עיזבון המנוח פריד דאוד סלימאן נאסר ז"ל נ. הקרן הקיימת לישראל

פסק-דין בתיק רע"א 8996/08 בבית המשפט העליון רע"א 8996/08 בפני: כבוד הנשיאה ד' ביניש כבוד השופטת ע' ארבל כבוד השופט ע' פוגלמן המבקשים: 1. עיזבון המנוח פריד דאוד סלימאן נאסר ז"ל 2. פריד נאסר נאסר נ ג ד המשיבים: 1. הקרן הקיימת לישראל 2. האפוטרופוס לנכסי נפקדים 3. הימנותא בע"מ 4. רשות הפיתוח ע"י מינהל מקרקעי ישראל 5. פקיד ההסדר משרד המשפטים 6. רשם המקרקעין נצרת בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 11.09.2008 בתיק בר"ע 19/08 שניתן על ידי כבוד השופט אברהם אברהם תאריך הישיבה: ה' בחשון התשע"א (13.10.2010) בשם המבקשים: בשם המשיבים 1, 2, 4, 5 ו-6: בשם המשיבה 3: עו"ד ויקטור מנסור עו"ד אפי יגל עו"ד ניב ארד; עו"ד צילי עקיבא פסק-דין הנשיאה ד' ביניש: לפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בנצרת (השופט א' אברהם) מיום 11.9.2008, בה התקבלה בקשת המשיבים למחוק על הסף את התביעה שכנגד שהגישו המבקשים בהליך שבבית משפט השלום בנצרת. קיימנו דיון בבקשה ביום ה-13.10.2010, והחלטנו לדון בערעור כאילו ניתנה הרשות והוגש הערעור. עיקרי העובדות 1. המנוח, פריד דאוד סלימאן נאסר ז"ל, שעזבונו יכונה להלן המערער 1, והאפוטרופוס לנכסי נפקדים, הגישו תביעות סותרות לפקיד ההסדר במסגרת הליכי ההסדר שנערכו בכפר סמיע בשנות ה-60. אי לכך הועבר הדיון בעניינם לבית המשפט המחוזי בחיפה, במהלכו הגיעו הצדדים בשלב מסוים להסכם פשרה. ההסכם, שקיבל תוקף של פסק דין בבית המשפט המחוזי ביום ה-17.10.1968, קבע כי על שם המנוח ירשמו שלושה רבעים מתוך 31 הדונמים שתבע (כ-23.3 דונם), וכי הרבע הנוסף ירשם על שם רשות הפיתוח (כ-7.8 דונם). לצורך מימוש חלוקה זו פוצלה לשתיים חלקה זמנית 17 בגוש 19204, ונקבע כי חלקה 17א (לימים חלקה 37) תירשם על שם רשות הפיתוח, וחלקה 17ב (לימים חלקה 38) תירשם על שם המנוח. כך היה, וזכויות הצדדים נרשמו בפנקס המקרקעין בהתאם לקביעת פסק הדין בעניינם. אף על פי שהליכי ההסדר נשלמו ותמו בתוצאה לפיה בעליה של חלקה 37 היא רשות הפיתוח, הוסיפו המנוח ומשפחתו לעשות שימוש בחלקה 37 ולעבדה, ובשנות השבעים בנה עליה בן המנוח (להלן: המערער 2) חלק מבית מגוריו. הסיבות לפלישת המנוח ומשפחתו לחלקה 37 בניגוד לתוצאת הליכי ההסדר, ועל אף שנראה כי המערער 2 התוודע למצבת הזכויות בחלקה, לא הובהרו בפנינו – והצדדים נמנעו מהעלאת טענות ביחס להן. כך או כך, בניית הבית הושלמה מבלי שרשות הפיתוח מיחתה ביד המערערים, ומאז ועד היום מתגורר בו המערער 2, מזה כ-30 שנה. 2. בשנת 1994 נערך מכר חליפין בין חברת הימנותא בע"מ מצד אחד ומדינת ישראל ורשות הפיתוח מהצד השני, במסגרתו הועברה חלקה 37 לידי הימנותא ונרשמה על שמה