יעקב מכבי נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 8991/10 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 8991/10 בפני: כבוד השופטת א' חיות כבוד השופט ח' מלצר כבוד השופט י' עמית המערער: יעקב מכבי נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בת"פ 25198-07-10 שניתן ביום 27.10.2010 על-ידי כב' השופט דוד רוזן תאריך הישיבה: כ"ח בתשרי התשע"ב (26.10.11) בשם המערער: עו"ד צדוק חוגי בשם המשיבה: עו"ד יעל שרף פסק-דין זהו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט דוד רוזן) מיום 27.10.2010, בו נגזרו על המערער שלושים ושישה חודשי מאסר בפועל וכן שניים-עשר חודשי מאסר על תנאי. בנוסף חויב המערער בתשלום פיצוי למתלונן. רקע עובדתי וטענות הצדדים 1. המערער הורשע, לאחר שמיעת ראיות, בעבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, וזוכה מעבירה של איומים. העבירה בה הורשע המערער בוצעה בליל יום 12.7.2010, לאחר שהמערער ביקש להיכנס למקום עבודתו בחברה להפצת עיתונים ודפק בידיו על שמשת החלון של עמדת השומר (להלן: המתלונן), אך זה סירב להכניסו. זמן קצר לאחר מכן הגיע למקום מנהל העבודה, אז פתח המתלונן את השער החשמלי ואיפשר לו ולמערער להיכנס אל מקום העבודה. בשלב זה יצא המתלונן מעמדתו ובינו לבין המערער התפתחו חילופי דברים קשים שבסיומם חבט המערער בפניו של המתלונן באמצעות קסדת האופנוע שלו. מעוצמת המכה השתטח המתלונן על הרצפה ואיבד את הכרתו, ומספר שעות לאחר מכן הוא הובהל לבית החולים כשהוא סובל מנפיחות בפניו ובעינו ומקיא דם. בבית החולים אובחנו שברים בפניו של המתלונן והוא אושפז למשך חמישה ימים ובהמשך נזקק למנוחה בבית למשך חודש וחצי. בהכרעת הדין דחה בית המשפט את טענת המערער לפיה הוא רק סטר למתלונן וקבע כי חבט בו באמצעות הקסדה. כמו כן נדחתה הטענה לפיה המערער הכה את המתלונן כתגובה ספונטאנית לריצה שרץ לעברו המתלונן, ריצה שנסתיימה באחיזה בחזהו של המערער. לעומת זאת קבע בית המשפט כי דברים שאמר המערער למתלונן במהלך האירוע אינם עולים כדי עבירה של איומים ועל כן זיכה אותו מעבירה זו. 2. בגין העבירה בה הורשע גזר בית משפט קמא על המערער שלושים ושישה חודשי מאסר בפועל לריצוי החל מיום מעצרו (12.7.2010); מאסר על תנאי בן שניים-עשר חודשים למשך שלוש שנים; וכן תשלום פיצוי סמלי למתלונן בסך של 2,500 ש"ח. בגזר הדין ציין בית המשפט כי המעשה שביצע המערער הוא מעשה קשה ובריוני, שכן בשל מריבה על לא כלום הוא הכה את המתלונן - אדם מבוגר העושה לפרנסתו במשמרות לילה - באמצעות נשק קר, וגרם לו נזקים חמורים בפניו. בית המשפט הוסיף וקבע כי פגיעתה הרעה של הקסדה אינה פחותה מפגיעתה של מכה בפניו של אדם באמצעות לבנה או אלת ברזל, כי חבטה דוגמת זו שספג המתלונן היה בכוחה לפגוע בו אנושות ולקפח את חייו, וכי