חיים מאור נ. עמידר החברה הלאומית לשכון עולים בישראל בע''

פסק-דין בתיק ע"א 9012/07 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 9012/07 בפני: כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט ס' ג'ובראן המערער: חיים מאור נ ג ד המשיבים: 1. עמידר החברה הלאומית לשכון עולים בישראל בע''מ 2. מדינת ישראל - משרד השיכון 3. עו'ד מיכאל גנס 4. עוד רחלה גנס 5. עו'ד עמיר פיס ערעור על פסק-דין של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 10.9.07 בת.א. 2215/03 שניתן על-ידי כבוד השופטת ע' ברון תאריך הישיבה: ט"ז באדר התשס"ט (12.3.09) בשם המערער: בעצמו בשם המשיבים: עו"ד מיכאל גנס פסק-דין המשנה לנשיאה א' ריבלין: 1. המערער הגיש תביעה כספית כנגד המשיבים בגין נזקים שנגרמו לו לדבריו עקב פגיעה בזכויותיו בדירה ששכר מהמשיבה 1, עמידר החברה הלאומית לשיכון עולים בישראל בע"מ (להלן: עמידר). התביעה נדחתה על-ידי בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופטת ע' ברון) ועל-כך משיג המערער היום. 2. המערער, נכה שהוכר על-ידי משרד הבטחון ומוכר על-ידי המוסד לביטוח לאומי מתגורר בדירה מתחילת שנות ה-80. משלא שילם את שכר הדירה ואת מיסי ועד הבית הוגשה נגדו תביעה. התביעה התקבלה והתקיימו הליכי הוצאה לפועל, אך לאור המשך אי-התשלום הוגשה תביעה נוספת שבה התבקש גם סעד המורה על פינויו של המערער מן הדירה. המערער הגיש תביעה כספית משלו, אולם זו נדחתה והמערער חוייב לשלם את חובו ולפנות את הדירה. לאחר מכן התקיים דין ודברים ועמידר נאותה להקפיא את החוב בגין שכר הדירה ואף לשפץ את הדירה, ובלבד שהמערער יסדיר את החוב בגין מיסי ועד הבית. המערער סירב עד שלבסוף, בשנת 2002, החליטה עמידר לפעול במסגרת הוצאה לפועל על-מנת לפנות את המערער מן הדירה. המערער מצידו הגיש תביעה כספית, היא התביעה נשוא ענייננו, ובמסגרת זו ניתן צו האוסר על פינויו מן הדירה. 3. בית-המשפט המחוזי דחה כאמור את התביעה. ראשית, קבע בית-המשפט כי רוב טענותיו של המערער כבר נדונו והוכרעו בהליכים קודמים וכי לפיכך יש לדחותן על הסף מחמת מעשה בית-דין. כך לעניין הטענה לפטור שניתן לו מתשלום דמי שכירות וכך לעניין הטענה בדבר חובתה של עמידר לתקן נזקים שנגרמו לדירה. בית-המשפט המחוזי בחן גם טענות נוספות שהעלה המערער אולם מצא כי אלה אינן נשענות על תשתית ראייתית ועובדתית הולמת. בית-המשפט הדגיש כי היה זה המערער שדחה את הצעתה של עמידר שלא לפנותו מן הדירה אם רק ישלם את מיסי ועד הבית. המערער, כך נקבע עוד, מיאן לפנות את תכולתה של הדירה מ"תילי תילים של פסולת וערימות של חפצים שונים" ובכך סיכל את עצם האפשרות לקדם את נושא שיפוץ הדירה. בית-המשפט הדגיש כי עמידר רשאית לדרוש את פינויו של המערער מן הדירה וכי ממילא אין מקום לטענת המערער בדבר חובתה לדאוג לתקינותה של הדירה. בית-המשפט הבהיר כי טענותיו של המערער כנגד עורכי-הדין שטיפלו בעניינו אינן מגלות כל עילת תביעה אישית וכי המערער לא ניסה, וממילא לא הצליח, להוכיח בראיות את הנזקים שהוא טוען להם. בית-המשפט סיכם וקבע כי מדובר בהליך סרק שאינו נשען על תשתית ראייתית ועובדתית, שיש בו משום "מחזור" של טענות שכבר הוכרעו ושכל תכליתו היא להביא לעיכוב הליכי הפינוי. 