במרשם. אף בעליה החדשים של החלקה נמנעו זמן רב מנקיטת צעדים כנגד פלישת המערערים לחלקתם, עד שבשנת 2007 הגישה הימנותא תביעה לבית משפט השלום בנצרת בדרישה לפנות את המערערים מהמקרקעין ולהורות על הריסת המבנים. המערערים, עיזבון המנוח ובנו, המערער 2, הגישו לבית המשפט תביעה שכנגד, המבקשת את ביטולו של פסק הדין המוסכם שניתן בשעתו בבית המשפט המחוזי בחיפה, ופתיחת הליכי ההסדר מחדש. בכתב התביעה שכנגד טענו המערערים לבעלות בחלקה 37 ולסדרה של פגמים בכריתת הסכם הפשרה, החל מטעות והטעיה וכלה בעושק. טענות הפגם מבוססות בעיקרן על הטענה כי המנוח היה אדם אנאלפבית, מחוסר השכלה, וכי לא היה מיוצג בהליכים שהובילו להסכם הפשרה ולמתן פסק הדין. בתגובה, הגישו המשיבים בקשה לדחייה או מחיקה על הסף של התובענה שכנגד. עילתה המרכזית של הבקשה הייתה כי בית משפט השלום אינו מוסמך עניינית לבטל פסק דין של בית המשפט המחוזי, בייחוד כשזה ניתן בהליכי הסדר מקרקעין. בית משפט השלום דחה את הבקשה. באשר לטענת העדר סמכות, הגדיר בית המשפט את התביעות שלפניו כתביעה לסילוק יד ממקרקעין ותביעה שעניינה בעלות באותם המקרקעין, ומשכך חולקות הן את אותו נושא ואותן הנסיבות. בהסתמך על ניתוח זה קבע בית המשפט כי הוא מוסמך לדון בתביעה שכנגד לפי סעיף 51(א)(4) לחוק בתי המשפט, התשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט, או החוק). 3. על החלטה זו הוגשה בקשת רשות ערעור על ידי המשיבים לבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי קיבל את בקשתם וקבע כי יש למחוק את התביעה שכנגד על הסף. בהחלטתו, קבע בית המשפט כי אין זה ראוי לפרש את סעיף 51(א)(4) לחוק כמסמיך את בית משפט השלום לבטל פסק דין שניתן על ידי ערכאה גבוהה ממנו, גם אם אכן עוסקות התביעה שכנגד והתביעה העיקרית באותם מקרקעין. זאת בפרט ככל שמדובר בפסק דין שניתן בהליכי הסדר מקרקעין, שמשמעות ביטולו היא פתיחת הליכי ההסדר מראשיתם ובירור מחודש של מסכת הזכויות בנכס. 4. המערערים לא נואשו, ובבקשת רשות הערעור שלפנינו חוזרים הם על הטענה כי תביעתם שכנגד תביעת בעלות היא, הנוגעת לאותם המקרקעין בהם עוסקת התביעה העיקרית, ולפיכך עומדת במבחנו של סעיף 51(א)(4) לחוק. המשיבים, לעומתם, טוענים כי התביעות אינן עוסקות באותו נושא או באותן נסיבות, שכן תביעה לביטול פסק דין עניינה עילה חדשה ונפרדת, המעוגנת בטענת הפגם שלכאורה נפל בהסכם וצריך להביא לביטולו. עוד שמים הם דגש יתר על כך שפסק הדין ניתן בהליכי הסדר מקרקעין, בהם נודעת חשיבות מיוחדת לסופיות הדיון. 