מחובתם של בתי המשפט להעביר מסר ברור לפיו מבצעיהם של מעשי אלימות יזכו לעונשי מאסר ארוכים ומשמעותיים. כמו כן ציין בית המשפט לחובת המערער את עברו הפלילי הכולל הרשעה בעבירה של העלבת עובד ציבור וכן הרשעה בעבירות של פריצה וביצוע גניבה, קשירת קשר לביצוע פשע, היזק לרכוש במזיד והחזקת מכשירי פריצה. לזכותו של המערער זקף בית המשפט את העובדה כי הוא לא תכנן את מעשה התקיפה והקסדה הייתה עימו לצורך עבודתו; כי המערער לא יזם את העימות עם המתלונן והיה זה המתלונן שיצא מעמדתו ובא לעברו על-מנת להתעמת עימו מילולית; וכי המערער הוא אדם צעיר המנהל אורח חיים נורמטיבי באופן כללי ועובד לפרנסתו בשעות הלילה. 3. מכאן הערעור שבפנינו, בו טוען המערער כי העונש שנגזר עליו הינו מפליג בחומרתו וכי בית המשפט לא נתן משקל מספיק לחלקו של המתלונן באירוע. לטענת המערער, האירוע החל בעקבות התנהלותו של המתלונן אשר פגע בכבודו שעה שסירב להכניסו למקום עבודתו ללא כל סיבה, והמערער מוסיף ומציין כי הוויכוח פרץ לאחר שהמתלונן רגז על כך שהמערער דפק בחוזקה על שמשת העמדה על-מנת שיאפשר לו להיכנס למקום העבודה, תפס אותו בשנתו והעיר אותו. עוד טוען המערער כי לאחר שאיפשר לו להיכנס למקום העבודה לא נשאר המתלונן לשבת בעמדת השמירה אלא הלך בעקבותיו, קינטר אותו והתקרב אליו, בעוד שהמערער התרחק מעמדת השמירה, לא יצר קשר עם המתלונן ולא בא עימו במגע. כמו כן מלין המערער על כך שלא ניתן משקל ראוי לעובדה שזהו לו מאסרו הראשון; לכך שהוא לא תכנן לפגוע במתלונן ומעולם לא התנהג באלימות כלפי איש, ואף לא היה מצויד בנשק קר שהוכן מראש; ולכך שמדובר במכה אחת בלבד שניתנה בלהט הרגע. המערער מוסיף וטוען כי הוא אדם נורמטיבי המפרנס עצמו בעבודה קשה בשעות הלילה, כי בפתח העימות שנערך בינו לבין המתלונן במהלך החקירה הוא התנצל והביע חרטה על מעשיו, וכי שגה בית משפט קמא בכך שלא הורה על הגשת תסקיר מטעם שירות המבחן בעניינו. לבסוף טוען המערער כי כל פסקי הדין שנזכרו בגזר דינו של בית משפט קמא עוסקים במקרים חמורים עשרת מונים מן המקרה דנן אך הענישה בהם הייתה מקלה בהרבה לעומת העונש שהוטל עליו, מה גם שברוב המקרים הורו בתי המשפט על הגשת תסקיר. 4. זמן קצר לאחר הגשת הערעור עתר המערער להוספת ראיות, ובמהלך הדיון נעתרנו לבקשה. מדובר בחוות דעת פסיכיאטרית שנערכה בעניינו של המערער ביום 30.11.2010 ובמכתבים בדבר אופיו הטוב מטעם מקומות עבודה בהם עבד בעבר, לרבות מקום העבודה שבו התרחש האירוע, וכן מאדם שהשכיר לו דירה. בתמצית יצוין כי על-פי חוות הדעת הפסיכיאטרית, למערער רקע משפחתי מורכב. עוד צוין בחוות הדעת כי המערער מגלה נאמנות רבה למשפחתו, משמש דמות אב ודואג לאימו ולאחיו, כי הוא גדל כאדם נורמטיבי ללא נטייה לאלימות וכי הוא בעל תפישת צדק בלתי מתפשרת. בחוות הדעת נאמר כי המערער סבור שהאירוע בו