הועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בתל אביב יפו נ. בירנברג אלימל

פסק-דין בתיק על"ע 9012/05 בבית המשפט העליון בירושלים על"ע 9012/05 על"ע 9592/05 בפני: כבוד השופטת ד' ביניש כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט ד' חשין המערער בעל"ע 9012/05 והמשיב בעל"ע 9592/05: הועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בתל-אביב-יפו נ ג ד המשיב בעל"ע 9012/05 והמערער בעל"ע 9592/05: בירנברג אלימלך, עו"ד ערעורים על פסק דנו של בית הדין המשמעתי הארצי של לשכת עורכי הדין מיום 6.9.05 בתיק בד"א 45/05 תאריך הישיבה: ח' באב התשס"ו (2.8.2006) בשם המערער בעל"ע 9012/05 והמשיב בעל"ע 9592/05: עו"ד עמוס ויצמן בשם המשיב בעל"ע 9012/05 והמערער בעל"ע 9592/05: בעצמו פסק-דין השופטת ד' ביניש: לפנינו ערעוריהם של הועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בתל-אביב-יפו (להלן: המערער) ושל עו"ד אלימלך בירנברג (להלן: המשיב) על פסק דינו של בית הדין המשמעתי הארצי של לשכת עורכי הדין מיום 6.9.05. בפסק הדין קיבל בית הדין הארצי את ערעור המשיב וקיצר את עונש ההשעיה בפועל שהוטל עליו לשנה אחת, במקום ארבע שנים וחצי, שגזר עליו בית הדין המחוזי. השתלשלות העובדות בעניינו של המשיב התמשכה על-פני מספר הליכים, כפי שיפורט להלן: המשיב הורשע בבית הדין המשמעתי המחוזי, על-פי הודאתו, בכך שגבה מלקוחה עבורה טיפל ברכישת זכויות בדירה, סך של 33,100$ לשם תשלום מס רכישה. המשיב הפקיד את הסכום האמור בחשבונו הפרטי, אשר עוקל על-ידי נושה שלו, ולא שילם את מס הרכישה. גם לאחר דרישות חוזרות ונשנות מלקוחתו לא שילם המשיב את מס הרכישה, ובשלב מסוים אף דיווח לה כי שילם את המס והפקיד את מסמכי ההעברה לרישום הזכויות על-שמה בלשכת רישום המקרקעין, אף על פי שלא עשה כן. לפיכך, הורשע המשיב בעבירות של הפרת חובת נאמנות ומסירות ללקוח; עיכוב ושליחת יד בכספי פיקדונות ואי דיווח על פיקדונות; וכן במעשים הפוגעים בכבוד מקצוע עריכת-הדין. לאחר שהורשע, כאמור, גזר עליו בית הדין המחוזי עונש של השעיה בפועל לתקופה של שש שנים. בית הדין ציין בגזר-דינו כי הכסף הושב ללקוחה רק סמוך למתן גזר-הדין, והדגיש את החומרה היתרה שבעבירות בהן הורשע המשיב. על גזר-דינו של בית הדין המחוזי ערער המשיב לבית הדין המשמעתי הארצי, בטענה כי בית הדין המחוזי החמיר עמו יתר על המידה. בערעורו העלה המשיב טיעונים שונים, ובין היתר הוסיף טענה לקולה הקשורה במצבו הרפואי בעת ביצוע העבירות בהן הורשע. בית הדין הארצי ציין בהחלטתו כי לא מצא ממש בטענות שהועלו לפניו על-ידי המשיב. על אף זאת, ראה לנכון לאפשר למשיב להביא את החומר הרפואי התומך בטענותיו, שלא הוגש בדיון בערכאה הראשונה, ולהציגו בפני בית הדין המחוזי, על-מנת שישקול את השפעת