5. שמענו את הצדדים בבקשה ביום ה-13.10.2010. נוכח השטח המצומצם שנטען כי המערער 2 פלש אליו בחלקת המשיבים, 440 מ"ר בלבד, והעובדה שבית מגוריו של המערער 2 אכן בנוי על החלקה, הצענו לצדדים, לפנים משורת הדין, לקיים ביניהם משא ומתן ולהגיע לפיתרון הסכסוך. וכך החלטנו בהחלטת ביניים מיום 13.10.2010: "נראה כי בנסיבות שנוצרו, מן הראוי לצמצם את המחלוקת ולהעמידה על פתרון מעשי באופן שהמבקש יישאר בסופם של ההליכים במקום שהחזיק בו משך שנים ולא מיחו בידו. [...] לפיכך אנו מציעים לצדדים לקיים ביניהם משא ומתן לפתרון מעשי של הסכסוך ולהגיש לנו הודעה מעדכנת בתום 45 ימים. לאחר קבלת ההודעה נחליט אם יש צורך בכך להכריע במחלוקת המשפטית." ביום ה-26.11.2010 וביום ה-29.11.2010 הודיעונו הצדדים כי המגעים שניהלו לא צלחו בידם, וביקשו שנאפשר להם להשלים את טיעוניהם בכתב. זאת התרנו לצדדים, וכעת אין מנוס מלהכריע בבקשת רשות הערעור. דיון 6. השאלה המשפטית הניצבת בפנינו היא זו: האם לבית משפט השלום נתונה סמכות לדון בתביעה שכנגד, שעניינה ביטול פסק דין מוסכם שניתן בבית המשפט המחוזי? ראשית יש לברר האם בית משפט השלום מוסמך לדון בתביעה עיקרית שעניינה ביטול פסק דין כאמור; אם התשובה שלילית, נשאל את השאלה האם כאשר התביעה מוגשת במסגרת תביעה שכנגד, הופך בית משפט השלום למוסמך לדון בתביעה. נדון בשאלות כסדרן. הסמכות לדון בתביעה לביטול פסק דין מוסכם 7. בפסיקתו של בית משפט זה הובהר לא פעם כי פסק דין שניתן בהסכמת הצדדים ממזג בתוכו מאפיינים הן של פסק-דין והן של הסכם. עובדה זו משליכה על דרך תקיפתו של פסק-דין שניתן בהסכמה, באותם מקרים בהם צד להסכם מבקש לבטלו. עמדה על כך השופטת שטרסברג-כהן ברע"פ 7148/98 עזרא ואח' נ' זלזניאק ואח', פ"ד נג(3) 337 (1999), באומרה: "באותם מקרים בהם צד להסכם פשרה מבקש לבטל את פסק הדין שנתן תוקף להסכם, נקבעו שני מסלולי ביטול בהתאם לסוג העילה בגינה מתבקש הביטול ואיפיונה כ'הסכמית' או 'שיפוטית'. כאשר צד להסכם מבקש לבטל את פסק-הדין מחמת פגם הקשור להסכם עצמו (כגון: טעות, הטעיה, אי חוקיות, הפרה או שינוי מהותי בנסיבות), הפן ה'הסכמי' מאפשר לו להגיש תביעה חדשה שעילתה הפגם שנתגלה בהסכם. על-ידי הגשת תביעה כזו, ממילא מתבקש ביטול פסק-הדין. ... מהיבט הפן ה'שיפוטי' - היינו, האישור שניתן להסכם על ידי שופט - כאשר צד מבקש לבטל את פסק הדין מחמת שנפל פגם בהליכי המשפט, לרבות בסדרי הדין, פתוחה בפניו הדרך לנקוט בהליכי ערעור רגילים...". (שם, בפסקה 5. ההדגשות במקור - ד.ב.) (עוד ראו: ע"א 143/51, 55/52 עירית רמת-גן ואח' נ' פרדס ינאי בע"מ וערעור נגדי, פ"ד י(3) 1804, 1817 (1952) (להלן: פרשת עירית רמת-גן); ע"א 4272/91 ברבי נ' ברבי פ"ד מח(4) 689, 699 (1994) (להלן: פרשת ברבי); ע"א 5914/03 אפרים שוחט נ' "כלל" חברה לביטוח (לא פורסם, 1.5.2005); י' זוסמן סדרי הדין האזרחי 787 (מהדורה שביעית, 1995) (להלן: זוסמן)). הנה כי כן, בעל דין המבקש לבטל פסק-דין שניתן בהסכמה בשל פגם שנפל