יניב גואטה נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 8998/12 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 8998/12 ע"פ 9029/12 לפני: כבוד השופט ח' מלצר כבוד השופט י' עמית כבוד השופט א' שהם המערער בע"פ 8998/12 והמשיב בע"פ 9029/12: יניב גואטה נ ג ד המשיבה בע"פ 8998/12 והמערערת בע"פ 9029/12: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, מיום 31.10.2012, בתפ"ח 47194-07-11, שניתן על ידי כב' השופטים: ג' נויטל; מ' יפרח; ג' רביד תאריך הישיבה: י"א בכסלו התשע"ד (14.11.2013) בשם המערער בע"פ 8998/12 והמשיב בע"פ 9029/12: עו"ד זאב וישניא בשם המשיבה בע"פ 8998/12 והמערערת בע"פ 9029/12: עו"ד נילי פינקלשטיין בשם שירות המבחן למבוגרים: גב' ברכה וייס פסק-דין השופט א' שהם: 1. לפנינו ערעור וערעור שכנגד על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, בתפ"ח 47194-07-11, מיום 31.10.2012 (כב' השופטים: ג' נויטל; מ' יפרח; ו-ג' רביד). 2. יניב גואטה (להלן: המשיב), הורשע, על-פי הודאתו, בעבירות שיוחסו לו בכתב אישום מתוקן שהוגש במסגרת הסדר טיעון, כמפורט להלן: אינוס (בעילת אישה שלא בהסכמתה החופשית), לפי סעיף 345(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); מעשה מגונה, לפי סעיף 348(ג1) לחוק העונשין. בעקבות הרשעתו בדין, גזר בית משפט קמא על המשיב את העונשים הבאים: 40 חודשי מאסר לריצוי בפועל; הופעל עונש מאסר על-תנאי לתקופה של ארבעה חודשים, חציו במצטבר לעונש שהוטל וחציו בחופף, כך שעל המשיב לרצות 42 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו מיום 16.7.2011 ועד ליום 26.9.2011; 24 חודשי מאסר על-תנאי, למשך 3 שנים מיום שחרורו של המשיב מהמאסר, לבל יעבור עבירה לפי סימן ה' לפרק י' של חוק העונשין, שהיא מסוג פשע, לרבות ניסיון לעבור עבירה כזו; 10 חודשי מאסר על-תנאי, למשך 3 שנים ממועד שחרורו של המשיב מהכלא, לבל יעבור עבירה כמפורט בפיסקה הקודמת, מסוג עוון; המשיב חויב בקנס בסכום של 2,500 ₪ או חודשיים מאסר תמורתו; וכן בפיצוי למתלוננת בסכום של 20,000 ₪. המשיב אינו משלים עם חומרת העונש שניגזר עליו, וגם המדינה (להלן: המערערת) סבורה כי עונשו של המשיב סוטה באורח מהותי מרמת הענישה הראויה, והיא משיגה על קולת עונשו של המשיב. עובדות כתב האישום בו הודה המשיב 3. מכתב האישום המתוקן עולה כי בתחילת חודש יוני 2011, הסתיים קשר זוגי שנמשך חודשים ספורים, בין המשיב לבין א.