רוני מיימון נ. בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט צבי

פסק-דין בתיק בג"ץ 900/09 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 900/09 בפני: כבוד השופטת א' פרוקצ'יה כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט ס' ג'ובראן העותר: רוני מיימון נ ג ד המשיבים: 1. בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט צבי גורפינקל) 2. מדינת ישראל 3. יניב בן דוד 4. הראל בן דוד 5. יוסף פנספורקר 6. תום בן דוד 7. א.ארצי תעשיות בע"מ 8. סורמי השקעות ופיתוח בע"מ 9. א.ר.מ.ס אחזקות בע"מ 10. הרצי תעשיות בע"מ 11. בילבו החזקות בע"מ 12. א.ב ורד עבודות בניין וקבלנות בע"מ 13. א.ארמס החזקות בע"מ 14. פ.י.א תעשיות ותקשורת בע"מ 15. גילתק התקנות תקשורת (2002) בע"מ 16. תקשורת בטוחה בע"מ 17. פ.י.א-ב.ה. בע"מ 18. עו"ד תמיר סולומון 19. הסנגוריה הציבורית עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים בשם העותר: עו"ד רצון דרחי פסק-דין השופטת א' פרוקצ'יה: 1. בעתירה זו מבוקש כי יינתן צו נגד בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, אשר יורה לו לדחות את המשפט הפלילי המתנהל כנגד העותר למשך ששה חודשים לצורך לימוד חומר החקירה, וכן לזמן את עדי התביעה שכבר העידו. עוד מבקש העותר כי יינתן צו ביניים המורה על דחיית ישיבות בית המשפט שנקבעו, עד למתן פסק דין בעתירה. 2. כנגד העותר ו-15 אחרים (המשיבים 3-17 לעתירה) הוגש כתב אישום לבית המשפט המחוזי בתל אביב, ביום 30.3.08. כתב האישום מייחס לעותר ולאחרים ביצוען של עבירות פיסקאליות, שעיקרן הוצאת חשבוניות מס פיקטיביות, תוך הפרת חוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975, פקודת מס הכנסה, התשכ"א-1961, וחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995. כן מיוחסות לעותר ולאחרים עבירות על חוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000. כתב האישום מייחס לעותר ולשותפיו לעבירות ביצועה של תכנית עבריינית רבת היקף שמטרתה לרמות ולהונות את מנהל רשות המיסים ומנהל המוסד לביטוח לאומי, בכוונה לקבל לידיהם שלא כדין סכומי כסף גדולים מהקופה הציבורית. ביסוד התכנית העבריינית שהתממשה עמדה כונה להגיש חשבוניות מס פיקטיביות לרשויות המדינה מבלי שעמדו מאחוריהן עסקאות שבוצעו בפועל, תוך הסתייעות במערך של חברות שבאמצעותן התממשה התכנית. על-פי כתב האישום, העותר שותף עם אחרים בהוצאת חשבוניות פיקטיביות בסכום של 158,886,174 ש"ח שסכום המס הגלום בהן הוא 22,169,416 ש"ח (פרק ראשון לכתב האישום); ובסכום 125,103,879 ש"ח שסכום המס הגלום בהן הוא 17,944,573 ש"ח (פרק שלישי לכתב האישום); ובניכוי מס תשומות שלא כדין של 103,441,426 ש"ח (פרק רביעי לכתב האישום). כן מיוחסות לעותר ולאחרים עבירות שונות הקשורות בפעילות זו. המשיב 18, עו"ד תמיר סולומון, מן הסניגוריה הציבורית הוא בא-כוחו של העותר בהליך הפלילי, ומונה לייצגו על-ידי בית המשפט. 