במרכיב ההסכם שבפסק הדין, רשאי להגיש תובענה חדשה לבית המשפט המוסמך ולעתור במסגרתה לביטול ההסכם ובעקבות כך לביטול פסק הדין. בית המשפט המוסמך לדון בתובענה הוא בית המשפט שנתן את פסק הדין (פרשת עירית רמת-גן, בעמ' 1817; פרשת ברבי, בעמ' 699). כפועל יוצא, כל בית משפט מוסמך לדון בתביעות לביטול פסקי דין שהוא עצמו נתן, וממילא אין מוסמך בית משפט שלום לדון בתובענה לביטולו של פסק דין שניתן בבית המשפט המחוזי. כך גם בענייננו. בית המשפט המחוזי הוא בית המשפט המוסמך לדון בתביעת הביטול, שכן הוא בית המשפט שתחת ידו יצא פסק הדין, בדונו בעניין בו מסורה לו סמכות עניינית ייחודית לפי פקודת הסדר זכויות במקרקעין [נוסח חדש], תשכ"ט-1969 (להלן: פקודת ההסדר או הפקודה). אכן, צודקים המערערים בטענתם, כי כבר נקבע בפסיקתו של בית משפט זה כי ערכאה נמוכה עשויה להידרש לביטול פסק דין שניתן על ידי ערכאה גבוהה ממנה. אולם הלכה זו נקבעה בהקשר הייחודי של פסק דין שניתן בבית המשפט העליון, מהטעם שאין זה רצוי שתובענה המצריכה שמיעת ראיות וחקירת עדים תתנהל בבית משפט שהליכיו אינם מתאימים לבירור עובדתי כגון זה (ע"א 9344/04 ד"ר מרים אנגל נ' עידן מערכות כבלים ישראל בע"מ, בפסקאות 15-16 לפסק דינה של השופטת נאור (לא פורסם, 10.9.2006) (להלן: פרשת אנגל); בג"ץ 215/83 ספטי נ' ספטי פ"ד לז(2) 181, 185-186 (1983); ע"א 961/97 קלמנוביץ נ' הנדרי (לא פורסם, 15.5.1997); ע"א 689/02 שרבט נ' שרבט (טרם פורסם, 8.6.2006), בפסקאות 5 ו-6; א' גורן סוגיות בסדר דין אזרחי, 327-328 (מהדורה שמינית, 2005)). מכאן, שהישענותם של המערערים על פרשת אנגל אינה יכולה לסייע להם, שכן טעם זה אינו מתקיים בנסיבות המקרה דנן; לא זו אף זו, בית המשפט המחוזי כלל לא שימש כערכאת ערעור בעת שנתן את פסק הדין מושא תביעת הביטול, כי אם כערכאה הדיונית המוסמכת. אם כן, ככלל, על פי הלכה מושרשת היטב, אין בית משפט השלום מוסמך לדון בתובענה לביטול פסק דין שניתן בבית המשפט המחוזי. בנסיבות ענייננו נשאלת השאלה, האם התוצאה לפיה בית משפט השלום אינו מוסמך לדון בתובענה, משתנה באם הביטול אינו מבוקש במסגרת תביעה עיקרית, אלא במסגרת תביעה שכנגד. סמכות בית משפט השלום לדון בתביעה שכנגד לביטול פסק דין מוסכם 8. סמכותו של בית משפט שלום בתביעות אזרחיות קבועה בסעיפים 51(א)(2) ו-51(א)(3) לחוק בתי המשפט, המגבילים את סמכותו העניינית של בית המשפט לתביעות כספיות בהן שווי התובענה אינו עולה על 2.5 מיליון ש"ח, ולתביעות מקרקעין שעניינן חזקה או שימוש במקרקעין בלבד. בד בבד, סעיף 51(א)(4) לחוק מרחיב את סמכותו של בית משפט שלום, ומקנה לו סמכות לדון בתביעות שכנגד שאילו היו מוגשות כתביעות עיקריות – לא היה בית המשפט מוסמך לדון בהן. וכך משמיענו החוק: הסמכות 