ב., ילידת 1991 (להלן: המתלוננת). לאחר סיום הקשר, ביקש המשיב, מספר פעמים, מהמתלוננת לחדשו, אך היא סירבה. ביום 14.7.2011 בשעות הלילה, היו המשיב והמתלוננת במסיבת יום הולדת שהתקיימה בפאב בהרצליה, לאחר שהגיעו למקום בנפרד עם חבריהם. לאחר המסיבה, הגיעה המתלוננת לביתה בקריית אונו בסמוך לשעה 04:00 לפנות בוקר, והבחינה במשיב כשהוא שרוע על הארץ בסמוך לדלת ביתה "בעודו בגילופין וישן למחצה". לאחר שהמתלוננת הפצירה במשיב כי יעזוב את המקום, הוא החל ללכת, בסיועה של המתלוננת, לעבר רכבו שחנה ברחוב סמוך. בהגיע השניים לקצה שביל בקרבת ביתה של המתלוננת, הם התיישבו על מדרגות שהיו במקום, והמשיב החל לבקש מהמתלוננת כי תסלח לו "תוך שהוא מחבק את רגליה". המתלוננת ביקשה לסיים את השיחה, והחלה ללכת לעבר ביתה, ואו אז תפס אותה המשיב מאחור, ודחף אותה ארצה לעבר רחבת דשא סמוכה, וכתוצאה מכך נחבלה המתלוננת בראשה. לאחר נפילתה של המתלוננת לרצפה, גהר המשיב מעליה והחל למשוך למעלה את חצאיתה, תוך שהמתלוננת מפצירה בו כי יחדל ממעשיו. בשלב כלשהו, הצליחה המתלוננת לקום, אך המשיב הפילה פעם נוספת ארצה, לעבר רחבת בטון סמוכה. הוא נשכב מעל המתלוננת, הרים את חצאיתה וניסה להסיר את תחתוניה, כאשר המתלוננת מתנגדת "ללא הרף" למעשיו ומנסה לקום. המתלוננת הכתה בגבו ובראשו של המשיב, כשהיא צועקת לעברו "יניב מה אתה עושה זה אונס". תוך כדי המאבק, חיכך המשיב את איבר מינו מעל לתחתוניה ומפשעתה של המתלוננת "תוך שהיא בוכייה, מתקשה לנשום ושרויה בחוסר אונים". המתלוננת התחננה בפני המשיב כי יחדל ממעשיו ואמרה לו כי היא "תעשה כרצונו אם רק יחדל". בתגובה, תפס המשיב את המתלוננת בידה וציווה עליה לבוא עימו לרכב, כשהוא מושך אותה לעברו. נטען בכתב האישום, כי בלית ברירה ועקב חששה של המתלוננת מהמשיב היא נכנסה לרכב, כשהיא אומרת לו "יניב אתה רציני זה אונס אני רוצה הביתה". המשיב לא שעה לתחנוניה של המתלוננת, והוא גהר מעליה, העלה את החצאית והוריד למטה את תחתוניה. כל אותה עת, שבה המתלוננת ואמרה לו "די יניב אני לא מאמינה מה אתה עושה זה אונס יניב די". למרות דברים אלה, החדיר המשיב את איבר מינו לאיבר מינה של המתלוננת "תוך שהיא בוכה, מתנגדת ומנסה להודפו מעליה". בתגובה לכך, אמר לה המשיב "אל תבכי תני לי לגמור ותלכי הביתה". לאור פערי הכוחות ביניהם, חדלה המתלוננת מניסיונותיה להדוף את המשיב מעליה והוא המשיך במעשיו, עד שהגיע לסיפוקו על גופה. לאחר שהמשיב בא על סיפוקו, יצאה המתלוננת מהרכב והחלה לרוץ מהמקום. בשלב כלשהו, הבחינה המתלוננת במשיב כשהוא דולק אחריה, ועקב חששה כי הוא יפיל אותה פעם נוספת, היא התיישבה על ספסל שהיה במקום, ותוך כדי בכי היא הטיחה במשיב כי אנס אותה. משביקשה המתלוננת לקום, באומרה למשיב כי קיבל את מה שרצה, הוא התיישב עליה ואמר לה כי ילך רק אם תיאות לנשק אותו בשפתיו. בצר לה, נישקה המתלוננת את המשיב וביקשה ממנו כי יניח לה לנפשה, אך תחת זאת אמר לה המשיב "בואי עוד פעם לאוטו". על אף בכייה של המתלוננת וסירובה המפורש לדרישתו, תפס המשיב בידה ומשך אותה לעבר הרכב. נטען בכתב האישום, כי המשיב המשיך במעשיו גם לאחר שהמתלוננת סטרה על פניו, ותוך כדי בכי אמרה לו "יניב אתה הרסת אותי". על אף תחינותיה של