3. לטענת העותר, מדובר בתיק רב ממדים ביותר בהיקפו; כתב האישום מחזיק 87 עמודים, רשימת עדי התביעה מונה 303 עדים, וחומר החקירה שאספה היחידה החוקרת משתרע על-פני כ-300 קלסרים. 4. בהליך זה התקיימו כבר שלוש ישיבות הוכחות שבהן נשמעו ראיות התביעה, והמשך המשפט קבוע ליום 18.2.09. 5. ביום 1.7.08, לאחר שהוברר כי אין בידי העותר לשכור לעצמו סניגור פרטי, הורה בית המשפט המחוזי בתל אביב (כב' השופט ג' קרא) כי ימונה לעותר סניגור מטעם הסניגוריה הציבורית. לאחר מכן, הועבר ההליך לשמיעה בפני כב' השופט גורפינקל. טוען העותר, כי על אף הצהרת באי-כוח הנאשמים, ובא כוחו עו"ד סלומון בכלל זה, נוכח היקפו הרב של חומר הראיות, אין בידם למסור תשובה מפורטת לכתב האישום, הורה בית המשפט המחוזי בדיון שהתקיים ביום 2.11.08, כי שמיעת הראיות תחל ביום 16.12.08. בישיבה זו, חזרו והצהירו באי-כוח הנאשמים כי טרם השלימו את לימוד החומר, וכי על כן לא יוכלו ליתן תשובה מפורטת לכתב האישום, לבד מכפירה בו. במהלך דיון זה, ביקש המשיב 18 להתפטר מייצוג העותר ולפטור את הסניגוריה הציבורית מן הייצוג בנימוק כי אין באפשרותו לעמוד בלוח הזמנים שקצב בית המשפט נוכח היקפו הבלתי רגיל של חומר הראיות. בית המשפט דחה את הבקשה (נספח ז' לעתירה, עמ' 32 לפרוטוקול, ועמ' 33 לפרוטוקול). בקשות דומות עלו בהמשך ההליך, הן מצד העותר והן מצד המשיב 18, ונדחו על-ידי בית המשפט, כפי שיפורט להלן. בנוסף, בדיון שהתקיים ביום 21.1.09 התייצבה בבית המשפט עו"ד יונה חייר, הסניגורית המחוזית, וביקשה אף היא לפטור את הסניגוריה הציבורית מייצוג העותר בשל קוצר הזמן להכנת ההגנה. 6. לעותר טענות רבות נגד בא כוחו המשיב 18. לדבריו, בינו לבין עו"ד סלומון קיים עתה נתק מוחלט, ושני הצדדים מבקשים שלא להמשיך בייצוג הנוכחי. מטעם זה, פנה העותר אל עו"ד דרחי, בא-כוחו בעתירה, כדי שייצגו בהליך העיקרי, ואף ביקש מהמשיב 18 להעביר למשרדו של עו"ד דרחי את כל חומר החקירה שבידיו. 7. בישיבת בית המשפט המחוזי שהתקיימה ביום 23.12.08 התייצב עו"ד דרחי, וביקש כי בית המשפט יתיר את חילופי הייצוג, וכן יורה על דחיית הדיון בחמישה עד שישה חודשים כדי שיהא סיפק בידו ללמוד את חומר החקירה. בית המשפט דחה את הבקשה, וציין כי יאשר את חילופי הסניגורים רק כאשר יודיע הסניגור המחליף כי הוא מסכים לקחת על עצמו את הייצוג ומוכן לייצוג בלא שהדבר יהיה כרוך בביטול ישיבות ודחיית המשפט. בהחלטותיו מיום 1.1.09 ומיום 21.1.09 חזר בית המשפט המחוזי על עיקרי החלטתו הקודמת. מכאן העתירה. 8. העותר טוען, כי נדרשים חמישה עד שישה חודשים מבחינת הסניגור המחליף, עו"ד דרחי, כדי ללמוד את חומר החקירה, וכי לכן על בית המשפט לדחות את המשפט לפרק זמן כזה שיאפשר את חילופי הייצוג. כן הוא מבקש כי בית משפט זה יצווה על בית המשפט המחוזי לזמן עדי תביעה שכבר העידו, ככל שיתברר כי העדתם החוזרת חיונית להגנת העותר. עוד טוען העותר, כי עניינו נכנס לגדר אותם מקרים חריגים המצדיקים את התערבותו של בית המשפט הגבוה לצדק בהליך פלילי. על-פי הטענה, בנסיבות הקיימות, נפגעה זכותו למשפט הוגן באורח אנוש. הלכה