אסתר אביר (אגיב) נ. יוסי אגיב

פסק-דין בתיק ע"א 9007/17 בבית המשפט העליון ע"א 9007/17 לפני: כבוד הרשמת שרית עבדיאן המערערת: אסתר אביר (אגיב) נ ג ד המשיבים: 1. יוסי אגיב 2. איתן צנעני , עו"ד 3. כונס הנכסים הרשמי סיווג ההליך פסק-דין 1. שאלת הסיווג של הערעור שבכותרת הועברה לטיפולי לאחרונה עקב חילופים בלשכת הרשמים. ערעור זה נסב על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 16.11.2017 (השופט ש' סרחאן, פש"ר 17716-07-15), בה נדחתה בקשה שהגישה המערערת "לקביעת דיון" במטרה להביא לביטול הליך פשיטת הרגל של החייב, הוא המשיב 1 (להלן: החייב). 2. החייב הוכרז על-ידי בית משפט קמא כפושט רגל בהחלטה מיום 7.2.2017, והמערערת הגישה ערעור על ההחלטה לבית משפט זה (ע"א 2038/17) אשר נקבע לדיון ליום 21.10.2018. 3. לאחר מכן, הגישה המערערת מספר בקשות נוספות, בכותרות שונות, במטרה להביא לביטול הכרזתו של החייב כפושט רגל. בקשות אלה נדחו בהחלטות מיום 29.8.2017, מיום 18.9.2017 ובשתי החלטות מיום 16.11.2017. במסגרת אחת ההחלטות מיום 16.11.2017, היא ההחלטה עליה נסב הערעור שבכותרת, נקבע כי דרך המלך לליבון טענות המערערת היא באמצעות העברתן והאסמכתאות שבידה לנאמן, הוא המשיב 2 (להלן: הנאמן), ש"יפעל בהתאם לתפקידו ולסמכותו", כלשון ההחלטה. עוד נקבע בהחלטה כי הנאמן ידווח על תוצאות בדיקתו, ובמידת הצורך יגיש בקשות מתאימות. 4. במסגרת הערעור דנן הגישה המערערת בקשות בעניין אגרה ועירבון וכן בקשה לאיחוד הדיון בערעור שבכותרת עם ע"א 2038/17 הנ"ל, ועל דרך זו התעוררה שאלת אופן ההשגה על ההחלטה – ערעור בזכות או ברשות. בהתאם להחלטות כבוד הרשמת ל' בנמלך מיום 20.12.2017 ומיום 11.4.2018, העבירו הצדדים גם את עמדתם באשר לשאלת סיווג ההליך. 5. לטענת המערערת נתונה לה זכות ערעור על ההחלטה שכן היא אינה בעלת אופי דיוני אלא מהווה צו בפשיטת רגל. מנגד, לעמדת המשיב 3, כונס הנכסים הרשמי (להלן: הכנ"ר), ההחלטה אינה מהווה צו בפשיטת רגל ולמעשה מדובר ב"החלטה אחרת" שכן אין בה לסגור את המחלוקת בין הצדדים. משכך, לעמדת הכנ"ר דרך ההשגה על ההחלטה היא בבקשת רשות ערעור. יתר המשיבים לא הגיבו לשאלת סיווג ההליך. 6. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי בחומר בתיק, באתי לכלל דעה כי דרך ההשגה המתאימה על ההחלטה היא באמצעות הגשת ערעור ברשות. 7. כידוע, דיני הערעור במסגרת הליכי פשיטת רגל שונים מאלה החלים ביחס להליכים אזרחיים. סעיף 182 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 (להלן: הפקודה) קובע כי החלטות של בית המשפט של פשיטת רגל המהוות "צו בפשיטת רגל" ניתנות לערעור בזכות לפני בית משפט זה. בפסיקה נקבע כי צו כאמור ניתן על ידי בית המשפט "במסגרת הפעלת סמכותו המיוחדת לפי הפקודה כבית משפט לענייני פשיטת רגל" (ראו, למשל, בש"א 992/92 