המתלוננת, דחף אותה המשיב לרכב, גהר מעליה, והסיר את חולצתה, כך שהמתלוננת נותרה עם חזייתה בלבד, תוך שהיא בוכה, מתחננת ומליטה את פניה בידיה. בהמשך, שכב המשיב על המתלוננת כשגבו אל ביטנה והחל מאונן, תוך שהוא מורה לה "לעשות קולות". משאמרה המתלוננת כי אינה מעוניינת לעשות זאת, הורה לה המשיב "תעשי קולות או שאני לא אתן לך ללכת". בצר לה עשתה המתלוננת כמצוות המשיב, עד אשר הוא בא על סיפוקו המיני. צוין בכתב האישום, כי כתוצאה ממעשיו של המשיב, נחבלה המתלוננת בראשה, בכתפה השמאלית ובזרוע שמאל. גזר דינו של בית משפט קמא 4. במסגרת גזר הדין, עמד בית משפט קמא על עיקרי הדברים שהופיעו בתסקירי מבחן שניתנו בעניינו של המשיב. בתסקיר מיום 26.6.2012, נאמר כי המשיב החל להתנהג באלימות כבר בהיותו בגן הילדים ובבית הספר היסודי, והוא "אובחן וטופל". בכל אותה תקופה, סבל המשיב מבחינה חברתית, הגיב בהתפרצויות זעם ואף ביצע ניסיון אובדני. המשיב סיים 12 שנות לימוד עם בגרות חלקית, ובגיל 17 הוא הופנה אל פסיכולוג, אשר סייע לו. במהלך שירותו הצבאי, הסתבך המשיב בעבירת אלימות כלפי מאבטח שסירב להכניסו למועדון, והוא נדון ל-4 חודשי מאסר על תנאי. לאחר שחרורו של המשיב מצה"ל, הוא ביצע עבודות שונות, ועובר לאירוע, מושא כתב האישום, הוא עבד בשיפוצים, ביחד עם קרוב משפחה. המשיב נוהג לשתות לשוכרה מאז גיל 18 ולעיתים הוא מגיב, בהיותו בגילופין, באלימות. הוא הופנה לעמותת "אפשר" לצורך טיפול בבעיית האלכוהול שלו, ומאז הוא מתמיד בטיפול. צוין בתסקיר, כי המשיב נמצא בקשר עם מרפאת בריאות הנפש ומקבל טיפול תרופתי, אך הוא אינו עושה זאת באופן קבוע. לגבי העבירה שביצע, הביע המשיב צער וחרטה על התנהגותו, אך להערכת שירות המבחן הוא אינו מבין את משמעות מעשיו ואת גודל הנזק שגרם למתלוננת. שירות המבחן ביקש לדחות את הדיון בבית משפט קמא, על מנת לסיים את תהליך האבחון של המשיב. בתסקיר מיום 2.9.2012, הפנה שירות המבחן לחוות דעת שניתנה אודות המשיב על-ידי עמותת "אפשר". מחוות הדעת עולה כי המשיב החל לצרוך אלכוהול בגיל ההתבגרות, וזאת כדרך לברוח ממציאות חייו הקשה ומהניכור החברתי. המשיב הדגיש, במסגרת הטיפול, את "בגידת" המתלוננת בו. נאמר בחוות הדעת, כי המשיב מודע לחומרת העבירה בה הורשע, מבין את ההשפעות השליליות של האלכוהול, ומעוניין בהמשך הטיפול. מחוות דעת של המרכז לבריאות הנפש בבאר יעקב עולה כי המשיב קיבל טיפול תרופתי והיה במעקב, אך הוא לא התמיד בטיפול. המשיב זומן לשתי פגישות עם פסיכיאטרית מהמרפאה לבריאות הנפש ברמלה אך לא התייצב. להערכת הרופאה, מדובר בבחור מניפולטיבי שאינו משתף פעולה. שירות המבחן מצא כי המשיב פעל מתוך דחפים מיניים והתמקד בצרכיו האישיים, וכמו כן יש במעשיו "אלמנטים של השפלה". המשיב מפחית מאחריותו למעשים ונוטה להשליך את האחריות על המתלוננת ועל השימוש באלכוהול. המשיב