מצבו הרפואי של המשיב על התנהגותו. בגזר-דינו המתוקן בחן בית הדין המחוזי את המסמכים הרפואיים אותם הניח בפניו המשיב, ובהם חוות דעת של קרדיולוג. בית הדין המחוזי ציין כי ממסמכים אלה עולה כי המשיב סבל בתקופה האמורה, בין היתר, מפעילות יתר של בלוטת המגן ומסכרת, וכי על-פי חוות הדעת, גרמו לו מחלות אלה לעייפות ולחולשה, אשר עשויות היו להשפיע על תפקודו וכושר שיפוטו. על כן, מצא בית הדין המחוזי כי יש להתחשב במצבו הרפואי של המשיב ולהפחית את עונשו לארבע שנים וחצי של השעיה בפועל. על גזר דינו המתוקן של בית הדין המחוזי ערער המשיב בשנית לבית הדין הארצי. בערעורו טען כי היה על בית הדין המחוזי להקל עמו בצורה משמעותית יותר, ואף הציע לשלם קנס בסך 10,000 ₪ במקום תקופת ההשעיה בפועל שנגזרה עליו. בבית הדין הארצי שדן בערעור הוחלף ההרכב. ההרכב החדש התעלם מכך שרוב טענותיו של המשיב נדחו כבר על-ידי המותב הקודם שדן בעניינו, ודן בערעור מחדש. בפסק-דינו ציין בית הדין את חומרת העבירות בהן הורשע המשיב, ואף על פי כן ראה להקל עמו ולהפחית את עונש ההשעיה בפועל שנגזר עליו לשנה אחת. כן נקבע כי המשיב ישלם קנס בסך 10,000 ₪, וכי יוטל עליו עונש של השעיה על-תנאי למשך שנתיים, לתקופה של שלוש שנים. בפסק-דינו ציין בית הדין הארצי כי מלבד חוות הדעת הרפואית קיימות במקרה זה נסיבות נוספות לקולה, אשר בית הדין המחוזי לא התחשב בהן, ובהן הודאתו של המשיב, הבעת החרטה מצדו, גילו המתקדם, וכן העובדה כי השיב ללקוחה את כל הכספים שנלקחו שלא כדין. לבסוף ציין בית הדין הארצי כי בית הדין המחוזי לא נימק כיצד הגיע למכלול שנות ההשעיה שפסק לחובת המשיב. על פסק-דינו זה של בית הדין הארצי הוגשו הערעורים שלפנינו. בכתב הערעור ובדיון שהתקיים לפנינו טען בא-כוח המערער כי העונש הקל אשר גזר בית הדין הארצי על המשיב מחטיא את תכלית הענישה המשמעתית, ופוגע באמון הציבור בעוסקים במקצוע עריכת הדין. לטענתו, אינטרס הציבור והצורך לשמור על טוהר מחנה עורכי הדין, מחייבים את ענישתו של המשיב בחומרה ומחייבים, לכל הפחות, להחזיר על כנו את העונש שגזר עליו בית הדין המחוזי. בנוסף, טען בא-כוח המערער כי בית הדין הארצי לא היה מוסמך להתערב בפסק-דינו של בית הדין המחוזי, לאחר שההרכב הקודם של בית הדין הארצי קבע בעניינו של המשיב כי לא מצא ממש בטענותיו, והחזיר את הדיון לבית המשפט המחוזי רק על-מנת שיוצגו בפניו הנתונים הרפואיים. מנגד, הדגיש המשיב את העובדה כי החזיר ללקוחה את מלוא כספה, וכן שב והעלה את טענותיו לקולת העונש. באשר לסמכות בית הדין הארצי להתערב בגזר הדין המתוקן, טען כי בית הדין הארצי לא יכול היה לכבול את ידיו של ההרכב שדן בתיק בפעם השנייה. שקלנו את טענות הצדדים וראינו לקבל את ערעור לשכת עורכי הדין. בלא סיבה מנומקת קיבל בית הדין הארצי את טענותיו של