בן ציון נ' בנק ארץ ישראל בריטניה, פ"ד מו(2) 749 (1992)). מנגד, החלטות בעלות אופי דיוני והחלטות הנשענות על עקרונות משפטיים כלליים, אף אם ניתנו במהלכו של הליך פשיטת רגל, אינן מהוות צווים בפשיטת רגל וחלים עליהם כללי הערעור הרגילים המבחינים בין "פסק-דין" לבין "החלטה אחרת" (ראו: רע"א 4569/91 סבג נ' כונס הנכסים הרשמי, פ"ד מו(3) 811 (1992); ע"א 9965/09 בן דוד נ' כונס הנכסים הרשמי (21.4.2010)). 8. בענייננו, דומה כי המערערת, שאינה מיוצגת, סבורה שההחלטה נשוא ההליך ניתנה בבקשה שהגישה לביטול הליך פשיטת הרגל (ולא בבקשה לקביעת מועד דיון). אף אם אצא מנקודת ההנחה של המערערת כי ההחלטה ניתנה בבקשתה לביטול הליך פשיטת הרגל, הרי שעל פי טיבה היא החלטה בבקשה לעיון חוזר בהחלטה מיום 7.2.2017 המכריזה על החייב כפושט רגל (עליה, כאמור, הגישה המערערת ערעור בזכות). החלטה זו אינה "צו בפשיטת רגל" אלא "החלטה אחרת", עליה הערעור ברשות (ראו: ע"א 1085/14 עזרא כונס הנכסים הרשמי (13.3.2014), והאסמכתאות המובאות שם). הדברים אמורים מקל וחומר, ככל שההחלטה נשוא הערעור דנן ניתנה בבקשתה של המערערת לקיום דיון, כפי שעולה מאתר "נט המשפט". החלטה בבקשה לקיום דיון אינה צו בפשיטת רגל ואף אינה חותמת יחידה דיונית ולפיכך הערעור עליה ברשות. 9. אם כן, הערעור על ההחלטה טעון רשות. נוכח האמור, ומשלא התבקשה, אף לא לחילופין, ארכה להגשת ההליך במתכונתו הנכונה – דין הערעור להימחק על הסף, וממילא התייתר הצורך להכריע בבקשה לפטור מעירבון ובבקשה לאיחוד הדיון בערעור שבכותרת עם ע"א 2038/17. 10. בכל הנוגע לבקשה לפטור מאגרה – המערערת לא פרשה תשתית עובדתית מלאה ועדכנית לעניין מצבה הכספי. בין היתר לא פירטה היא את נכסיה, הכנסותיה והוצאותיה, ולא צירפה תיעוד הולם בעניין. כך למשל, לא צורפו תדפיס חשבון בנק ואסמכתא לעניין ההכנסות העדכניות (אישורי רשות המיסים אשר צורפו מתייחסים לשנים 2015-2013). לא למותר לציין בהקשר זה כי בהחלטות שניתנו בהליכים ערעוריים קודמים שיזמה המערערת, ובכלל זה במסגרת ע"א 2038/17, הובהר לה הצורך בפירוט ובתיעוד מלאים (ע"א 2038/17, החלטה מיום 10.7.2017; ע"א 1495/16, החלטה מיום 25.5.2016). משכך, בקשתה לפטור מתשלום אגרה נדחית אפוא. 11. סיכומם של דברים: ההליך שבכותרת יימחק באשר הוגש ללא רשות כמתחייב על-פי דין. האגרה תשולם תוך 30 ימים מעת המצאת החלטתי זו (ימי הפגרה יבואו במניין). יובהר, כי אין בהחלטתי זו כדי למנוע מהמערערת להגיש בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור. ככל שתוגש בקשת ארכה כאמור, היא תידון בהתאם לאמות המידה המקובלות. ניתן היום, ‏ט"ו באלול התשע"ח (‏26.8.2018). שרית עבדיאן ר ש מ ת _________________________ 17090070_D04.doc מש מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, supreme.court.gov.il