מודע לבעיותיו ומעוניין בטיפול, הגם שהוא ביטא יחס מניפולטיבי לגבי הטיפול התרופתי. שירות המבחן המליץ להטיל על המשיב ענישה ממשית שתסמן לו את גבולות המותר ותבהיר לו את משמעות מעשיו. כמו כן, הומלץ לחייבו בפיצוי למתלוננת. יצוין, כי מגיליון רישום פלילי בעניינו של המשיב עלה כי הוא הורשע בעבר בעבירות של חבלה במזיד לרכב, היזק לרכוש במזיד, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, ואיומים. לחובתו של המערער מאסר על-תנאי של 4 חודשים שהוא בר הפעלה. 5. לבית משפט קמא הוגש תסקיר נפגעת עבירה מיום 28.6.2012. מהתסקיר עלה כי הפגיעה המינית שנגרמה למתלוננת מעוררת אצלה חרדות קשות והיא מותירה את חותמה בה "באורח כמעט יומיומי". בחודשים הראשונים לאחר האירוע בכתה המתלוננת ללא שליטה, ועדיין ניכרים בה תסמינים פוסט טראומתיים הבאים לידי ביטוי, ברגישות יתר, מחשבות וזיכרונות חודרניים ללא רצון ושליטה, קשיים בשינה, סיוטי לילה, שבהם היא רואה בעיקר את עיני המשיב שתוארו על ידה "כקרות ומפחידות". המתלוננת דיווחה על קשיים ביחסי אישות ועל פגיעה ביכולותיה הקוגניטיביות והתפקודיות. במשך כחצי שנה מאז האירוע, נטלה המתלוננת כדורים פסיכיאטריים שסייעו לה לחזור לעבודה ולתפקוד סביר. המתלוננת איבדה חלק עיקרי מיכולת ההנאה מפעילויות חברתיות ויצירת קשרים חברתיים "מלאים ובטוחים". להערכת עורכת התסקיר, המתלוננת נמצאת בסיכון להתדרדרות במצבה הנפשי והתפקודי בעתיד, וכל חשיפה נוספת לפגיעה או למשבר תביא לרגרסיה במצבה. המתלוננת זקוקה לסיוע מקצועי ולטיפול שיקומי ממושך. 6. בית משפט קמא ראה בחומרה רבה את התנהגותו של המשיב, אשר היו בה אלמנטים של שימוש בכוח פיזי, שהלך והסלים, כאשר המשיב מתעלם מתחינותיה של המתלוננת, וכופה את עצמו עליה. בית משפט קמא ציין, כי המשיב פעל מתוך אדישות לסבל ולכאב שגרם למתלוננת, כאשר הוא משליך את האחריות למעשה על קורבן העבירה ועל השפעת האלכוהול. לצד החומרה, התייחס בית משפט קמא גם לעברו הפלילי של המשיב שבו אלמנטים של אלימות ופגיעה ברכוש. לזכותו של המשיב, זקף בית משפט קמא את הודאתו בכתב האישום המתוקן, דבר שחסך את עדותה של המתלוננת. עוד ראה בית משפט קמא להתחשב בנסיבותיו האישיות הקשות של המשיב, דבר שגרר ניסיונות אובדניים מצידו. בית משפט קמא ציין כי עברו הפלילי של המשיב אינו מכביד, והוא לא הורשע בעבר בביצוע עבירות מין. לאחר זאת, ומתוך איזון בין השיקולים לקולה ולחומרה, גזר בית משפט קמא על המשיב את העונשים המפורטים בפסקה 2 לעיל. תסקיר מבחן ודו"ח הערכת מסוכנות מעודכנים 7. לקראת הדיון בערעור, ביקשנו משירות המבחן להכין תסקיר מעודכן בעניינו של המשיב. בתסקיר מיום 10.11.2013, חזר שירות המבחן על התרשמותו כי מדובר בצעיר בעל הפרעת אישיות נרקיסיסטית, המלווה בקווים דכאוניים. את העבירה ביצע המשיב תחת השפעת אלכוהול ועל רקע קשייו