשלב הגבוה ביותר במדרג עבירות המין, שכמובן משמעו היה ענישה גבוהה בהרבה, בשתי ספרות. כפי שציין בית המשפט קמא, הוא גם התחשב בשיהוי המשמעותי בגדרי הענישה, שאילולא כן היה מעניש ביתר חומרה. אכן, בכגון דא, משהמדובר במסכת ראיות מצומצמת, אין סיבה להשתהות בכתב האישום. טו. נוסיף, כי עיינו בפסיקה שהוגשה באשר לענישה בכגון דא והמנעד רחב, כפי שציין גם הסניגור המלומד בבית המשפט קמא, וכל מקרה לנסיבותיו. אך מכל מקום אין מקרה זה בא בגדר אלה המצדיקים התערבות ערעורית. טז. בהכרעתנו איננו מתעלמים מהבעת חרטתו של המערער, מבקשת הסליחה ומצדי קולה נוספים הנזקפים לזכות המערער, מעברו הנקי למעט מסכת העבירות עליהן עמד לדין, ומהתנהגותו בבית האסורים. בלא שניטע מסמרות, ככל שיתמיד בהתנהגותו זו ובכפוף לשאר שיקולים, יש להניח כי הדבר יישקל לזכותו ביום שידובר בשחרור על תנאי. ועם שכאמור לא ראינו מקום להתערבותנו בעונש, חיוני כי יחל המערער בטיפול הניתן בבית הסוהר לעברייני מין. בנידון דידן, בשונה מן התסקיר המשלים, מסרה בפנינו נציגת שירות המבחן כי הטיפול יחל בפברואר 2011. נציין כאן כי ראוי שכך יהיה, שכן יתרת הזמן למאסר המערער, אף שאינה קצרה, אינה בסדר גודל כזה שאף לשיטת המאחרים בטיפול (שסבורנו, כפי שציינו בעבר לא אחת, כי ראוי להקדימו ככל הניתן), יש לדחות את הטיפול בו בגינה באופן משמעותי. על כן יש לקוות באמת כי במהרה יחל הטיפול, העשוי להועיל לא רק למערער אלא גם לציבור, וזאת אף כי מדובר לפי הערכה במסוכנות נמוכה. יז. בנתון לאמור איננו נעתרים לערעור. ניתנה היום, י"ט בחשון תשע"א (27.10.10). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 09090120_T02.doc רח מרכז מידע, טל' 02-6593333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il