51. (א) בית משפט שלום ידון באלה: ... (2) תביעות אזרחיות - למעט תביעות הנוגעות למקרקעין - כשסכום התביעה או שווי הנושא אינו עולה על 2,500,000 שקלים חדשים ביום הגשת התובענה, והוא אף אם עלה הסכום או השווי לאחר מכן מחמת שערוך, הצמדה, ריבית, הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין; (3) תביעות בדבר חזקה או שימוש במקרקעין או בדבר חלוקתם או חלוקת השימוש בהם, לרבות תביעות הכרוכות בהן שענינן חזקה או שימוש במיטלטלין, יהיה שוויו של נושא התביעה אשר יהיה; אך בית משפט שלום לא ידון בתביעות בדבר חכירה לדורות ובתביעות אחרות הנוגעות למקרקעין; (4) תביעה-שכנגד לתביעה אזרחית שנושאן אחד או שהן נובעות מאותן הנסיבות, יהיה שוויו של נושא התביעה-שכנגד אשר יהיה; כלל הסמכות הקבוע בסעיף 51(א)(4) נועד לאפשר לבעלי דין להימנע מפיצול הדיון בסכסוך הנטוש ביניהם, כאשר התביעות שיש לכל צד כלפי יריבו נוגעות לאותו נושא או לאותן הנסיבות (ע"א 289/65 רובינשטיין נ' רון, פ"ד כ(1) 505, 522 (1966) (להלן: פרשת רובינשטיין)). אכן, לולא הוראה זו היה הפיצול במקרים אלו בלתי נמנע כל אימת שהתביעה שכנגד אינה מצויה בסמכותו של בית משפט השלום לפי סעיפים 51(א)(2) ו-51(א)(3) לחוק; וכבר נפסק כי סיפת סעיף 51(א)(4) אינה מגבילה סמכות זו לתביעות בעלות אופי כספי גרידא (שם, בעמ' 522). השאלה המרכזית אפוא היא איזו פרשנות עלינו ליתן לתיבה "שנושאן אחד או שהן נובעות מאותן נסיבות", והאם תביעה לביטול פסק דין מוסכם שניתן בהליכי הסדר מקרקעין, ותביעה שעניינה סילוק יד ממקרקעין, מקיימות זיקה עניינית זו? 9. על מנת לקבוע כי שתי תובענות "נושאן אחד" או שהן "נובעות מאותן הנסיבות" יש לבחון האם התובענות מעוררות את אותן השאלות המשפטיות, או לחלופין האם הן נסמכות על תשתית עובדתית זהה או מעוררות את אותן שאלות שבעובדה. אין די בדמיון גרידא; התביעות צריכות להיות קשורות זו בזו בטבורן על מנת ששיקולי היעילות הדיונית, העומדים ביסוד הסעיף, יגברו על כללי הסמכות הרגילים. תכליתו של סעיף 51(א)(4) לחוק היא למזער את החשש מפני מתן הכרעות שיפוטיות סותרות ואובדן זמן דיוני יקר, הנוצר עת מתקיים דיון כפול בשאלות זהות. זיקה בעוצמה פחותה בין התובענות אינה מקימה חשש מעין זה, הגם שיש שתצדיק סעדים דיוניים אחרים, כגון עיכוב הדיון באחת התובענות עד לקבלת החלטה בתובענה השנייה. 