להשלים עם סירובה של המתלוננת לחדש את הקשר עימו. המשיב פעל מתוך דחפים מיניים והיה ממוקד בסיפוק צרכיו האישיים. המשיב נטה להשליך את האחריות למעשה על המתלוננת וכן על השפעת האלכוהול. עוד צוין, כי כאשר המשיב נמצא תחת השפעת אלכוהול הוא עלול להגיב באופן אלים ומסוכן. בפגישה עם קצינת המבחן במתקן הכליאה, מסר המשיב כי הוא מועסק בעבודות תחזוקה בכלא ונרשם לקורס יזמות במסגרת האוניברסיטה הפתוחה. המשיב הביע את שביעות רצונו מהשתלבותו בתחום התעסוקה והלימודים בכלא, וטען כי אינו נזקק לכל טיפול שהוא, ואינו מעוניין בטיפול תרופתי. לדבריו, הוא מנהל קשר זוגי עם בת זוג שהכיר בתקופת שירותו הצבאי אשר עמה הוא חידש את הקשר, והביע את רצונו למסד את הקשר בעתיד. שירות המבחן התרשם מחוסר בשלות של המשיב, ומתפיסה ילדותית ובלתי מגובשת לגבי התנהלות זוגית. צוין בתסקיר, כי המשיב מקבל אחריות על מעשיו, והוא חזר על הטענה כי מדובר בכישלון חד פעמי. המשיב הביע את רצונו להשתלב בטיפול ייעודי בתחום עבריינות המין, וסירב להקדים לכך טיפול בתחום שליטה בכעסים וגמילה מאלכוהול. שירות המבחן התרשם כי הקשר שיצר המשיב עם גורמי הטיפול במתקן הכליאה, נובע מבקשותיו הקונקרטיות, ובעיקר רצונו לצאת לחופשות, והוא אינו בשל ומגויס לטיפול משמעותי. הוצע למשיב להשתלב בטיפול במחלקה טיפולית בבית סוהר בצפון הארץ, אך המשיב "ביטא קושי" לעבור לכלא המרוחק גיאוגרפית, ממקום מגוריה של משפחתו במרכז הארץ. נאמר בתסקיר, כי לצד עמדתו הבעייתית של המשיב "השוללת את צרכיו הטיפוליים בתחום האלכוהול ובתחום האלימות", הוא ירואיין בשבועות הקרובים לצורך בדיקת התאמתו להשתלב בטיפול קבוצתי לגמילה נפשית מאלכוהול. בעיתוי הנוכחי לא נמצא המשיב בשל להשתלב בטיפול ייעודי בתחום עבריינות המין. 8. מתסקיר הערכת מסוכנות, מיום 20.10.2013, עולה כי המשיב מרוכז בעצמו ובצרכיו, והוא בעל דימוי עצמי נמוך ובתחושת נחיתות אל מול אחרים. במקביל, קיימת אצלו הפרעת התמכרות לאלכוהול, גורם המסיר עכבות ומביא אותו לשימוש באלימות. בעת הבדיקה עלו אצל המשיב תפיסות המאפיינות גברים אלימים, כגון: קינאה ורכושניות. המשיב גילה מודעות חלקית בלבד לבעייתיות שבאישיותו, והוא נעדר תובנה לגבי הנזק שגרם לקורבן העבירה. הומלץ על שילובו של המשיב בטיפול גמילה מאלכוהול, המשולב עם טיפול שליטה בכעסים, אך הוא טרם השתלב בתוכנית טיפולית כלשהי. לאחר שקלול הגורמים הסטאטיים והדינאמיים, נמצא כי רמת מסוכנותו המינית של המשיב הינה בינונית-גבוהה, וזאת כלפי נשים עימן הוא מקיים קשר זוגי, או כלפי נשים עימן הוא ירצה להתחיל בקשרים זוגיים או מיניים. הומלץ על המשך הטיפול בגמילתו של המשיב מאלכוהול וכן לשלבו בטיפול באלימות. ערעורו של המשיב על חומרת העונש 9. בהודעת הערעור, אשר הוגשה על-ידי עו"ד זאב וישניא, בא-כוחו של המשיב, נטען כי בית משפט קמא החמיר בעונשו