הורשע היה טעות חמורה והוא מצטער ומתבייש בכך. מביקורה בבית הסוהר התרשמה הפסיכיאטרית כי המערער נמצא במצב דכאוני, כי הוא חלש וחסר אונים, חש כאב נפשי עמוק, אשמה, בושה ובלבול. לדבריה, בכלא נשקפת לו סכנה לא מבוטלת מבחינה נפשית והוא זקוק לטיפול פסיכולוגי ממושך ותומך וייתכן שיש מקום לליווי של קצינת מבחן. על-פי חוות הדעת, סביר להניח כי שהייה ממושכת בכלא עלולה לגרום לו למשבר נפשי ולדיכאון בהדגישה את הנטייה הגנטית להתאבדות. 5. בחודש מאי 2011 הוגש בפנינו לבקשת המערער תסקיר מטעם שירות המבחן. התסקיר עומד, בין היתר, על הרקע המשפחתי המורכב של המערער ועל כך שבביצוע העבירה באו לידי ביטוי קשייו הרגשיים. נוכח העובדה שהמערער נוטל אחריות על מעשיו באופן חלקי בלבד ושולל צורך טיפולי ונוכח קיומם של דפוסי התנהגות אלימים אצלו, לא בא שירות המבחן בהמלצה טיפולית בעניינו. בתסקיר משלים מחודש ספטמבר 2011 צוין כי המערער נוטל אחריות חלקית בלבד על מעשיו ומביע עמדה קורבנית ביחס לעוול שנעשה לו לשיטתו; כי הוא נוטה להשליך את האחריות למעשיו על המתלונן; וכי הוא שולל רקע אובדני או פסיכיאטרי וכן שולל רקע של התמכרות כלשהי. כמו כן צוין בתסקיר כי המערער הפסיק ביוזמתו קשר טיפולי בו החל עם סטודנטית לעבודה סוציאלית וכי עבודתו בכלא הופסקה לאחר שלא הופיע אליה. בחודש יולי האחרון שולב המערער בקבוצה לשליטה בכעסים וההתרשמות הראשונית היא כי הוא משתתף בה ברמה פורמאלית בלבד ומתקשה בהתבוננות פנימית. התרשמות גורמי הטיפול היא כי המערער בעל קווי התנהגות אלימים וכי הוא אינו בשל כעת להליך טיפולי ומתקשה להפיק ממנו תועלת. עם זאת יצוין כי ממסמך שהוגש לנו במהלך הדיון בערעור עולה שבינתיים סיים המערער את הסדנה בהצלחה, ויש לשבחו על כך. 6. המשיבה מתנגדת לערעור וטוענת כי אבחנתה של הפסיכיאטרית, לפיה המערער שואף לצדק מוחלט ומתבונן על הדברים בתפישה של "שחור או לבן", מעוררת חשש כי הוא ינהג באלימות גם בפעם הבאה שיסבור שנעשה לו אי צדק. המשיבה מוסיפה ומפנה לאמור בתסקיר מטעם שירות המבחן בדבר הפסקת הקשר הטיפולי והעבודה בכלא ובדבר ההתרשמות מקווי אישיות אלימים אצל המערער, והיא עומדת גם על עברו הפלילי. כמו כן טוענת המשיבה כי המכה שנתן המערער למתלונן באמצעות הקסדה עלולה הייתה לגרום למותו, וכי גם אם שגה המתלונן בכך שלא איפשר למערער להיכנס למקום עבודתו אין כל הצדקה לאותה תגובה אלימה. בכל הנוגע לרף הענישה טוענת המשיבה כי על בית המשפט לתת ידו למאבק בנגע האלימות ולהעניק משקל כבד לשיקולי ההרתעה, ומשבית משפט קמא עשה כן אין מקום להתערב בגזר דינו. דיון 7. לאחר שעיינו בטענות הצדדים הגענו למסקנה כי אף שהעונש שנגזר על המערער הינו על הצד הגבוה, דין הערעור להידחות. בית משפט זה קבע ושב וקבע, בפסקי דין רבים מספור, כי יש לעקור מן השורש את נגע האלימות שפשה