10. השאלות המשפטיות והעובדתיות המתעוררות בתובענה לביטול פסק דין מוסכם נעוצות בעילות ההסכמיות-חוזיות שבשלן ניתן לבקש ביטול פסק דין כזה. עילות אלו מעוררות, מטבע הדברים ועל פי רוב, שאלות בנוגע לקיומו של פגם בהסכמה החוזית או בנוגע להפרת החוזה. הנה כי כן, על מנת שתיווצר הזיקה הנדרשת בין התביעה שכנגד לתביעה העיקרית אין די בכך שתוכן ההסכם מקיים קשר נושאי או עובדתי לתביעה העיקרית, שכן לא את התוכן אנו בודקים – אלא את השאלה המשפטית המתעוררת מהתביעה לביטול ההסכם. עילות הביטול רבות הן, אך רק לעיתים נדירות נודעת במסגרתן נפקות לתוכן החוזה, וזאת נוכח הכלל הידוע לפיו תכנו של חוזה יכול להיות ככל אשר הסכימו הצדדים (ג' שלו דיני חוזים – החלק הכללי – לקראת קודיפיקציה של המשפט האזרחי 46 (2005)). אינני רואה לנקוט עמדה באשר למקרים נדירים אלו, שכן המקרה שלפנינו אינו נמנה עמם. די בכך, שהמערערים בענייננו מבססים את תביעתם לביטול פסק הדין על עילה של פגם בהסכמה החוזית, המעוררת שאלות משפטיות ועובדתיות שונות בתכלית מאלו המתעוררות בתביעה העיקרית שעניינה סילוק יד, כדי שלא לכרוך את שתי התביעות באחת. ודוקו: אין זה מעלה ואין זה מוריד אם פסק הדין מושא תביעת הביטול קובע את זכויות הבעלות בחלקה המהווה את מושא תביעת המשיבים לסילוק יד, שכן התביעה שכנגד, בניגוד לטענת המערערים, אינה תביעת בעלות כי אם תביעה לביטול פסק דין (במובחן מהמצב שנידון בפרשת רובינשטיין, ראו בעמ' 522). ממילא טענת הבעלות אינה יכולה להיטען על-ידי המערערים אלא אם יבוטל פסק הדין, הקובע מעשה בית-דין בעניינם, ועל כן בדין הוצב ביטול הפסק כסעד המרכזי בתובענה שכנגד. דא עקא, שבנסיבות כאלו תובענת המערערים אינה "בנושא אחד או נובעת מאותן נסיבות" כתביעה העיקרית, ומשוכה זו אין המערערים יכולים לעבור. 11. דברים אלו מקבלים משנה תוקף נוכח העובדה שעניינו של פסק הדין שביטולו מבוקש הוא בהכרעה בהליך הסדר זכויות במקרקעין. הליכי ההסדר הינם הליכים יוצאי דופן מבחינת משכם, דקדקנותם, סדרי הדין הנהוגים בהם והקפדתם היתרה על פומביות, וכל כך על מנת להביא לתוצאה חותכת, להכרעה התקפה כלפי כולי עלמא ולא רק כלפי הצדדים להליך. מטרה זו משתקפת הן בלשונו של סעיף 81 לפקודת ההסדר, לפיו "הרישום של מקרקעין בפנקס החדש יבטל כל זכות הסותרת אותו רישום..."; הן בלשונו של סעיף 125(א) לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969, הקובע כי "רישום בפנקסים לגבי מקרקעין מוסדרים יהווה ראיה חותכת לתכנו...". מטרת הסדר המקרקעין היא, אם כן, לקבוע זכויות במקרקעין אחת ולתמיד. לא בכדי אפוא נודעת חשיבות מיוחדת בהליכי ההסדר לעיקרון סופיות הדיון, שאף כונה בפסיקתנו "הבריח התיכון" של תהליך ההסדר כולו (ע״א 163/57 דאוד אדורין נ׳ האפוטרופוס לנכסי נפקדים, פ״ד יב 1718, 1724ז (1958); ע״א 362/58 עזבון המנוח הורוביץ ואח׳ נ׳ החברה להתישבות היהודים בא״י (פיק״א), פ"ד יג 1645, 1651א (1959) (להלן: פרשת עזבון הורוביץ)). ואכן, כלל הוא כי רישום מקרקעין בפנקס לאחר הסדר מהווה סוף פסוק בנוגע לזכויות בהם, ופרט להסדר המצומצם הקבוע בסעיפים 97-93 לפקודת ההסדר – אין אפשרות לתיקון המרשם (סעיף 