של המשיב "מעבר לנדרש", בהתעלמו מנסיבותיו האישיות הקשות. עוד נטען, כי אין מדובר במעשה אינוס "קלאסי", מתוכנן, מכוון ואלים, והמשיב עצמו אינו עבריין מין טיפוסי "אשר צד את הקורבנות לסיפוקו המיני". לגישת עו"ד וישניא, יש להתייחס לעבירה כאל "אירוע בודד, חריג, וחד פעמי" מצידו של המשיב. המשיב היה תחת השפעת אלכוהול, ולאחר פרידה מהמתלוננת, שהיתה בת זוגו בשבעת החודשים האחרונים. נטען בנוסף, כי לא ניתן משקל של ממש להודייתו של המשיב באשמה בשלב מוקדם של ההליך המשפטי, להבעת החרטה מצידו, ולבקשת הסליחה מהמתלוננת. לגישתו של עו"ד וישניא, משדר גזר דינו החמור מסר שלילי ומזיק, שכן הוא ידרבן נאשמים אחרים להכחיש את המעשים המיוחסים להם, בציפייה כי ייווצרו התנאים להקלה בעונשם. בנסיבות אלה, סבור עו"ד וישניא כי יש להטיל על המשיב עונש קל יותר מעונש המינימום הקבוע בחוק. 10. במהלך הדיון בערעור, שאלנו את עו"ד וישניא, בא כוחו של המשיב, כיצד יש להתייחס לסירובו של המשיב להשתלב בתהליך טיפולי לגמילה מאלכוהול ולשליטה בכעסים, המתקיים בבית סוהר "חרמון" שבצפון הארץ. לגישתו של עו"ד וישניא, המשיב אינו מתנגד, עקרונית, לטיפול, אך העברתו לכלא "חרמון" תמנע מבני משפחתו, המתגוררים במרכז הארץ, לבקרו ו"משמעות הדבר שהוא לא יראה יותר את ההורים שלו". עו"ד וישניא הוסיף כי מסוכנותו המינית של המשיב היא מאוד ספציפית ונוגעת לקשריו עם בנות זוג ולכן אין להתייחס אליו כאל מעין "פצצה מתקתקת", מבחינת הסיכון הנשקף הימנו. בנוסף, הפנה עו"ד וישניא לחוות הדעת מטעם עמותת "אפשר", המעידה על הצלחת הטיפול שניתן לו בנוגע להתמכרותו לאלכוהול. לגישתו של עו"ד וישניא, יש מקום ליתן את הדעת לעובדה כי הבעיה הרפואית, ממנה סובל המשיב, היא שגרמה לביצוע העבירה, ולטעמו "אין ספקות לגבי העובדה שלולא הבעיה הרפואית הוא (לא) היה יושב פה היום". לפיכך, התבקשנו להקל בעונשו של המשיב. ערעור המדינה על קולת העונש 11. בהודעת הערעור שהגישה המערערת, נטען כי העונש אשר הושת על המשיב אינו משקף נאמנה את חומרת העבירות בהן הורשע ואת מידת האלימות האכזרית שאפיינה את מעשיו. עוד נטען, כי בית משפט קמא שגה בכך שלא נתן משקל לרמת מסוכנותו של המשיב, אשר גילה נחישות ודבקות במטרתו ולא הרפה מהמתלוננת, חרף תחנוניה וסבלה הרב. לגישת המערערת, העובדה שהמשיב היה שתוי בעת ביצוע העבירות מחייבת הכבדה בעונשו, וזאת בעיקר כאשר, כחודשיים לפני האירוע, מושא כתב האישום, הוא ביצע עבירות אלימות על רקע שתייה מופרזת של אלכוהול. המערערת סבורה כי בית משפט קמא הקל עם המשיב גם בפסיקת הפיצויים למתלוננת, אשר תזדקק לסיוע מקצועי ולטיפול ממושך, לאור הנזק הכבד שנגרם לה. לגישת המערערת, לא היה מקום ליתן משקל רב מדי לנסיבותיו האישיות של המשיב, ובעיקר לנוכח העובדה כי הוא אינו מתמיד בטיפול במרפאה לבריאות הנפש ואינו נוטל תרופות, להם