בחברתנו. במלחמה זו מוטל על בתי המשפט תפקיד חשוב ביותר, שעיקרו הוקעת התופעה וגזירת עונשים מחמירים על אלו הבוחרים לנקוט בדרך האלימות. יפים לכאן דברים שנקבעו בע"פ 4173/07 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 16.8.2007)): "רבות נאמר בבתי המשפט על תופעת האלימות הפושה בחברה הישראלית ועל הצורך של איחוד כוחות של כל הרשויות לצורך מלחמה בתופעה זו. תפקידו של בית המשפט במאבק הוא הטלת עונשים מרתיעים ומשמעותיים על הנוקטים באלימות לפתרון סכסוכים, על מנת להעביר מסר, הן לעבריין האינדיווידואלי, והן לעבריינים הפוטנציאלים ולחברה כולה, כי אין החברה טולרנטית להתנהגויות מעין אלה" (שם, פיסקה 10; וראו גם: ע"פ 9630/09 זוהר נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 20.7.2010); ע"פ 3863/09 מדינת ישראל נ' חסן, פיסקה 21 (טרם פורסם, 10.11.2009)). המקרה שלפנינו תחילתו בוויכוח שפרץ בין המתלונן למערער בשל עניין של מה בכך. במקום ליישר את ההדורים באופן מתון וענייני, בחר המערער להגיב לדברים שהטיח בו המתלונן באמצעות חבטה בפניו באמצעות קסדת האופנוע שלו. בעקבות כך נגרמה למתלונן חבלה חמורה, וכפי שציין בית משפט קמא האירוע עלול היה להסתיים בתוצאה קשה הרבה יותר, עד כדי קיפוח חיים. אף אם נניח כי המתלונן נהג שלא כשורה במהלך האירוע, אין בכך בשום אופן כדי להצדיק את התגובה האלימה והבריונית מצד המערער. המסר החד-משמעי שעל בתי המשפט להעביר הוא כי לא ניתן להשלים, בשום מקרה, עם פתרון סכסוכים באלימות ובכוח הזרוע, ועל כן בדין נתן בית משפט קמא משקל מרכזי בגזר הדין לחומרת מעשיו של המערער. לכך יש להוסיף את עמדתו של שירות המבחן בכל הנוגע ליחסו של המערער לעבירה ואת ההתרשמות כי הוא אינו בשל להשתלב בהליך טיפולי, וכן את העובדה כי למערער עבר פלילי אף שאיננו מכביד. זאת ועוד, בית משפט קמא זקף לזכותו של המערער את העובדה כי לא הוא שיזם את העימות וכי המתלונן הוא זה שבא לעברו כדי להתעמת עימו מילולית, ועוד הביא בית המשפט בחשבון את העובדה שמעשה התקיפה לא היה מתוכנן וכן את גילו הצעיר של המערער והעובדה שככלל הוא מנהל אורח חיים נורמטיבי. בשים לב למכלול השיקולים הרלוונטיים, ואף שבנסיבות העניין העונש שנגזר על המערער מצוי כאמור ברף הגבוה של הענישה, לא מצאנו עילה להתערב בו. יש לקוות כי המערער יצליח להשתלב בעבודה במהלך המאסר וכן בהליך טיפולי, ויעלה על דרך הישר. 8. אשר על כן, הערעור נדחה. תשומת לב הנהלת בית הסוהר מופנית לאמור בחוות דעתה של הפסיכיאטרית על-מנת שתשקול, לאחר היוועצות בגורמים המקצועיים, האם נוכח האמור בה דרושים השגחה וטיפול מתאימים. ניתן היום, ‏כ"ט בתשרי התשע"ב (‏27.10.2011). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 10089910_V04.doc מו מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il