125(א) לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969; ע"א 51/89 האפוטרופוס הכללי נ' צאלח אסעד אסעד אבו חמדה, פ''ד מו(1) 491, 495 (1992); על הכלל וטעמיו ראו עוד: חיים זנדברג הסדר זכויות במקרקעין בארץ-ישראל ובמדינת ישראל, 299, 304-308, 315 (2001)). סעיפים 97-93 לפקודה מגדירים קבוצה תחומה של עילות, ביניהן מרמה, השמטת זכות רשומה, טעות סופר, טעויות מדידה ועוד; עילות אלו מאפשרות, במקרים חריגים ונדירים, לתקן את המרשם גם בתום הליך ההסדר. לעניין התיקון אין נפקא מינא אם נרשמו המקרקעין בפנקס בעקבות החלטת פקיד הסדר או אם נרשמו בעקבות פסק דין של בית משפט; בשני המקרים תחומות העילות לפתיחת הרישום מחדש לגדרם של סעיפים 97-93 לפקודה (רע"א 5436/02 מדינת ישראל נ' חפזי חאפז חאמד עבוד פ"ד נז(2) 721 (2003) (להלן: פרשת עבוד); פרשת עירית רמת-גן, בעמ' 1814-1815). אכן, כשם שאין הצדקה להבחין בין רישום שנעשה בעקבות החלטת פקיד הסדר לרישום שנעשה בעקבות פסק דין, אף אין הצדקה להחיל דין שונה על פסק דין שניתן בהסכמת הצדדים, במובחן מפסק דין רגיל – הרי פסק דין שניתן לצרכי הסדר המקרקעין כפוף לדין המיוחד של ההסדר, על הטעמים העומדים בבסיסו ומחייבים יציבות וסופיות. נוכח התפקיד המשמעותי שמוקנה בסעיף 43 לפקודת ההסדר לבית המשפט, לדון ולפסוק בכל סכסוך בנוגע למקרקעין באזור ההסדר, ובפרט כל אימת שמוגשות לפקיד ההסדר תביעות סותרות; ובשים לב לכך שתיקי הסדר רבים, מטבע הדברים וכדרכם של סכסוכים, מסתיימים בפשרות – אין להחיל דין שונה על פסקי הסדר שניתנו בהסכמה. כל תוצאה אחרת עלולה להוביל לערעור סופיותו וודאותו של הסדר המקרקעין, ולהתמשכות הליכים המנוגדת לשיקולי היעילות השיפוטית ולטיבו של הסדר הזכויות במקרקעין. 12. כפועל יוצא, עילות הביטול שניתן להעלות כנגד פסק דין היוצר הסדר מוסכם במקרקעין מוגבלות לגדר העילות שמתירה פקודת ההסדר, ואין ביכולתן להתפרס על כל מרחב העילות החוזיות שניתן לטעון ברגיל באשר לשרירותו של מרכיב ההסכם שבפסק הדין. משכך, מרבית עילות הפגם להן טוענים המערערים נשמטות מאליהן. מכל אלו, נותרה בענייננו אך ורק עילה אחת לה טוענים המערערים והיא עילת המרמה, המעוגנת בסעיף 93 לפקודה, המשמיע כדלקמן: תיקון הפנקס 93. שוכנע בית המשפט לאחר ההסדר שרישומה של זכות בפנקס הושג במרמה, או שזכות שהיתה רשומה בפנקס קיים הושמטה מן הפנקס החדש או נרשמה בו שלא כשורה, רשאי בית המשפט, בכפוף לדין החל על התיישנות תובענות, להורות על תיקון הפנקס, אם דרך ביטול הרישום או בדרך אחרת כפי שבית המשפט ראה לנכון; אולם בית המשפט לא יורה על תיקון הפנקס אם רכש אדם מקרקעין בתום לב ובתמורה, מבעל רשום, אחרי ההסדר. אין חולק כי על מנת לבסס טענת מרמה יש להעמיד תשתית עובדתית מפורטת