למעשה, הוא איננו מיוצג במשפטו, חרף זכותו על-פי חוק לייצוג. לטענתו, נוכח הצורך להתחיל בשמיעת המשפט, סטה בית המשפט המחוזי מסדרי הדין הבסיסיים: הוא החל בשמיעת העדים מבלי לקבל את תשובת הנאשמים לאישומים המיוחסים להם, ומבלי שהיה ספק לבאי-כוחם לעיין בכל חומר הראיות. העותר מוסיף, כי בהעדר אפשרות ממשית לקיים חקירה נגדית אשר תזים את הראיות לכאורה שנאספו נגדו, גבוהים הסיכויים להרשעתו ולהרשעת החברות שבבעלותו. במקרה כזה הוא יערער לבית המשפט העליון, וסביר להניח כי ערעורו יתקבל, ובית המשפט לערעורים יורה על פתיחת המשפט מחדש. כך ילכו לאבדון שעות רבות ויקרות של זמן שיפוטי יקר, וזמנם של התביעה הכללית וההגנה יבוזבז לריק. לאור כל אלה, הוא טוען כי ראוי שבית המשפט הגבוה לצדק יתערב בשלב זה ויורה לערכאה הדיונית לאפשר לסניגורים להתכונן כראוי לניהול המשפט, כדי למנוע עיוות דין וניצול לא ראוי של הזמן השיפוטי. 9. דין העתירה להידחות על הסף, בלא צורך בתשובה. 10. דרך כלל, אין בית משפט זה מתערב בהליכים אזרחיים או פליליים המתנהלים בבתי המשפט הרגילים, אלא אם עולה טענה של העדר סמכות או אם מתגלה תופעה קיצונית של שרירות בתחום מינהלי טהור (בג"צ 583/87 הלפרין נ' מדינת ישראל, פד"י מא(4) 683, 702 (1987)). העניינים העולים בעתירה זו, נוגעים בעיקרם לקביעת סדרי הדיון במשפט, מועדי הישיבות ומתן אישור בית המשפט לחילופי סניגורים, ואלה אינם נימנים, דרך כלל, על אותם מצבים חריגים בהם מתערב בית משפט זה בהתנהלות המשפט בידי ערכאה שיפוטית רגילה. החלטות הנוגעות לקביעת הסדר הדיוני בערכאה הדיונית, לרבות החלפת סניגורים ככל שזו משפיעה על מהלך המשפט נתונות באופן מובהק לשיקול דעתה הרחב של הערכאה הדנה במשפט פלילי. הן מצויות בתחום סמכותה הטבועה של הערכאה הדנה לדאוג לניהול תקין וסדיר של ההליך המתנהל לפניה אגב שמירה על זכויות הנאשמים לדיון הוגן (בג"צ 6371/94 דרעי נ' בית המשפט המחוזי בירושלים, פד"י מט(1) 133, 136-137 (1995)). יתר על כן, מטבע הדברים, בפני הערכאה הדיונית פרושה תמונת המצב של ההליך הדיוני על כל פרטיה, והשיקולים הרלבנטיים לענין היבט יעילות הדיון בצד הצורך להבטיח הגנה דיונית ראויה לנאשם מצויים בידיעתה המיוחדת. בכלל זה, בידי הערכאה הדיונית מצויים הנתונים והאילוצים המערכתיים לענין מועדי שמיעת ההוכחות, הנקבעים תוך התחשבות במסגרת יכולתם של הסניגורים להיערך כראוי להגנת שולחיהם (בג"צ 4772/05 דהאן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 20.5.05); בג"צ 5312/05 זוזיאשווילי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 8.6.05)). בית משפט זה לא יתערב, דרך כלל, בשיקול הדעת השיפוטי של הערכאה הדיונית בקביעת מהלכי הדיון הראויים, ומקרה זה אינו מהווה חריג לענין זה. 11. גם לגופם של דברים אין למצוא פסול בהחלטת בית המשפט המחוזי. בענין שלפנינו, שלובות ביניהן הבקשה לדחיית ישיבות ההוכחות במשפט לבקשה לחילופי סניגורים, והחילופין בייצוג המתבקש על-ידי העותר אוצל במישרין על לוחות הזמנים שנקבעו