הוא נזקק. חרף הודאתו של המשיב באשמה, הוא אינו מקבל אחריות מלאה על מעשיו ומשליך את האחריות על המתלוננת ועל השפעת האלכוהול. המערערת הוסיפה וטענה, כי בעבירות מסוג זה יש לבטא, באמצעות ענישה מחמירה, את התיעוב והסלידה של החברה מהמעשים, ולשמש גורם מרתיע עבור המשיב ועבריינים פוטנציאליים אחרים. לפיכך, התבקשנו להחמיר בעונש המאסר שהושת על המשיב ולחייבו בפיצויים בשיעור גבוה יותר. עו"ד נילי פינקלשטיין, באת כוח המערערת, ציינה בטיעונה בפנינו כי המשיב אינו מגלה אמפטיה לקורבן העבירה והוא אינו מפנים את הפגיעה בגופה ובכבודה של המתלוננת ובאוטונומית הרצון שלה ושל נשים בכלל. המשיב נוטה להתפרץ באלימות במצבי דחייה ולחץ, ויש לקוות כי תקופת המאסר הארוכה שתושת עליו "תטיב עמו ועם הציבור". 12. הגב' ברכה וייס, שהופיעה מטעם שירות המבחן למבוגרים, ציינה כי הרושם המתקבל מהמשיב הוא, כי במצבים של דחייה ואי הסכמה לרצונותיו, ותחת השפעת אלכוהול, המשיב עלול להיות מעין "פצצה מתקתקת", אם לא יקבל טיפול בבעיותיו. עוד צוין, כי קודם כל יש ליתן למשיב טיפול בבעיית האלכוהול ובשליטה בכעסים, ורק לאחר מכן ניתן לטפל בתחום עבריינות המין. התוכניות המיוחדות וארוכות הטווח בתחום זה, מבוצעות בכלא "חרמון" ו"צלמון" בצפון הארץ, אך קיימת אפשרות לקיים תוכנית מצומצמת יותר גם במרכז הארץ, ובשבועות הקרובים תיבחן התאמתו של המשיב לטיפול. עם זאת, ציינה הגב' וייס כי המשיב "לא מכיר בבעייתיות בתחום האלימות והאלכוהול והוא לא מעוניין בטיפול, אז מה זה משנה איפוא זה יהיה, בחרמון או במרכז הארץ". דיון והכרעה 13. לאחר עיון בגזר דינו של בית משפט קמא ובחינת טיעוני הצדדים, הגענו למסקנה כי יש לדחות את ערעורו של המשיב ולקבל את ערעור המדינה, שכן גזר הדין סוטה, באורח מהותי, מרמת הענישה הראויה בעבירות מסוג זה. להלן יובאו הנימוקים לעמדתנו זו. 14. המשיב הורשע באינוס ובמעשה מגונה שביצע במתלוננת, שהיתה בת זוגו במשך כשבעה חודשים, כשהמניע למעשה הוא סירובה של המתלוננת לחדש את הקשר הזוגי עימו. המשיב, בדרכו המעוותת וחסרת החמלה, עשה שימוש באלימות, על-מנת לכפות את רצונו על המתלוננת, חסרת האונים, תוך שהוא מבצע בה את זממו, למרות בכייה ותחנוניה. הוא לא חס עליה, וגם לאחר שאנס אותה, הוא ביצע בה מעשה מגונה, תוך שהוא גורם להשפלתה של המתלוננת. המשיב התנהג באכזריות ובשפלות, והוא גרם במעשיו הנפשעים לנזק חמור למתלוננת, שספק אם הוא בר תקנה. עיון בתסקיר קורבן העבירה מלמד על הפגיעה הקשה שנגרמה למתלוננת, ונראה כי היא תיזקק לטיפול ולסיוע נפשי ארוך וממושך, על-מנת להקל, עד כמה שניתן, על מצוקתה. 