המשיב, אשר נדחו, למעשה, על-ידי המותב הקודם של בית הדין הארצי שדן בתיק. גם אם היה בית הדין הארצי רשאי לעשות כן, היה עליו להסביר את סטייתו מעמדת בית הדין בהליך הקודם. אולם, טיעון זה בלבד לא היה בו די כדי להצדיק את התערבותנו בפסק-דינו. רואים אנו להתערב בפסק-דינו של בית הדין הארצי משום שהעבירות המשמעתיות אשר המשיב הורשע בהן, על-פי הודאתו, הן מן החמורות שבעבירות המשמעת של עורכי-דין. שליחת יד בכספי לקוח ומעילה באמונו הינם מעשים המצדיקים הרחקה מלשכת עורכי הדין לתקופה ממושכת, על-מנת להגן על כבוד המקצוע ולקיים את אמון הציבור בעורכי הדין. בטיעוניו לפנינו הצביע בא-כוח לשכת עורכי הדין על שורה ארוכה של פסקי-דין אשר בהם הדגיש בית משפט זה את החומרה הנעוצה בעבירות של שליחת יד בפיקדון של לקוח. כך, למשל, בעל"ע 2935/04 הועד המחוזי של לשכת עורכי דין בתל-אביב נ' שוגרמן (טרם פורסם) קבע בית משפט זה כי: "עורך דין המועל בכספי לקוחו ראוי לו כי לא ימצא מקום בשורות עורכי הדין. עורך דין היה כרופא מנתח שהנזקק לשירותיו מניח את גופו ואת נפשו בידיו. תום לב, יושר לבב, בור כפיים וניקיון דעת הם מן התכונות המאפיינות – והראוי להן כי תאפיינה – עורכי דין בעיסוקיהם". בנסיבות העניין שלפנינו, ובהתחשב בחומרת העבירות אשר בביצוען הורשע המשיב, תקופת ההשעיה אשר גזר עליו בית הדין המחוזי אינה חמורה כלל ועיקר. נהפוך הוא, בית הדין המחוזי הקל עם המשיב הקלה ניכרת כאשר העמיד את עונשו על השעיה של ארבע שנים וחצי, וכאמור, בית הדין הארצי לא הראה כל טעם המצדיק הקלה נוספת ומופלגת של השעיה לשנה אחת בלבד, כפי שגזר. העובדה כי הכסף הוחזר אינה נימוק כבד משקל לקולה, בשים לב לשלב המאוחר שבו הוחזר הכסף, לאחר שקודם לכן הטעה המשיב את הלקוחה כאילו ביצע את שליחותו ושילם את מס הרכישה שלשמו הופקד הכסף בידיו. יתרה מכך, אלמלא ההודיה והשבת הכסף, אותם הביא בית הדין כנימוק לקולה, היה מקום לגזור על המשיב השעיה לתקופה ארוכה עוד יותר. לא למותר להזכיר כי למרות הוותק במקצוע אותו זקף בית הדין הארצי לזכותו של המשיב, התעלם בית הדין מכך שמדובר בעורך-דין שהורשע בעבירות משמעתיות בעבר. השמירה על טוהר המקצוע ועל היושר הנדרש מעורך-דין מחייבת הקפדה על הרחקה, ולו לתקופה זמנית, של עורך-דין שמעל באמון לקוחו, כפי שעשה המשיב. עיקרון זה לא בא לידי ביטוי הולם בעונש הקל שהשית בית הדין הארצי על המשיב. אשר על כן, אנו מבטלים את פסק-הדין של בית הדין הארצי ומשיבים על כנו את פסק-הדין של בית הדין המשמעתי המחוזי, כך שהמשיב יושעה מחברותו בלשכת עורכי הדין לתקופה של ארבע שנים וחצי. ניתן היום, ט' באב התשס"ו (3.8.2006). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 05090120_N02.doc /צש מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il