לניהול המשפט. בית המשפט המחוזי, בהחלטתו מיום 23.12.08, פירט את גלגוליו של ההליך בתיק מורכב זה, אשר הושפעו, בין היתר, מן הצורך להבטיח ייצוג ראוי לנאשמים, ולהעניק לבאי-כוחם שהות מספקת ללימוד חומר החקירה. כמצוין באותה החלטה, כתב האישום הוגש ביום 30.3.08, ועד חודש יולי 2008 התקיימו ישיבות שנועדו להסדיר את ייצוג הנאשמים. ביום 1.7.08 הורה כב' השופט קרא לסניגוריה הציבורית לייצג את העותר. בשלב מאוחר יותר, לבקשת סניגורים המייצגים נאשמים אחרים בהליך זה, דחה בית המשפט (כב' השופט גורפינקל) ישיבות שנקבעו לימים 18.9.08 ו-2.11.08 לצורך לימוד חומר החקירה, ונקבע כי שמיעת ההוכחות תחל ביום 16.12.08. בנוסף לכך, ביום 21.1.09 נענה בית המשפט המחוזי לבקשתו של אחד הסניגורים בהליך, והורה על ביטול ארבע הישיבות הבאות שנקבעו, כך שהדיון הבא עתיד להתקיים ביום 18.2.09 (נספח יב לעתירה). בנסיבות אלה, בהינתן מורכבותו של ההליך, והיקפו הנרחב של חומר הראיות, אין לומר כי לא ניתן לסניגורים, ובכללם סניגורו של העותר, מירווח זמן סביר ללימוד חומר החקירה. אין בכך כדי לגרוע מן העובדה כי במשפט רב-נאשמים, שעניינו פרשה סבוכה והיקפו ניכר, נתונים הן בית המשפט והן בעלי הדין מכל הצדדים לסד זמנים מחייב ומעיק לעתים, הנובע מצרכיו של ההליך המסוים הנדון, ומן המעמסה הכללית הנובעת מצרכים מערכתיים רחבים יותר, והכל נדרשים למאמץ מקצועי מיוחד כדי לשלב אלה עם אלה גורמי יעילות עם הבטחת הגנה הולמת לנאשמים. 12. אשר לבקשת העותר להחליף את סניגורו, ציין בית המשפט בהחלטתו מיום 23.12.08 (נספח ט לעתירה), כי העותר זכאי להחליף סניגור, בתנאי שהמשך ההליכים לא ייפגע. על כן החליט, כי חילופי הסניגורים יאושרו, נכון למועד שבו הסניגור המחליף יודיע כי הוא מוכן ומזומן לקחת על עצמו את הייצוג ולהמשיך בו מאותה נקודה בה הפסיק חברו. בהחלטה מיום 21.1.09, ציין בית המשפט כי נוכח ביטול ארבע ישיבות ודחיית מועדי הדיונים בעוד כחודש ימים, ונוכח התמצאותו החלקית של עו"ד דרחי בחומר הראיות, ישחרר בית המשפט את הסניגוריה הציבורית מייצוג העותר, אם עו"ד דרחי יתייצב בדיון הבא, וייקח על עצמו את הייצוג. בהחלטותיו אלה, פעל בית המשפט בגדר סמכותו על-פי סעיף 18 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, ובמסגרת שיקול הדעת המוענק לו על-פי אותה הוראה, המסמיכה אותו לסרב לחילופי סניגורים אם ראה שהחילופין יצריכו דחיה בלתי סבירה של המשפט. במקרה זה, נתבקשה על-ידי הסניגור המחליף, עו"ד דרחי, דחייה של כ-6 חודשים לצורך לימוד החומר. זוהי בקשה שקשה להיעתר לה בשים לב לצורכי ניהול המשפט, ובמיוחד נוכח העובדה כי מעורבים בהליך זה עוד נאשמים רבים, וכל דחייה של המשפט פירושה עיכוב ההליך גם לגביהם, על כל הכרוך בכך בנסיבות אלה, נדרש מאמץ עליון מסניגור המתבקש להחליף ייצוג במשפט של נאשם כאשר המשפט מצוי בעיצומו, וחילופין אלה, הנעשים על-פי רצונו ובחירתו של נאשם, אינם יכולים לשבש ולפגוע בהליך הדיוני, במיוחד כאשר מעורבים בו נאשמים רבים אחרים. נאשם רשאי להחליף ייצוג במשפט כדי לקדם את הגנתו על-פי ראות עיניו, אולם משעה שנפתח המשפט, עליו ליטול אחריות כי מהלך זה לא יגרור אחריו פגיעה בהליך הדיוני. מקום שצפויה פגיעה כזו עקב חילופי הייצוג, זוהי סמכותו וחובתו של בית המשפט הדן להתנות את אישורו לחילופין כאלה בכך שניהול המשפט לא יופרע. 