15. כפי שציינה השופטת א' פרוקצ'יה בע"פ 9994/07 פלוני נ' מדינת ישראל (11.8.2008): "על חומרתם הרבה של מעשי מין המתבצעים בזולת בהעדר הסכמה מרצון אין צורך להכביר מילים. הפסיקה השיפוטית ביחס לעבריינות הפלילית בתחום זה מוליכה מזה שנים קו בולט של החמרה בדין הן בהיבט הגמול והן בהיבט ההרתעה. הניצול המיני של הזולת בדרך של כפייה, או תוך אי התחשבות בהעדר הסכמה הוא אחת התופעות הקשות והפוגעניות ביותר בביטחונו הגופני והנפשי של הפרט, ובשלום הציבור ככלל. הפגיעה המינית העבריינית פולשת לגופו ולנפשו של הקרבן, והורסת בו חלקה טובה. היא מבזה את עצמיותו, ופוגעת באינטימיות ובאוטונומיה המקודשת של גופו. היא משקפת את השתלטות החזק והברוטאלי על החלש וחסר האונים. היא מצריכה התערבות ממשית של מערכות החוק והמשפט כדי להגן על קרבנות עבריינות המין בפועל ובפוטנציה" (שם, בפסקה 14, וראו גם, ע"פ 9409/09 בן יהודה נ' מדינת ישראל (28.3.2011); ע"פ 5382/11 פלוני נ' מדינת ישראל (10.5.2012); ע"פ 269/12 פלוני נ' מדינת ישראל (18.10.2012)). עונשו של המשיב צריך לשקף את החומרה הרבה הגלומה במעשיו, וליתן ביטוי ראוי לשיקולי הגמול וההרתעה, בצד הצורך להגן על הציבור מפני התנהגותו הנפשעת ומסוכנותו הרבה (ע"פ 6614/07 הינדאי נ' מדינת ישראל (6.7.2009); 2235/08 פלוני נ' מדינת ישראל (17.11.2008)). 16. לא התעלמנו מנסיבותיו האישיות של המשיב שאינן מן הקלות, אך נציין כי סירובו של המשיב להשתלב בתהליך טיפולי, לשם גמילה מאלכוהול ושליטה בכעסים, פועל לחובתו. בלא קשר לתוצאתו של ערעור זה, הננו מקווים כי המשיב יתעשת וייאות לטפל בבעיותיו האקוטיות, בתחום השימוש באלכוהול ובנושא השליטה בכעסים, ובהמשך יינתן לו, כך יש להניח, גם טיפול בתחום עבריינות המין. עברו הפלילי של המשיב, גם אם אינו מכביד כגישת בית משפט קמא, מעיד על התנהגותו האלימה, בהיותו תחת השפעת אלכוהול. לצד הקולה, יש לזקוף לזכותו של המשיב את הודאתו באשמה ואת הבעת חרטתו, אך, עם זאת, איננו יכולים להשתחרר מהתחושה כי המשיב אינו מודע עדיין לחומרת התנהגותו, והוא מוסיף לתלות את הקולר על מעשיו, במה שהוגדר על ידו כ"בגידתה" של המתלוננת, וכן בהשפעת האלכוהול על התנהגותו. 17. כאמור, הננו רואים להחמיר בעונשו של המשיב, אך כדרכנו, כאשר מתקבל ערעור תביעה על קולת העונש, לא נמצה את הדין עם המשיב, כפי שראוי היה לעשות. לאור האמור, הננו מעמידים את עונשו של המשיב על 48 חודשי מאסר לריצוי בפועל. הפעלת התנאי, כאמור בגזר דינו של בית משפט קמא, תעמוד בעינה, כך שהמשיב ירצה עונש כולל של 50 חודשי מאסר בפועל, בניכוי תקופת מעצרו. המשיב יחויב בתשלום פיצויים למתלוננת בשיעור של 40,000 ₪, במקום 20,000 ₪ שנפסקו לה. אין שינוי ביתר חלקי גזר הדין. סוף דבר 18. ערעורו של המשיב נדחה בזאת, וערעור המדינה מתקבל, כמפורט בפסקה 17 לעיל. ניתן ביום, כ"ח בכסלו התשע"ד (1.12.2013). תוקן היום, ט"ו בטבת התשע"ד (18.12.2013). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 12089980_I03.doc יא+הג מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il