וברורה, ובהקשר זה נפסק כי "טענת תרמית מהסוג הנדון לא מספיק שתיטען בעלמא. עליה להיות מפורטת ומבוססת, והנטל להוכחת טענה מעין זו עשוי להיות כבד יותר ממאזן ההסתברויות הרגיל הנהוג במשפטים אזרחיים" (ע"א 681/88 עיזבון המנוח מוחמד סלים עבד אלג'ליל אבו אל היג'א נ' מדינת ישראל, פ"ד מד(2) 653, 659 (1990) והאסמכתאות המופיעות שם). השאלות המשפטיות והעובדתיות שמעוררת תביעה שעניינה הוכחת מרמה בהליכי הסדר מקרקעין הינן שונות בתכלית מאלו שמעוררת תביעה לסילוק יד (להמחשתן ראו, למשל, פרשת עזבון הורוביץ, בעמ' 1650; פרשת עבוד, בעמ' 726; זנדברג, בעמ' 323-325). אי לכך, ברי כי בענייננו התביעה שכנגד אינה יכולה להיחשב כחולקת את אותו נושא או את אותן נסיבות כתביעה העיקרית, וגם מסיבה זו דין הערעור להידחות. 13. בהתחשב בתוצאה אליה הגעתי, לא מצאתי להידרש ליתר הטענות שהועלו על ידי הצדדים בטיעוניהם. כמו כן, לא מצאתי להתערב בהחלטת בית משפט קמא שלא להעביר את התובענה שכנגד, יחד עם התובענה העיקרית, לבית המשפט המחוזי. סעד העברת תובענה בשל חוסר סמכות, הניתן לפי סעיף 79(א) לחוק בתי המשפט, מוגבל לתביעות שאינן מצויות בסמכות בית המשפט; אין הוא מאפשר לבית המשפט להעביר לבית משפט אחר תביעות המצויות בסמכותו. משום כך, אין ביכולתו של בית משפט השלום להעביר לבית המשפט המחוזי את הדיון בתביעה העיקרית, יחד עם הדיון בתביעה שכנגד, כפי שביקשו המערערים. העברת הדיון בתביעה שכנגד בלבד אינה מסייעת למערערים, המצהירים במפורש (בפסקאות 30 ואילך לבקשת רשות הערעור) כי עניינם הוא בשימור היחס הלעומתי בין התביעות, נוכח הוראת סעיף 4 לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958. מהמקובץ עולה אפוא כי אין ביכולתו של סעיף 79(א) לסייע למערערים. 14. בסיום פסק הדין ולא בשוליו, אין לי אלא להצר על כך שהצדדים בענייננו לא השכילו להביא קץ לסכסוך הנטוש ביניהם על דרך של פשרה. נסיבות העניין, בכללן החזקתם הממושכת של המערערים בחלקה, והעובדה כי בית מגוריו של המערער בנוי בחלקו על החלקה, וחלקו השני בנוי על חלקה אחרת שאין עוררין על בעלותו בה, מצדיקות מאמץ נוסף מצד הצדדים להגיע לכדי פיתרון מעשי והוגן למצב שנוצר. יש לקוות כי הצדדים יוסיפו להידבר ביניהם, ללא תלות בהכרעתנו זו. סוף דבר, הערעור נדחה מכל הטעמים שפורטו לעיל. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. ה נ ש י א ה השופטת ע' ארבל: אני מסכימה. ש ו פ ט ת השופט ע' פוגלמן: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק-דינה של הנשיאה ד' ביניש. ניתן היום, כ"ב באב התשע"א (22.08.2011). ה נ ש י א ה ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 08089960_N13.doc דז מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il