13. לבסוף, יש לדחות גם את טענת העותר כי כל עוד לא מאושרים חילופי הסניגורים, אין הוא מיוצג הלכה למעשה, וכי הגנתו נפגעת עקב כך. העותר העלה את בקשתו להחלפת סניגור מספר פעמים בבית המשפט המחוזי. בהחלטתו מיום 23.12.08 ציין בית המשפט כי העותר איננו משתף פעולה עם סניגורו, המשיב 18, כיוון שהוא מעוניין בייצוג על-ידי סניגור פרטי. במהלך הדיון שהתקיים ביום 1.1.09 שטח העותר את בקשתו להחליף את המשיב 18, והאחרון ביקש אף הוא להשתחרר מייצוג, בשל קשייו להגן על העותר. בהחלטתו בבקשות אלה (נספח י' לעתירה) קבע בית המשפט כי, חרף יחסיהם העכורים של העותר והמשיב 18, אין מניעה כי האחרון יחקור בחקירה נגדית את העדים המעידים, והוסיף, כי חזקה על המשיב 18, רואה חשבון במקצועו, כי הוא בקי במטריאה העובדתית והמקצועית הנדונה בהליך. בהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 21.1.09, ציין בית המשפט כי נוכח ההחלטה לדחות את המשך ההליכים בכחודש ימים, ומאחר שבינתיים הספיק עו"ד דרחי, ככל הנראה, לעבור על חומר הראיות בחלקו, יתיר בית המשפט את חילופי הסניגורים בישיבה הבאה, אם עו"ד דרחי ייקח על עצמו את הייצוג. הדברים מלמדים, כי לנגד עיני בית המשפט המחוזי עמדו טענות העותר, כמו גם טענות המשיב 18, בדבר הקושי בניהול המשפט על רקע חילוקי הדעות החריפים שנתגלעו בין העותר לבין סניגורו הנוכחי. חרף זאת, נוכח מכלול הנסיבות, החליט בית המשפט המחוזי להותיר בשלב זה את ייצוגו של משיב 18 בהליך, תוך מתן דחייה בת כחודש בלוח הדיונים, אשר מאפשרת לעו"ד דרחי ללמוד את חומר הראיות, ולהחליף את בא-כוחו הנוכחי של העותר בהליך הפלילי, כבקשת העותר וזאת בלא לגרום לדחיית המשפט. אין לראות פסול בגישה זו של בית המשפט קמא. 14. נוכח כל האמור, אין לומר כי בהחלטותיו בענין העותר חרג בית המשפט המחוזי מסמכותו, או כי נהג בשרירות בתחום מינהלי. העותר אף לא הצביע על כל עילה אחרת העשויה להצדיק התערבותו של בית משפט זה בהחלטות בית המשפט המחוזי עליהן הוא קובל בעתירתו, ועל כן דין העתירה להידחות. 15. בסיום הדברים, לא למותר להעיר כי, אכן, לשיקולי הזמן והיעילות בניהול משפט פלילי נודעת חשיבות רבה, אולם אין הם חזות הכל. לעולם, על ערכאת השיפוט לאזן כראוי בין שיקולי היעילות הדיונית נוכח העומס הרב המוטל על בית המשפט לבין השמירה על עקרונות יסוד של דיון הוגן וצודק אשר זכות הנאשם להתגונן כראוי הם אחד מאבני היסוד שלו. בענייננו, לא הופר איזון זה. 16. העתירה נדחית על הסף, ועמה הבקשה למתן צו ביניים. ניתן היום, י"ז בשבט התשס"ט (11.2.09). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 09009000_R01.doc יט מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il