4. על פסק-דין זה משיג המערער לפנינו. הוא מלין על-כך שלא התאפשר לו לזמן עדים שהיו מסייעים בידו לביסוס תביעתו. הוא חוזר וטוען כי עמידר לא קיימה את חובותיה בכל הנוגע לתחזוקת הדירה ולאספקת השירותים הנדרשים וכי ניתן לו פטור מתשלום שכר הדירה באופן השולל את עילת הפינוי. המערער טוען כי נגרמו לו, בשל התנהלותה של עמידר, נזקים כבדים במישור הכלכלי והרפואי. לדבריו אין באפשרותו לשלם את מיסי ועד הבית וכי גם בעניין זה ניתן לו פטור. המערער מעלה טענות שונות גם בעניין התנהלותה של עמידר במסגרת ההליכים המשפטיים ובעניין ההצעות שהוצעו לו על-ידי עמידר, שלדבריו ברור היה כי אין באפשרותו לקבלן ולבצען. 5. בחנו בעיון את טענות המערער אך לא נוכל לקבל את ערעורו. מצבו של המערער, כפי שהוא מתאר אותו, אכן מעורר צער ולא בכדי, כך נראה, חלפו שנים רבות מאז ניתן צו הפינוי והמערער עודו מתגורר בדירה. לאורך השנים, כך עולה מפסק-הדין של בית-המשפט המחוזי, נעשו ניסיונות לפתור את הפרשה מבלי שיהיה צורך לנקוט בהליכים קשים מבחינתו של המערער, אך התגלה קושי להגיע להסכמה עם המערער. בדיון לפנינו, הצהיר נציג המשיבים כי אין בכוונתם להוציא לפועל את צו הפינוי וכי המערער יוסיף איפוא להתגורר בדירה. נראה כי פתרון זה הולך כברת דרך לטובת המערער אולם ברי כי לא הונחה בפני בית-המשפט המחוזי, ואף בפנינו, תשתית עובדתית ומשפטית המקימה עילה למתן הסעדים הכספיים המבוקשים על-ידי המערער. כאמור, המחלוקת בין הצדדים נמשכת על פני שנים והיא מצאה את דרכה לערכאות שיפוטיות לא פעם. טענות שונות שהעלה המערער הוכרעו זה מכבר ואחרות נמצאו בלתי מבוססות. לא מצאנו בטענות המערער, עם כל ההבנה למצבו הרגיש, עילה להתערבותה של ערכאת הערעור בממצאיה של הערכאה המבררת ובמסקנותיה. יצויין, כי בית-המשפט היה ער לבקשתו של המערער לזמן עדים נוספים מטעמו אולם נמצא כי אלה, אין בהם כדי לסייע בידו בביסוס תביעתו. בית-המשפט מצא כי מדובר בעדויות שאינן רלוונטיות לנושא התביעה וכי "הסיבה האמיתית לכך שהתובע ביקש לזמן עדים אלה למתן עדות היא חמתו עליהם, על שאינם שועים לדרישותיו בעניין תשלום שכר הדירה וביצוע עבודות שיפוץ ותיקון בה". התוצאה היא כי לא ניתן במסגרת הליך משפטי זה לסייע עוד למערער ויש לקוות כי מכאן ולהבא יימצאו פתרונות ראויים בהתחשב במצבו. הערעור נדחה. בנסיבות העניין אין צו להוצאות. ניתן היום, כ' באדר התשס"ט (16.3.2009). המשנה-לנשיאה ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 07090120_P11.doc גח מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il