מנשה ח. אלישר בע"מ נ. עירית ת"א יפו

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 901/96 בפני: כבוד השופט א' מצא כבוד השופט י' אנגלרד כבוד השופט י' גולדברג המערערת: מנשה ח. אלישר בע"מ נגד המשיבה: עירית תל-אביב-יפו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 19.12.95 בה.פ. 2075/94 שניתן על ידי כבוד סגן הנשיא א' גורן תאריך הישיבה: י"ג בניסן התשנ"ח (9.4.98) בשם המערערת: עו"ד אסף פוזנר בשם המשיבה: עו"ד פלאית אורנשטיין ועו"ד עודד פסקל פסק-דין החברה המערערת עוסקת בשיווק סיגריות. הסיגריות משווקות ונמכרות בבתי עסק שונים בתחום השיפוט העירוני של המשיבה. על בתי העסק הללו מופיעות כרזות פרסומת לסיגריות מטעם המערערת. ההליך בבית המשפט המחוזי סב על מספר שאלות הנוגעות לגובה החיוב באגרה שבידי המשיבה להטיל על המערערת בגין כרזות הפרסומת הללו בהתאם לחוק עזר לתל-אביב-יפו (שילוט), התשנ"ג1992-. בית המשפט המחוזי קיבל בחלקה את עמדת המערערת ביחס לאחת הסוגיות הפרשניות, אך דחה את יתר טענותיה, עליהן חוזרת המערערת בערעור שלפנינו. העיון בטענות הפרקליטים בכתב, ובטיעוניהם המשלימים לפנינו, הניח את דעתנו כי אין עמנו מקום להתערב בהכרעתו של בית המשפט קמא, לא ביחס לשאלת תוקפו של חוק העזר, לא ביחס לשיטת החישוב של שטח הכרזות ואף לא ביחס לשאלת סיווגן של הכרזות כ"מודעות" ולא כ"שלטים", במשמעות ההגדרות שבסעיף 1 לחוק העזר. אמנם הטרידה אותנו השאלה אם הגדרתו של שלט, כאחת החלופות, כ"סמלו המסחרי של מצרך המיוצר והמשווק במקום", אכן מתיישבת עם תכלית ההבחנה שנקט מחוקק המשנה בין "שלט" לבין "מודעה". ואולם, סוגיה זו אינה טעונה הכרעה בעניינה של המערערת. בעניין אחד, בו הכריע בית המשפט המחוזי לזכות המשיבה, נראה לנו נכון להתערב בפסק-דינו. חלק מכרזותיה של המערערת מוצגות על גבי סוככי שמש שבחזיתות בתי העסק. על-פי סעיף 1 לחוק העזר, "שטח שילוט" - לצורך חישוב האגרה - "כולל המסגרת". בית המשפט המחוזי קיבל את עמדת המשיבה, כי שטח הכרזות שעל גבי הסוככים כולל את כל שטח הסוכך ולא רק את שטח הכיתוב. נראה לנו, כי פרשנות זו - כפי שגם באת-כוח המשיבה הואילה להודות - מחמירה יתר על המידה עם בעל השלט. אכן, ככלל, מקום בו הכיתוב שבכרזה מוקף מסגרת, אף שטח המסגרת יובא בחשבון שטחו של השילוט. ואולם כאשר הכיתוב מופיע ללא מסגרת על גבי רקע רחב מידות, באופן שהוא תופס רק חלק קטן מן השטח, אין הצדקה לחייב את בעל הכרזה בגין מלוא שטחו של הרקע אלא ראוי לחייבו רק בגין השטח המקיף את הכיתוב ומהווה מעין "מסגרת רעיונית" לשלט או למודעה. בנקודה זו בלבד אנו מחליטים לקבל את הערעור, ולאור התוצאה אנו נמנעים מעשיית צו להוצאות. ניתן היום, י"ג בניסן התשנ"ח (9.4.98). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96009010.F02